באר יצחק אורח חיים סט

מצוה עוברת בכל יום ויום, אך להרמב"ם דס"ל דבנין ביו"ט אסור מה"ת אסור לצוות לנכרי לבנות דהא דוקא שבות דשבות הקילו ע"י נכרי. ועכ"ז יש לצרף שיטת העיטור שהובא באו"ח (סי' רע"ו) דאף מלאכה דאורייתא מותר ע"י נכרי כמו להדליק הנר לצורך סעודה, ואף שמבואר באו"ח (סי' ש"ז) דלא סמכינן על העיטור לבד משום דהוי יחיד נגד רבים וכמ"ש שם הט"ז עכ"ז יש לצרף דעת העיטור לשיטת התוס' הנ"ל דבנידון דידן לא הוי בעה"ע יחיד נגד רבים, וכה"ג מצינו באו"ח (סימן ש"מ במג"א ס"ק א') דהתיר במקום מצוה לחתוך הצפרנים ע"י נכרי מחמת שיש סובר דמלאכה שא"צ לגופה אינה אסור' אלא מדרבנן, ואף דהרמב"ם פוסק (ה"ש פ"א ה"ז) דמלאכה שא"צ לגופה חייב מה"ת, עכ"ז כיון דיש סוברין דאינה אסור' אלא מדרבנן מקילינן ע"י נכרי וכן מצינו באליהו רבה (סי' תקפ"ו ס"ק כ"ט) שכ' להקל ע"י נכרי לילך אף חוץ לי"ב מיל להביא שופר, כיון דיש סוברין דאף י"ב מיל אינו אלא מדרבנן בצירוף העיטור דאף איסור דאורייתא מותר ע"י נכרי לצורך מצוה ע"ש, אלמא אף דהרבה סוברין די"ב מיל הוי דאורייתא עכ"ז סמכינן על הפוסקים די"ב מיל אינו אלא דרבנן להקל ע"י נכרי א"כ ה"ה בנ"ד, ואף דלהעיטור מותר בנ"ד מטעם אחר ולשיטת התוס' מותר מטעם אחר, עכ"ז הא קיי"ל בח"מ (סימן כ"ה) דבדרבנן מצרפינן אף דאינם מסכימים מטעם אחד וכבר הארכתי בזה במק"א, ואף דלשיטת התוס' בגיטין (ד' ח' ע"ב) בד"ה אע"ג דאמירה לנכרי כו' וב"ק (פ' ע"ב) בד"ה אומר לנכרי כו' דאף שבות דשבות אין להתיר ע"י נכרי במקום מצוה, מ"מ הא באו"ח (סימן ש"ז) לא קיי"ל כדבריהם בזה, והלכה מרווחת היא בידינו דשבות דשבות מותר ע"י נכרי לצורך מצוה, ולעיקר שיטת העיטור הנ"ל שכתב להקל במקום מצוה ע"י נכרי אף מלאכה דאורייתא י"ל דיש סיוע ממה שכתב רש"י בע"ז (ט"ו ע"א) ד"ה כיון דזבניה קני' דהא דאסור לומר לנכרי עשה לי כך זהו משום ממצוא חפצך דיבור אסור עכ"ל רש"י וכיון דקיי"ל תפבי שמים מותרים לכן במקום מצוה יש להתיר ע"י נכרי אף מלאכה דאורייתא ושפיר סמכו האחרונים . לצרף שיטת העיטור לסניף להקל. וכבר נתבאר דאין להתיר אף לשיטת התוס' רק איסור בנין ומכה בפטיש, אבל איסור מחתך וממחק לא הותר מה"ת אף לשיטת התוס', לכן אסור מחתך וממחק אף ע"י נכרי, דהא קיי"ל דשבות אסור ביו"ט כמו בשבת באמירה לנכרי כמ"ש התוס' בב"מ (צ' ע"א) בד"ה אבל הכא דאיסור לאי שרי כו' דאף ביו"ט גזרו כ' וכמש"כ הב"י באו"ח (סי תצ"ה), אכן אם העצים מתוקנים ואין צריך למלאכת חתיכה וממחק רק לבנות בלבד יש להקל ע"י נכרי לכן בנפל הסכך אף כולו ג"כ יש להתיר, [גם יש להאריך במה דסוכה נקראת בנין עראי ובסוגי' דעירובין (דף מ"ד) רק עת לקצר] ועיין בירושלמי ר"פ כל כתבי והובא ברשב"א בחידושיו לשבת ר"פ הנ"ל דמבואר שם דלר"ש דס"ל דאין שבות עומד בפני כתבי הקודש דשרי לכבות מפני הדליקה בכתבי הקודש אלמא דאף מלאכה שא"צ לגופה נכללה בכל השבותים להקל. ולא מחלקינן ביניהם לומר דשאני כבוי דהוי עיקרו מה"ת אם הי' צריך לגופו, וכמו שמחלק הר"ן בפ' כל כתבי והובא במג"א (סי' ש"ז), ולכן שפיר כתב המג"א להקל ע"י נכרי לחתוך הצפרנים במקום מצוה לדידן דקיי"ל דשבות דשבות שרי לצורך מצוה, א"ד ידידו יצחק אלחנן בהרב מוהרי"א זצ"ל חופ"ק נעשוויעז: סימן יד שאלה אם מותר לומר בשבת לשני נכרים שיעשו ביחד מלאכה דאורייתא במקום מצוה ענף א תשובה, בעז"ה, ממה דקיי"ל דאמירה לנכרי באיסור דרבנן מותר במקום מצוה כמבואר (בסימן ש"ז) אפשר לדון לכאורה להקל לומר לשתי נכרים שיעשו ביחד את המלאכה במקום מצוה אף שגוף המלאכה נאסר מה"ת, דהא מבואר בשבת (דף צ"ב) דשנים שעשאוה פטורין היכא דזה יכול וזה יכול וכן קיי"ל לדינא, ודרשו זה שם מן נפש גו' תחטא גו' בעשותה, דחד מיעוטא למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד מיעוטא למעוטי זה יכול וזה יכול כמבואר שם בכל הסוגיא, א"כ כמו בזה עוקר וזה מניח אין בו איסור דאורייתא כלל רק איסור דרבנן וכבר כתבו האחרונים דזה גרע מחצי שיעור, א"כ ה"ה שנים שעשו ביחד ג"כ אין בו איסור דאורייתא כלל דלא דמי לחצי שיעור דקיי"ל דגם באיסורי שבת אסור מה"ת כמבואר בשבת (דף ע"ד), משום דכמו דזה עוקר וזה מניח אין בו שום איסור דאורייתא כלל משום שהתורה פטרתו בפי' מן מעוט הנ"ל, כן ה"ה בשנים שעשו ביחד שגם אותם פטרה התורה בפירוש אין בו איסור דאורייתא כלל, או די"ל דלכן לא הוי כל עקירה בלא הנחה כמו חצי שיעור דיאסר מה"ת משום דהא כל מלאכות שבת ממשכן גמרינן ולכן עקירה או הנחה לחוד כיון דאין שם מלאכה עלי' מותר לגמרי מה"ת, א"כ ה"ה בשנים שעשו ביחד דכיון דממשכן ילפינן ובמשכן הא מלאכה שהיה יכול כ"א לבדו לעשותה הי' עושה אותה בעצמו, ולכן שם מלאכה כלל על שנים שעשו, אכן לפ"ז בזה אינו יכול וזה אינו יכול דס"ל לר"ש דפטור ובמשכן מלאכה שלא הי' א' יכול לעשותה היתה וודאי נעשה ע"י ב"ל וכמ"ש התוס' בשבת (דף ג' ע"ב) בד"ה בעשותה כו', לכן י"ל לר"ש בזה אינו יכול וזה אינו יכול דאף דפטור עכ"ז נאסר מה"ת כמו חצי שיעור, אמנם באמת זה גרע מחצי שיעור דהא לא שייך בי' חזי לאצטרופי, ועוד דהא זה עוקר וזה מניח ג"כ הי' במשכן כמ"ש התוס' הנ"ל, ואפ"ה קיי"ל בעקירה בלא הנחה דאף דשייך ביה חזי לאצטרופי להנחה שיגמור אח"ז עכ"ז אין בו אלא איסור דרבנן, ובע"כ מוכח משום דגזה"כ בפי' למעט זה עוקר וזה מניח לכן אין ביה שום איסור דאורייתא כלל, א"כ ה"ה בשנים שעשו כיון דרחמנ' מעטיה בפירוש אין בו איסור דאורייתא כלל. וכן מוכח ברמב"ם (פ"א מה' שבת) במה שחשב שם בכל הפרק למקלקל ודבר שאינו מתכווין ושנים שעשו ביחד דפטורין ומשמע דדומין כולן בפטורם להדד, ועוד דהא הרמב"ם (בפ"א דשבת ה"ג) כתב בדרך כלל דכל מקום שנאמר שהעושה זה פטור ה"ז פטור מסקילה וכרת וקרבן אבל אסור לעשותו בשבת מדברי סופרים, ואח"ז מנה שם לאותן הפטורים ומנה גם לשנים שעשו דפטורין, א"כ מבואר דשנים שעשו אין בו איסור דאורייתא כלל רק איסור דרבנן, והא דשנים שעשו דפטורין הוי בכל מלאכות אף זולת הוצאה כמבואר בשבת (דף צ"ב) גבי ב' שאוחזין במלגז ולוגזין בכרכר ושובטין בקולמס וכותבין כו' ע"ש. ולפי מה שכתבו האחרונים דבחצי שיעור עובר ג"כ בבל יראה משום דגם בזה שייך לומר דחזי לאצטרופי, יש לדון דה"ה בשנים שהוציאו ביחד לרה"ר דאם זה אינו יכול וזה אינו יכול קיי"ל כר' יהודא דחייב ולכן אף היכא דזה יכול להוציאו לרה"ר וזה יכול דקיי"ל דפטור עכ"ז יש בו איסור מה"ת כמו בכל חצי שיעור בחיובי דשבת שמבואר בשבת (דף ע"ד) דאסור מה"ת, דכיון דזה אינו יכול וזה אינו יכול חייב א"כ הוי זה יכול וזה יכול כמו חצי שיעור וחזי לאצטרופי להיכא דאם יהי' המשא שנושאים כבד שלא יהי' א' יכול לנשאו שאז הם חייבים, ע"כ גם עכשיו שנושאים משא שיכול א' לנשאו יאסר עכ"פ מצד חצי שיעור, וכמו דפחות מגרוגרת הוי חצי שיעור גבי כגרוגרת ה"ה דשיעור זה יכול וזה יכול הוי חצי שיעור גבי זה אינו יכול כו' ונאסר מה"ת. אכן לפי מה שהעלה השאגת אריה (בס"ס פ"א) דעל חצי שיעור ליכא בל יראה משום דלא שייך ביה חזי לאצטרופי דדוקא באכילה פחות מכשיעור שייך חזי