באר יצחק אורח חיים צא

עכ"ל, היינו דוקא התם גבי אימורים דהא כי איתנייהו מעכבים הכפרה כנ"ל, ומצינו לפעמים שיעכבו אף בדיעבד, ולכן בתפלה כיון דיכול ג"כ להתפלל ערבית היכא דאין לו מניעה תקנו ג"כ שיהא חובה עליו להתפלל, וכן מוכרח לחלק להנך [תנאי ואמוראי] דס"ל שם להלכה דתפלת ערבית הוי חובה כמבואר שם, ואפ"ה מודי במנחה ומוסף דמנחה קודם ואינם מקפידים על מה דלכתחלה אסור להקריב לכל הקרבנות אחר תמיד של בין הערבים, וע' ברא"ש (פ"ד דברכות סי' ב') במש"כ שם גבי תפלת ערבית שהיא נגד הקטרת אברים ופדרים כו', דאינהו נמי מצוה בעלמא יש בהו כו', או דיש לחלק דבטול תפלת ערבית לגמרי, זה א"א, ונגדו מקרי חובה, משא"כ בקדימה ואיחור לא תקנו בתפלה אף לכתיחלה. והא דקיי"ל דלכתחלה צריך להתפלל שחרית ואח"ז מוסף ואך בדיעבד אם התפלל מוסף קודם שחרית יצא כמבואר (בסי' רפ"ו סעי' א'), יש לומר משום דכמו דבתפלת מנחה ומוסף אמרו דמנחה קודמת משום דתדיר קודם א"כ ה"ה שחרית שגם הוא תדיר, וכן כתב הר"י (בריש פ"ד דברכות) שלכן תפלת יוצר קודם משום דהוי דבר יום ביומו, וכמש"כ התיו"ט שם לפרש כוונת הר"י הנ"ל דהוי משום תדיר קודם, ולפ"ז כיון דבתדיר ומקודש איבעי לן בזבחים (דף צ"א) איזה מהם קודם ולא נפשט האיבעיא הנ"ל, וכמו שפסק הרמב"ם (בפ"ט מה' תמידין) היו לפניו תדיר ומקודש יקדים איזה שירצה, וכ"כ הש"א (סי' כ"ח) (וזה ברור דתפלה בציבור מקרי מקודש גבי תפלת יחיד דהא מצינו שמחוייב לילך עד ד' מילין ולאחריו עד מיל לתפלת צבור כמו שפסקו (בסי' צ'), וע' במג"א (סיי' תט"ו) שמתיר לערב כדי לילך למנין והוכיח זה מהא (דסי' צ') הנ"ל, והמחצית השקל הוכיח מהא דר"א ששחרר עבדו להשלים לעשרה, ויש לדחות ראייתו דשא"ה דהוי מצוה דרבים דלולא העבד לא הוי מנין כלל וכמש"כ הרא"ש פ' ואלו מגלחין והובא במג"א (סי' צ' ס"ק כ"ט), וע' בחוות יאיר (סי' קי"ב) שכ' דמותר לקנות שביתה כדי לילך למנין ואי' בברכות (דף ח') דאמ' ריו"ח אין תפלתו נשמעת אלא בבהכ"נ ופי' עם הציבור כמש"כ הטור באו"ח (סי' צ) וכן אמ' ר"נ שם (דף כ"ח) שאסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור, וכמש"כ שם הר"י שתפלה בציבור היא רצוי יותר לפני המקום ב"ה, לכן ודאי דתפלה בצבור מקרי מקודש נגד תפלה ביחידות], וכיון דבתדיר ומקודש דפ' התכלת (דף מ"ט) קיי"ל דיכול להקדים איזה שירצה, ה"ה בנ"ד דיכול להקדים למוסף ולהתפלל עם הציבור ולדחות שחרית אחריו אף דיש בו מעלת התדיר. ועיין בש"א (סי' ס"ב) שכ' דהאיבעיא דזבחים (דף צ"א) בתדיר ומקודש מיירי לענין קדימה בלבד ואין א' מהם בטל לגמרי והא דפ' התכלת מיירי דא' מהם בטל לגמרי ואיבעי להו בתדיר ומקודש איזה מהם קודם, א"כ י"ל דאם המקודש ידחה לגמרי ממעלתו והתדיר לא ידחה רק ממעלת הקדימה לבד כה"ג ודאי המקודש קודם, והוא כש"כ מהא דאו"ח (סי' תרפ"א) ש' הב"י והתה"ד בהבדלה ונ"ח דחנוכה קודם משום מעלת אפוקי יומא. והא במעלת אפוקי יומא אין בו שום חיוב דהא אינו מחוייב לאחר לקדושת שבת אלא עד שיעור תוספת מחול על הקודש ולא יותר כמו שמבואר (בסי' רצ"ג) ואפ"ה דחינן למעלת התדיר מפני זה, כש"כ במעלת תפלה בציבור שחיובי גדול עד לילך ד' מיל כנ"ל מבלי ספק דוחה תדיר ממעלת הקדימה בלבד ועוד י"ל דכיון דמבואר בברכות (דף כ"ז) [וע"ע קדושין דף כ"ט] דמצוה עוברת קודם למצוה שאינה עוברת אך רבנן דס"ל דמוספין כל היום אין זמנה עוברת, אבל לולא זאת היו מודים לר"י דמה דזמנה עוברת קודמ' למעלת התדיר] א"כ כיון דקיי"ל דתפלה בצבור הוי חיוב בפ"ע עליו ומחוייב להשתדל בזה כמבואר (סי' צ') לכן ודאי הוי מצוה עוברת ותקדם לשחרית אף דהוי בי' מעלת תדיר. וע' בזבחים (פ"ט ע"א) דמשמע בגמ' שם דהא דתמיד השחר קודם לכל הקרבנות הוי הטעם משום דתדיר קודם א"כ בנ"ד הוי כש"כ מתפלת מנחה ומוסף דהא תמיד של הערבים הוי מאוחר מן עלי' השלם מצד גזה"כ, ואפ"ה משום מעלת תדיר מקדמינן למנחה, כש"כ במעלת מקודש דמוסף בציבור דמקדמינן לשחרית כיון דשוה היא מעלת מקודש כמו מעלת תדיר, דהא גם בקרבנות דהוי תמיד של שחר קודם לא הוי אלא משום תדיר, וכיון דמקודש שוה לתדיר ודאי דלא מקפדינן על הסדר דקרבנות, וכש"כ לפמש"כ משום דזמנה עוברת מחוייב להתפלל עם הציבור מוסף ואח"ז שחרית, ובזבחים (דף צ"א) אמרו בהא דמנחה ומוסף דאטו יומא למוסף אהני למנחה לא אהני ושניהם שוין, אבל היכא דיש קדושה יתירה במוסף אז הוא קודם לתדיר: ענף ב ובירושלמי ברכות (סוף פ"ד) איתא התפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף מתפלל עמהם לא התפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין מוסף אם יודע שהוא מתחיל ויגמור עד שלא יתחיל ש"ץ כדי לענות אחריו אמן יתפלל ואם לאו אל יתפלל באיזה אמן אמרו באמן של האל הקדוש וחד אמר באמן של שומע תפלה עכ"ל, לכאורה מוכח מדלא מפליג ברישא בהתפלל שחרית דלא יתפלל עמהם אלא אם יהא יכול לענות אמן של שומע תפלה כמו דמחלק בסיפא בזה, ס"ל דאם לא התפלל שחרית עדיין ובא ומצא לצבור מתפללין מוסף דיתפלל שחרית, ולכן ברישא בהתפלל שחרית אם יתפלל עכשיו מוסף עם הציבור יהיה תפלה בציבור כדינו, אין להקפיד על ענית אמן של שומע תפלה או של האל הקדוש, משא"כ בלא התפלל שחרית דאז אם יתפלל שחרית בעת שהציבור מתפללין מוסף לא יהיה תפלה בציבור כנ"ל, לכן דוקא אם יכול לענות אמן הנ"ל אז יכול להתפלל שחרית בעת שהציבור מתפללין מוסף, אבל אם לא יהי' יכול לענות אמן הנ"ל אז אין לו להתפלל שחרית משום דכיון דאין זה מקרי תפלה בצבור לכן אין לה כח לדחות לעניית אמן הנ"ל, א"כ מוכח לכאורה להיפך ממש"כ, אכן באמת נהפוך הוא ואדרבה משם ראיה למש"כ, דאי נימא דכוונת הירושלמי דיתפלל שחרית בעת שהציבור מתפללין מוסף, א"כ קשה איך מותר לו להתפלל אז שחרית הא כיון דזה לא מקרי תפלה בציבור א"כ אף ביהא יכול לגמור ולענות אמן של שומע תפלה, עכ"ז הא לא יוכל לענות לשארי אמנים, והא מבואר (בסי' קכ"ד) דמחוייב לשמוע בעת חזרת הש"ץ כדי לענות אמן ואף ללמוד אסור, א"כ מאיזה טעם התירו להתפלל שחרית ולבטל לכל אמנים, יותר טוב הי' שיתפלל אח"ז ויענה אמן כעת, והא דמבואר (בסי' ק"ט) דאם יכול לענות אמן ומודים יכול להתפלל אם הוא אחר קדושה, י"ל דהתם ג"כ הוי הטעם משום תפלה בציבור משום דכ"ז שהשליח ציבור מתפלל וכל הציבור מחוייבים לשמוע ברכותיו הוי עדיין בכלל תפלה בציבור, וע' בב"י (סי' קכ"ד) שהביא בשם הראשונים שכתבו דבמה שהציבור עונין אמן אחר כל ברכות הש"ץ הוי כמו שהתפללו עוד הפעם ע"ש, לכן הוי זה כמו תפלה בציבור אם מתפלל בעת חזרת הש"ץ, לכן אם היא אחר קדושה ויכול לגמור מקודם מודים ואמן של שומע תפלה יכול להתחיל, אבל להתחיל תפלת שחרית בעת שהציבור מתפללין מוסף ויבטל לכל עניות אמן באין צורך ודאי אסור, וגם אין חשש סמיכות גאולה לתפלה כיון דמיירי בלא קרא ק"ש כנ"ל, ובע"כ מוכח מזה שהירושלמי מיירי דאם לא התפלל שחרית דיתפלל עמהם מוסף, דמחמת תפלה בציבור מותר לו לבטל לעניות אמן (אך אמן של שומע תפלה יענה], ואלו אם יתפלל שחרית בעת שהציבור מתפללי' מוסף הא אין זה תפלה בציבור כמש"כ המג"א. ואין לומר כיון דהירושלמי ס"ל דבמוסף של חול היו מתפללין י"ח ברכות וכמש"כ התוס' בברכות (כ"א ע"ב) בד"ה עד שלא יגיע כו', לכן אף אם יתפלל שחרית בעת שהציבור מתפללין מוסף מקרי שפיר תפלה בציבור, שכן בכלל מוסף של חול יש בו נוסח של כל תפלת שחרית, דזה אינו דהא חד מ"ד ס"ל דאמן של האל הקדוש ומפרשי דלא פליגי דכאן בחול וכאן בשבת, א"כ בשבת ודאי לא הוי נוסח של שחרית בכלל מוסף, והוי שפיר כמש"כ המג"א (בסי' צ') דתפלת מוסף לא הוי תפלת ציבור בעת שמתפללין