באר יצחק אורח חיים נט

נבללין יעו"ש ואפשר דעיקר סמיכת הראב"ד היא על שמואל דס"ל אין בילה חוץ כו' וכמש"כ הראב"ד בפירוש. והנה הט"ז באו"ח (סימן תצ"ח ס"ק כ"א) הביא בשם הרש"ל דפסק גבי שחט בהמה וחיה דהיכי שלא יספיק לו דקירה א' לא יכסה כלל אפילו דקירה אחת דשמא לא יכסה דם המחויב כיסוי ונמצא טורח ביו"ט שלא לצורך וכ"כ הטור שם, והקשה הט"ז עליהם דכיון דקיי"ל דמו אף מקצת דמו, א"כ כאן שנתערבו הדמים אין שייך כלל לחוש ולומר שמא נשאר במקום אחד דם חי' ועוף בלא דם בהמה דהא נתערב הכל ואין חלק לזה בלא זה, ותדע שהרי קיי"ל בתערובת לח בלח באיסורין דבטל בס' ואמאי לא ניחוש שנשאר האיסור במקום אחד בפ"ע וה"ה ה"נ בכל חלק וחלק יש דם חי' או עוף כו' עכ"ל הט"ז, והיא קושיא עצומה על הטור ורש"ל, והמג"א שם (ס"ק ל"ח) פסק כהטור והרש"ל. ונראה לענ"ד לתרץ דבריהם ולהוכיח כדברי הראב"ד הנ"ל דאין בילה ביבש וכשיטת הטור והרש"ל הנ"ל בראי' ברורה בעז"ה מן הא דזבחים (דף פ' ע"א) דהובא שם תנן התם צלוחית שנפל לתוכה מים כל שהוא ר"א אומר מזה שתי הזיות וחכמים פוסלין, ואמרינן בשלמא רבנן סברי יש בילה והזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות אלא ר"א מאי קסבר אי קסבר אין בילה כי מזה שתי הזאות מאי הוי דילמא תרווייהו מיא קא מזי אלא קסבר יש בילה כו' ואי נמי מצטרפין להזאות מי יימר דמלא לי' שיעורא ופי' רש"י בד"ה מי יימר כו' דשמא רוב שתיהן מן השאובין הן ואין בשתיהן כדי הזאה כשירה עכ"ל ור"ל ורבא ורב אשי שקלו וטרו שם לתרץ זה, ויש לתמוה בעיקר הקושיא הנ"ל על הגמ' דמקשה ועל האמוראי דלא מתרצי בפשיטות דאי נימא דס"ל לר"א יש בילה א"כ מן הסתם נבלל לפי חשבון וכמו דסמכינן לעשר בחדש. וישן דנתערבו דודאי נתעשרו כ"א לפי חשבון שבו, א"כ ה"ה בצלוחית שנפל לתוכו מים כ"ש ורבו מי החטאת א"כ אין כאן רוב משאובין, אדרבה הרוב בכל הזאה הוא מן מי החטאת הכשרין כיון דנבלל לפי חשבון ובפרט דהא הוי לח בלח ולכ"ע יש בילה והיא קושיא עצומה, ואפשר לתרץ התבואות שור (בסי' כ"ח ס"ק כ"ד) להוכיח מן נזיר (דף ס"ד) דאפר פרה עם המים אינן מתערבין שפיר עם שארי מים לחודא, וע' נזיר שם ברש"י ד"ה שרץ צף על מי חטאת ומי חטאת צפין על גבי מים דמי חטאת עבין הן מפני אפר פרה שבו ואיבעיא להו אי הוי כאוכלא יעוי"ש, א"כ לפ"ז י"ל דלכן גבי צלוחית שנפלו לתוכה מים כ"ש לא סמכו על בילה לומר דנבלל כפי החשבון משום דהתם גרע משארי לח בלח לפי דמי חטאת בשארי מים אינן שפיר וי"ל דדוקא יין ביין דמתערבין שפיר אמרינן דנבלל כפי החשבון ולא במי חטאת בשאר מים שאינן מתערבין שפיר משום אפר פרה שבהם, ולכן אף דנימא דר"א ס"ל יש בילה גם בזה אבל לומר דנבלל כפי חשבון שבו לא אמרינן רק בלח בלח גמור שמתערב שפיר, והא דמקשי בגמרא שם מן דם שנתערב בדם הניתן למעלה שנתערב בניתן למטה דס"ל לר"א יתן למעלה והתחתונים עלו לו, דאי ס"ל ר"א אין בילה א"כ דילמא קא יהיב עליונים למטה והתחונים למעלה, ולא מחלק דשאני מי חטאת שאך מחמת האפר פרה שבו אין מתערבין שפיר בשארי מים, משא"כ דם בדם ולכן ודאי לכ"ע יש בילה, יש לומר בזה ג"כ כסברת התב"ש דכתב שם דדם בדם אינן מתערבין שפיר מחמת דדם סמוך וכדאיתא בשבת (דף ע"ז) וכיון דתרווייהו סמיכי אינן מתערבין שפיר משא"כ יין דקליש, וע' עוד שם שכתב לדמות מי חטאת עם שארי מים לדם שנתערב בדם, ומן סוגיא דזבחים הנ"ל דס"ל להש"ס לדמותם להדדי מלהקשות כן מוכח דס"ל כסברת התב"ש הנ"ל דדם בדם הוי כש"כ ממי חטאת הנ"ל דאינן מתערבין שפיר, ולכן מקשה הגמ' שפיר דמו יימר דמלא לי' שיעורא משום דלאו בכל לח בלח אמרינן דנבלל כפי החשבון, רק יין ביין ובמים אמרינן דנבלל כו' ולא היכא די"ל דאינו מתערב שפיר. אבל עדיין קשה על קושית הגמ' שם הא אכתי י"ל דר"א ס"ל כר"ש שזורי דס"ל דגם ביבש יש בילה דנבלל כפי כו' וכש"כ במי חטאת שנתערב במים, דאף דזה גרע טפי מכל לח בלח, עכ"ז ודאי אי נימא בפול המצרי דהוי יבש ביבש דיש בילה לפי החשבון כש"כ במי חטאת דנתערב במים דודאי י"ל דנבלל כפי כו' והוי רוב מן מי חטאת נגד המים שאובין, בפרט דהא התם לא הוי אלא איסור דרבנן, דהא מה"ת בטל ברוב רק משום חומרא דמי חטאת החמירו דלא ליבטל ברובא כמש"כ התוס' בזבחים שם ואפשר לא הקילו לומר דנבלל לפי החשבון. לכן נלע"ד להוכיח מזה דגם לר"ש שזורי דס"ל דצובר את גרנו לתוכו אינו אלא בקטניות דעיקרו מדרבנן, וכמש"כ הטורי אבן שם לחד תירוץ להוכיח מהא דמנחות (דף ל"א) דמוכח שם מן ר"ש שזורי דבנתערב טבל בחולין לא מהני לצבור מתוכו, אף דמן התורה נתבטל ברוב עכ"ז כיון דמדרבנן אינו בטל לכן חמור זה יותר מן פול המצרי, ולא סמכינן בזה על בילה דנבלל לפי חשבון ע"ש, ומהך סוגיא דזבחים ראי' מוכחת מאוד לסברא זו דהא במי חטאת ג"כ מה"ת בטל ברוב רק משום חומרא דמי חטאת נגעו בה דאינו בטל ברוב ונפסל מדרבנן, ואפ"ה מקשה הגמרא בפשיטות דמי יימר דמלא לי' שיעורא, אלמא דלא אמרינן דנבלל לפי חשבון, ורק בדמאי שהקילו בכמה קולות הקילו גם בזה כנ"ל, וכמש"כ המל"מ בשם הירושלמי כנ"ל. ואף בדרבנן לא סמכינן על בילה משום דכל דתקון דרבנן כעין דאורייתא תקון, והא דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, שא"ה משום דהוי תרי דרבנן וכמש"כ לעיל, ומצינו בתוס' יבמות (דף פ"א ע"א וכן במקומות הרבה) בד"ה מאי היא כו' שחילקו בין תרתי דרבנן לחדא דרבנן, אבל בחדא דרבנן לא סמכינן על בילה ביבש מכש"כ מן מי חטאת הנ"ל. ואין לומר דהא מקשה הגמרא מי יימר דמלא לי' שיעורא משום דתנן סתמא ר"א אומר מזה שתי הזאות דמשמע אף דאינו בולל, אבל בבולל י"ל דיש בילה כו' דז"א דהא (חלה פ"ג) גבי זיתי מסיק הנ"ל לא תנן בילל, ואפ"ה אמרינן בי' דיוציא מעשר לפי חשבון משום דיש בילה, א"כ במי חטאת נמי הו"ל להגמרא לומר דלכן מזה שתי הזאות ולא חיישינן דילמא רוב שתיהן מן השאובין משום דמיירי בבילל, אע"כ מוכח דאף בדרבנן לא סמכינן על בילה רק היכא דמצינו בפירוש דהקילו בי' לסמוך על בילה לפי החשבון, אבל היכא דסתמו לא סמכינן וחיישינן דלמא לא נבלל יפה וכפי החשבון, א"כ עכ"פ מוכח מסוגיא דזבחים הנ"ל דמה דלא הוי לח בלח גמור לא סמכינן על בילה דנבלל לפי כו' אף לר"ש שזורי, דאל"כ הוי מצי הגמרא לומר דר"א ס"ל כוותי' ורק היכא דהוי עיקרו מדרבנן בזה ס"ל לר"ש שזורי יש בילה וכמש"כ הטורי, אבן הנ"ל, והראב"ד הוכיח שיטתו מסוגיא דזבחים הנ"ל. ועפ"ז מיושב. שפיר שיטת הטור באו"ח הנ"ל ושיטת הרש"ל, דמה שהקשה הט"ז דאמאי לא יכסה בדקירה א' דהא קיי"ל יש בילה בלח ודמו אף מקצת דמו כו', יש לתרץ משום דלפי מה דפסקינן דביבש אין בילה כשיטת הראב"ד הנ"ל דפסק כשמואל דאמר בפירוש דאין בילה אלא ליין ושמן ואף דבירושלמי מצינו פלוגתא בזה, עכ"ז הא בש"ס דילן לא מצינו לשום אמורא דיחלוק על שמואל] לכן ה"ה דם בדם ג"כ הא מוכח מן הא דזבחים [דס"ל להגמ' להקשות דאי נימא דס"ל לר"א אין בילה במי חטאת דא"כ דם בדם נמי נימא אין בילה, ולא מחלק הש"ס דדוקא מי חטאת דיש בו אפר פרה לכן אינו מתערב היטיב עם המים משא"כ דם בדם דהוי לח בלח ולכ"ע יש ביצה בלח בלח ומנלן להש"ס להקשות כן, ובע"כ מוכח כמש"כ לעיל] דהש"ס ס"ל דדם בדם כיון דתרווייהו סמיכי אינן מתערבין היטיב ודומה למי חטאת דלא הוי לח בלח וכסברת הת"ש הנ"ל, ולכן חיישינן בזה לומר דילמא לא נבלל כפי החשבון ואסור לכסות אם אינו מספיק דקירה אחת דחיישינן במקום שמכסה אינו נבלל כפי החשבון ויש שם הרבה דם מבהמה, ואף דמשהו נבלל שם כדמוכח בזבחים הנ"ל עכ"ז חיישינן שמא יש שם הרבה דם כ"כ מהבהמה דדם חי' לא הי' ניכר מראיתו אם הי' דם בהמה מים דאז אינו מקיים מצות כסוי, כמבואר ביו"ד (סי' ק"ח סעי' י"ג), ואף דנימא לחלק דשאני בהא דזבחים