באר יצחק אורח חיים נד

שלא אוכל, אבל היכא שגם באיסור השני לא הוי חצי שיעור חשוב באנפיה נפשיה להיות לוקה עליו רק ע"י צירוף לענין אחר שיכול לצרפו עכשיו ע"י כח איסור שני דמתחלה לא הי' מועיל צרופו דגם בזה אמרינן דאין איסור חל על איסור דאכתי תקשה מן שבועות (דף כ"ט ע"א) בתוס' ד"ה שבועה שלא אוכל תאנים וענבים כו' דכתבו באה"ד לשיטת רש"י דלא ניחא לי' כגי' הספרים דהוי מצי לפרושי דהא דנשבע אח"ז שלא יאכל תאנים וענבים מיירי בנשבע על חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה כו', וכן שם אח"ז כתבו ואי בחצי שיעור לא שייך בהא מיגו דלא הוי כלל מושבע ועומד כו' הרי להדיא דאף דגם עכשיו אחר השבועה השניה לא הוי דינו להיות חייב על חצי שיעור דתאנים רק ע"י צירוף לענבים אפ"ה חלין על חצי שיעור הקודמן אלמא דלא כמש"כ. ויש לדחות זה משום דהא מבואר במל"מ (פ"ד ה' שבועות ה"א) בשם חידושי הר"ן והרמב"ן דס"ל דבחצי שיעור דשבועה כגון פחות מכזית לא הוי אסור כלל מה"ת לר' יוחנן, ולר"ל לא נאסר אף מדרבנן דכיון דסתם אכילה בכזית ולא נתכוין אלא לכזית ממילא פחות מכזית היתר הוא, דאינו דומה ליוה"כ דהא זה הוי איסור הבא ע"י עצמו לכן לא שייך ביה לומר דחצי שיעור אסור אך הרמב"ם וש"פ חולקים וס"ל דג"ז נאסר מן התורה, לכן י"ל דגם התוס' ס"ל כשיטת הרמב"ן ור"ן הנ"ל דבשבועה ליכא איסור תורה כלל על פחות מכשיעור, לפ"ז שפיר חייל שבועה שלא אוכל תאנים וענבים על השבועה שלא אוכל תאנים, דהא הוי נפ"מ בחצי כזית תאנים דלא נאסר כלל מה"ת, וממילא שפיר יכול להצטרף לחצי כזית ענבים, אבל היכא דנאסר מה"ת אף בפחות מכשיעור אז שפיר אינו חל איסור ב' כלל אף על פחות מכשיעור שיחול צירוף, וי"ל דלכן רש"י לא ניחא לי' לפרש בחצי כזית ענבים משום די"ל שכיון שאסור מה"ת א"כ אינו חל כה"ג, וכפי הכלל שכתבנו. וכן אין להוכיח מן התוס' חולין (דף ק"ב ע"ב) בד"ה שאין בו כזית כו' שהקשו על רש"י דאי נימא דהא דלקמן דקסבר ר"ל באכל אבר ובשר מהטריפה דאינו חייב אלא תחת משום דלאו לאברים עומדת ולא אתי איסור אבר וחייל אאיסור טריפה דמיירי שאין באבר זה כזית רק ע"י צירוף לטריפה דהשלים בכזית, דא"כ אמאי לא חייל עליו איסור אמה"ח כיון דליכא מטריפה אלא חצי שיעור כמו דמוקי ר"ל בשבועות כו' אלמא דאף ע"י צירוף ג"כ אינו חל על חצי שיעור האסור הקודמו, כי נקל הוא לדחות ולומר דהא התם מיירי התוס' אליבא דריש לקיש דס"ל לאו לאברים עומדת, ולר"נ דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת וודאי דיש כח לאיסור השני לחול על החצי שיעור דלא נאסר מתחלה רק מדרבנן להיות מצטרף עכשיו לאיסור שני ולהיות לוקה, משא"כ לריו"ח דס"ל חצי שיעור אסור מה"ת בזה שפיר יש לדון לכלל שכתבנו דכיון דנאסר עכ"פ מן התורה, לכן כיון דגם עכשיו ע"י האיסור השני הבא עליו אין לו שיעור בפ"ע רק ע"י צירוף, לכן כה"ג לא חייל כלל להצטרף לשני להיות לוקה, ואף שכבר כתבנו דמוכח גם לר"ל דמושבע מהר סיני אינו חל בקום ועשה היכא שלא יקיים שבועתו רק ע"י דבר אחר ולא ע"י האיסור בעצמו, ואינו חל זה אף על חצי שיעור דלא נאסר רק מדרבנן משום דכה"ג אלמוה רבנן לחזק דבריהם כעין דאורייתא, אך זה אינו רק בקום ועשה ולבטל דבריהם בידים בזה אלמוה רבנן כנ"ל. משא"כ התם בחולין הא לא מיירי התוס' רק להיות לוקה על איסור ב' דאמה"ח אם אכלו, ולכן בזה שפיר דינו דיחול אף אם אינו חל רק ע"י צירוף דהא אינם יכולים חז"ל לבטל ולעקור דאורייתא בלא שום צורך, משא"כ גבי לעבור על דבריהם בקום ועשה בזה שפיר אלמוה חז"ל לתקנתם אף כה"ג ולכן ברור הכלל שכתבנו, וכדמוכח ממעילה להדיא. ענף ה ועיין בשו"ת ר' עקיבא איגר זצ"ל (סימן ע"ו) שהקשה דלמה צריך ר"ל לאוקמי בשבועות במפרש חצי שיעור, הא י"ל פשוט דנשבע שלא אוכל דברים אסורים ואכל כזית מנבלות ושקצים ע"י צירוף כזית וכמבואר במשנה שם דלענין איסור נבילה ושקצים הוי כ"א לאיסור חצי שיעור ואין מצטרפים נבילות ושקצים כו' ע"ש, ואף להכלל שכתבנו דכיון דשבועה לא תחול רק ע"י צירוף לכן אין כח בשבועה לחול על החצי שיעור בזה, עכ"ז שפיר הקשה הגאון הנ"ל דהא התם מיירי לר"ל וכבר כתבנו דהיכא שלא יעבור עכשיו בידים ס"ל לר"ל דגם כה"ג שייכת השבועה על חצי שיעור וכמו שמוכח מן התוס' חולין הנ"ל, וקושית הגאון הנ"ל טובה וע"ש שנדחק לתרץ. ולענ"ד יש לתרץ קושייתו והוא דהא במשנה דשבועות (דף ך"ב ע"ב) איתא שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ולא אמרו ושקצים (בוא") רק שקצים ורמשים, יש לפרש דמיירי דאכל השקצים בלא הנבילות, ומבואר במעילה (דף ט"ו) דכל השקצים מצטרפין ואף לאכילה מצטרפין משום דהא אמרו במכות (דף י"ז) דלכל השרצים בין שרץ המים ובין שרץ הארץ ועוף יש לאו א' דלא תשקצו את נפשותיכם ולא תטמאו בהם הכולל את כלם, ולכן אם אכל לשקצים ג"כ ע"י צירוף מכל השקצים וודאי דהוי שיעור שלם, וכמש"כ הרמב"ם (בה' מ"א פ"ב ה"ו) ולא חלה עליו שבועה להיות לוקה משום שבועה, ודווקא נבילות ושקצים אינן מצטרפין משא"כ שקצים להדדי וניחא שפיר קושית הגאון הנ"ל ולכן כיון שכבר נתבאר בהוכחה דבאיסור חל על איסור דכיון דלא מהני איסור ב' רק ע"י צירוף לכן לא חל על חצי שבועה דאיסור ראשון, א"כ ה"ה במושבע מהר סיני דהא התוס' בשבועות (דף ך"ג) בד"ה דמוקי לי' מדמי הא דאין איסור חל על איסור להא דשבועה ומושבע מהר סיני הכל להדדי [ועיין בנו"ב מהד"ק חלק או"ח סימן ל"ו בסופו] דברור הוא דעשה בשיעור שלם אינו חל על חצי שיעור דעשה ול"ת, משום דכיון דבחצי שיעור לבדו לא יצא י"ח רק ע"י צירוף לענין אחר, ומה"ט שפיר אמרו בבישל בו קדשי קדשים דתאכל כחמור שבהן, משום דכיון דהבלוע לבדו לא הוי בי' מצוה רק על הכזית קדשים כשרי' הוי בי' מ"ע, ואף דהוי מושבע ועומד על הכזית כשרי' מחמת העשה, עכ"ז כה"ג לא אמרינן דיחול על החצי שיעור, והוא כש"כ מן הא דכתבנו להוכיח מהא דמעילה דאינם מצטרפים לאכילה דהא התם הוי ביחד עכ"פ צירוף כזית, משא"כ בבלוע איסור בקדשים לא הוי בי' שום תועלת כלל לצרפו לכשרים מכש"כ דאמרינן כן, ואף דנ"ד אין להוכיח כ"כ מהא דזבחים דיש לחלק ביניהם עפ"ז, דשא"ה בזבחים דהבלוע לא חזי לצירוף כלל משא"כ בנ"ד דהא מחמת החצי כזית איסור יצורף להיות כזית מצה, עכ"ז יש להוכיח להא דנ"ד מהא דמעילה דחזינן דאיסור בשיעור שלם אינו חל על חצי שיעור מאיסור אחר ואף דהתם חזי עכשיו לצירוף מ"מ אינו חל א"כ ה"ה במושבע מהר סיני דאינו חל על חצי שיעור כמו בנ"ד, והתוס' בשבועות שם מדמי הא דאיסור כו' למושבע מהר סיני. ולפ"ז דעתי נוטה בסיומא דפסקא דין, דבמה דאין יוצאין בו י"ח מצה הוי מחמת איסור מיתה דאין עשה דוחהו לכן בחצי כזית דליכא בי' מיתה וודאי דמצרפינן, אך במה דאין יוצאין בו י"ח מצה משום דה"ל בעשה, לכן גם בחצי כזית איסור ג"כ אין מצרפינן לחצי שיעור דהיתר, משום דגם בזה אמרינן אין עשה דוחה ל"ת ועשה כדמוכח מן זבחים הנ"ל לתי' רב אשי כן, ומעילה הנ"ל, אך הוכח שהעשה הוי על החצי שיעור לבדו כמו שכתבתי בכוונת רש"י בב"מ גבי כבוד או"א על חילול שבת בחצי שיעור, בזה שפיר יש לדון דחל כיון דהוי בזה לבדו מושבע מהר סיני ולכן חל על חצי שיעור וכמי שמפרש שלא אוכל חצי שיעור נבלות לשיטת הרמב"ם הנ"ל. וגם היכא דכבר אכל חצי כזית מצה המותרת ובתוך אכילת פרס רוצה לאכול לחצי כזית האסורה משום עשה, עכ"ז גם בזה לא דיינינן לומר דאם יאכל לחצי שיעור האסור לבדו יקיים מצות חובת מצה עכשיו עם מה שכבר אכל חצי כזית מהמותרת, משום דגם בזה מוכח ממעילה הנ"ל, דאמרו שם דכל הנבלות אינן מצטרפין לאכילה, דמשמע דאף אם כבר אכל לחצי כזית א' עכ"ז