באר יצחק אורח חיים סד

(דף י"ב) ד"ה השוחט כו' דכיון דכתיב לכם ולא לגבוה לכן לא אמרינן מתוך שהותרה כו' בצורך גבוה רק אינו לוקה מחמת מתוך הנ"ל, וכיון דחזינן דבצורך גבוה לא אמרינן מתוך משום לכם ולא לגבוה, מה"ט אין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט, אבל בצורך הדיוט כמש"כ התוס' בשבת דצריך לבנות ביתו שלא יכנו שרב או שמש שפיר כתבו דמותר לבנות ביתו ביו"ט מה"ת, א"כ נתבאר שיטת התוס' בעז"ה על נכון דמה"ת מותר לבנות בנין ביו"ט. ענף ד והן עתה נשמע מה ידבר רבינו משה בזה, והוא דהרמב"ם ופסק (הי"ט פ"א ה"ב) דכל העושה מלאכה שאינה לצורך אכילה כגון שבנה או הרס דבטל מצות עשה ועבר על ל"ת שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו כו', ומשמע דס"ל דאף בבנה לצורך דירה שאין לו שום דירה כלל וגם לא הי' אפשר לבנות מאתמול דג"כ אסור לבנות ביו"ט כיון שאינה לצורך אכילה, ויש להקשות לפי מה שפסק (בפ"י ה' שבת הי"ג) דהמגבן את הגבינה חייב משום בונה, ובפ"ג ה' יו"ט (ה' י"ב) פסק דאסר לגבן ביו"ט משום דאפשר מאתמול יעו"ש ומחמת זה אינו אסור רק מדרבנן ומה"ת שרי לגבן, וקשה דאמאי לא אמרינן מתוך שהותרה בנין לצורך אכילה כמו גיבון הותר ג"כ שלא לצורך וכקושית התוס' בשבת דהא הרמב"ם פסק דאמרינן מתוך (וכן כמה פוסקים כתבו בשיטת הרמב"ם דס"ל לומר מתוך בכל מלאכות אוכל נפש אף זולת הוצאה והבערה], ומצאתי שהפני יהושע בביצה (דף י"ב) עמד ע"ז בשם הב"ח ע"ש ולענ"ד נראה לומר דהרמב"ם הוכיח זה מהא דשבועות דאמרו דלכן אין לקדש בחמץ משום דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט, וס"ל כתירוץ א' של התוס' דהתם דהקידוש לעזרה כדינו הוי לעיכובא, א"כ מוכח דבנין ביו"ט נאסר מה"ת, דאל"כ קשה דנימא מתוך שהותרה, והתם הא הוי צורך קצת כמש"כ התוס' בביצה ד' י"ב ע"א) בד"ה ה"ג רש"י כו' בסה"ד דלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם, בפרט דבלא הקידוש לעזרה כדין אין חל כלל קדושת המקדש כמו שנתבאר, ומ"ש לתרץ לשיטת התוס' דכיון דכתיב לכם ולא לגבוה לכן לא אמרינן מתוך, התם ס"ל להרמב"ם דליכא למימר כן, דאכתי תקשה למאן דס"ל בביצה (דף כ) דנדרים ונדבות קרבין ביו"ט כדס"ל שם לאבא שאול, ובשבת (דף קי"ד) ס"ל לר' ישמעאל ג"כ דנדרים ונדבות קרבין ביו"ט, וכן ס"ל לרשב"ג כמבואר בפסחים (דף מ"ז) ולא דרשי לכם ולא לגבוה, א"כ לדידהו קשה דאמאי לא קידש שלמה את העזרה בעצרת כדי שיהי' הקידוש בחמץ, דהא מה"ת יכולין לבנות ביו"ט משום מתוך דהא לית להו המיעוט דלכם ולא לגבוה, ובוודאי דוחק לומר דר' ישמעאל ורשב"ג בשם ר"ש בן הסגן דפסחי' ואבא שאול ס"ל דלא אמרינן מתוך וכב"ש ולא כב"ה, דא"כ תקשה דהא דאיתא בביצה (דף י"ב) דס"ל פוק תני לברא הבערה אינו משנה דב"ש היא כו', הא י"ל דאתי כר' ישמעאל והנך תנאי דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט דמוכח מהם דס"ל דלא אמרינן מתוך, דאל"כ קשה איך קידש שלמה את הבית בסוכות ולא בעצרת כדי שיהא בחמץ כמו דיליף דמה להלן חמץ כו', ושם בשבועות על מימרא דקידש עזרה שוה לקידוש העיר בכל דיניו לא נמצא שום תנא דיפלוג שם, ומה שיש להקשות דאמאי א"ל פוק תני לברא, הא י"ל דאתי כר"ע דס"ל בפסחים (דף ה') דלא אמרינן מתוך, עיין בדרוש וחדוש של רע"א שצ"ל שתירץ זה בארוכה ועיין שם במערכה ד' וגם אנכי ישבתי זה כבר ואין כאן מקום להאריך. אכן אכתי תקשה דהא י"ל דס"ל כהנך תנאי דלא אמרינן מתוך וע"ז לא שייך התירוץ של הגאון הנ"ל, אע"כ מוכח דאף הנך תנאי דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט דאין הכרח דיסברו דלא אמרינן מתוך ומן הסתם ס"ל כב"ה דאמרו מתוך, א"כ תקשה דאמאי לא קידש את הבית בעצרת, ואיך קידש את הבית בסוכות הא בעינן דיהא הקידוש בחמץ והא אפשר לבנות בעצרת ולקדש בחמץ כיון דבנין מותר מה"ת, אע"כ מוכח מזה דבנין ביו"ט אסור מה"ת, וכיון דהוי לא אפשר לקדש בחמץ לכן בודאי לא איתקש בזה לקידוש העיר דיהי' בחמץ דוקא, ועיין במ"ק (דף ע') דאמרי בבנין בהמ"ק דמנטר לא נטרינן, אכן במה שהוצרך להכשר הקידוש שעיקרו תלוי בזה ודאי איבעי לי' לדקדק שיוגמר בעצרת כמו שמוכח מקושיית תוס' שבועות הנ"ל ד"ה אין עזרה מתקדשת כו', ומזה הוכיח הרמב"ם דבנין ביו"ט אסור מה"ת, ולכן פסק דבונה ביו"ט לוקה, א"כ אף שמן הירושלמי מוכח כשיטת התוס' מ"מ מן הש"ס דילן מוכח כהרמב"ם. ענף ה ומה שהקשה הפני יהושע דאמאי לא נימא מתוך, נלע"ד לומר כלל חדש, דהרמב"ם ס"ל דכיון דמוכח מן ש"ס דילן דבנין ביו"ט אסור מה"ת, לכן בודאי י"ל דלא שייך לומר מתוך רק היכא דהותר האב או התולדה לצורך אוכל נפש דאז אמרינן דכמו כן הותר אותו האב או התולדה אף שלא לצורך אוכל נפש כמו בשחיטה והבערה והוצאה ובשול, אבל היכא דלא מצינו רק דהתולדה הותרה לא אמרינן בזה מתוך שהותרה התולדה לצורך ה"ה הותר האב שלא לצורך, משום דכיון דאב חשיב יותר מן התולדה לכן לא נגרר האב בתרה, משום די"ל דדוקא דלא חשיב הותר, כדאיתא בשבת (דף צ"ו ובב"ק (דף ב') דהך דהוי במשכן חשיבא קרי לי' אב, וכן מצינו במ"ק (דף ג) גבי שביעית דאבות קאסר רחמנא ולא תולדותיו, אלמא דאב חשיב יותר מהתולדה, אך הא דחייב על התולדות ילפינן זה בשבת (דף ע) מן ועשה מאחת מהנה דחייב על התולדה כמו על האב דהוי להחמיר על התולדה במה מצינו דילפינן, אבל להקל על האב משום התולדה כנ"ל לא מצינו לומר בלא הוכחה לזה, ואדרבה י"ל דכמו בשבועות נאסר האב בלא תולדה דה"ה ביו"ט היכא דהתולדה מותר מחמת מתוך עכ"ז האב נשאר באסורו, וכמש"כ רש"י במ"ק (דף ג') דלכן לא נאסרו התולדות בשביעית משום דלא הוי במשכן לכן אין להם חשיבות כ"כ כמו אבות, א"כ איך נקל באב משום התולדה בלא הוכחה כלל, ולכן אף דמגבן מותר ביו"ט משום אוכל נפש, עכ"ז י"ל דדוקא מגבן דהוי תולדת בונה [וכמש"כ רש"י בפסחים (דף ס"ה) דמגבן הוי תולדת בונה וכ"כ הרמב"ם בה' שבת] הותרה משא"כ בונה עצמו דהוי אב וחמיר, ואין כח בתולדה הקלה להתיר את האב החמור במתוך, כאשר יודה כל יודע, והא דלא אמרו נפ"מ בזה בין האב להתולדה בשבת (דף צ"ו) וריש פ"ק דב"ק, י"ל דהא מיירי התם בשבת דלא שייך בי' נפקותא זאת, והרמב"ם הוכיח זה הכלל מהא דשבועות דאמרו בפשיטות דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט בלא פלוגתא כלל וסברא נכונה היא בעז"ה וכן מוכרע זה מהא שכתב הר"ן (ר"פ אין צדין) דלהפוסקים דס"ל דטחינה והרקדה אסור מה"ת, איך מותר לשחוק תבלין כדאיתא בביצה (ד' י"ד) דתבלין נידוכין כדרכן הא שחיקה היא תולדה דטוחן וע"ש, רק כדי שלא תקשה באמת לשיטת הסוברים כשיטת ירושלמי דטחינה אסור מה"ת איך התירו לשחוק תבלין ביו"ט ההכרח לומר לדידהו כמש"כ הפ"י (ביצה ד' י"ד) שהביא בשם הראשונים שכתבו לחלק דדוקא קצירה וטחינה שנעשות לימים הרבה אסרן התורה אף אם אינו רוצה לטחון רק לבו ביום, משא"כ שחיקת תבלין שאין דרכו לשחוק לימים הרבה רק מה שצריך לקדירה לכן הותרה וכסברת הר"ן הנ"ל, וכן ההכרח לומר לשיטתם דס"ל דקצירה וטחינה אסור מה"ת. אמנם עדיין יש להקשות לשיטתם אמאי לא נימא מתוך שהותרה שחיקה דהיא תולדה דטוחן לצורך יו"ט ממילא הותרה טחינה לצורך יו"ט, וזהו כש"כ מכל מתוך דדיינינן על הותרה שלא לצורך וכש"כ בטחינה לצורך דיש לדון מתוך הנ"ל ולהתיר. ואין לומר דגזה"כ הוא דנאסר טחינה מקרא דושמרתם את המצות דלא הותר רק מלישה ואילך כדאי' בירושלמי, דאכתי תקשה דנילף מזה להוכיח דלא אמרינן מתוך כו' מדחזינן דטחינה נאסרה ושחיקת תבלין מותרת א"כ מוכח מקראי דלא אמרינן מתוך, ועיקר הך מתוך אינו אלא מסברא, וכיון דיש הוכחה