באר יצחק אורח חיים צב

שחרית והוכיח זה מהא דלא ליצלי אינש ריש שתא ע"ש, ועוד דהא כתב המג"א (בסי' רל"ו) דתפלת מנחה בעת שהציבור מתפללין מעריב אין זה תפלה בצבור כיון שאין התפלות שוות ע"ש, וע"כ מוכח לחלק בין הא דמבואר (בסי' ק"ט סעי' ג') בקדושות דאם הציבור אומרים קדושת כתר היינו קדושת מוסף והיחיד מתפלל שחרית דיכול לענות עמהם משום דשניהם קדושתם שוה כמו שפסק הרמ"א שם, ולכאורה תקשה על מג"א הנ"ל, וע"כ מוכרח לחלק דשאני תפילה מקדושה משום דתפלה הוא ענין בקשה לכן כיון דאלו מתפללים שחרית והיחיד מתפלל מוסף דהוא בקשה אחרת לכן אין זה תפלה בציבור, משא"כ בקדושה שמקדישים שמו ית"ב, ואדרבה משם ראי' למג"א הנ"ל דהא דעת המחבר שם דגם בקדושה אם אין הקדושות שוות אין רשאי להפסיק ולאמר קדושה עמהם, לכן אף דרמ"א התיר להפסיק, עכ"ז יש לחלק [בין המחבר להרמ"א] בין תפלה לקדושה ואפושי פלוגתא לא מפשינן, לכן ודאי אף אם נאמר שבמוסף של חול התפללו כל י"ח ברכות, עכ"ז אם יתפלל היחיד שחרית בעת שהצבור מחפללים מוסף אין זה תפלה בציבור כנ"ל לכן נראה לי להוכיח מזה שכוונת הירושלמי היא לחלק דאם התפלל שחרית ובא ומצאן מתפללין מוסף אז אף אם לא יוכל לגמור את תפילתו ולענות אמן של ש"ת לא חיישינן לזה, אכן אם לא התפלל שחרית ועכשיו כשיתפלל מוסף עמהם יצטרך לאחר תפלת שחרית אחר מוסף אזי אין כח לתפלה בציבור [אם לא יוכל לענות אמן של ש"ת לדחות לשני ענינים הנ"ל, היינו לדחות למעלת התדיר שיש בשחרית, וגם לדחות אמן של ש"ת, ואין זה מקרי מקודש כל כך, אבל אם יוכל להתחיל ולגמור מקודם ש"ת או אמן של האל הקדוש, אז יתפלל תפלת מוסף עמהם וידחה שחרית לאח"ז, ומיושב לפ"ז מה די"ל דאיך הפסיק בהליכתו בין גאולה לתפלה, משום דכוונתם שיתפלל מוסף עמהם, ודוחק לומר שכוונתם במה שאמרו דיתפלל עמהם היינו שיקרא ק"ש ואח"ז יתפלל עמהם. א"כ מוכח לפי זה בנ"ד דעדיף להתפלל עכשיו מוסף עם הציבור משום מעלת מקודש ולדחות שחרית על אחר זמן וכמש"כ, וירושלמי הנ"ל הובא בתוס' ברכות (כ"א ע"ב) בד"ה עד שלא יגיע וכו', ומסקי התוס' שם דלא גרסינן לשל מוסף משום דבירושלמי (פרק מי שמתו) לא הזכירו שם לשל מוסף כלל ע"ש, אלמא דלולא זה היתה ניחא להתוס' כוונת הירושלמי, אך קושייתם היא כיון דבפרק מי שמתו משמע דלעולם אם לא יוכל לענות אמן של ש"ת לא יתחיל ואלו כאן משמע דאם התפלל שחרית יתחיל עם הציבור אף שלא יוכל לענות אמן של ש"ת, לכן הוכיחו מזה דלא גרסינן של מוסף, וע' ברא"ש שם שהקשה דלמה לי' להזכיר לשל מוסף והא בתפלה של חול נמי הי' יכול להשמיענו ע"ש, ולפמש"כ ניחא קושית הרא"ש הנ"ל, ואפשר דכוונתו בקושייתו היא לפי דס"ל שתפלה של חול [אם לא התפלל עדין] ג"כ תלויה בעניית אמן של ש"ת וע' וראיתי באליהו רבה (סי' רל"ו) שחלק על המג"א במש"כ שאם מתפלל מנחה בשעה שהצבור מתפללים מעריב שאין זה תפלה בצבור והוכיח מהא דלא ליצלי אינש בריש שתא כו', וכתב דאם מתפלל בביה"כ ביחד עם הצבור מקרי תפלה בצבור, והתם הא מיירי במתפלל ביחיד ולכן אין זה מקרי בשעה שהצבור מתפללין כיון דהוי תפלה אחרת ע"ש, אכן מהירושלמי הנ"ל מוכח כהמג"א הנ"ל, דאי נימא דאף אם אין התפלות שוות ויתפלל עמהם יחד מקרי תפלה בצבור, א"כ אמאי בסיפא בלא החפלל שחרית מחלקי בין אם יכול לענות אמן של ש"ת או לא, וברישא לא נחתי להדין חילוקא כלל, הא כיון שמתפלל עמהם אף אם התפלל שחרית ג"כ דינו כמו תפלה בצבור ולא איכפת לן בעניית אמן של ש"ת, אלא ע"כ מוכח כמש"כ המג"א דאם אין התפלות שוות לא מקרי תפלה בצבור אף אם מתפלל ביחד עמהם.. ולכאורה יש לדקדק מברכות (ל' ע"ב) גבי ר' חייא בר אבא דצלי והדר צלי א"ל ר' זירא מ"ט עבד מר הכי כו' אלא דלא אדכר מר ריש ירחא והתניא טעה ולא הזכיר כו' בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין כו' עכ"ל, ולמה לא חשש ר"ז דלמא התפלל כבר מוסף בצבור ועכשיו מתפלל שחרית ביחיד כדמוכח שם דמשני לי' בצבור שנו כו', דהא לפמש"כ יכול להתפלל כה"ג מוסף עם הצבור קודם שחרית, אכן יש ליישב כמו דמשני הגמרא על ר' יוחנן חזי מאן גברא רבא קמסהיד עלה ובודאי ידע ר"ז שלא התפלל רחב"א מוסף מקודם, וזה הוא מוכרח בלא"ה, דאל"כ יש לדקדק שמה גם הרבה דקדוקים אחרים. ענף ג וראיתי בתשובת ר' עקיבא איגר זצ"ל (סי' ט') שהביא ירושלמי דסוף מגילה דמזוזה קודמת לתפילין משום דנוהגת בשבת ויו"ט, וכתב שם דיכולים לפרש כוונתם דמשום דנוהגת בשבת ויו"ט נשים חייבות במזוזה, א"כ הוי עשה השוה בכל, ותפילין אינם נוהגות בשבת ויו"ט ונשים פטורות דהוי עשה שאינו שוה בכל, ועשה דשוה בכל קודם לעשה דאינו שוה בכל, אך הוא ז"ל פקפק שמה דלא מצינו בשום מקום דעשה דשוה בכל יהי' קודם מאינו שוה בכל, גם הוכיח מהא דברכות (דף כ"ז) היו לפניו שתי תפילות מנחה ומוסף מתפלל מנחה קודם דתדיר קודם ולא אמר הטעם משום דמנחה הוי שוה בכל ומוסף אינו שוה בכל, דנשים פטירי מתפלת מוסף כמש"כ הבשמים ראש משום דנשים לא היו שוקלות לא הי' להם חלק בקרבנות צבור, אע"כ דאין בזה מעלת קדימה, עכ"ל שם, ולענ"ד נראה די"ל דעשה דשוה בכל קודם מתוס' יבמות (דף ה') ד"ה ואכתי איצטריך קרא כו' שמוכח מעשה דמצורע בתגלחת דדוחה ללאו ועשה דכהנים דעשה השוה בכל דוחה לאינו שוה בכל ומדחזינן דדוחה כש"כ דיקדם, דע"י גרם יתבטל להעשה דודאי יש דין קדימה לשוה בכל, אך למאן דס"ל דמצורע בימי חלוטו אסור בחשה"מ אין ראי' דידחה, די"ל דמצורע שאני דגדול השלום כמש"כ התוס' ביבמות שם א"כ לדידן דקיי"ל דמצורע בימי חלוטו מותר בתשה"מ כמש"כ הרמב"ם (בפ"י מה' טומאת צרעת), א"כ אין לומר מחמת גדול השלום, וע"כ מוכח דעשה השב"כ קודם לאינו שוה בכל, מדחזינן במצורע דדוחה עשה דתגלחת לעשה דכהנים, וא"כ דברי הירושלמי עולים יפה, ולפ"ז יש לדחות ג"כ ראיית הגרע"א מברייתא דנקט הטעם דמנחה קודם משום תדיר ולא משום שב"כ, די"ל דתנא דברייתא ס"ל דמצורע אסור בתשה"מ, ודחיית עשה דתגלחת משום גדול השלום, וכיון דאין ראי' מקרא דשב"כ קודם, אין לנו לחדש דבר זה מסברא כמו שכתב הגאון הנ"ל, אבל לדידן נוכל לומר דעשה דשב"כ קודם, וכמש"כ, ולפ"ז יש להעיר בנ"ד, אי נימא דעשה השב"כ קודם, א"כ לפי דברי הגאון הנ"ל יש להקדים שחרית למוסף משום דשחרית הוי שב"כ ומוסף אינו שב"כ, ואין לומר דמעלת מקודש תדחהו דרק לגבי מעלת תדיר מקודש עדיף אבל לא לגבי שב"כ, בפרט היכא דיש שתי מעלות תדיר ושב"כ יחד, י"ל דעדיפי ממקודש לחוד. ובאו"ח (סי' תרפ"א) כתבו הפוסקים דהבדלה קודמת לנר חנוכה משום דתדיר קודם, ונ"ח נשים חייבות, והבדלה ס"ל לכל הפוסקים דפטורות כמבואר (בסי' רצ"ו סעי' ח',) ולפ"ז ה"ל נר חנוכה שוה בכל והבדלה אינו שוה בכל, וה"ל לאקדומי נר חנוכה, א"כ מוכח מזה דאין כח למעלת שוה בכל לדחות מעלת תדיר, ועדיין י"ל דשתי המעלות ביחד היינו תדיר ושב"כ עדיפי ממעלת מקודש לחוד, א"כ מוסף ה"ל אינו שוה בכל לשיטת הגאון הנ"ל ושחרית הו"ל שב"כ ותדיר אפשר דעדיף ממקודש. ונראה להוכיח מזבחים (דף צ"א) דאיבעי להו תדיר ומקודש איזה מהם קודם, ופשטו מהא דאריו"ח הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף אלמא תדיר קודם, הא יש לדחות דלכן ס"ל לריו"ח דמתפלל של מנחה תחלה משום דמנחה יש לה שתי המעלות תדיר ושב"כ [וכמ"ד דמצורע בימי חלוטו מותר בתשה"מ כפסק הרמב"ם הנ"ל], ומוסף אין לו אלא מעלת מקודש לשיטת