באר יצחק אורח חיים עג

ואפשר לחלק דהיכא דלא יצטרך להרבות בגברי ויכול אותו היחיד לעשות איסור קל תחת איסור חמור שפיר אמרו דהיכא דאפשר מהדרינן אחר הקל, משא"כ היכא דלא יהא יכול להקל האיסור אלא ע"י ב' אנשים דוקא אז אמרינן דמוטב שיעשה היחיד אף באיסור החמור כדי שלא יצטרכו ב' אנשים לעשות אף באיסור קל, ולכן כיון דשנים שעשו יש אכתי איסור מה"ת לכן עדיף שיעשה היחיד כדי שלא יצטרכו ב' אנשים לעשות איסור מה"ת. ולפ"ז י"ל דה"ה אף אי נימא דשנים שעשו אין בזה שום איסור תורה כלל, מ"מ כיון דאסור מדרבנן וכ"א יעבור על איסור דרבנן וכל דתקון רבנן כעין דאוריית' לכן עדיף שיעבור א' על איסור תורה כדי שלא יצטרכו שנים לעבור על איסור דרבנן, והא דכתבו האחרונים להדר ולטול בשבת ע"י ב' מוהלים דא' יהי' החותך והשני הפורע כמו שהובא בש"א (סי' נ"ט) היינו משום דהא התם גמר המילה נעשה ע"י א' עכ"פ, לכן אמרינן שפיר דמה לי הוא ומה לי אחר הא בין כך ובין כך יצטרכו לחלל שבת עכ"פ, ולכן אמרו במנחות (דף ס"ג) דהעומר נקצר בשבת בשלשה, משא"כ היכא דב' אנשים יעשו ביחד מתחלה ועד סוף דבכל משהו ומשהו שישחטו יעשו השנים, אז אמרינן דמוטב שיעשה הא' ולא יעשו ב' אף דיקל האיסור, וראיה לזה מירושלמי שבת (פ' ר"א דמילה ה"א) שמוכיח דאסור לעשו' בשבת מחיצה של בני אדם דאל"כ אמאי הביאו את האיזמל בשבת דרך רה"ר ואמאי לא עשו מחיצה של בני אדם עכ"ל, וקשה עדיין הא אף דאסור לעשות מחיצה של בני אדם בשבת אין זה אלא איסור דרבנן משום דהוי כמתקן מחיצה והא זה לא הוי בנין קבע כמבואר בעירובין (דף מ"ד). ומוטב דיעבדו כולם רק איסור דרבנן, כדי שלא יחלל א' על איסור דאורייתא, ובע"כ מוכח משם דעדיף לן שיחלל א' אף באיסור תורה משיחללו רבים אף באיסור דרבנן א"כ ה"ה בנ"ד יותר עדיף שיחלל א' לבדו באיסור תורה כדי שלא יחללו שנים אף באיסור דרבנן. ענף ד אך עכ"ז תקשה דאיך התירה התורה לעשות בכל צרכי גבוה ע"י אחד בשבת, דהא אי נימא דשנים שעשו פטורין ואין בזה שום איסור כלל א"כ יותר עדיף לעשות בהיתר ובשנים, וזה ודאי אין סברא לומר דהתורה מיירי היכא דליכא ב' רק יחיד דהא בעזרה ודאי היו נמצאים שם הרבה אנשים ואין סברא לחלק דזה הוי טרחא יתירה, דמ"ש הא מ"מ יכולים לעשות בהיתר עכ"פ, ועוד יש לפלפל הרבה במ"ש, אמנם קצרה היריעה מהכיל. וגם תקשה במיתת ב"ד דקיי"ל דאינה דוחה שבת כמבואר בסנהדרין (דף ל"ה) ושבת (דף ק"ז), הא יכול לעשותה בשנים, בשלמא סקילה ניחא דהא מבואר בסהנדרין (מ"ה ע"ב) דא' הי' נוטל האבן להשליך על הנסקל דבעי דחית האבן מרזיא כמבואר שם, ולכן לא הי' אפשר לעשות זה בשנים אלא ע"י א', וכן במיתת חנק הא א' הי' מושך מכאן והשני מושך מכאן עד שנפשו יוצאת כמבואר בסנהדרין (דף נ"ב אין לומר שיהיו ב' אנשים מושכים אצלם מצד א' וב' יהיו מושכים אצלם מצד שני דהא בעינן יד העדים תהי' בו בראשונה להמיתו, ומה"ט נקטעה יד העדים פטור כמבואר בסנהדרין (מ"ה ע"ב), וכ"כ הרמב"ם (בפט"ו מה' סכהדרין בנשרפים דא' מן העדים הי' מושך אצלו והשני מצד הב' וכ"כ בנסקלין ע"ש א"כ במה שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו הוי כ"א זה אינו יכול וזה אינו יכול דקיי"ל דחייב. ואי דימשכו אחרים עמהם הא בעי דוקא יד העדים לבד, אך עדיין קשה ביש עדים הרבה, ויותר קשה במצות שריפה דנאמר בה לא תבערו אש ומניה ילפינן לכל חייבי מיתות דאינן דוחין שבת כמבואר במכילתא (פי' ויקהל) שמן שריפה דיינינן לכל חייבי מיתות דאינן דוחין שבת, א"כ קשה הא חילול שבת במה שמתיכין את העופרת ומשליכין לפיו יכול להעשות בשנים והא עיקר חילול שבת הוי במה שמשליכין לפיו את הפתילה וזהו הוי נטילת נשמה להנך דס"ל מקלקל בחבורה חייב, ולאידך תנאי הא ס"ל דהחילול הוי בבישול פתילה דמה לי בישול פתילה ומה לי בישול סמנין כמבואר בשבת (דף ק"ו), קשה הא יכולין לבשל את הפתילה בשנים, ועיין ביבמות (ו' ע"ב) תוס' ד"ה טעמא דכתב כו', ואין לומר דגזה"כ הוא דאין להמית בשבת, דהא בשבת (דף ק"ז) מוכיח מזה דמקלקל בחבורה חייב או דמה לי בישול פתילה כו' וכן איתא ביבמות (שם), אלמא דלכן אין להמית בשבת מחמת חילול שבת, א"כ קשה הא יכולין לעשות בשנים, וזה ודאי אין סברא לומר דמה"ת מותר להמית חייבי מיתות בשבת בשנים ולא אסרה רק באחד. וביותר קשה לר"ש דפוטר אף בזה אינו יכול וזה אינו יכול דהא מיתת חנק דהית' נעשה ע"י שנים בזה מושך אצלו וזה מושך אצלו כמבואר בסנהדרין (דף נ"ב) וברמב"ם, א"כ קשה הא יכולין להמית ע"י זה אף בשבת דהא הית' נעשה תמיד בשנים, ואף דזה אינו יכול לבדו בלא חבירו עכ"ז הא ר"ש ס"ל דאף זה אינו יכול כו' ג"כ פטור ואין בו איסור דאורייתא כלל, ובמכילתא שם גמרי לכל חייבי מיתות מן שריפה דאינו דוחה שבת אף מה"ת, וכן הקשה בהא דשריפת קדשים דאינו דוחה שבת מה"ת והא יכול מה"ת לשרוף בשנים. ענף ה ובעז"ה יש לו כמה אופנים לתרץ כל זה, אך מחוירתא דמילתא נלע"ד דהאמת ברור ומוכח מכל הנ"ל דהיכא דעושין מצוה דאף בשנים שעשאוהו ג"כ לא הותרה מה"ת לעשות בשבת רק בתורת דחייה דצרכי גבוה דוחה שבת, משום דהא דשנים שעשו פטורין בזה יכול כו' הוי הטעם משום דלאו אורחי' בכך כמש"כ רש"י בשבת (צ"ב ע"ב) בד"ה זה אינו יכול כו' דאורחייהו בהכי להוציא בשנים כו', דמשמע דזה יכול כו' דפטור הוי הטעם משום דלאו אורחי' ולא חשיבה מלאכתן והויא כמו עראי וכ"כ רש"י שם (דף צ"ג ע"א) בד"ה וחד יתורא למעוטי דזה יכול כו' פטור משום דלאו אורחא למיעבד בתרי והוי מלאכת עראי, וה"ה לר"ש דפטור בזה אינו יכול כו' הוי ג"כ משום דכ"א לא מקרי רק כמסייע ופטור, כמש"כ רש"י שם בד"ה ור"ש מטהר דר"ש לטעמיה דאמר זה אינו יכול וזה אינו יכול נמי אינו אלא כמסייע ופטור, וכ"כ רש"י שם בד"ה מפני שיכולה לעמוד על ג' כי' דלר' יהודא ה"ל זה יכול וזה יכול כ"א כי אם כמסייע לבד ע"ש, וכן העלה המהרש"א שם דלכן לר' יהודא פוטר בזה יכול כו' משום דלא מקרי אלא מסייע ע"ש, ועיין בתוס' שם בד"ה ור"ש מטהר כו'. ועכ"ז בכל איסורים שבתורה ברור הוא דאף שנים שעשו חייבין, וכמש"כ הפ"י בשבת בסוגי' הנ"ל, ומוכיח זה מזבחים (דף ק"ח) דשנים שאחזו באבר והעלו דחייבין, והא דנפקא להו מן בעשותה כו' דשנים שעשו פטורין היינו רק במלאכת שבת ולא בשארי איסורין ודומיא דזה עוקר וזה מניח, דלא הוי אלא במלאכת שבת, ולכן בכל מצות שמחוייבין לעשות יכולים גם שנים לעשות כמו בשנים שוחטין זבח א', ולא מקרי כל א' רק מסייע כ"א בחיובי שבת, שגזה"כ דשנים שעשו פטורין, משא"כ בשארי מילי. ומצינו בביצה (כ"ז ע"ב) ברש"י ד"ה חלה שנטמאת כו' דאסור לתת חלה שנטמאת לפני כלבו משום דאין מבערין קדשים ביו"ט דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב באש ישרף הילכך מלאכה היא עכ"ל, וע' בתוס' שם ד"ה ועל החלה שנטמאת כו', ולפ"ז י"ל דה"ה בשנים שעשו בשבת דאף דפטורין מחמת דהתורה גזרה דכ"א לא מקרי רק מסייע ומלאכתן לא חשיבא והוי כמו מלאכת עראי גבי שבת, אינו רק בדבר הרשות בזה אמרה התורה דעשייתן לא חשיבא, משא"כ במצוה שמחוייב לעשות דכיון דרחמנא אחשבה וגם בב' העושין להמצוה נחשבת עשייתן לקיום המצוה, וכיון דאחשביה רחמנא הוי ממילא ביה חשיבות גם לענין דיהא שם מלאכה עליו להתחייב משום איסור שבת, ואף התוס' דפליגי על רש"י שם בביצה היינו דוקא בנתינת חלה טמאה לפני כלבו דהא באמת אין כאן שום סרך וטורח מלאכה כמש"כ התוס' התם, משא"כ בשנים