באר יצחק אורח חיים פח

עכ"ז יש לפקפק בה, דהא התוס' בשבת שם בד"ה אין לנו אלא בנר כר"ש כ' דריו"ח פסק כר"ש בנבילה לכלבים אע"ג דנבילה מוקצה מחמת איסור משום דלא דחיי' בידים אבל היכא דדחיי' בידים ס"ל כר' יהודא עכ"ל התוס', אלמא דדוקא דדחיי' בידים ס"ל לאסור, א"כ מביצה דלא דחיי' בידים תקשה קושיתם, והרא"ש (סוף ביצה) הוכיח ג"כ מהאי אושפיזי' דרב אדא הנ"ל דריו"ח אוסר ביצה אף בטלטול ודלא כהתוס' הנ"ל. ולכן נלע"ד לשיטת התוס' בשבת דס"ל דלריו"ח מותר בטלטול דיפרשו להא דביצה דאמרו אף דיו"ח לא שרי אלא למחר אבל ביומא לא (דלא כפי' רש"י והרא"ש דפי' דביומי' אסור בטלטול] היינו דאסור לצלותה ביומי' לפי מה דקיי"ל בפסחים (דף מ"ו) דצרכי שבת נעשין ביו"ט דאינו אלא מדין הואיל אי מקלעי כו' וכמש"כ המג"א (ריש סי' תקכ"ז), וכן מוכח לריו"ח דס"ל בביצה (דף ד') בשבת ויו"ט נולדה בזה מותרת בזה משום דשבת ויו"ט הוי ב' קדושות ומבואר בפסחים (דף מ"ז) דמאן דס"ל ב' קדושות הן אינו מותר צרכי שבת ביו"ט אלא מדין הואיל כפי' רש"י שם וכיון דלריו"ח אינו מותר אלא משום הואיל כו' לכן ממילא מה שאסור לאכול ביו"ט אסור לצלות ביו"ט דכיון דאינו ראוי לאכילה לבו ביום לא שייך בזה לדון דין הואיל, וזה שאמר אבל ביומי' לא היינו דאסור לחלל יו"ט כיון דאינו ראוי לאכילה לבו ביום, אך לכאורה יש לדון דמותר לצלותה בו ביום לר"ש דשרי בטלטול דאף שאינה ראוי' לאכילה עכ"ז הא מותרת באכילה ע"י ביטול ברוב, ואף דאין מבטלין איסור לכתחלה עכ"ז הא שיטת כמה ראשונים ביו"ד (סי' צ"ט) דאיסור דרבנן שאין לו עיקר בתורה מותר לבטלו לכתחלה דדומה לחלת ח"ל, ואף למ"ד דס"ל משום מוקצה ג"כ מצינו בפסחים (ל' ע"א) בתוס' ד"ה לשהינהו עד אחר הפסח כו' שכתבו דהא דביצה (דף ד') בעצים שנשרו לתנור דמרבה עליהן כו' משום דמוקצה אין לו שורש מן התורה ע"ש, וכ"כ התוס' בביצה (שם) וכבר הבאתי דעתם מפסחים (דף מ"ו) דמותר לאפות חלת ח"ל משום דחזי ע"י ביטול ברוב, א"כ ה"ה י"ל דמותר לצלות ביצה שנולדה ביו"ט משום דחזי' ע"י ביטול ברוב, ורשאי לבטלה לכתחלה משום דאין לו עיקר בתורה. אכן באמת ז"א סברא כלל דהא מצינו בברייתא דביצה (שם) דביצה שנולדה אין מטלטלין כנ"ל, ואף דאתי כר' יהודא כנ"ל, מ"מ אי נימא דמותרת לבטלה לכתחלה ברוב א"כ אמאי אסורה בטלטול, דהא עיקר הטעם דנאסר לר"י בטלטול היינו משום דלא חזי לאכילה כלל והוי כמו אבן, אבל אי שרי לבטלה ברוב לכתחלה א"כ תהא מותרת בטלטול לר"י כמ"ש התוס' בפסחים הנ"ל דלדידן דשרי תלת ח"ל לבטל ברוב מותר לאפותה, ואף דמבואר בביצה (דף כ"ה דחלה שנטמאת לא יזיזנה ממקומה ואסורה בטלטול מ"מ כיון דחלת ח"ל מותר לבטלה לא מקרי' מוקצה ומותרת בטלטול ולאפותה, וכיון דחזינן דלר' יהודא ביצה אסור' בטלטול בע"כ מוכח מזה דאסור לבטלה ברוב, והא דעצים שנשרו מהדקל דמרבה עליו עצים מוכנים, שא"ה דמקלא קלי איסורא כמבואר בביצה (דף ד'), ולכן ממילא אסור לצלותה בי"ט משום דלא חזי כלל להיות אוכל נפש בשום אופן, ואף ששיטת המחבר ביו"ד (סי' צ"ט) דאיסור אבל אם נתערב מרבה עליו ומבטלו, היינו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אינו יכול לבטלו ודוקא בחלת ח"ל הקילו כמש"כ הפוסקים שם, ולכן ברור דאסור לצלותה ביו"ט וזהו כוונת הגמ' מאי דקאמרי שם אף ריו"ח לא קא שרי אלא לגומעה למחר אבל ביומי' לא, היינו דאסור לחלל יו"ט כיון דלא חזי כלל לאכילה, וע"ז מביא ראי' דתניא ביצה אין מטלטלין כו' דמוכח מזה דאסור לבטלה ברוב ולא חזי' לאכילה כלל והוי כאבנים ומקרי מוקצה ולכן אסר ר' יהודא בטלטול א"כ ה"ה לדידן דאף דס"ל לריו"ח, דשרי בטלטול מ"מ אסור לצלותה כיון דלא חזי לאכילה כלל בשום אופן, דהא מוכח מברייתא הנ"ל דאסור לבטלה לכתחלה ברוב ומתורצת שפיר קושייתם על תוס' שבת הנ"ל, כנלע"ד בכ"ז. סימן יט. כבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב ומפורסם לתחלה כו' כש"ת מו"ח בנימין נ"י האב"ד דק"ק ברעוי. מש"ב כ"ת להקשות על מש"כ הכרו"פ (בסי' ס"ב ס"ק ד') על הרמב"ם סוף ה' מלכים דב"נ אינו חייב על אבר מן החי של העוף, מפסחים (דף ע"ג) דאמרו למ"ד מקלקל בחבורה פטור דהא דתנן השוחט חטאת בשבת בחוץ חייב ג' חטאת דקשה מה תיקן ומשני דתקן להוציאה. מידי אבר מן החי ופרש"י שאם אכלו ב"נ אינו חייב ובחולין (דף מ') הוכיח הגמ' דמדלא קתני זבח דמיירי בחטאת העוף, ולשיטת הרמב"ם דס"ל דבעוף ליכא אזהרה כלל לב"נ א"כ קשה מאי תיקן, ותי' הכרו"פ דהרמב"ם יפרש הגמ' הנ"ל דתקן לאמה"ח לישראל דאלו משום אמה"ח חייב אף על משהו בשר בצירוף גידין ועצמות אבל עכשיו דתקן לאמה"ח א"כ בעי כזית בשר, והקשה כ"ת דהא מבואר ברמב"ם (בפרק י"א ה' מ"א) דעל תקרובת לוקה על כל שהוא מה"ת, יפה הקשה, וכן מצאתי באור חדש שהקשה כן, ומש"כ כ"ת לתרץ זה דהרמב"ם יפרש להא דפסחים הנ"ל דתקן להוציאה מן אמה"ח שלא לטמא בבית הבליעה ע"כ, הנה אף שבביצה (דף ז') משמע דאמה"ח של עוף מטמא בבית הבליעה דאיתא שם ת"ר האוכל מנבלת עוף טהור כו' ומן הבשר שנתלש מן החי טהור, דמשמע דווקא על בשר מן החי טהור אבל אמה"ח של עוף משמע דמטמא כו', וכן מצינו בחולין (דף קכ"ח) גבי אמה"ח מן הבהמה דמטמא אבל בשר מן החי מבהמה אינו מטמא, א"כ לכאורה יש לחלק כן גבי אמה"ח של העוף, אבל ברמב"ם (ה' אבות הטומאה פ"ג ה' ט"ו) מבואר דאבר מן החי הפורש מן עוף חי טהור ואין בו טומאה כלל, וסיים שם (ה' ט"ז) דאבר מן החי של העוף שפירש הרי הוא כנבלת העוף שפירש ממנו דאם היתה נבלת עוף טהור מטמאה טומאה חמורה בבית הבליעה כו', הרי להדיא דאמה"ח של עוף אין בו טומאת בית הבליעה, והכ"מ כתב שם שכן מבואר בת"כ, ולכן אין דבריו מספיקים לתרץ דברי הרמב"ם. ולכן נלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל דהא קיי"ל דאמה"ח אינו בטל ברוב משום דהוי בריה ואלו שארי איסורין קיי"ל דבטלים ברוב, ואף בתקרובת מבואר ברמב"ם (פ"ז ה' עכו"ם) דדוקא צורה וכה"ג דהוי דבר חשוב ודבר במנין אינו בטל וכמש"כ רש"י בע"ז (דף ע"ד) על משנה דאלו אוסרין כב"ש, אך הר"נ כתב שם על משנה זו דבע"ז לא בעינן דבר שבמנין ומשום חומרת ע"ז החמירו אף באינו חשוב ע"ש, אכן כל הפוסקים לא הסכימו לשיטתו, ועיין בפרמ"ג לאו"ח (סי' תמ"ה ס"ק ה') שתמה על המג"א שכתב שם דבע"ז אינו בטל אף כ"ש, הא בע"ז ג"כ בטל אם אינו דבר חשוב ע"ש, א"כ לפ"ז לכן חייב חטאת משום דתקן להוציא מן אמה"ח גבי ישראל לענין אם יתערב הך איסור ברוב היתר דאם הי' איסור אמה"ח לא היה בטל ברוב אבל עכשיו דהוציאה מן אמה"ח אם יתערב ברוב יבטל, ואין לומר דזה לא מקרי תקון שיתחייב חטאת משום שבת, דהא זה לא הוי בידו לערבו ברוב היתר דהא אין מבטלין איסור לכתחלה וכמש"כ התוס' בזבחים (דף ל"ד ע"ב) ד"ה כל שבידו כו' דאיסור לא מקרי בידו, רק דהתיקון יהי' אם יזדמן סיבה דיבוטל ברוב היתר, א"כ אפשר דכה"ג לא מקרי תיקון, דז"א דהא מוכח מהא דפסחים (דף ע"ג) גבי שחטו שלא לאוכליו דמה תקן דתקן אם עלו לא ירדו, אלמא דמצינו דאף במה דאסור לן לעשות זה כמו התם דהא אסור מה"ת להעלות פסול שלא לאוכליו ע"ג המזבח, ואפ"ה קאמרי דזה מקרי תיקון משום עלו לא ירדו, אלמא כיון דהוי תקון לענין אם יזדמן איזה סיבה שאז יהיה תועלת מהפעולה שלו שעשה עתה מקרי זה תקון, א"כ ה"ה יש לומר דהוי תיקון במה שמוציא מן אמה"ח לענין אם יזדמן איזה סיבה שיתערב ברוב היתר שאז אותה הפעולה שעושה עכשיו ששוחטה תועיל שתוכל להתבטל ברוב.