באר יצחק אורח חיים סו

וטחינה ורקידה אבל ברירה מותר מה"ת, א"כ למ"ד דס"ל דברירה מותר מה"ת ניחא מה דאסרו בורר בנפה וכברה וטבלא והתירו משמר משום דחלקו חז"ל ביניהם ע"פ סברת התוס' דשבת הנ"ל, אכן למ"ד דס"ל דבורר אסור מה"ת, א"כ קשה דמפני מה התירו למשמר ביו"ט הא באיסור דאורייתא לא שייך לחלק שלכן הקילו משום דלא אפשר מאתמול כנ"ל, ובע"כ מוכרח לחלק ביניהם כמו דחלקו הראשונים בשחיקת תבלין דהותרה ביו"ט דשאני טחינה דנקרא עבודה משום שדרכן לעשות לימים רבים, משא"כ שחיקת תבלין דאין דרך לעשותה לימים רבים לכן הקילו, וכמש"כ הפ"י בביצה (דף י"ד), דה"ה במשמר דלפי דאין דרך לשמר לימים רבים לכן לא מקרי זה עבודה ומותר ביו"ט משא"כ רקידה דדרכן לעשותן לימים הרבה כמש"כ הר"ן בפ' אין צדין ושארי ראשונים, לכן אסרה התורה משום דעיקר הטעם דאסרן התורה הוי משום דדרכן לעשותן לימים רבים, משא"כ במשמר דלא שייך זה לכן מותר, וכן מצאתי בשיטה מקובצת לביצה (ר"פ א"צ) שכתב בשם הרמב"ן דלכן מותר לברור קטניות ביו"ט משום דאין דרכן לברור רק לפי שעה ולא לזמן מרובה יעו"ש. אכן אכתי תקשה כיון דמשמר מותר אף מדרבנן א"כ אמאי לא נימא מחמת זה להתיר רקידה ביו"ט, דהא יש לדין מתוך שהותר משמר לצורך יו"ט דהותרה גם רקידה בפרט לצורך יו"ט וכמו כל מתוך כו', אכן לפמש"כ דמשום דהותרה התולדה לא דיינינן להתיר את האב לפי דהתולדה קילא מן האב, כמו דחזינן בשביעית דלא נאסרו התולדות לפי דלא הוי במשכן וכמש"כ רש"י במ"ק (דף ג') כנ"ל לכן אף דמשמר מותר עכ"ז כיון דמשמר לא הוי אלא תולדה דמרקד או בורר לא יתכן שיותר האב מחמתה, ולכן שפיר אסרה התורה למרקד ולא ילפינן מזה דלא אמרינן מתוך כו' משום דיש לחלק כמש"כ, וכל זה הוא ראיה להסברא שכתבתי בעז"ה וכהכלל המחודש הנ"ל. וב"ה מצאתי בירושלמי בשבת (פ"ז ה"ב) וביצה (פ"א ה"י) על הפלוגתא במשמר משום מאי מחייב דחד ס"ל משום בורר וחד ס"ל משום מרקד ואמר ר' חנינא בן יסא בשם ר' יהודא אין שונין את הקמח אבל מרקידין לאחורי הנפה אין תימר משום מרקד הא אסור וכוונת הירושלמי היא להקשות מש"כ דאי נימא משום מרקד א"כ אמאי התירו משמר ביו"ט הא כיון דמרקד אסור מבעי להיות נאסר גם משמר כמו מרקד, אבל למ"ד דס"ל דמשמר משום בורר אינו קשה משום די"ל דבורר מותר מה"ת כמבואר שם לחד מ"ד בירושלמי, או די"ל דזה דומה לבורר כדרכו דמותר ביו"ט, וכן קאמר התם בירושלמי לעיל מזה דיו"ט הותר מכלל ברירה כדתנן בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי עיי"ש, ודווקא בורר בנפה ובכברה אסור ביו"ט כמבואר בביצה (דף י"ד), וב"ה שהנחני בדרך אמת, אמנם הש"ס דילן שלא הקשה כן ולא הוכיח מכח קושיא זו דמשמר הוי משום בורר ולא משום מרקד מוכח דס"ל כמש"כ, והירושלמי שלא ס"ל סברא זו שפיר הקשה כנ"ל. והא דמותר שחיקת תבלין ביו"ט אף דטחינה אסור, י"ל דס"ל להירושלמי כשיטת הסוברין דמש"ה התירו שחיקת התבלין משום דאין טחינה באוכלין וכמש"כ הפ"י בביצה (דף י"ד), ועדיין קשה לשיטת הירושלמי (בפ' ז') דאי' שם דשחק פלפלין חייב משום טוחן אלמא דס"ל דשייך טחינה באוכלין דמ"ש שחיקת תבלין, וכקשיית הירושלמי הנ"ל על משמר דאיך התירו והא כיון דמרקד נאסר א"כ מ"ש משמר, ויש לחלק ביניהם קצת, ולשיטת הסוברין דרקידה וקצירה לא נאסרו מה"ת רק מדרבנן משום דס"ל דש"ס דילן פליגא על הירושלמי בזה ניחא בפשיטות דמפני מה לא הוכיחו בש"ס דילן דמשמר הוי משום בורר ולא משום מרקד כהוכחת הירושלמי הנ"ל, משום דהירושלמי אזל לשיטתו דס"ל דקצירה ורקידה נאסרו מה"ת, לכן שפיר מקשה דמ"ש משמר דהא בדאורייתא אין לחלק כסברת התוס' בשבת דר"פ תולין, משא"כ הש"ס דילן דס"ל דקצירה ורקידה לא נאסרה רק מדרבנן, לכן שפיר יש לחלק דלכן הותרה משמר משום דלא אפשר לעשות מאתמול וכסברת התוס' הנ"ל ושאני קצירה ורקידה דיכול לעשות מאתמול, וכמש"כ הרמב"ם כנ"ל, ומתורץ בזה קושיית הקרבן עדה בירושלמי שם שהקשה דאמאי לא הוכיחו כן בש"ס דילן וכהוכחות הירושלמי הנ"ל, וביותר הקשה זה לשיטת הרמב"ם דס"ל משמר דחייב הוי משום מרקד א"כ תיקשה עליו קושיית הירושלמי הנ"ל דאיך התירו משמר ביו"ט יעו"ש בקרבן עדה, ולפמש"כ ניחא משום דהא הרמב"ם דפסק דקצירה ורקידה דנאסרו הוי משום דאפשר מאתמול ונאסרו מדרבנן, א"כ משמר דלא אפשר מאתמול כמש"כ התוס' משום דמתקלקל טעמו לכן התירו חז"ל למשמר, והירושלמי שהקשה זה לשיטתו אזיל דס"ל דקצירה ורקידה נאסרו מה"ת. ולפי מש"כ לעיל להוכיח מן הירושלמי דס"ל כשיטת התוס' דבנין ביו"ט לא נאסר רק מדרבנן משום מתוך שהותרה במגבן דהוי משום בונה, יש לומר דזהו כוונת הירושלמי במשמר, דא"ת משום מרקד א"כ קשה אמאי התירו במשמר ואסרו למרקד, דאין לומר כמש"כ לחלק דשאני משמר לפי דדרך לעשותה לזמן מרובה וכמו בשחיקת תבלין, דא"כ תקשה דאמאי אסור מרקד הא יש לומר מתוך שהותרה משמר הותרה ג"כ מרקד כנ"ל, ואף דמשמר הוי תולדות מרקד עכ"ז הירושלמי לא ס"ל לחלק בסברא זו שכתבתי וכשיטת התוס' דלא מחלקי בזאת הסברא, משא"כ הש"ס דילן דס"ל דבנין ביו"ט נאסר מה"ת כדמוכח בשבועות (דף ט"ו) וכמש"כ בע"כ מוכח דס"ל לחלק בהסברא שנתבאר דאין לומר מתוך שהותרה התולדה הותר האב, לכן שפיר יש לחלק כמש"כ ע"פ סברת הראשונים שכתבו בשחיקת תבלין, והא דלא אמרינן מתוך שהותרה משמר דהיא תולדת מרקד הותר ג"כ מרקד, משום דהא הש"ס דילן ס"ל דלא אמרינן מתוך שהותרה התולדה הותר האב כמש"כ לעיל בארוכה, ובעז"ה קושית הקרבן עדה הנ"ל מתורצת היטב לכל שיטות הראשונים: ענף ז ובעיקר הקושיא שהקשיתי לעיל בירושלמי שבת (פ' י"ב) דמחזיר תריסין חייב חטאת ואפ"ה התירו להחזיר התריסין משום שמחת יו"ט וסופן משום תחילתן, וקשה לפמש"כ המ"א בשם הב"ח (בסימן ת"צ) דלא התירו סופן משום תחילתן רק באיסור דרבנן ולא באיסור דאורייתא, נראה לפע"ד לתרץ דלפי מאי דקיי"ל ביבמות (דף צ') בש"ס דילן דבקום ועשה אין יכולין חז"ל לעקור ד"ת וכדאיתא בזבחים (דף נ"ו ע"א) ברש"י ד"ה, והתניא מנין ללשכות כו' ובנזיר (דף כ"ט) ובש"ד בש"ס אין מספר, לכן שפיר פסק המג"א דבקום ועשה אין יכולין לעקור ד"ת, אבל הירושלמי י"ל דאזיל לשיטתו בגיטין (פ"ד סוף ה"ב) שפריך על רשב"ג דס"ל בטלו אינו מבוטל וכי יכולים לעקור ד"ת ומתרצי דיכולים חכמים לעקור אף בקום ועשה ועיי"ש במרה"פ, ובש"ס דילן בגיטין (דף ל"ג) מקשינן ג"כ איך יכולים חז"ל לעקור ד"ת בקום ועשה ואמאי בטלו אינו מבוטל ומתרצי משום דאפקעינהו רבנן לקדושיה מיניה משום דבלא זה אינם יכולין רבנן לעקור ד"ת בקום ועשה, לכן הירושלמי לשיטתו דס"ל דאף בקום ועשה יכולים חז"ל לעקור ד"ת, ולכן שפיר י"ל דמשום שמחת יו"ט הקילו חז"ל לסלק ולהחזיר את התריסין ביו"ט וסופן משום תחילתן ואף לעקור לדאורייתא היכא שראו שזהו ענין בכלל צרכי רבים לקיים מצות שמחת יו"ט. ובזה יש לתרץ מה שנ"ל להקשות במה שפסק הרמב"ם (פ"ו ה' ביאת מקדש ה"י) דכהן שנמצא חלל דאם עבד לא חילל ואינו עובד להבא, ומשמעות הלשון הוי שאף באמצע עבודה פוסק ואינו גומרה, ובירושלמי (פ"ח ה' תרומות ה"א) איתא דכהן שנמצא חלל באמצע עבודה דמקבל ואח"כ זורק קומץ ואח"כ מקטיר שורף ואח"כ מזה, ר' יעקב בר זבדי בשם ר' יצחק מן מה דתני עשה אותה כחטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שמכפרה הדא אמרה שמקבל ואח"כ זורק כנ"ל, וכוונת הירושלמי הוא דכמו דעשו תקנה כדי שלא ימנעו הכהנים להקריב ע"ג המזבח