באר יצחק אורח חיים צג

הגאון הנ"ל, ובע"כ מוכח מזה דאין שום מעלת קדימה לשב"כ אף בהצטרפו למעלת תדיר, וכדברי הגאון רע"א ז"ל הנ"ל. ועיקר מש"כ הגאון הנ"ל דנשים פטורות מתפלת מוסף לפי שלא היו שוקלות, לא נהירא לי, דא"כ תקשה לפי מאי דאיתא במנחות (דף כ"א ע"ב) דאמר ר' יהודא העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא, כי עפ"י דין פטורים המה משקלים וכמו כן לויים כמש"כ השעה"מ (בפ"א מה' שקלים) וכן קטנים [הפחותים מבן כ'] כמבואר בשקלים (פ"א מ"ג וע' ברטנורה שם) דפטורים, אטו כהנים ולוים וקטנים פחותים מבן כ' יפטרו ממוסף ואף דנימא דקטנים שאני דאתו לכלל חיובא עכ"ז תקשה מכהנים ולויים, אע"כ מוכח דאין תפילת המוסף תלוי, בשקלים כלל א"כ אין שייך להקדים תפילת מנחה משום שב"כ, כי כן גם מוסף שב"כ ונשים חייבות, וכן מוכח מסתימת הפוסקים דנשים חייבות בתפלה ולא חלקו בין מוסף לשארי תפלות. אמנם הצל"ח (רפ"ד דברכות) כתב דנשים פטירי מתפלת מוסף לפי דהוי מ"ע שהזמן גרמא, אך חז"ל חייבין בתפלה לפי דרחמי נינהו כמבואר בברכות (דף כ'), א"כ מוסף דאינה רחמי (כמש"כ רבינו יונה) נשים פטורות דהוי הז"ג, ומנחה קודמת משום דיש לה שתי מעלות א' דהוי שוה בכל ב' דתדירה עכ"ל ע"ש, ולדבריו דבמנחה שב"כ חשוב מעלה ובהצטרפו לתדיר יאלים כחו. א"כ איך פשטו בזבחים שם מריו"ח הנ"ל דתדיר [לבדו] עדיף ממקודש, וע"כ מוכח דאין שום חשיבות כלל ךשב"כ ולפי מש"כ באמת להוכיח מריש יבמות דיש מעלה לשב"כ לדחות לאינו שב"כ וכש"כ לקדם כנ"ל, ממילא מוכח מזבחים הנ"ל דנשים חייבות במוסף דאל"כ איך פשטו מריו"ח הנ"ל לתדיר ומקודש הא י"ל שאני התם דה"ל שב"כ וע"כ מוכח כנ"ל, לכן העולה מכ"ז נ"ל להלכה דאם לא ימצא אח"ז להתפלל בצבור יתפלל עכשיו מוסף עמהם ואח"כ יתפלל שחרית ודברי אלה ברורים לענין שבת ויו"ט שגם בשחרית אינו מתפלל רק ז' ברכות, אכן בימות החול כמו בר"ח וחוה"מ עדיין יש לדון כיון דבשחרית מתפלל י"ח שלימות, ובמוסף רק ז' ברכות, אפשר שמחמת זה מקרי תפלת שחרית בשם מקודש נגד מוסף, א"ד ידידו יצחק אלחנן בהרב מוהרי"א זצ"ל חופ"ק נאווהרדק. סימן כא עוד להרב הנ"ל ומה שהקשה ידידי על מש"כ הרמב"ם (בפ"ו מה' ביא"מ הלכה ו') שכל מומים הפוסלים באדם ובבהמה אם עבד חלל, ובמומים המיוחדים לאדם שאינו פוסל בבהמה אע"פ שהוא לוקה לא חילל עבודתו, והקשה כת"ה דמנ"ל להרמב"ם זה הכלל, ובגמרא לא מצינו רק שאינו שוה בזרעו של אהרן אינו מחלל עבודה כמבואר בבכורות (דף מ"ג ע"ב ובפרט דהא מרוח אשך האמור בתורה הוא נמרחו אשכיו כדס"ל לר' ישמעאל בבכורות (דף מ"ד), וכמו שפסק הרמב"ם) בפ"ח מה' ביאת מקדש ה' י"ב), ואינו נמנה בין מומים הפוסלים בבהמה כדמוכח בש"ס בכורות (דף מ') דמונה שם ר' ישמאל אין לו אלא ביצה א' ואינו מונה נמרחו אשכיו אף דס"ל לר' ישמעאל דמרוח אשך היינו נמרחו אשכיו והא בתורה כתיב ולא יחלל אחר שנמנה גם מרוח אשך. א"כ קשה מנ"ל להרמב"ם לחדש כלל זה שהוא נגד משמעות הכתוב עכ"ל, והיא באמת קושיא חמורה ומצאתי בס' קהלת יעקב שחיבר הגאון מוהר"י זצ"ל מקרלין בתשובת ח' אה"ע (ס"ב) שעמד ג"כ בצ"ע על הרמב"ם ע"ש ולפעד"נ הוכיח זה מזבחים (דף ט"ז) דאיתא שם דתנא דבי ר' ישמעאל יליף דזר מחלל, עבודה דאתיא בקו"ח מבעל מום מה בעל מום שאוכל אם עבד חלל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חלל, מה לבעל מום שכן עשה בו קרב כמקריב טמא יוכיח כו' וקשה הא י"ל מום דנמרחו אשכיו יוכיח שלא עשה בו קרב כמקריב, דהא מום דנמרחו אשכיו לא הוי מום בבהמה ובאדם פוסל, א"כ י"ל דהקו"ח הוי ממום דנמרחו אשכיו, ובפרט דהא ר' ישמעאל גופא ס"ל בבכורות (דף מ"ד) דנמרחו אשכיו הוא פירוש דמרוח אשך ותנא דבי ר' ישמעאל הוא חד עם ר' ישמעאל סתמא בר פלוגתא דר' עקיבא, וכמ"ש התוס' בפסחים (ה' ע"א) בד"ה דבי ר' ישמעאל ע"ש, וא"כ לפ"ז קשה כנ"ל לשיטת ר' ישמעאל גופא, ואין לומר דפריך מן שם מום דפוסל בבהמה, דהא לקמן שם בזבחים בסוגיא הנ"ל אמרו דשם יושב לא פריך ורק באם תמצא לומר פריך כו' והכא לא אמרו בגמ' כלל להך סברא דשם מום יוכיח, ע"כ מוכח דנמרחו אשכיו אינו מחלל עבודה, משום דקים להו לחז"ל דכללא הוא דמה דלא הוי מום בבהמה אינו מחלל עבודה באדם והתם עיקר הקו"ח למילף חילול עבודה בזר, ולכן שפיר פריך הגמ' מה לבע"מ שעשה בו קרב כמקריב משום דאותן מומין שלא עשה קרב כמקריב אינם מחללי' עבודה. הגה [ומסוגיא הנ"ל יש להוכיח ג"כ שאף מום עובר פוסל בבהמה גם בעבר והקריבה כמש"כ המל"מ (בפ' ב' מה' איסורי מזבח ה"ה), אמנם הוא כתבהו מסברא משום דלא מצינו בשום מקום בפירוש בבע"מ עובר דאם עבר והקריבו כשר ולפמש"כ כן מוכח מסוגיא זו, דהא שם בזבחים (ע"ב) יליף ר' ישמעאל דאונן מחלל עבודה בק"ו מבע"מ ואמרו בש"ס שם מה לבע"מ שכן עשה בו קרב כמקריב זר יוכיח מה לזר שכן אין לו תקנה בע"מ יוכיח, ופי' רש"י בע"מ יש לו תקנה כשיעבור מומו עכ"ל, א"כ חזינן דהש"ס מיירי שם בבע"מ עובר ואפ"ה קאמר שם מה לבע"מ שכן עשה בו קרב כמקריב, וחזינן דגם מום מובר פוסל בבהמה בדיעבד, דהא התם מיירי בחילול עבודה דהוא בדיעבד, ועדיין יש להעיר ולדון קצת בזה.] נחזור לעניננו דמסוגיא זו הוכיח הרמב"ם הך דינא שכתב דמום שאינו פוסל בבהמה אינו מחלל עבודה באדם משום דקים להו לחז"ל דלא יחלל דקרא לא קאי על מרוח אשך, והוא נכון בעז"ה. גם מה שהעיר כתה"ר בעירובין (דף פ"ו) על מה דאי' שם היכי דמי תפיסת יד כגון חצירו של בוניס בן בוניס רבב"ח אמר כגון יתד של מחרישה א"ר נחמן תנא דבי שמואל דבר הניטל בשבת אוסר ודבר שאינו ניטל בשבת, אינו אוסר כו', מאי הוסיף בזה אחד על חבירו, ותי' דמאן דס"ל כגון חצירו של בוניס בן בוניס סובר דאף דבר שמטלטלין בשבת מקרי תפיסת יד, ומאן דס"ל כגון יתד של מחרישה מוסיף דבעינן דוקא דבר שאינו נוטל בשבת ואף דלצורך גופו ומקומו מותר לטלטל מוקצה מחמת חיסרון כיס, עכ"ז מיקרי תפיסת יד, ושמואל מוסיף דבעי דוקא מה דאסר לטלטל לצורך גופו ומקומו, והוכיח מזה כשיטת המרדכי המובאת בב"י (בסי' ש"ח) דס"ל דמוקצה מחמת חיסרון כיס מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו עכ"ל, ויפה העיר כי כן בירושלמי בסוגיא זו איתא דרב ס"ל דאף דבר הניטל בשבת מיקרי תפיסת יד, אלמא דמצינו דחד מ"ד ס"ל הכי. אבל מה אעשה והרי"ף שכתב כגון חצירו של בונים שהי' לו סחורה ופרקמטיא הרבה, הרי להדיא שלא פי' כן, ופשטות הסוגיא י"ל דלאוקמתא א' בעינן דוקא סחורה דהוי דבר חשוב, ומאן דאמר כגון יתד של מחרישה מוסיף דאף דלא הניח שם דבר חשוב כ"כ רק כיתד של מחרישה ג"כ מיקרי תפיסת יד וכמש"כ רבינו יהונתן והריטב"א להדיא שם, ולר"נ יש לומר דאינו מוסיף כלל מדלא אמרו רב נחמן אמר אלא אמר רב נחמן תנא דבי שמואל כו' ואף אם הי' כתוב ר"נ אמר י"ל שלא בא לחלק ולהוסיף ע' תוי"ט בכורים (פ"ג מ"ו) ד"ה הגיע כו'] גם י"ל דר"נ מוסיף כגון דבר שאינו ניטל מחמת כבדו כמבואר באו"ח (סי' ש"ע), ותניא נמי הכי מסייע להו, ולאפוקי ממ"ד דס"ל בירושלמי דאף הניטל בשבת מקרי תפיסת יד. והעיקר מה שנלענ"ד דבר נכון די"ל דשמואל אזיל לשיטתי' דס"ל בשבת (דף מ"ג) דטלטול מן