באר יצחק אורח חיים סא

סימן יג נשאלתי מן הרב המפורסם מוה' משה אב"ד דק' בערדייאנסק לבאר הך מילתא דבנין ביו"ט אי אסור מה"ת אי לא, ואמר לשיטת הרמב"ם דס"ל דבנין ביו"ט אסור מה"ת תקשה קושיית התוס' בשבת (דף נ"ה) ד"ה והרודה כו'. וגם נשאלתי במי שנפל סוכתו ביו"ט ואין לו סוכה אחרת אם מותר לומר לנכרי לתקנה ביו"ט. ולפי שראיתי שהוא ענין רחב בש"ס לכן ראיתי להאריך בזה הרבה ולחלק כל הפלפולים אשר יפלו בענין הזה לכמה ענפים כאשר יבוארו בעז"ה: ענף א תשובה עיקר איסור בנין ביו"ט איננו ברור דהוי מה"ת לכ"ע, כי התוס' בשבת (דף צ"ה) ד"ה והרודה כו' הקשו דכיון דמותר לגבן ביו"ט מה"ת אף בדאפשר א"כ נפל ביתו ביו"ט יהא מותר לבנותו ביו"ט דמתוך שהותר בנין לצורך (דמגבן הוי משום בונה דדאמר בסמוך הותר נמי שלא לצורך ובלבד שיהא צורך היום לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש, ותירצו דאסור מדרבנן דהוי עובדא דחול כי היכא דאסור טחינה והרקדה ביו"ט עכ"ל התוס' הרי מבואר שיטת התוס' להדיא דבנין ביו"ט במקום צורך קצת מותר מה"ת מחמת מתוך כו' ויש לומר דזוהי דעת התוס' גם בביצה (דף ך"ב ע"א) בד"ה ובית הלל כו' דכתבו לחלק בתי' קמא דהכא מיירי ביו"ט ולא החמירו חכמים הואיל ואין בנין בכלים ושם מיירי בשבת דהחמירו, וכוונתם משום דאזלי לשיטתם דעיקר איסור בנין ביו"ט לא הוי רק מדרבנן ולכן הקילו ביו"ט לזקוף את המנורה כיון דאין בנין בכלים, משא"כ בשבת דבנין אסור מה"ת לכן החמירו אף בזה, ועפ"ז י"ל בהא דמבואר בביצה (דף י"ב) דב"ש גזרי ציר באמצע אטו ציר מן הצד וב"ה סברי לא גזרינן, משום דב"ש לשיטתו אזיל דס"ל דלא אמרינן מתוך א"כ הוי בנין ביו"ט אסור מה"ת, ולכן גזרו שפיר, משא"כ ב"ה דס"ל דאמרינן מתוך וממילא אף ביש ציר מן הצד אין איסורו אלא מדרבנן, לכן לא גזרי אטו ציר מן הצד משום דה"ל גזירה לגזירה, אכן למ"ד דס"ל שם (דף י"ב) דלא פליגי ב"ש ובית הלל רק בעירוב והוצאה ביו"ט ליכא למימר כן, ובלא"ה מוכח שם דהחשש בציר מצד הוא שמא יתקע והוי מכה בפטיש ולא משום בנין ע"ש. ויש להקשות לשיטת התוס' הנ"ל מהא דאיתא בביצה (דף ל"ב ע"א) דאמר רב נחמן אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביו"ט איתבי' רבה אין מקיפין שתי חביות כו' א"ל שא"ה משום דקא עביד אהלא, אלא מעתה בנה אצטבא ביו"ט דלא עביד אהלא הכי נמי דשרי א"ל התם בנין קבע אסרה תורה בנין עראי לא אסרה תורה וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע, הרי דבנין גמור אסור מה"ת ביו"ט דהא קאמרי אסרה תורה, ואפשר לומר בזה דהא מצינו לשון אמרה תורה אף על דרבנן כמש"כ הרמב"ן בספר המצות שורש א'. ועוד נלע"ד לומר דלפי מה דאיתא בביצה (דף י"ד) דס"ל לרבה דלא פליגי ב"ש וב"ה במתוך אלא בעירוב והוצאה ביו"ט, וכ"ע ס"ל דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש כו', ושם בביצה מבואר דרבה הקשה לר"ת מן הא דאין מקיפין שתי חביות כו', ור"נ תירץ לי' לחלק דשא"ה דקא עביד אהלא וע"ז הקשה רבה זוטי אלא מעתה בנה אצטבא כו', ולכן תי' לי' שפיר דשא"ה דבנין קבע אסרה תורה משום דהא לרבה דס"ל דלא אמרינן מתוך כו' ודאי דאסור בנין מה"ת וקאי שם לרבה שהי' שם עיקר המקשן מקודם אבל לדידן דאמרינן מתוך כו' שפיר י"ל דבנין גמור אינו נאסר אלא מדרבנן, וניחא קושיא הנ"ל. אבל אין לומר דהתם מיירי בבנין שאינו לצורך יו"ט שאסור לכ"ע מה"ת לשיטת התוס' שכתבו בביצה (דף י"ב) דעכ"פ צורך קצת בעינן והיכא דליכא צורך קצת לא אמרינן מתוך כו', דז"א דהא התם מיירי ביש לו צורך קצת מהבנין דהא אבנים של בית הכסא וכן הא דאין מקיפין שתי חביות דקאמרי התם הא מיירי בצורך להם וע"ז מקשה בנה אצטבא ותי' לי' כנ"ל, בע"כ מוכח שאף שצריך להבנין ג"כ אסור מה"ת, וכן בהי' אפשר מאתמול לבנות ג"כ אין לחלק כדמוכח בסוגיא התם דמשמע דאף בבנה אצטבא דלא הי' אפשר לעשות מאתמול ג"כ אסור מה"ת, דאל"כ מאי מקשה לי' שם אכן לפמש"כ ניחא בפשיטות. ובביצה (דף י"א ע"ב) ברש"י ד"ה דאין בנין בכלים כו' כתב דבנין בבתים חייב אף בכל שהוא רק בכלי אינו חייב רק משום ממחק כו' דמשמע ממנו דבנין ביו"ט חייב מה"ת, וביותר מוכח כן מן רש"י (שם ל"א ע"ב) בד"ה ונפחת מאלי' דנוטל ממקום הפחת, שכתב ולא אמרינן דהא הוי מוקצה מחמת איסור דכיון דלא הוי פחיתתו איסור דאורייתא כדמוקמינן לה באוירא דלבני לאו מוקצה נינהו כו' עכ"ל, אלמא דלולא זה היה אסור מה"ת, ועיין בתוס' שם בד"ה ונפחת כו' שהביאו לשון רש"י הנ"ל, וי"ל דבאמת התוס' לא ס"ל כשיטת רש"י הנ"ל בזה רק ס"ל דבנין מותר מה"ת ביו"ט רק דלא נחתו שם לזה, והא דקשה גבי בית שנפחת הא לא הוי סותר ע"מ לבנות ובלא"ה לא הוי איסור דאורייתא, כבר הקשה זה הר"ן בשם הרמב"ן ע"ש, ואפשר דמהאי טעמא כתב רש"י בביצה (דף י"א ע"ב) על תריסין דהתיר ב"ה להחזיר ומוקי שם בתריסי חנויות ומשום התירו סופן משום תחלתן, ופי' רש"י שם דחנויות היינו תיבות ואין מחוברות לקרקע עכ"ל, די"ל בכוונתו משום דאם הי' מחוברות לקרקע אסור מה"ת להחזיר כמבואר בשבת (דף קכ"ב) וכמש"כ המג"א (סי' ש"ח ס"ק ך"ב), וכיון דיש בו איסור מה"ת לכן לא שייך להקל בו משום שמחת יו"ט, וכמש"כ המג"א (סי' תצ"ז ס"ק י"ט) דלא התירו סופן משום תחלתן אלא באיסור דרבנן ולא באיסור דאורייתא, ואך באינן מחוברות לקרקע דלא נאסר רק מדרבנן בזה הקילו סופן כו', ועכ"ז אין להוכיח מסוגיא הנ"ל דאמרו שם במסקנא דביש להם ציר מן הצד דאסור אף לב"ה, ולא הקילו בי' סופן משום כו', דמוכח דבנין גמור אסור מה"ת, דאל"כ ה"ל להתיר גם בזה סופן משום כו', די"ל דבמחובר החמירו רבנן יותר אף ביו"ט משום דמחזי כעובדא דחול וכמש"כ התוס' בשבת הנ"ל דבשביל זה אסרו לבנות בנין ביו"ט, ולפ"ז אינו מוכח כלל מן רש"י דתריסי חניות, די"ל דכוונת רש"י דאלו היו מחוברות לקרקע היו נאסרי' עכ"פ מדרבנן משום דבזה לא הקילו וכדמוכח לומר לשיטת התוס' בסוגיא זו דמיירי התם באינן מחוברות לקהקע משום דקאמרי התם דמהו דתימא טעמייהו דב"ה משום דאין בנין בכלים אלמא דמיירי באינן מחוברות לקרקע, וזהו שהכריח לרש"י לומר דמיירי באינן מחוברות לקרקע, אכן מן רש"י דביצה (דף ל"א) הנ"ל מוכח להדיא דס"ל דבנין ביו"ע אסור מה"ת ואין לחלק בין בנין לסתירה, דהא לשיטת התוס' הנ"ל ודאי דכמו דבנין אינו אסור מה"ת משום מתוך כו' ה"ה סתירת בנין, דהא שייך גם בי' לומר מתוך הנ"ל דהא הותרה סתירה בגבינות, אם צריך לסתור משום אוכל נפש וה"ה בסתירת בנין מחמת מתוך הנ"ל. ולפ"ז תקשה לרש"י דס"ל דבנין אסור ביו"ט מה"ת לקושיית התוס' דשבת הנ"ל דנימא מתוך שהותרה בנין בגיבון דחייב משום בונה דהותרה גם בבנין גמור, ולכאורה יש לומר ולתרץ דברי רש"י משום דהתוס' דהקשו כן והוכיחו לדינא דבנין ביו"ט אינו נאסר אלא מדרבנן ס"ל כמש"כ הרב המגיד (בה' שבת פ"ז ה"ז) בשם הר"ח והרי"ף והרמב"ם דפי' דחכמים דפליגי על ר"א ואמרו שם דא' זה ואחד זה אינו אלא משום שבות דקאי רק מהמכבד ואילך, אבל במגבן דמחייב משום בונה מודי חכמים לר"א, וכמו שפסק הרמב"ם (פ"י ה' שבת הי"ג) משא"כ רש"י יסבור כשיטת ראשונים שהביא שם הרב המגיד דס"ל דחכמים פליגי על ר"א אף במגבן דאינו אלא משום שבות, ולכן לא שייך אליבי' לומר מתוך הנ"ל.