באר יצחק אורח חיים פט

אכן עדיין לפקפק בזה דהא מבואר בכל הפוסקים דמה"ת אף בריה בטלה ברוב, והא דברי' אינה בטלה אינו רק מדרבנן והא דמשמע מתוס' ב"מ (ו' ע"ב) בד"ה קפץ כו'. דס"ל דברי' אינה בטלה מה"ת כבר תמהו בזה כל הפוסקים ובמק"א הארכתי, א"כ אפשר שאם עושה פעולה דיהא תיקון אם יתערב ברוב אינו חייב חטאת, משום דהא מה"ת אף אמה"ח הי' בטל, ואף דתקן לאיסור מדרבנן עכ"ז י"ל דזה אינו חשוב תיקון להתחייב חטאת, אמנם זה אינו משום דהא אי' בשבת (ק"ה ע"ב) הקורע על מתו חייב ואף דכל המקלקלין פטורין עכ"ז כיון דיצא י"ח קריעה מקרי מתקן ולא מקלקל, והא מבואר ביו"ד (סי' ש"מ) דחיוב קריעה לא הוי רק מדרבנן [ע' ב"י שם מ"ש בשם הרמב"ן, דהא דילפי מקראי לא הוי רק אסמכתא בעלמא], אלמא דאף מה דלא הוי רק מדרבנן עכ"ז מקרי מתקן משום דהא הוי מלאכת מחשבת וכמש"כ התוס' בחולין (ח' ע"א) בד"ה מותר לשחוט בה כו', והא לא גרע מדבר הרשות דמוציא את מחשבתו לאורה דחייב, דכש"כ אם תקן להוציא מחיוב או איסור דרבנן דודאי חייב מה"ת דהא הוי מתקן עכ"פ, וכן מצינו בשבת (פ"ט ע"ב) גבי הא דהמוציא עצים כו' קמוליא ואשלג דס"ל לר"י כדי להעביר את הכתם לטהרו וכפי' רש"י שם, ואף דכתמים לא הוי רק מדרבנן עכ"ז אמרו דעכשיו שתקנו דכתם טמא הוי דבר חשוב בהוצאתו להתחייב משום שבת ואף דבזה הראי' יש לפקפק, מ"מ הא כבר הוכחתי מקורע על מתו דזה מקרי מתקן, ולכן שפיר יש לתרץ שיטת הרמב"ם דיפרש להא דפסחים דהוי תיקון להוציא מידי אמה"ח לענין אם יתערב דלא יהיה עליו איסור מדרבנן. וע' בש"א (סי' נ') שהקשה לשיטת רש"י דסבירא לי' דהא דאם פירש אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין, דוקא בשבת אבל בחול חוזר משום התנאה לפניו במצות, ותמה הא כיון דקיי"ל מקלקל בחבורה פטור ואין בזה אלא איסור דרבנן א"כ אפילו את"ל דהתנאה לפניו אינו אלא מדרבנן ליתי התנאה לפניו ולידחי מקלקל בחבורה דאין בה אלא איסור דרבנן כו' עכ"ל, הנה במש"כ להסתפק דהתנאה לפניו אינו אלא דרבנן, התוס' במנחות (דף מ"א ע"ב) ד"ה אין פוטר בה אלא מינה כו' כתבו בפירוש דזה אלי ואנוהו הוי מדרבנן ע"ש, וע' בסוכה (ד' ל') ברש"י שם ובתוס' ד"ה לולב יבש כו' ואכמ"ל, ובעיקר קושית הש"א דליתי התנאה לפניו כו' לדחות למקלקל בחבורה דלא הוי אלא מדרבנן, י"ל דלכן בשבת אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין דהא כיון דמחוייב לחזור מחמת התנאה לפניו במצות לכן עכשין שחייבוהו חז"ל לחזור עליהם הוי שפיר מתקן בחבורה וחייב דהא אינו רשאי מה"ת לחזור עליהם כמו שנתבאר לעיל, דאף במה שעיקר מחשבתו לא הוי אלא לצאת ידי חיוב דרבנן ג"כ הוא חייב מה"ת דהא הוי מלאכת מחשבת, והא אם לא יחזור עליהם עכשיו יהי' מחוייב לחזור עליהן בחול, דהא שיטת רש"י דבחול חוזר עליהם ולכן מקרי מתקן בחבורה, ודברי רש"י נכונים אכן לפי מש"כ התוס' בשבת (דף ק"ה ע"ב) ד"ה הא ר"י כו' דדוקא בקריעה מקרי תיקון משום דהא בלא קריעה אסור ללובשו לכן מקרי תיקון ע"ש, לכן שפיר כתב הש"א משום דהא בציצין שאינן מעכבין ליכא בהו חיוב מה"ת דהא אינן מעכבין את המילה ולא הוי רק מצוה דרבנן ולכן לא מקרי זה תיקון וכמש"כ התוס' התם להוכיח זה. אבל במה שכתבתי גבי אמה"ח דמוציא מידי אמה"ח שיתבטל ברוב זה הוי תיקון המכשירו לאכילה ובלא זה אסור לאכלם לכולן לכן ודאי דזה הוי תיקון מעליא להתחייב מה"ת. אך האמת הוא יורה דרכו דדוקא לר"ש דיליף מקלקל . לחייב מן מילה והבערת בת כהן ולא ס"ל להא דמה לי מתקן גברא כו', לכן שפיר הוכרחו התוס' שם לחלק דדוקא קורע על מתו חייב לר"ש משום דאסור ללובשו בלא קריעה ובל"ז לא הוי צורך מצוה נחשב לתיקון, משא"כ לר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור מוכח לומר דהבערת ב"כ דהוי תיקון לפי שחייבין ב"ד להמית את חייבי מיתות כמש"כ התוס' שם (ק"ו ע"א) ד"ה מה לי לבשל כו' דצורך מצוה חשיב תיקון ע"ש, ולפ"ז י"ל דה"ה צורך מצוה דרבנן ג"כ הוי תיקון כדמשמע מהתוס' דלא הקשו על הא דקורע על מתו דהא לא הוי אלא מדרבנן, רק לפי דר"ש ס"ל דצורך מצוה אינו חשוב כמתקן הוכרחו לחלק בזה, אלמא דלולא זה היה ניחא להתוס' בפשיטות, ולכן שפיר מתורצת קושיית הש"א הנ"ל, כפי מש"כ לעיל, דגם זה מקרי מתקן וחייב מה"ת משום דפוטר א"ע מחיוב דרבנן. וגם בעיקר סברת מעכ"ת שכתב דתיקן להוציא מאמ"ח שלא לטמא בבית הבליעה, יש לפקפק דהא במה דמתקן גבי טומאת בית הבליעה במה ששוחטה עכ"ז הוי בזה קלקול במה ששוחטה לע"ז דיטמא במגע ובמשא, דהא מקודם ששחטה לא הי' מטמא במגע כמו נבלת עוף טהור דלא מטמא רק בבית הבליעה, אבל מחמת תקרובת מטמא אף במגע ומשא, ותיקון לא הוי אלא באם התקון הוא יתר על הקלקול ולא היכא דאף שהוא תיקון מצד אם נהפכנו נמצא בו קלקול מהצד האחר, וכן מוכח מהא דלא פי' רש"י דתיקן להוציא מן אמה"ח לענין אם יתרו בו העדים משום אמה"ח ולא משום תקרובת דאז הוי תיקון דלא יתחייב מלקות ומוכח כמש"כ דזה לא מקרי תיקון משום דהא אם יתרו בו משום תקרובת ולא משום אמה"ח יהיה לוקה עכשיו דשחטו לעכו"ם, ואלו לא שחטו לא הי' לוקה אם לא התרו בו משום אמה"ח, וכיון דהקלקול הוא שוה להתיקון דמה דהוי תיקון מצד זה הוי קלקול מצד אחר, לכן זה לא חשיב להיות נקרא מתקן להתחייב, ופשוט. וראיתי בבאר אברהם שהביא בשם הצל"ח שהקשה דאמאי לא קאמרי דהוי תיקון לענין התראה, ותירץ משום דזה הוי תיקון לאחר זמן אם יתרו בו העדים, לכן אינו חייב משום מתקן עכ"ל, אכן לפי מה דחזינן בפסחים שם דאמרו דתיקן אם עלו לא ירדו, הא התם ג"כ לא הוי התיקון מיד, ואף אסור להעלות ע"ג המזבח לכתחלה, ועכ"ז מחשבי תיקון מיד במה שאם שיזדמן שיעלו ע"ג המזבח לאחר השחיטה ותועיל אז הפעולה הזאת, אלמא תיקון דלעתיד חשיב תיקון, א"כ עדיין קושיית הצל"ח במקומה עומדת, אבל לפמש"כ ניחא בפשיטות קושיית הצל"ח הנ"ל, משום דהתראה מאיזה איסור יתרו בו לא הוי בידו, רק ביד העדים, וגבי איסור תקרובת אם יתרו בו הוי מקלקל כנ"ל. הגה. [אמנם י"ל דטומאת בית הבליעה חמורה לפי שהיא טומאה מה"ת דתקרובת אינו מטמא אלא מדרבנן כמש"כ הרמב"ם (פ"ו מה' שארי אבות הטומאה) ואלו מחמת טומאת בית הבליעה מטמא מה"ת לכן יפה כתב כת"ה בזה, אכן במש"כ לעיל להוכיח מהרמב"ם נסתרין דבריו] וראיתי בשו"ת מוהרי"מ (בסי' ג' בסופו) שתמה על הרמב"ם (פ"א מה' מילה) שכתב דספק בן ז' או בן ח' מלין אותו בשבת כסברת הגמ' בשבת (דף קל"ו) משום ממ"נ אי חי הוא שפיר קמהיל ואי לא מחתך בשר כו', והקשה כיון דהרמב"ם פסק דמקלקל בחבורה פטור א"כ למה לי' לומר מחתך בשר בעלמא, הא בלא"ה ניחא הא דמותר למולו דאף אי לא הוי בן קיימא מ"מ אין זה תיקון רק מקלקל בחבורה ופטור, דלא שייך בזה מה לי מתקן גברא כו' דהא אינו חייב למולו וצע"ג עכ"ל, ויש לתרץ זה לפי מה דמבואר ביבמות (דף ע"א) דאיבעי' להו בקטן ערל מהו לסוכו שמן של תרומה ועיין ברמב"ם (פ' י"א מה' תרומות ה"ז) שכתב שדוקא קטן בתוך שבעה מותר לסוכו כו', א"כ כיון דאחר ז' אסור לסוך לקטן בשמן תרומה לכן הוי שפיר מתקן במה שמוהלו, דהא כ"ז דלא מלו אסור לסוכו בשמ"ת, ואף דלספק נפל בלא"ה אסור לסוכו בשמן תרומה משום ספק דלמא נפל הוא והוי כמת, מ"מ הא בשמן תרומה דרבנן מותר דהא ספק דרבנן קיי"ל להקל, וכ"ז דלא מלו ודאי אסור משום דהא הוי ערל, אבל עכשיו שמלו מותר לסוכו בשמן תרומה דרבנן ולכן בכה"ג ודאי מקרי מתקן במילה, וכמ"ש לעיל בשם התוס' בשבת בענין קריעה אף שאין התיקון אלא מדרבנן, וה"ה בזה, וזולת זה י"ל לפי מש"כ דאף במה שאינו חייב אלא מדררנן אם עושהו בשבת ופוטר א"ע מחיובו לצאת י"ח דזה מקרי מתקן וחייב מה"ת, א"כ ה"ה במה שמחוייב