באר יצחק אורח חיים סז

דמה"ט גומר החלל עבודתו שהתחיל, א"כ קשה מהירושלמי הנ"ל על הרמב"ם שפסק דאינו גומר עבודתו ופוסק באמצע ולפי מה שכתבתי דהירושלמי ס"ל דיכולים חז"ל לעקור ד"ת אף בקום ועשה ניחא, משום דלדידן דקיי"ל, דדוקא בשב ואל תעשה יכולים חז"ל לעקור ד"ת ולא בקום ועשה, א"כ מה"ט פוסק באמצע עבודה ועיין בגיטין (דף כ"ה ע"א) ברש"י ד"ה נמצא מזבח בטל כו', דאין להקשות איך יכולים חז"ל לעקור ד"ת, משום דהא ביבמות (דף צ') אי' דשב ואל תעשה שאני עכ"ל, משא"כ הירושלמי דס"ל דגם בקום ועשה יכולין לעקור לד"ת לכן מחמת התקנה שלא ימשכו הכהנים את ידיהם גומר עבודתו ואינו פוסק ועיין בירושלמי גיטין (פ"ה ה"ו) ובקרבן העדה שם בד"ה שלא יהא המזבח שמם כו' וע"פ מש"כ לתרץ דברי הרמב"ם דאמאי אסור לבנות ביו"ט מה"ת ולא אמרינן מתוך כו', בזה יש לתרץ שיטת רש"י ג"כ דס"ל דבנין אסור ביו"ט וס"ל דמגבן הוי תולדות בונה והקשיתי לעיל דאמאי לא אמרינן מתוך משום שהכלל שכתבתי י"ל גם לשיטתו, ובפרט לשיטת רש"י שהוכחתי דס"ל דקצירה וטחינה ורקידה אסור מה"ת, א"כ אמאי התירו שחיקת תבלין ומשמר ביו"ט ואסרו לטחינה ורקידה מה"ת ולא אמרינן מתוך, אלא ע"כ מוכח דס"ל להכלל שכתבתי דלא אמרינן מתוך שהותרה התולדה הותר האב כנ"ל. ענף ח ועיקר קושית התוס' שהקשו דא"כ אם נפל ביתו יהא מותר לבנות משום מתוך כו' הי' נ"ל לכאורה לתרץ דהא מבואר בשבת (דף ע"ד ע"ב) ברש"י ד"ה תנור חייב שמונה כו' דאף דאין בונה בכלים עכ"ז חייב משום מכה בפשיט, וכן אי' שם (דף מ"ז) במחזיר מטה של פרסיים דחייב משום מכה בפטיש כפי רש"י שם, וכן מבואר בשבת בשבת (דף ק"ב) גבי עייל שופתא בקופינא דמרא ועושה נקב בלול של תרנגולים דלכ"א חייב משום מכה בפטיש משום דכל גמר מלאכה כמו המסתת חייב משום מכה בפטיש וכפרש"י שם בד"ה מכה בפטיש גמר מלאכה הוא שבמקום שחרץ חריץ זה לא יחרץ עוד עכ"ל רש"י, א"כ כיון שבכל בונה יש בו חיוב דמכה בפטיש ג"כ, וכמבואר ברמב"ם (פ"י מה' שבת ופכ"ג) וכמו שכתב הלח"מ (שם הלכה י"ד) דלרב חייב משום בונה ומכה בפטיש ג"כ, ועיין במג"א (סימן שי"ד ס"ק ג') מש"כ שם ובראב"ד ברמב"ם (פ' י"ב ה"א) ולכן יש לדון דנהי דבנין מותר ביו"ט משום מתוך דהותר בונה במגבן, עכ"ז ישנו לחיוב דמכה בפטיש על כל בונה אף ביו"ט, משום דעל מלאכת מכה בפשיט למימר מתוך דהותרה במגבן לפי שיש לדון דכל מלאכת מכה בפשיט ליכא באוכלין, וכדאמרינן בביצה (דף ל"ג) דבאוכלי בהמה אין בהן משום תקון כלי, וממילא נאסר בנין בית ביו"ט משום מכה בפטיש דע"ז לא שייך מתוך הנ"ל, דאף דבונה מצינו במגבן אבל מכה בפטיש לא מצינו באוכלין כן י"ל לכאורה מסברא. אמנם באמת מבואר בירושלמי שבת (פ"ג ה"ב) בפסקא דהמעמר, הדא אתתא כד מערבא בחטים משום מרקר כד מפרכיא ברשייא משום דש כד מתברא בצדדיא משום בוררת כד מספייא משום טוחנת כד מנפיא משום זורה גמרה מלאכתה משו' מכה בפטיש עכ"ל הירושלמי, אלמא דס"ל לירושלמי להדיא דאף באוכלין כמו חטים חייב בגמר מלאכתן משום מכה בפטיש, וכן הובא הירושלמי הזה במרדכי בהגהותיו לשבת (פי"ח וי"ט) מש"כ הירושלמי על האי דשתיק תומא כו' דחייב משום מכה בפשיט יעו"ש, א"כ ה"ה י"ל דעל מגבן חייב ג"כ משום מכה בפטיש וכן נוטה הסברא דכיון דחזינן בבנין בכלים דאף מאן דס"ל דאין בנין בכלים עכ"ז מודה דחייב משום מכה בפטיש כדס"ל לשמואל בשבת (דף ק"ב) א"כ כיון דמחייבינן על מגבן משום בונה כש"כ דמחייבינן עליו משום מכה בפטיש ג"כ, ולכן שפיר הקשו התוס' דאם נפל ביתו יהי' מותר לבנות ביו"ט דמשום מכה בפשיט ג"כ ליכא לחיוביה ביה משום דגם על מכה בפשיט שייך לומר מתוך שהותרה במגבן, ובמגבן ג"כ גמר מלאכתו הוי ע"י אדם ולא נגמר מאיליו, ועיין ברש"י שבת (ד' ע"ד ע"ב) בד"ה תנור חייב שמונה כו', ולכן הוכרחו התוס' לתרץ דלא נאסר אלא מדרבנן בע"כ מוכח דשאני הא דביצה (ד' ל"ג) הנ"ל דאמרו דאין באוכלי בהמה משום תקון כלי היינו לפי שאין דרכן בכך ולכן הוי רק מלאכת עראי בעלמא, וכמו דאי' בביצה (דף ל"ב) דבנין עראי לא גזרו ביה רבנן, וכ"כ הר"ן שם דלכן אין בהם משום תיקון כלי לפי שאינו מתקיים ע"ש, וכן לשיטת הסוברין דדישה מותר מה"ת ביו"ט, וכיון דכל דישה יש בו משו' מכה בפטיש כמו שמבואר בירושלמי הנ"ל לכן שפיר י"ל מתוך שהותרה מכה בפשיט בדישה מה"ת דה"ה דהותרה מכה בפטיש בבנין כנ"ל ויש להקשות לשיטת התוס' הנ"ל מן הא דביצה (דף כ"ח) דקאמרי שם אחד סכין שנפגמה וא' שפוד שנרצם וא' גריפת תנור וכיריים באנו למחלוקת ר"י ורבנן במכשירי אוכל נפש כו' ועיין בתוס' שם בד"ה גריפת תנור וכיריים כו' שכתבו דכשמסיר את האבנים והעפר חייב משו' מכה בפטיש כו', והא לפמש"כ דס"ל להתוס' דמותר לבנות בנין ביו"ט דמוכח דס"ל דגם משום מכה בפטיש אינו חייב ביו"ט דאל"כ הא יש בו עדיין חיוב דמכה בפטיש, ובע"כ מוכח דגם מלאכת מכה בפטיש אינו ביו"ט משום מתוך הנ"ל, א"כ קשה איך כתבו התוס' בגריפת תנור דחייב משום מכה בפטיש, ואין לומר דבאמת למאן דס"ל מכשירי אוכל נפש אסור דה"ה בנפל ביתו ג"כ אסור לבנות ביו"ט, אך התוס' דכתבו דמותר לבנות בית ביו"ט היינו משום דס"ל דהלכה כרבי יהודא דמכשירי אוכל נפש דלא היה אפשר לעשות מאחמול מותר ביו"ט וכמבואר באו"ח (סי' תקי"ד ברמ"א שם סעיף א') כי אין סברא כלל לחלק, אחרי שההיתר לבנות בית ביו"ט הוא משום מתוך כו' והא חזינן דאמרינן מתוך להתיר אף שאינן במכשירי אוכל נפש כלל כמו מבשל נבלה וכה"ג, א"כ למה יגרעו מכשירי אוכל נפש, ובאמת ראיתי בשער המלך (ה' יו"ט פ"א) שכתב לחלק בסברא זו ולתרץ קושית התוס' בשבת הנ"ל למה אסור לבנות בית ביו"ט ולא אמרינן מתוך כו' אליבא דשיטת הרמב"ם, ולא הבנתי דבריו כלל בזה. ואפשר לומר דבאמת הא שאמרו שם דבגריפת תנור באנו למחלוקת ר"י ורבנן היינו אחר שאסרו חז"ל לבנות ביו"ט מדרבנן דזה תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן, ובאמת עיקר הפלוגתא דר' יהודא ורבנן דילפי מקראי י"ל דלא פליגי בגריפת תנור וכיריים רק בשארי ענינים, כמו הא דאי' שם לעיל (דף כ"ב) בכבוי הנר מפני דבר אחר וכה"ג, וכן בשפוד שנרצם ג"כ י"ל לשיטת התוס' דבנין מותר ביו"ט וגם מכה בפטיש מותר, דגם בשפוד שנרצם ליכא ביו"ט איסור תורה כלל לפ"ז דהא בנין ומכה בפטיש מותר ג"כ ביו"ט מה"ת, והא דפליגי ר"י ורבנן בהם היינו אחר שתקנו חז"ל דבנין ומכה בפטיש אסור ביו"ט, ובדאורייתא הוי עיקר פלוגתתם בלכבות הנר מפני ד"א וכה"ג. ומן התוס' בד"ה גריפת התנור כו' מוכח ג"כ כמ"ש דגם מכה בפטיש אינו חייב מה"ת ביו"ט, דאל"כ קשה על מה שהקשו התוס' שם למה צריך לאסור משום מכה בפטיש תיפוק ליה דבלא"ה אסור משום מוקצה דאפר ואבנים שבתוכו כו', מה זו קושיא, הא נפ"מ מן הא דאמר דבאנו למחלוקת ר"י ורבנן דהוי איסור מה"ת ואלו מחמת מוקצה אינו נאסר אלא מדרבנן אם מותר לומר לנכרי לתקן דהא שבות דשבות שרי ע"י נכרי לצורך יו"ט, ואלו הי' נאסר מה"ת הי' אסור ע"י נכרי, ואף לפמש"כ התוס' בגיטין (ח' ע"ב וב"ק פ' ע"ב) בד"ה אומר לנכרי כו', עכ"ז יש נפ"מ אחריתא בין דאורייתא לדרבנן כגון להיות פסול לעדות וכה"ג, אכן למפש"כ ניחא משום דהתוס' אזלי לשיטתם דס"ל דבנין ומכה בפטיש ג"כ מותר מה"ת, דהא כל בנין הוי ביה משום מכה בפטיש ואפ"ה מותר לבנות ביו"ט ואף לגמור כל הבנין כדמשמע מהתוס' דשבת הנ"ל וכיון שעיקר האיסור בגריפת תנור לא הוי אלא מדרבנן לכן שפיר הקשו התוס' למה צריך לומר דנאסר מחמת שמכשירי אוכל נפש אסור ביו"ט תיפוק לי' בלא"ה דאסור משום מוקצה, דהא עיקר איסור דגריפת תנור לא נאסר ג"כ אלא מדרבנן א"כ