באר יצחק אורח חיים סב

אמנם בפסחים (דף ס"ה ע"א) ברש"י בד"ה אחד זה ואחד זה כו' מבואר דס"ל בפירוש דחכמים לא פליגי על ר"א רק ממכבד ואילך אבל במגבן מודי לר"א דלוקה משום מגבן א"כ תקשה על רש"י קושיית התוס' הנ"ל. ואפשר לומר דרש"י בביצה שכתב גבי בית שנפחת דלכן נוטל ממקום הפחת דלא נאסר מחמת מוקצה משום דלא נאסר הסתירה רק מדרבנן דהא מוקי לי' באוירא דלבני כו', שהוכרח לפרש כן להמשנה כדי שלא תקשה מן המשנה הנ"ל על מאן דס"ל דלא אמרינן מתוך, דהא כמה אמוראי ס"ל דלא אמרינן מתוך ורק בעירוב והוצאה פליגי ב"ש וב"ה, משא"כ לדינא אפשר דמודה רש"י להתוס' דכיון דאמרינן מתוך דממילא לא נאסר בנין ביו"ט מה"ת רק מדרבנן: ענף ב ונלע"ד להוכיח מן ירושלמי כשיטת התוס' דבנין ביו"ט איננו אסור אלא מדרבנן, והוא דאיתא בירושלמי (שבת פ' י"ב ה"א) דאמר שמואל המלחים את התריצין חייב משום בונה וקשיא דבר שעשאו בשבת חייב חטאת ב"ה מתירין אף להחזיר, ומשני משום דהתירו סופן משום תחלתן, ופירש המפרש שם דהמלחים את החריצין היינו דמחזיר את הקרשים שנועלין בהם פתחי חנויות בשבת חייב משום בונה ע"ש, ויש להקשות כיון דמחזיר את החריצין בשבת חייב משום בונה וחייב חטאת איך התירו זה ביו"ט כדי שלא למעט בשמחת יו"ט דהא לא התירו סופן משום תחלתן אלא באיסור דרבנן ולא באיסור דאורייתא בפרט בקום ועשה כמש"כ המג"א (סימן תצ"ז ס"ק י"ח) יעו"ש, וכן מצאתי בשיטה מקובצת לביצה (דף י"א) שכתב ג"כ כהמג"א הנ"ל, לכן נלע"ד להוכיח דשיטת הירושלמי הנ"ל כשיטת התוס' דבנין ביו"ט אינו אסור רק מדרבנן משום מתוך, ואף דמגבן אסור ביו"ט הא לא נאסר אלא מדרבנן, כתבואר בשבת (דף קל"ד) ובירושלמי (סוף פ"א דביצה ה"ב), ולכן שייך שפיר לומר מתוך שהותרה גיבון ביו"ט מה"ת הותרה נמי בנין גמור וכמש"כ התוס' ולפ"ז ודאי אף דמחזיר התריצין בשבת חייב חטאת עכ"ז מותר ביו"ט מה"ת משום מתוך רק דנאסר מדרבנן, וקושית הירושלמי היא כן דכיון דבשבת חייב חטאת אלמא דזה נקרא בנין גמור, וכיון דמן הדין אסור לבנות בית מדרבנן עכ"פ אף לצורך כמש"כ התוס' בשבת כנ"ל, א"כ איך התירו חז"ל להחזיר את התריסין כיון דמדרבנן אסור לבנות ביו"ט, ובחזרה הא לא שייך לומר דמשום שמחת יו"ט הקילו, וכיון דהוי דרך בנין בכך להתחייב חטאת בשבת, לכן הוי זה בכלל איסור בנין דאסרו חז"ל ביו"ט, ומתרץ דהתירו סופו משום תחלתו, ומוכח מן ירושלמי הנ"ל כשיטת התוס' דבנין ביו"ט אינו אסור אלא מדרבנן. אכן לכאורה יש לסתור מש"כ בכוונת הירושלמי דס"ל דבנין מותר ביו"ט מן התורה מדין מתוך שהותר לגבן דהוי בונה, דנהי דבש"ס דילן מבואר דמגבן חייב משום בונה, אמנם בירושלמי בשבת (פ"ז ה"ב) בסופו איתא דמגבן חייב משום לש א"כ אין שייך לומר מתוך להתיר בנין ביו"ט מה"ת, ונ"ל בזה דלכן אמרו בש"ס ירושלמי לחייב במגבן רק משום לש משום שי"ל שזה תלוי בפלוגתא דאי יש בנין בכלים, משום דאי אין בנין בכלים רק במחובר לקרקע כש"כ דאין לחייב באוכלין משום בונה, אך לפמש"כ התוס' בשבת (דף ק"ב ע"ב) ד"ה האי מאן כו' דבנין גמור יש בנין בכלים, יש לומר דמגבן הוי בנין גמור ובאמת לשיטת היראים המובא בכ"מ (פ"י מהלכות שבת הי"א) דאף בנין גמור ג"כ אין בנין בכלים וכן כתב הר"ן בריש פרק הבונה בשם יש מפרשים דרב דס"ל דעל שיפתא בקופינא דמרא דחייב משום בונה משום דס"ל יש בנין בכלים, ולא מחלקי בין בנין גמור לבנין שאינו גמור, וכן הוא שיטת רש"י בשבת (דף ע"ד) בחביתא וחלתא דאין חייב משום בנין דאין בנין בכלים [והתוס' שם ד"ה חביתא ותנורה פליגי על רש"י משום דבנין גמור שייך אף בכלים וכשיטתם. והא דשבת (דף י"ז) במחזיר מטה של טרסיים דחייב חטאת היינו משום מכה בפטיש כדפי' רש"י שם], ולשיטתם מוכח דמגבן אינו חייב משום בונה משום דאין בנין רק במחובר לקרקע, ומוכח מזה כשיטת הסוברין דרבנן דפליגי על ר"א וס"ל דאחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות דקאי גם על המגבן, וכמש"כ הרב המגיד בשמם כנ"ל. ויש לומר לפ"ז דהא דפליגי ר"א ורבנן בשבת במגבן דר"א ס"ל דחייב משום בונה וחכמים ס"ל דאינו אלא משום שבות, היינו משום דמבואר בביצה (דף ך"ב) דב"ש ס"ל יש בנין בכלים וב"ה ס"ל אין בנין בכלים, וכיון דמבואר בשבת (דף ק"ל) דר"א שמותי הוא ומתלמידי ב"ש וס"ל בכל מקום כב"ש, וכיון דס"ל יש בנין בכלים ה"ה דיש בנין במגבן, וחכמים ס"ל כב"ה דאין בנין בכלים רק במחובר ממילא ה"ה באוכלין לא שייך בנין ולכן מגבן אינו אלא משום שבות, כן י"ל להך שיטה דס"ל דאי אין בנין בכלים דגם בנין גמור אין בו משום בנין בכלים, אכן בעירובין (דף ל"ה) מבואר דרבה ורב יוסף ס"ל דת"ק סבר כלי הוא ואין בנין בכלים ור"א ס"ל אהל אבל אי הוי כלי הוי ס"ל לר"א ג"כ אין בנין בכלים, ועיין בתוס' שם ד"ה ומתני' במאי מוקי לה כו'. ובאמת צריך עיון דכיון דשיטת רש"י דגם בנין גמור אינו בכלים מה"ת לדידן דקיי"ל אין בנין בכלי' א"כ אמאי ס"ל לרש"י בפסחים (דף ס"ה) דרבנן מודי לר"א במגבן דחייב משום בונה, דהא כיון דאין בנין בכלים ה"ה דמיבעי להיות דאין בנין באוכלים כיון דהא אינן מחוברות לקרקע, ואפשר לומר דכיון דס"ל לרש"י דבחולב ומחבץ מודי חכמים לר"א דהוי איסור מה"ת ומוכרח לומר דחכמים לא קאי לפלוג על כולו מימרא דר"א דהמכבד הוא ענין בפ"ע דהא לא כתיב והמכבד בוא"ו אלא המכבד והמרבץ כו', ונראה יותר פשוט דלא פליגי רק על המכבד ואילך דקאמ' ר"א דלוק' אבל על הנך דכלל ר"א מקוד' לומ' בחולב ומחבץ ומגבן כגרוגרות בחד בבא דכמו דלא פליגי רבנן על חולב ומחבץ כן לא פליגי על מגבן רק על אידך בבא ממכבד ואילך, דאל"כ מאן יוכח דהתחלת פלוגתא חכמים הוי ממגבן ואילך דכל כי האי הו"ל לפרושי ולא לסתום וס"ל לרש"י דחכמים ג"כ סברי דיש בנין בכלים כדמצינו בעירובין (דף ק"ב ע"ב) על משנה דעליון כאן וכאן אסור משום דקסבר יש בנין בכלים וע' בתוס' שם ד"ה והעלירן כו' שהקשו דא"כ יהי' סתם משנה כב"ש, אבל רש"י לא חשש לזה משום דכיון דפליגי תנאי אי יש בנין בכלים י"ל דהך משנה ס"ל כהך תנא דס"ל דיש בנין כו' והא דס"ל לב"ה אין בנין כו' י"ל כמש"כ התוס' בביצה (דף כ"א ע"א) בד"ה וב"ה כו' כתי' השני שם, א"כ י"ל דהנך חכמים דפליגי אר"א ס"ל ג"כ דיש בנין כו' אבל באמת לדינא דקיי"ל אין בנין בכלים כמ"ש רש"י בשבת (דף ע"ב) דאין חייב משום בונה בכלים כנ"ל, י"ל דה"ה דלא שייך במגבן לחייבו משום בונה וממילא ניחא מה שהקשיתי לעיל לשיטת רש"י דס"ל דבנין איסור מה"ת ביו"ט דהא שייך לומר מתוך כקושיית התוס' משום די"ל דלא שייך לומר מתוך הנ"ל לשיטת רש"י כלל דהא מגבן לא שייך בו בונה כלל כיון דאין בנין בכלים לדינא ה"ה באוכלין לא שייך בונה. וגם יש לכאורה לתרץ מה שהקשיתי לשיטת רש"י דס"ל במגבן דחייב משום בונה ואפ"ה בנין אסור מה"ת ביו"ט, משום די"ל שלשיטתו אזיל דס"ל בעירובין (דף ל"ט ע"ב) בהפסק שלו דצידת צבי הוי מלאכה דאו' ופי' התוס' בביצה (דף ך"ג ע"ב) בד"ה אין צדין כו' דצידה אסור דדמי' לקצירה, וס"ל לרש"י כשיטת הסוברים דקצירה אסור מה"ת וכמ"ש התוס' ביצה (דף ג' ע"א) בד"ה גזירה שמא יעלה כו' בשם הירושלמי דיליף מן ושמרתם את המצות דמשימור ואילך מותר היינו משעת לישה ואילך אבל מלאכות דמקודם אסורין, וכן מבואר ברש"י (שם כ"ט ע"ב) בד"ה דמחזי כבורר ובורר אב מלאכה הוא, אלמא דרש"י ס"ל דקצירה וברירה אבות מלאכה ונאסרו מה"ת וממילא נאסר מגבן ביו"ט מה"ת דהא רק המלאכות דאוכל נפש דמשימור הלישה ואילך מותר ולא שארי מלאכות, ובנין לא הוי מן מלאכות דמן לישה ואילך לכן נאסר גם מגבן ביו"ט מה"ת ולא שייך לומר מתוך הנ"ל להתיר בנין ביו"ט אך באמת אין סברא