באר יצחק אורח חיים ט

באר יצחק סי' א שאלה באחד שלא הי' בביתו בערב פסח והי' במקום הי' יכול למכור שם חמצו והי' נראה לו שיבוא לביתו בעת מכירת חמץ ואיחר עד שבא לביתו אחר זמן איסורו. והב"ד הממונים בעסק מכירת חמץ השתדלו לענו ומכרו כל חמצו בתורת זיכוי דזכין שלא בפניו ונשאלתי אם חל המכירה אם לא: תשובה בעז"ה והוא דאיתא בפסחים דף י"ג דחמץ שהופקד אבל אחד דבשעה חמישית ימכור, וכמבואר באו"ח סימן תמ"ג ובח"מ סימן רצ"ב סעיף י"ז, ואף אם אינו חייב באחריותו ג"כ מוכר וגם בהרבה חמץ שלא יכלה מקודם זמן האיסור מהני המכירה של הנפקד כמבואר שם וקשה מי נתן רשות להנפקד למכור והא אין אדם מוכר דבר שאינו שלו, ואף דמפני השבת אבידה אמרו התם דמוכר עכ"ז מי נתן לו רשות למכור, והא לא נצלו גלוי דעת מהבעלים שהרשוהו למכור ועדיין עוברים הבעלים בבל יראה, ובע"כ מוכח דמשום זכין שלא בפניו נגעו בה. ואמדינן דעת המפקיד דודאי ניחא לי' בהמכירה כדי שלא יפסיד נכסיו והוי מכירה מעליא ואינם עוברים בבל יראה. ומהאי טעמא בכל הנך דחשיב התם בח"מ ובב"מ דף ל"ח ובפסחים דף י"ג ביותר מכדי חסרונן דמוכרן בב"ד דמשמע דהוי תיכף של הלוקח גם לקדש בהם את האשה, דזהו משום דאמדינן דודאי ניחא להבעלים זה וזכין לאדם שלא בפניו. וכעין זה חקר הפרי מגדים בפתיחה לה' פב פ"ב אות ג' דין זכיי' גבי ביטול חמץ עיין שם. אך יש לחלק דשאני ביטול דהא יכול בעצמו לבטל ומדלא ביטל בעצמו מוכח דאינו חפץ בהביטול לכן לא שייך בזה אומדנא הנ"ל משא"כ במכירת חמץ כמו בנ"ד דהא הי' הבעלים במקום שלא היה יכול למכור וגם לאו כ"ע דינא גמירי בהלכות מכירה היכא שהחמץ אינו אצלו שפיר יש לדון זכות דניחא להו המכירה, וכן מבואר בח"מ סימן רצ"ב סעיף ט"ו דאם הבעלים בעיר יודיעם, משום דאם הבעלים בעיר אז לא שייך זכות ואומדנא הנ"ל דהא יכולים בעצמם וה"ה בביטול חמץ דהא יכול בעצמו לבטל את החמץ אבל במכירה כמו בנידון דידן הוי כמו התם בנפקד אם אין הבעלים בעיר דמוכרן כנ"ל והוא הדין בנ"ד שייך זכות: ענף א אך יש לדחות זה הראי' והוא דיש להקשות בהא דפסחים בהך עובדא דיוחנן חקוקאה דא"ל למוכרו לעכו"ם וכן מבואר בכל הראשונים בלא שום חולק. וקשה לפמש"כ הפוסקים ביו"ד סימן ש"ך גבי בכור ובאו"ח סימן תמ"ח גבי מכירת חמץ דאנן מסופקים אם נכרי קונה במעות או במשיכה דמספקת לן אי הלכתא כריו"ח או כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת. ולכן כתבו דיעשה שני קנינים כסף ומשיכה וחצירו ובדיעבד אם לא נמכר רק במשיכה כתבו את שחמץ שעבר עליו הפסח אינו רק מדרבנן אבל לכתחלה ובחשש בל יראה דהוי איסור דאוריותא כחבו דודאי בעינן לתרווייהו, ובב"מ דף ע"א ע"ב בתוס' בד"ה בשלמא סיפא לחומרא כו' כתבו דאם נכרי מזכה מעות עבור ישראל אחד ע"י ישראל דלא מהני זכייתו משום דאף דישראל לישראל נעשה שליח עכ"ז כיון דהבעל הממון הוא נכרי דאינו בר שליחות לכן לא שייך בזה גדר זכיי', וכה"ג כתב הנימוקי יוסף בב"מ דף י"א על משנה דראה אותן רצין אחר המציאה דאי אפשר לזכות לחבירו אא"כ נעשה שליח של בעל הממון, ועיין ביו"ד סימן קס"ט בש"ך סקט"ז, וכן הוא דעת ר' ירוחם שהובא בח"מ סימן ק"ה בסמ"ע ס"ק ב' דאינו יהודי אינו יכול לזכות בדינינו לישראל ע"י ישראל ע"ש, א"כ לפי זה בהנפקד שמוכר חמצו דהמפקיד קשה מזה על הסוברים דלעמיתך במשיכה הא לנכרי בכסף, דהא בנפקד הנ"ל לא שייך קנין כסף כלל דהא הקנין כסף הוי כן דאם נקנה ונמסר הכסף להמוכר אז נקנה החפץ ללוקח וכיון דבעל הממון הוא נכרי ולא מצי הישראל הנפקד לזכות עבור המפקיד משום דהא בעינן שלוחו של בעל הממון כנ"ל כיון דאין שליחות וזכיי' היכא שהבעלים אינן בני שליחות א"כ אין כאן קנין כסף. ועיין בקדושין דף ח' ע"ב גבי אם הי' סלע שלה מקודשת וסלע של שניהם כו' ובתוס' שם בד"ה אם הי' סלע כו' דס"ל לרש"י דלא חיילי קדושי כסף רק באם הגיע הכסף לרשות האשה, והתוס' שם דפליגי על רש"י הא מבואר כוונתם בבית שמואל באה"ע סימן ל' סקט"ז דמיירי בבא אח"כ לידה, ואם לא כן לא הוי קדושי כסף, וה"ה בקנין כסף ודאי בעינן שיגיע הכסף לרשות המוכר דאל"כ לא מועיל כלל. וכן באם הנפקד לא זכה בהכסף עבור המוכרים הוי כלא הגיע הכסף לידו ורשותו של המוכר א"כ אין כאן קנין כסף כלל, ומשיכה הא לא מהני בנכרי. אך בסוגיא דפסחים הנ"ל דאמרו שם דאף ר' סבר להא דרב נחמן כו' משום דמוכרין לעכו"ם, יש לתרץ דרב נחמן לשיטתו דהא ס"ל בב"מ דף מ"ח כר' יוחנן דבר תורה מעות קונה וממילא לנכרי במשיכה וקנין משיכה שייכא אף בנפקד, ובאמת לר"ל דס"ל לנכרי בכסף יש לומר דיפרש להך דיוחנן חקוקאה דמוכרין לישראל כמבואר שם או דיפרש דמוכרין ג"כ לא"י רק דמיירי דיאכלנו קודם זמן איסורו, אבל מכל הראשונים דכתבו כולם דמוכרין לנכרי תקשה עליהם איך שייך קנין כסף בנפקד הנ"ל דהא רוב הראשונים כתבו להחמיר דצריכים שני קנינים בנכרי כסף ומשיכה. ועיין בתוס' ע"ז דף ע"א ע"א בד"ה רב אשי כו' שכתבו דצריך מספק לעשות שני קנינים כסף ומשיכה, א"כ תקש' לשיטתם שכתבו בב"מ דף ע"א דבעי שליחות של בעל הממון, דאיך מהני בנפקד למכור לנכרי אף בחמץ הרבה ודוחק לומר דלדידהו מיירי הך דפסחים דמוכרין לישראל: ואפשר לומר לפמש"כ התוס' בע"ז דף ע"א בד"ה פרדשני כו' דבמתנה דליכא כספא לכ"ע קונה במשיכה, אלמא דס"ל להתוספת דהיכא דליכא חסרון כספא קונה במשיכה מה"ת, א"כ י"ל דה"ה אם הנכרי סילק כל דמי המכירה אף דלא הגיע לרשות המוכר מ"מ כיון דנתן עכ"פ כל דמי' למקום המשתמר עבור המוכר דאז הוי כמו ליכא חסרון כסף וקנה במשיכה מה"ת, א"כ מיירי הך דהנפקד שהנכרי סילק כל דמי', וכה"ג כתבתי בתשובה א' .