באר יצחק אורח חיים צד

הצד לאו שמי' טלטול אף שעיקר הטלטול לצורך דבר אסור, וגם ר"נ ס"ל הכי כמבואר שם בתוס' ד"ה דכ"ע טלטול מן הצד כו', א"כ י"ל דזהו כוונת מימרא דר"נ תנא ד"ש דאמרו דבר הניטל בשבת אוסר, משום דלשיטתם כל מוקצה לא מקרי תפיסת יד לפי שיכול לדוחפו בקנה וכה"ג מן החצר בדרך טלטול מן הצד כמבואר באו"ח (סי' שי"א בט"ז ס"ק. ב') לכן אמרו דבר הניטל בשבת כו' דמשמעות הלשון הוא דאף דבר שאין מטלטלין אותו להדיא רק ניטל מן הצד ע"י דבר אחר דכה"ג מותר לטלטל לשיטתם זה לא מקרי תפיסת יד ואוסר, ודבר שאינו ניטל בשבת זהו באופן שאינו יכולין לטלטל אותו ע"י טלטול מן הצד כגון מחמת כבדו שאין יכולין לדחוף אותו ע"י קנה וכה"ג] אלא באופן שיטלטלהו בידיו ממש, זהו דוקא מקרי תפיסת יד משום דלא מצי למעבד איזו עצה לטלטלו מהחצר. ובעיקר הך דינא להתיר מוקצה מחמת חיסרון כיס לצורך גופו ומקומו, אין לנו להקל כלל כמבואר באו"ח (סי' ש"ח), וכן מוכח בשבת (דף קכ"ג) דכל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה, ומפרש בגמ' שם, דחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו כו', ומשמע דחוץ מיתד של מחרישה קאי על היתר של צורך מקומו ג"כ דביתד של מחרישה לא התירו אף בצריך לגופו ומקומו כמו שפי' רש"י שם להדי' בד"ה כל הכלים כו', ולשיטת המרדכי צריך לומר דחוץ מיתד של מחרישה קאי רק על כל הכלים הניטלים בשבת אף בשני ב"א דיתד של מחרישה אסור בשני ב"א, ובאמת זה דוחק כמו שנראה מפירש"י, לכן שפיר כתבו הראשונים לאסור מוקצה מחמת חיסרון כיס אף בצריך לגופו ומקומו, א"ד ידידו. יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל חופ"ק נאווהרדק סימן כב בענין בישול והבערה בשבת גרסינן ביבמות (ל"ג ע"ב) זר ששימש בשבת חייב משום זרות ומשום שבת דברי ר' יוסי ר"ש אומר כו' זר ששימש בשבת במאי אי בהקטרה האמר ר' יוסי הבערה ללאו יצתה, וקשה אמאי לא נימא דחייב משום מבשל כמו שמצינו בשבת (דף ע"ד) דהאי דשדא סיכתא לאתונא חייב משום מבשל, אכן לפמש"כ רש"י שם דשדי כדי לייבשו י"ל דלא מקרי בישול כ"א בממשו נשאר קיים, אבל לא בהשליכו לשרפו, וע' במ"מ (ה' שבת פי"ב ה"א) ובמג"א (סי' שי"ח ס"ק י'), אכן בירושלמי (פ"ב דשבת סוף ה"ה) אי' בהדיא דזר ששימש בשבת חייב משום מבשל בהקטרת אימורים ומקשי דמה בישול יש כאן ומתרצי דכיון דרוצה באיכולן כמבושל הוא, וע' בגליון הש"ס שהעיר בזה וסברת דיש בזה משום בישול האמורה בירושלמי, נלע"ד להסביר ע"פ מה שאמרו בזבחים (דף מ"ו) דבעי לשם ניחוח ולכן חייב משום מבשל משום דהוי כמו שצריך לגוף ממשן שיהי' מהן ריח ניחוח [וכן מדוקדק לשון הירושלמי דא' כיון דרוצה באיכולן כו' אבל היכא ששורפן ע"ג גחלים ואין ממשן קיים י"ל דמודה הירושלמי דאין שייך כלל בזה בישול וכמו שיבואר לקמן, ועדיין תקשה על ש"ס דיל אמאי לא מוקי ג"כ שהחיוב הוא משום מבשל ונלע"ד לתרץ משום דאף אם נאמר שגם בכה"ג שייך מבשל, עכ"ז בהא דבמות דמיירי לענין איסור חל על איסור יש לדון דאם משום מבשל א"כ לא שייך בזה דין אין איסור חל על איסור, משום דהא איסור הקטרת זרות חל לחד מ"ד מיד שמשל האור אף בקצתו כמבואר במנחות (כ"ו ע"ב) גבי הקטרה בהכשר, וה"ה בהקטרת אימורין כמש"כ התוס' שם בד"ה קומץ מאי מתי מתיר כו' ואמרו בזבחים (דף ק"ט) דמאי דחשוב הקטרה בחוץ מקרי הקטרה להתחייב משום זרות בפנים, וכש"כ דמה הוי הכשר הקטרה בפנים דחשוב הקטרה לחיוב זרות, ואלו משום מבשל בשבת אינו חייב עד שיצלה שיעור כגרוגרת כמבואר ברמב"ם (ה' שבת, פ"ט), ואם הוא חצי בישולו אינו חייב להרמב"ם עד שיהא כל הבשר כן, ולהראב"ד אם נצלה כגרוגרת חייב אף בחצי בישולו כמבואר במנחות (דף כ"ז), וזה ברור דענין אין איסור חל על איסור אינו שייך אלא היכא דבעת מעשה העבירה נתחייב בשני האיסורין ברגע א' ובבת אחת וכמש"כ התוס' בשבת (דף ק"ב) ד"ה והוציאו בפיו חייב דכולהו בהדי הדדי קאתו כו' משום דאם לא אתו בהדי הדדי לא שייך לדון בזה כלל אין איסור חל על איסור, די"ל דאיסור א' נתחייב בהתחלת המעשה ואיסור ב' נתחייב אח"ז, וכמו שאמרו בב"ק (דף ע') דמקנא קני מיד ולענין שבת לא מתחייב עד שתנוח וכן אי' בכתובות (דף ל') דמעידנא דאגבהי' קניי' מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכל לי' וכן מצינו בכמה דוכתי כה"ג, וה"ה גבי אין אחע"א כמבואר בתוס' הנ"ל, ואחרי שאיסור שבת ואיסור זרות אינן באים כאחת, כי על הראשון יתחייב בשיעור גרוגרת ועל השני מיד בעת התחיל האור למשול בו, לכן אין שייך בזה כלל ענין איסור חע"א, ועל כן מוקי ש"ס דילן דמיירי בחיוב הבערה הבאה עם זרות כאחת, משום דמבעיר חייב בכל שהוא כמש"כ הרמב"ם (פ' י"ב מה' שבת ה' א'), וע' במל"מ (בפ"ג מה' פסוה"מ ה"ט) שכ' דסוגיא דזבחים (דף מ"ג) דאמרו פגול ונותר וטמא שמשל האור בהם פקע איסור מהם דלפי' רש"י שם דמיירי במשל האור רק בקצתו אתיא כהך מ"ד דס"ל במנחות (דף כ"ו) דסגי במשל האור בקצתו, ע"ש, וכן י"ל שגם סוגיא דיבמות זאת אתי' כוותי' אמנם אכתי יש לפקפק ע"ז דהא אמרו בירושלמי (פ"ז ופ"ח) דתרומות, ובכתובות (פ"ג) גבי מדליק גדיש בשבת דלא אמרינן שמיד בהדליקו חייב מיתה וחיוב. ממון חל אח"ז, משום דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה ע"ש א"כ י"ל בחיוב הקטרת זר ג"כ דאף שנתחייב מיד במשול האור בקצתו, עכ"ז גם אח"ז לא פקע ממנו חיוב זרות דהא חייב על כל הקטרה והקטרה דמאי שנא מהא דאמרו חייב על כל שבולת ושבולת, אך גם זה יש לתרץ לפי מה דמבואר ביומא (כ"ד ע"ב) גבי עבודות דזר חייב עליהן מיתה, דמעלה ע"ג מזבח בין דבר כשר בין דבר פסול ג"כ חייב, ופי' רש"י בד"ה בין דבר פסול כו' בהנך פסולים שפסולם בקדש דאם עלו לא ירדו ומשום הכי חשיבי הקטרה עכ"ל, הרי מבואר להדיא דבהנך פסולים דאם עלו ירדו אינו חייב זר עליהן משום הקטרה, לכן לפמש"כ החמדת שלמה (ח' אה"ע סי' ט"ז) דבהקטרת זר הדין דאם עלו ירדו, ע"כ י"ל דמיד במשול האור במקצתן נפסלו משום הקטרת זרות, לכן אח"כ אינו מתחייב שוב על כל הקטרה והקטרה, דהא כבר נפסל והוי דינן דירדו, ובהנך דירדו הא לא מתחייב זר עליהן משום הקטרה אכן לפי מה שיבואר לקמן דבהקטרת זר אם עלו לא ירדו ודלא כהחמד"ש הנ"ל עדיין תקשה על מש"כ, דהא יש לדון דחיוב זרות לא פקע גם אחר שמשל האור בקצתו וחייב בכל הקטרה והקטרה, וכן יש להעיר דהא מצי הגמ' לאוקמי דחייב משום מבשל כגון שהיפך הזר בצינורא כדאי' בשבועות (דף י"ז) משום דמקרב עיכולא. ומיירי שהיפך בצינורא באותה רגע שנגמר בישולו כגרוגרת, ואיסור שבת ואיסור זרות באין אז כאחת. לכן נראה לי לתרץ כל זה משום דהא סוגיא זו דיבמות מיירי אליבא דר' יוסי, ומצינו בזבחים (ק"ח ע"ב) דאבוה דשמואל ס"ל דכמאן מהדרינן פוקעין דלא כר' יוסי משום דהא ס"ל לר' יוסי (שם) דבחסרו קצת אינו חייב משום הקטרת חוץ, ע"כ ה"ה בפנים כשחסרו קצת לא שייך בזה שם הקטרה, וס"ל לאבוה דשמואל אליבא דר' יוסי, דילפינן פנים מחוץ, והמל"מ (פ' י"ט מה' מעה"ק ה' י"א) העלה לדינא דבחיוב זרות לא ילפינן פנים מחוץ, אבל לאבוה דשמואל דס"ל שם אליבא דר' יוסי דילפינן פנים מחוץ אף בהכשר פנים, כש"כ דילפינן איסור זרות בפנים מאיסור חוץ, לכן יש לדון כיון דמשל האור באימורין אף