באר יצחק אורח חיים סג

כלל לומר כן דא"כ קשה דשחיטה וכה"ג אמאי מותר כמו שיבואר לקמן: הנה. וכבר הקשיתי מהא דעירובין שכתב רש"י דצידת צבי אסור מה"ת, על מש"כ רש"י בביצה (ר"פ אין צדין) דצידה אסור משום דאפשר לצודו מאתמול, וסברת אפשר לעשותו מאתמול אינו רק מדרבנן כמ"ש הר"ן וכל הראשונים, וראיתי בפ"י (ביצה שם) שהעיר בזה, ולענ"ד נראה לתרץ די"ל דזה תלוי בפלוגתת אמוראי בפסחים (דף שט') דלמאן דס"ל דבעי דווקא שימור מעת קצירה וקאי ושמרת את המצות על קצירה ג"כ, לפ"ז גם קצירה מותר מה"ת דהא כל מה דנכלל בנשמרתם התורה התירה במלאכת יו"ט וכמ"ש התוס', אך להנך אמוראי דס"ל דלא בעי שימור מעת הקצירה וכמ"ש התוס' שם להוכיח לדינא דיוצא י"ח מצה אף במה דלא משתמר רק מלישה ואילך א"כ וודאי דקצירה אסור מה"ת ביו"ט דהא אינו מותר רק במלאכות דמן שימור ואילך, ולכן לדינא דקיי"ל דלא בעי שימור מעת הקצירה שפיר כתב רש"י בעירובין שם דצידת צבי אסור מה"ת דדמי' לקצירה במש"כ התוס', משא"כ בפי' המשנה דר"פ אין צדין ליכא לפרושי משום דדמי לקצירה ונאסר עה"ת, דאכתי תקשה למ"ד דבעי שימור מן קצירה ואילך וקצירה בכלל השימור א"כ לדידי' גם קצירה מותר מה"ת, וא"כ תקשה עליו ממשנה מפורשת הנ"ל דאתאי אסור צידה, מש"ה הוכרח רש"י לפרש המשנה דר"פ אין צדין דצידה אסור משום דהי' אפשר לצוד מעי"ט. ומהאי טעמא אסור קצירה מדרבנן לשיטת רש"י הנ"ל משום דהוי אפשר לקצור מאתמול, וכמ"ש הרמב"ם (בפ"א מה' יו"ט) ועיין בר"ן ר"פ אין צדין, א"כ תסור קושית הפ"י מרש"י ארש"י, ולפ"ז יהי' מוכח דרש"י ס"ל דלא בעי שימור משעת קצירה גם על הכזית לצתאת י"ח מצה וכשיטת הראשונים דס"ל כן] נחזור לעניננו במש"כ דיש לדון דאי יש בנין בכלים אז שייך במגבן לחייב משום בונה אבל אי אין בנין בכלים אז לא שייך לחייב בו משום בונה ולכן י"ל דהירושלמי דס"ל דבמגבן אין שייך בונה רק משום לש, משום דס"ל להירושלמי כסברת הכ"מ בשם היראים וכשיטת רש"י דאף בנין גמור אין בו משום בנין בכלים לכן ה"ה דאין בו משום בנין באוכלים, משא"כ הש"ס דילן ס"ל דבנין גמור הוי בו משום בנין אף בכלים וכמ"ש התוס' הנ"ל, לכן חייב משום בנין אף באוכלין, ואף דאין באוכלין משום תיקון כלי כמבואר בביצה (ל"ג ע"ב) עכ"ז משום בנין שייך אף באוכלין כדמוכח בש"ס דילן. והנה זה ברור דשמואל דס"ל בירושלמי דשבת (פ' י"ב) דהמלחין את התריצין דחייב משום בונה, דוודאי דלא קאי שמואל על מחובר לקרקע, דא"כ מאי מקשה הירושלמי עלי' דאיך התירו ביו"ט להחזיר את התריסין, הא דלא התירו רק באינן מחוברות לקרקע וכפרש"י בביצה כנ"ל, וע"כ דשמואל מיירי אף באינן מחוברות לקרקע דאל"כ מאי קמ"ל, ואפ"ה ס"ל דחייב חטאת משום בונה דס"ל יש בנין בכלים וכדאיתא בש"ס דילן ר"פ כל הכלים דאי יש בנין בכלים אז נאסר ליטול ולהחזיר אף באינן מחוברות לקרקע, א"כ וודאי דאליבא דשמואל דס"ל יש בנין בכלים דה"ה דשייך במגבן לחייבו משום בנין ג"כ, דהא אפושי פלוגתא על ש"ס דילן לא מפשינן כידוע, ואפ"ה מותר לגבן ביו"ט מה"ת רק מדרבנן אסרו וכמבואר בירושלמי (סוף פ"א דביצה) וכשיטת התוס' בשבת. והא דיליף הירושלמי מן ושמרתם את המצות דלא הותר רק משימור ואילך כבר כתבו קצת מהראשונים דאין זה רק אסמכתא בעלמא, כמבואר בטור או"ח (סי' תצ"ה) ובב"י שם, א"כ שייך שפיר לומר מתוך שהותרה גבון ביו"ט מן התורה ה"ה הותרה בנין גמור ביו"ט מה"ת ולכן אינו נאסר רק מדרבנן, ומחמת שמחת יו"ט יכולים חז"ל להתיר דהם אמרו והם אמרו ושפיר פירשתי להירושלמי דס"ל דמחמת מתוך מותר בנין ביו"ט, דהא לשמואל דס"ל דיש בנין בכלים וודאי דשייך בנין במגבן, ואף מן ש"ס דילן (דף ק"ב) דעייל שופתא בקופינא דמרא אי דס"ל לשמואל דאין חייב בו משום בנין אף דהוי בנין גמור ורק רב ס"ל דחייב בזו משום בנין וכשיטת התוס' שם דמיירי בבנין גמור, אינו קשה, משום די"ל דשא"ה דאין דרך בנין בכך וכדקאמר התם דאי אשמועינן בהא בהא קאמר רב משו' דדמי לבנין אבל בשופתא דקופינא אימא מודה לשמואל משום דאין דרך בנין בכך, ולשמואל י"ל דס"ל באמת דשאני שופתא בקופינא דאין דרך בנין בכך. לכן פוטר שמואל משא"כ היכא דהוי דרך בנין גמור מודה שמואל דחייב משום בונה אף בכלים ולפ"ז מוכח מן ירושלמי דשבת כשיטת התוס' דבנין ביו"ט מותר מה"ת משום מתוך שהותרה בנין במגבן אם שייך בנין בכלים כנ"ל וגם אי נימא דשיטת הירושלמי לאסור קצירה וטחינה מה"ת משום דלא הותרו רק המלאכות שמן שמור ואילך, עכ"ז הותרה מגבן מה"ת, דהא ברור ופשוט דדווקא המלאכות השייכים בתבואה כגון קצירה ואינך נתמעטו, משא"כ המלאכות דלא שייכי התם וודאי דאי הוי באוכל נפש דמותר כמו שחיטה דמותר לכ"ע, ודווקא צידה דדמי לקצירה [כמש"כ התוס"] אסור, ולפ"ז מש"כ לעיל לתרץ שיטת רש"י הנ"ל דס"ל דבמגבן שייך משום בונה ואפ"ה לא הותרה בנין ביו"ט משום דלא הותרו רק המלאכות דאחר קצירה, לא יתכן, דהא שחיטה וכה"ג ג"כ מותר במלאכת אוכל נפש, אך לפי מה שיתבאר לקמן בעז"ה תתורץ שיטת רש"י על נכון: ענף ג אמנם בשבועות (דף ט"ו ע"א) איתא אמר רמי בר חמא אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה מ"ט כירושלים כו' אי מה להלן חמץ אף כאן חמץ ותסברא חמץ מי איכא כו' נבניה ביו"ט ונקדשיה ביו"ט אין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט עכ"ל הגמ', א"כ מוכח מגמ' הנ"ל דבנין ביו"ט אסור מה"ת, דאי נימא דאינו אסור רק מדרבנן, א"כ תקשה דנבניה בעצרת, ואף דמצינו בעירובין (דף ק"ב) תוס' בד"ה והעליון כו' דשבות גדול לא התירו במקדש, הא בקידוש עזרה דאין מתקדשת רק בשירי מנחה ילפינן התם מקראי, וע"ז מקשי דיהוי כירושלים דמה להלן חמץ אף כאן חמץ, ועיין בתוס' שם בד"ה אין עזרה מתקדשת כו' דהקשו על הקידוש שהיה בימי שלמה ויהושע בסוכות דאיך מועיל הקידוש למ"ד דאין מנחה בבמה, אלמא דס"ל דהתוס' דזהו לעכובא כמבואר שם בתוס' בתירוץ א', וכשלא נתקדשת כראוי אין חייבין על הנכנס שם בטומאה כמבואר שם במשנה, א"כ קשה כיון דמה"ת מבעי להיות הקידוש בחמץ דמה להלן חמץ כו' ודווקא הקידוש שהיה במי עזרא לא היה רק לזכר בלבד דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולע"ל, כמש"כ התוס' התם, משא"כ הקידוש שהי' בימי שלמה ויהושע, רק מחמת דאין בנין במקדש לא אפשר לעשות זה ביו"ט, וקשה דנימא מתוך שהותרה בנין לצורך אוכל נפש במגבן הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש, ובזה לא שייך לומר דאסור מדרבנן, דהא כיון דמה"ת בעי קידוש בחמץ א"כ איך יכולים חז"ל לעקור דבר מה"ת ולחייב את הנכנס שם בטומאה קרבן ומלקות, הא מה"ת לא נתקדשת העזרה כדין, אך לתירוץ הב' שכתבו התוס' שם דהיכא דלא אפשר לא צריך י"ל בזה ג"כ דכיון דרבנן אסרו לבנות ביו"ט א"כ הוי לא אפשר וסגי בקידוש שמתקדשת בשירי מנחה שאינו של חמץ, אבל לתירוץ א' של התוס' קשה על שיטת התוס' דס"ל דבנין ביו"ט מותר מה"ת. ובכל זאת גם לתי' ב' קשה לפמש"כ התוס' בפסחים (דף ס"ה) בד"ה המכבד כו', דלרבנן דאפי' בעלמא ליכא אלא איסורא דרבנן אין שבות כי האי במקדש כיון דליכא איסורא דאורייתא בשום מקום וע"ש, א"כ בנין ביו"ט דלא משכחת בי' שום איסור מה"ת י"ל דלא גזרו על שבות כזה במקדש בפרט בכה"ג דהוא העיקר לצורך הקידוש דהמקדש, וכיון דאין בו עיקר איסור כלל מה"ת א"כ קשה איך אמרו בפשיטות דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט, אך י"ל דכיון דמשכחת איסור בנין ביו"ט מה"ת בבונה שלא לצורך יו"ט א"כ יש לו עיקר מה"ת ולכן גזרו על שבות אף במקדש. אכן לתי' א' של התוס' הנ"ל קשה כנ"ל, ואף ששיטת התוס' בביצה דלא אמרינן רק במקום צורך קצת, עכ"ז קשה דהא במקום מצוה מקרי צורך קצת, כמש"כ התוס' בכתובות (דף ז') תוס' ד"ה מתוך שהותרה כו', דבמצוה דרבנן ג"כ שרינן מחמת מתוך כו', א"כ קשה מהאי סוגיא על התוס' דס"ל דמה"ת אין איסור לבנות ביו"ט: ויש לתרץ זה לפי מה דאיתא בביצה (דף י"ט) דנדרים ונדרות אינן קרבין ביו"ט, וכתבו התוס' בביצה