באר יצחק אורח חיים סח

מוכח מהתוס' ה"ל ג"כ דבנין ביו"ט ומכה בפטיש לא נאסר אלא מדרבנן משום מתוך וכמש"כ התוס' (ד' צ"ה) כנ"ל, ולכן הוכיחו התוס' שם בביצה ד' הנ"ל מקושיא זו דמוקצה הותרה באוכל נפש, אכן להרמב"ם י"ל שהוכיח דאסור לבנות ביו"ט מהא דשפוד שנרצם וגריפת תנור כו' הנ"ל, אבל לשיטת התוס' לא הוי אין גורפין תנור וכריים דביצה (ל"ב ע"ב) במשנה שם אלא איסור דרבנן ולא איסור תורה, משום דהא מכה בפטיש לא מתסר מה"ת ביו"ט משום מתוך דמגבן, ואין זה דוחק כלל לפי שכן מוכרח לומר בהא דאמרו שם בביצה (דף ל"ג) במשנה דאין מלבנין את הרעפים משום שמחסמן ומשוי להו מנא בהיסק זה (וכש"כ להסוברין שם דמשום שצריך לבדקן] דזה לא הוי איסור תורה לשיטת רש"י דשבת (ע"ד ע"ב) גבי חביתא ותנורא ותלתא שכ' דאינו חייב משום בונה שאין בנין בכלים, ומשו' מכה בפטיש אינו חייב בחביתא משום דמאלי' נגמרה מלאכתה בתנור וע"ש בד"ה תנור כו', א"כ ה"ה גבי הרעפים ג"כ כיון דמאליהן נגמרין בהיסק התנור א"כ ליכא לחיובי שם משום מכה בפטיש, ומשום בונה הא אין בנין בכלים, ובע"כ מוכח דאינו אלא איסור דרבנן כמו דאמרו גבי אין בנין בכלים דאיסור דרבנן שייך בו, א"כ ה"ה בהא דאין גורפים תנור כו' ג"כ י"ל דלא הוי אלא איסור דרבנן לשיטת התוס' בשבת הנ"ל: אבל מצינו להרא"ש בביצה (פ"ד סי' ט"ו) דבלבון רעפים חייב משום מכה בפטיש, וצ"ע מהא דרש"י בשבת הנ"ל, ואפשר לומר דהנך לישנא דפליגי וחד ס"ל מפני שצריך לבדקן ואידך מפני שצריך לחסמן, דמאן דס"ל דלא חיישינן למפני שמחסמן הוא משום דס"ל דלא חייב בזה משום מכה בפטיש כעין סברת רש"י בשבת הנ"ל. ונידון מ"ש לעיל בשם הירושלמי דמכה בפטיש שייך אף באוכלין, לכאורה יש להעיר עפ"ז בהא דאיתא בשבת (דף קמ"ה) במשנה שם דקולייס האיספנין ודג מליח הוי הדחתן גמר מלאכתן, ופי' רש"י שם דחייב משום מבשל, ולפמש"כ יש לדון דחייב משום מכה בפטיש ג"כ, ואפשר דלא נחתי שם לזה וכמו שמצינו ברמב"ם (ה"ש פ"י ה' י"ד) בעושה נקב כל שהוא בלול של תרנגולים דכתב שם דחייב משום בונה, וכתב הלח"מ (שם) דחייב ג"כ משום מכה בפטיש, א"כ ה"ה יש לומר ג"כ בזה, אך בעיקר דברי הלח"מ הנ"ל י"ל דהרמב"ם ס"ל כסברת הגמ"ר שכ' בשבת (פ' הבונה) גבי מכה בפטיש יעו"ש, אך ז"א רק על עייל שופתא בקופינא דמרא, משא"כ בפותח נקב בלול של תרנגולים דכבר נגמר הבנין ובע"כ מוכח כדברי הל"מ הנ"ל, והדברים ארוכים. אכן יש להוכיח מהא דשבת (ע"ה ע"ב) בהאי מאן דמלח בישרא דאין עיבוד באוכלין, וקשה דלתתייב משום מכה בפטיש כיון דזהו גמר מלאכתו, ואפשר לומר דכמו דכתב רש"י (דף ע"ד ע"ב) דבחביות ליכא משום מכה בפטיש משום דמאליו נגמר מלאכתו בתנור, כן ה"ה במעבד באוכלין דהא בעת שמולח האוכלין לא נגמרו אז רק עד אחר שעה שהמלח מעבדן, א"כ גם בזה אמרינן כסברת רש"י הנ"ל דכיון דמאליו נגמר מלאכתו אחר זמן ליכא בזה משום מכה בפטיש, וה"ה י"ל כן בקולייס האיספנין ודג מליח הנ"ל דאפשר שלא נגמרו מיד רק אחר זמן נגמרו מאליהם, וכיון דמצינו בירושלמי מפורש דמכה בפטיש שייך אף באוכלין לכן אין לנו לפלוג עליו במקום שלא מצינו פלוגתא ע"ז בש"ס דילן. ומה שהקשיתי על שיטת התוס' דס"ל דבנין מותר מה"ת ביו"ט מהא דשבועות (דף ט"ו) דאמרו דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט, י"ל דהא לתי' ב' דהתוס' שם בד"ה אין עזרה מתקדשת כו' שכתבו דהיכא דלא אפשר שאני, א"כ י"ל דכיון דמדרבנן אסור לבנות בית ביו"ט א"כ הוי לא אפשר עכ"פ וי"ל דבימי שלמה כבר נגזרה גזירה הנ"ל, וכן כתבו התוס' שם בד"ה ויוצא ממנו כו' בפשיטות דהיכא דלא אפשר לא אפשר ואינו מעכב זה לקידוש של העזרה ואף דמה"ת הוי אפשר לבנות בעצרת ולקדש בחמץ, מ"מ אחר שהחכמים תקנו דאסור לבנות ביו"ט הוי לא אפשר כדמצינו בתוס' בפסחים (נ"ט ע"ב) ד"ה עשאום כמו שנטמאו כו', דהואיל ומדרבנן לא מרצה הוי כמו אבדו האימורין עכ"ל אלמא דמה דלא אפשר מדרבנן ג"כ הוי כמו אבדו האימורין ואינו מעכב, וה"ה בנידון הקידוש של עזרה דכיון דלא אפשר מדרבנן עכ"פ אינו מעכב את הקידוש, ואין מזה ראיה לסתור שיטת התוס' בשבת, וע' בטו"א בחגיגה (דף ז' ע"ב) מה, שהקשה על התוס' פסחים הנ"ל וכבר תרצתי במק"א קושיתו. הגה. והא דשבת (דף מ"ז ע"ב) גבי מטה דמהדרי לי' ביו"ט וא"ל ההוא מרבנן לרבא בנין מהצד נהי דאיסור דאורייתא ליכא כו', אין מזה כלל להוכיח דבנין ביו"ט אסור מה"ת כמבואר להמעיין, ובעירובין (ד' פ"ד) אי' שאין עושין אוהל עראי ביו"ט ואצ"ל בשבת, וכן בביצה (ד' ל"א ע"ב) דביו"ט אמרו אבל לא בשבת, ופי' רש"י התם דביו"ט שאני דמותר אוכל נפש, אבל לשיטת התוס' ניחא טפי בפשיטות משום דשאני יו"ט דבנין מותר מה"ת ולכן הקילו בו יותר] ונתבאר בעז"ה שיטת הרמב"ם ושיטת התוס' הכל על נכון, ולשיטת התוס' מותר לבנות בית ביו"ט מה"ת אכן אם צריך לבקע עצים לבנין ע"פ מידה יש לדון ביה חיוב מחתך וה"ה לממחק, כמש"כ הרמב"ם (ה"ש פי"א ה"ז) וזה לא מצינו דהותר ביו"ט משום אוכל נפש, אך לפמש"כ הקרבן עדה בירושלמי (ביצה פ"ד ה"ה) בד"ה ההן סיקירה כו' דשייך חיוב מחתך גם באוכלין א"כ יש לדון ג"כ בזה מתוך, אבל לפי מה שהעלו האחרונים לדחות דברי הקרבן עדה הנ"ל והוכיחו דמחתך אף במקפיד על מידתו לא שייך לחייב באוכלין, וכן מוכח בשבת (ע"ז ע"ב) דלא שייך מחתך באוכלין, דהא איתא שם א"ר פפא האי מאן דפריס סילקא חייב משום טוחן וא"ר מנשה האי מאן דסלית סילתא חייב משום טוחן א"ר אשי אי קפיד אמשחתא חייב משום מחתך, ועכ"ז כתבו הפוסקים סתמא בה' שבת (סי' שכ"א סעיף י"ב) דבלחם אין שייך טחינה משום דאין שייך טחינה אחר טחינה, ולא כתבו להחמיר דהיכא דחותך במידה דשייך מחתך, ובע"כ מוכח דלא שייך מחתך באוכלין, ורב אשי דשבת הנ"ל לא קאי רק על האי מאן דסלית סילתא דזהו אינו אוכל לכן דוקא בי' שייך מחתך ולא באוכלין, וכן מוכח ביותר בשבת (דף קמ"ט) דמחלק לבני ביתו מנות בשבת וכן בחלוקת קדשים ולה"פ והובא בסימן שכ"ב, ולא אסרינן משום מחתך דהא מקפיד שיהא החלקים שווים כמבואר התם, ומשמע דאף שמחתך החלקים בשבת ג"כ שרי, ובע"כ מוכח דלא שייך מחתך באוכלין. ולכן לא שייך לדון מתוך שהותרה כו' על מחתך ולומר דהותרה אף שלא לצורך אוכל נפש, דהא לא שייך כלל מחתך באוכל נפש, ולפ"ז אף לשיטת התוס' שכתבו דבנין מותר ביו"ט אין להתיר מה"ת אלא אם אין צריך לחתוך ולבקע איזה עץ ולהקפיד על מדתו, אך איסור בנין ומכה בפטיש יש להתיר משום מתוך דהא בנין ומכה בפטיש שייך אף באוכלין כנ"ל, והתוס' בשבת הא מיירי בנפל ביתו דיש כאן עצים מתוקנים בזה התירו מה"ת ביו"ט אבל לא היכא שצריך לחתוך ולבקע במדה. ובזה יש לתרץ מה שהקשיתי לעיל על התוס' מהא דשבועות דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט, משום די"ל שלכן לא הניחו לגמור את הבנין ביו"ט משום דלמא יצטרכו לעשות איזה מלאכה שחייבין עלי' משום מחתך אף ביו"ט ומחתך הא לא הותר ביו"ט, ודוחק לומר דהיו יכולין להכין מאתמול הכל שלא יצטרכו ביו"ט לעבור על מחתך רק על בנין לבד: ענף ט ות"ל נתבארו שיטת הרמב"ם ושיטת התוס' הכל על נכון, ולשיטת התוס' דס"ל דמה"ת מותר לבנות ביו"ט ורק מדרבנן אסור, וכיון דקי"ל דשבות לצורך מצוה מותר ע"י נכרי כמבואר באו"ח (סימן ש"ז) לכן מותר לומר לנכרי לבנות סוכה שנפלה ביו"ט, משום דמה"ת מותר מחמת מתוך דודאי מקרי זה צורך קצת משום מצות סוכה, וכמש"כ התוס' בכתובות (דף ז') ופסחים (דף ה' ע"ב) בד"ה לא אמרינן מתוך כו' והא מצות סוכה הוי