באר יצחק אורח חיים נה

אינו מועיל הצירוף שיאכל כעת, דכיון דעכ"פ לא הוי בי' חשימות באנפי נפשיה בלא הצירוף מעבר כו' וודאי דלא דוחה גם כה"ג, דהא עכ"פ לא הוי עליו לבדו חשיבות איסור רק ע"י צירוף לענין אחר הן מאכילת איסור דעבר והן להבא. וה"ה אי נימא דעשה דקודם הדיבור אינו דוחה ל"ת דהתר הדיבור דלא מהני גם ע"י צירוף לצאת י"ח מצה ושפיר הקשה הש"א על הרמב"ם דכיון דפסק דכל מצה הנאסרת באכילה אינם יוצאין בו י"ח מצה, דלמה צריכי למילף מן דרשה דיצא זו שאין בו משום בל תאכל חמץ כו' דהא לא הוי שום נפ"מ מן דרש זה. ובעיקר קושית הש"א הנ"ל מרגלא בפומי מכבר לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל ע"פ מש"כ התוס' בקדושין (דף ל"ח) בתירוץ ב' דלכן אינו דוחה לל"ת דחדש משום גזירה כזית א' אטו כזית ב', והש"א תמה שם דהא לא מצינו זה רק גבי איסור ביאה דנפשו של אדם מחמדתן, ובאמת מצינו כן בנדרים (דף ל"ט) בגזירה דשמא ישהא בעמידה ואף דיש לחלק דהתם גזרינן דיהי' שב ואל תעשה משא"כ לעבור בקום ועשה י"ל דלא גזרי רק היכא דנפשו של אדם כו'. עכ"ז הא מצינו כה"ג בזבחים (דף ל"ג) בגזירה שמא ירבה בפסיעות ויהי' פסיעה יתירה שלא לצורך מצוה התם הא הוי בקום ועשה ואפ"ה גזרו, א"כ י"ל דגם בכזית מצה דלא שייך לדקדק כל כך דלאו כ"ע יודעים לצמצם שיעור כזית בצמצום ולא יותר וגם הא מצה לכל אסור שייך שפיר לגזור אטו יותר מכזית וז"א רק מדרבנן, בברייתא הוצרך למילף מן קרא דאין יוצאין בטבל, וכוונת הרמבי" לאיסור מדרבנן מחמת גזירה הנ"ל. ולפי מה דהעליתי הדבר ברור דבחצי כזית נבלת עוף טמא וחצי כזית נבלת עוף טהור דאין חל איסור נבילה של הטמא כדמוכח מן הא דמעילה הנ"ל לכן אין מצטרפין גם לטומאת בית הבליעה כמש"כ לעיל, משום דגם בזה שייך הדרש דר' יהודא בזבחים (דף מ"ט) דיצא זו שאין בו משום בל תאכל נבילה דגם כה"ג אין איסור חל על איסור, כנלע"ד בכ"ז בס"ד: סימן יא נשאלתי מן כמה רבנים הי"ו אודות היי"ש הנעשה מן רעצקעא שקורין גריקע אם יש היתר לשתותן בפסח כו', וההיי אדם בנשמת אדם מפקפק בזה ודעתו שלא להתיר. תשובה. ראיתי בנשמת אדם (סימן ל"ב) שאוסר אף אם הרוב נעשו מדבש והמיעוט הוא רעצקע וכיון דעיקר בכך הוי כד' מיני מדינה דעיקרו בכך ואסור, וכמש"כ המגן אברהם (בסי' תמ"ב ס"ק א') עכ"ל, ולענ"ד נראה להקל ע"פ מש"כ התרומות הדשן (בסימן קי"ב) דמותר להנות במיני קטניות בפסח, דדווקא לאכילה דבכרת בזה גזרו על קטניות משא"כ בהנאה דליכא אלא לאו לא גזרו, והנה הרמב"ם (פ"א מה' חמץ ה"ו) כתב דאין חייבין כזית רק על עצמו של חמץ אבל ע"י תערובות אף בכזית בכא"פ אין בו כרת רק לוקה, וכן כתב (בה' מאכלות אסורות בפרק ט"ו) דאכל כזית חלב ע"י תערובות בכא"פ אינו רק במלקות, וכבר כתבתי בתשובה הקודמת בשם הכ"מ וביאור הגר"א זצ"ל באו"ח (סי' תנ"ג) שהרמב"ם יליף שארי איסורין דאינו חייב כרת ע"י תערובות מן חמץ בפסח דיליף בפסחים מקראי דאינו חייב כרת על תערובתו. א"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל דאין חייבין כרת רק על עצמו של חמץ ולא על תערובות אף שיש כזית בכא"פ ואף שיש בו טעם גמור, א"כ בקטניות אף דנעשו להעמיד ולא לקיוהא בעלמא עכ"ז כיון דבחמץ גמור אינו בכרת, לכן אף בקטניות כיון דבחמץ כה"ג אינו בכרת א"כ זה דומה להנאה דלא גזרו בקטניות מחמת דלא הוי בכרת וכן להשהות בביתו לא גזרו בקטניות כיון דליכא כרת, וכל דיליף זה התה"ד מן הא דפסחים (דף מ"ג) דשיאור דר' לר' יהודא נותנו לפני כלבו ולא גזרו בהנאה בזה מחמת דאינו בכרת, א"כ ה"ה בתערובות קטניות אף אם יש בו כזית בכא"פ ונעשו להעמיד ולטעם גמור אפ"ה לא גזרו ביה, והא דאמרו בשיאור דנותנו לפני כלבו ולא אמרו דמותר לערבו ברוב דהא לא גזרו בזה, יש לומר דכיון דאין מבטלין איסור לכתחלה אף באיסור דרבנן בפרט דיש לו עיקר בתורה, לכן דווקא נותנו לפני כלבו, משא"כ קטניוות דבנ"ד דמערבין אותו מקודם הפסח דאז מותר לבטלו ברוב כיון דשם היתר עליו מקודם הפסח, לכן ליתא בזה לאיסור דאין מבטלין איסור לכתחלה בפרט דאינו רק תקנת הגאונים, וקילא זו מן חךת חו"ל דמבטלי לכתחלה ברוב אף דהוי גזירת הקדומה כש"כ זה, וכיון דמבואר בחק יעקב (סימן תנ"ג) דבתערובות רוב לא גזרו בקטניות א"נ ה"ה בערבו במכוין ולהעמיד בטעם גמור ג"כ מותר דאזלינן בתר טעמא דמחמת דליכא כרת לא גזרו ביה וה"ה בזה, ואך דלשיטת החולקים על הרמב"ם וס"ל דאיכא כרת גם בתערובות אם נעשו להעמיד ולטעם גמור דשאני ד' מיני מדינה דאין נעשין רק לקיוהא בעלמא וכמש"כ הטור והרא"ש והר"ן, עכ"ז במקום גזירת הגאונים יש לסמוך על שיטת הרמב"ם ולהקל ומצינו כה"ג בחולין (דף ו') בתערובות דמאי לא גזרו, ואף דקיי"ל דטעם כעיקר דאורייתא בפרט היכא דיש חשש על כזית בכא"פ ואפ"ה לא גזרו, דהא לא חלקו שם בזה ולא תירצו דהא דחושש לשאור כו' מיירי בחשש כזית בכא"פ, א"כ כש"כ בגזירת הגאונים וודאי דיש לחלק בין בעיני' לתערובות, והוא סמך גדול להקל בגזירות קטניות בתערובות, ועיין בדמאי (פ"א משנה א') בתוי"ט שכתב דלכן החמירו לגזור בדמאי משום דהוא עון מיתה וכמש"כ רש"י בסוטה (דף מ"ח), לכן בתערובות דליכא מיתה לא גזרו, ובמעשר עני דתקנו לקרות שם אף דליכא בי' מיתה עכ"ז כיון דקילא איסורו בתערובות גבי כרת לכן הקילו בתערובות ג"כ אף במה דעיקרו בלאו ולא בכרת, דלא יהי' חמור מדמאי בתרומות מעשר דהוי עיקרו מיתה ואפ"ה לא גזרו בתערובות כיון דליכא מיתה ביה, א"כ ה"ה בדמאי דמעשר עני, וזו ראיה גדולה דעל תערובות ליכא כרת ומיתה כשיטת הרמב"ם, דאל"כ תקשה אמאי לא גזרו על תערובות דמאי כיון דקיי"ל טעם כעיקר מה"ת וגם לוקין על כל כזית וכזית לשיטת ר"ת ולשיטת ר' אליהו בכזית בכא"פ כמו שנתבאר לעיל, ואף דהא דלא גזרו על תערובות דמאי מיירי בלקח מן עם הארץ ע"י עירוב, ואלו בנתערב אחר שלקחו לדמאי מחמרינן גם ע"י תערובות וכמש"כ רש"י בחולין, היינו משום דאחר שנאסר מחמת גזירת חז"ל דינו כאיסור גמור לאסור גם התערובות, משא"כ בלקחו ע"י תערובות דלא נכנס זה כלל בכלל גזירת חז"ל, א"כ ה"ה בגזירת קטניות שעיקר האיסור מתחיל בפסח, ולכן כיון דנתערב מקודם הפסח ג"כ לא הי' חל ע"ז כלל מעולם גזירת הגאונים לאסור הקטניות, ולכן אם נתערב הקטניות ברוב אף דעבידי לטעמא ג"כ יש להקל. ואף דלא הוי רוב בכפל רק משהו יותר ג"כ כבר העלו הפר"ח (בסימן ק"ט) והפרי מגדים בפתיחה ושארי אחרונים דסגי לתערובות בהך רובא, וגם נלע"ד להוכיח ג"כ דלא בעינן כפל מן הא דמנחות (דף ך"ג) בגמרא דמקשי משתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמו ומזו בפ"ע כשרות ואם לאו פסולות והא הכא כיון דקמיץ ליה מחדא אידך ה"ל שירים ולא מבטלי שירים לטיבלא כו', וקשה דמנלן דהמותר משתי קמצים שנתערבו יש באחד כפל נגד השנית וכיון דליכא כפל לכן לא מצי לבטל השירים לטיבלא ומאי מקשי, אע"כ מוכח דאף במשהו יותר ג"כ יש לו דין ביטול ברוב, וכיון דאי אפשר לצמצם התערובות שיהי' המותר משתי הקמצים שווים דאיך אפשר לצמצם כ"כ וכמו דמקשו בגיטין (דף ע"ח) ובסוכה (דף ט"ו) וכמש"כ התוס' בבכורות (דף י"ז) בד"ה אפשר לצמצם כו' דקשה לצמצם שיהי' שווים יעו"ש וכיון דאי אפשר שיהיו