באר יצחק אורח חיים נג

ענף ג ולכן נלע"ד לחלק דאף דלר"ל כ"ע ס"ל דשבועה חלה על חצי שיעור דלא עשו בחצי שיעור כדאורייתא, וכן להרמב"ם דס"ל דגם לדידן דחצי שיעור אסור מה"ת אפ"ה שבועה חל עליו, עכ"ז זה אינו רק במפרש שלא אוכל חצי שיעור דהשבועה הוי על חצי שיעור, ובחצי שיעור לבדו בלא שום צירוף מקיים השבועה לכן שפיר חל על חצי שיעור משא"כ היכא דבחצי שיעור של האיסור לבד אינו מקיים השבועה רק ע"י צירוף לחצי שיעור אחרת מקיים למצות עשה בשיעור שלם, לכן אין כח לשבועה מהר סיני לחול על החצי שיעורו ולכן אם נבלע רק חצי כזית קדשים פסולים בכזית קדשים כשרים אסור לו לאכול משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש, או דה"ל עשה ול"ת כתירוץ רב אשי דאף בחצי שיעור הוי דינו בעשה ול"ת עכ"פ, או לר"ל דס"ל דחצי שיעור אינו אסור רק מדרבנן אפ"ה בזה אלמוה לדרבנן להיות כעין דאורייתא, ודווקא בנשבע לאכול לחצי שיעור ובמפרש אז שפיר חלה השבועה שאוכל על חצי שיעור דכיון דלא הוי רק דרבנן לכן לא אלמוה בזה לתקנתא שלהם, משא"כ היכא דבחצי שיעור לבדו לא יקיים להעשה רק ע"י צירוף או בקדשים דהבלוע לבדו לא יקיים מצות עשה רק ע"י אכילת היתר בכזית מקדשים, בזה אלמוה רבנן לחצי שיעור ג"כ דאינו חל העשה להפקיע את האיסור דרבנן גם בחצי שיעור בקום ועשה. ואף שהדבר מוכרח בעצמו ע"פ מה שהוכחתי מהא דזבחי' הנ"ל נראה לפענ"ד להוכיח עוד בראי' אחרת, דהנה הכרתי ופלתי (בסימן פ"ז ס"ק י"ג) כתב דאם בישל נבלה בחלב ואכלו לחצי כזית נבלה עם החצי כזית חלב דלוקה משום בשר בחלב, ולא שייך בזה לומר אין איסור חל על איסור משום דהא כיון דנבלה ליכא רק חצי כזית ומחמת איסור בשר בחלב הוי כזית שלם, א"כ הא איסור בכזית שלם חל על חצי שיעור דנבלה, וכמו שכתבו התוס' בשבועו' (דף כ"ג ע"ב) רק באכל לכזית נבלה אז אינו חל איסור בשר בחלב על איסור נבלה ועיין שם, ובאמת מוכח להיפך במעילה (דף ע"ז) דאמרו שם דכל הנבלות מצטרפות ואמר רב לא שנו אלא לענין טומאה אבל לאכילה טהורין בפני עצמן וטמאים בפני עצמן, ופי' רש"י והתוס' שם משום דאין איסור חל על איסור, ולוי דס"ל שם דלאכילה ג"כ מצטרפין טעמו משום דס"ל דאיסור נבלה חל על איסור טמאה אבל בגוף הסברא מודה ג"כ לרב וכן פסק הרמב"ם (פ"ד מה' מאכלות אסורות ה' י"ז) דאינם מצטרפין, א"כ הא התם דבחצי כזית טמאה לא הוי רק חצי שיעור ואפ"ה חזינן דאינו חל עליו איסור נבלה ע"י צירוף דעכשיו שיצרפו יהי' לוקה עליהם, ובע"כ מוכח דלא ככרו"פ הנ"ל. ומוכרח לחלק דשאני בנידון דהתוס' בשבועות שכתבו שם דשבועה חלה על חצי שיעור משום דבחצי שיעור לבדו יקיים שבועתו, משא"כ בהא דמעילה הא גם אם הי' כזית של טמאה הי' לוקה והוי שיעור שלם וגם עכשיו אם לא נצטרף בחצי כזית דנבלה ג"כ אין בו רק חצי שיעור ורק ע"י צירוף לנבלה יש בו עכשיו כזית שלם, לכן כה"ג אמרי' ג"כ אין איסור חל על חצי שיעור וכעת שהגיע לידי שו"ת חתם סופר על יו"ד ראיתי שכתב (בסימן צ"ב) בד"ה והאמת מורה דרכו כ' בזה"ל והוא דדוקא בהא דשבועות שפיר חל על חצי שיעור משום דבחצי שיעור נעשה איסור לעצמו בלא צירוף אבל בחצי כזית הרבא שנתבשל עם חלב דגם עכשיו אין לו שיעור בפני עצמו ובזה לא אמרינן איסור חל על ח"ש עכ"ל. הנה כתב סברתי ולא הביא ראייתי מהא דמעילה, ובאמת משם מוכח בפירוש כסברתו זאת. ענף ד והחתם סופר שם הקשה בהא דר"פ גיד הנשה דמבואר שם דבולדות קדשים לא אתי גיד וחייל, וקשה הא משעה דנקשר הגיד על הכף נעשה ג"ה, ואז אין בהגיד שעל הכף כזית והאוכלו אע"פ שאין בו כזית חייב דג"ה הוי ברי' בפ"ע ומשום קדשים לא מתחייב עד שיאכל כזית נמצא ג"ה קדם ותו לא פקע מיני' ונשאר בצ"ע, וכן יש להקשות כעין קושית החתם סופר הנ"ל בהא דחולין (דף ק' ע"ב) דשקל וטרי הגמרא אליבי' דר' יהודא דאמר דגיד נוהג בטמאה דהא איסור טומאה קדם, ואע"ג דטומאה קדים אתי איסור גיד וחל עליו שכן איסורו נוהג בב"נ כו', וקשה דהא גיד קדם דיש בו שיעור משום בריה מקודם דנוצר כזית גיד. אך ז"א קשה כלל, דהתם מיירי אליבי' דר' יהודא ור"י הא ס"ל בחולין (דף צ"ו) דגיד הנשה צריך כזית, א"כ שפיר מקשה הגמרא, משא"כ בריש פרק ג"ה שהש"ס מוכיח שם דהמשנה אתי דלא כר' יהודה מדקתני נוהג בימין ושמאל, לכן בזה תקשה קושית הגאון וצ"ל הנ"ל ויש לתרץ זה דהא התוס' שם בחולין בד"ה בולדות קדשים עסקינן כו' הקשו דהא אין איסור גיד רק בבן ט' חי אבל בן ח' חי משמע דלכ"ע אין בו איסור חלב וה"ה גיד, ותי' דווקא איסור חלב אין בו אבל איסור גיד נוהג בו אי נמי ניחא לי' למיפרך ממתניתין דנזיר דמשמע בהדיא דלאו בהדי הדדי קאתי עכ"ל וא"כ לתירוצם האחרון דבאמת הא דגיד אינו נוהג בבן ח' י"ל דלפ"ז שפיר חל איסור מוקדשין מקודם משום דהא עד שהוא בן ט' אינו נוהג בו איסור גיד ואז כבר יש כזית ביד על הכף, דדווקא בעת שנקשר הגיד על הכף אז אין בו כזית, משא"כ אחר שהוא בן ט' י"ל דיש אז כזית ולכן חל איסור קדשים תחלה, וכש"כ לפמש"כ התוס' שם (דף צ' ע"א) בד"ה הכא במבכרת כו' דלר' יוחנן לא חל האיסור גיד עד שיצא לחוץ ממעי אמו, די"ל דאז יש ע"פ רוב כזית גיד כבר, ואף דהמקשם לא סבר כן הא באמת כתבו התוס' דהוי מצי למיפרך זה רק דניחא לי' למיפרך ממתניתן כו', וכיון דהאמת אינו כן לכן הוכרח התרצן לתרוצי דהאי תנא ס"ל כוותי' בחדא כו' אך קושיתי תסוב על תי' קמא של התוס' שכתבו לחלק בין חלב לאיסור גיד דהא בעת שנקשר הגיד על הכף וודאי דלית בי' כזית גיד, אך גם בזה י"ל דהא כיון דלמסקנא שכתב התוס' הנ"ל דגיד אינו חל עד שיצא לחוץ לאויר העולם לכן הוצרך הגמ' לתרוצי כנ"ל וגם י"ל דבאמת התוס' בתירוץ קמא ס"ל כשיטת הרשב"א בתשובה (סי' תרט"ז והובא' בש"ך יו"ד (סימן רל"ח ס"ק ו') ובמשנה למלך (פ"ד מה' שבועו' ה"א) דשבועה שלא אוכל איננה חלה על חצי שיעור, ואף שהתוס' בשבועות (דף ך"ג ע"ב) בד"ה דמוקי לה כתבו דחלה על חצי שיעור, ובסוף דבריהם כתבו דאם נשבע שאוכל לא חלה השבועה על חצי שיעור בקום ועשה, דמשמע דבנשבע שלא אוכל ס"ל גם למסקנתם דחלה השבועה, וכן שם (דף ך"ב) בד"ה אהתירא כו' כתבו ג"כ שני תירוצים אי הוי בחצי שיעור מושבע כו', וגם י"ל דתי' הב' מודה ג"כ דלא הוי מושבע רק לשון התירא לא שייך על חצי שיעור, ולכן כתבו בתירוץ ב' דקאי על שלא כדרך הנאתן, אך ע' בתוס' שבועות (דף ך' ע"ב) בד"ה דכי לא נדר כו' שכתבו דאם אמר קונם שלא יאכל ביוה"כ אינו חל הקונם משום דאין איסור חל על איסור והנה להסוברים דשבועה חלה על חצי שיעור תקשה הא קונם חל על כזית אם אמר בלשון אכילה, ואלו ביוה"כ אינו רק ככותבת וככותבת הוי יותר מכזית, א"כ הא מיבעיא להיות דיחול הקונם, דהא בכזית משום איסור יוה"כ לא הוי רק כמו פחות מכשיעור אע"כ מוכח דהתוס' שם ס"ל כשיטת הרשב"א דגם בשב ואל תעשה אין השבועה חלה על חצי שיעור, ולכן י"ל דכן ס"ל התוס' בחולין בתי' א', וממילא אינו חל האיסור גיד על קדשים משום דהא על חצי שיעור ג"כ אינו חל, ועיקר קושיתי תסוב לשיטת הסוברים דשבועה חל על חצי שיעור ולשיטה זו י"ל דס"ל כתי' ב' של התוס' הנ"ל, ועיקר קושיתי היתה דהא מוכח בגמרא דבתחלת יצירתו של הגיד על הכף אין בו כזית, וזה אינו מוכח רק בעת שהי' נפל אבל לא בנעשה בן ט', כאשר ישכיל כל מעיין בסוגיא הנ"ל, ולכן שפיר יש לתרץ כמש"כ. אכן בעיקר הכלל שכתבתי אני גם החתם סופר הנ"ל דאף דנימא דשבועה חלה על חצי שיעור, עכ"ז זה אינו רק אם האיסור השני או השבועה השניה נחשב החצי שיעור לבדו בלא שום צירוף, וכמו הא דשבועות במפרש שלא אוכל חצי שיעור נבילות, או הא דמבואר התם (דף ך"ז ע"ב) בנשבע שלא יאכלנה ואחר זה נשבע