באר יצחק אורח חיים נב

דאם נשבע מפורש על חצי שיעור דחל על שבועתו בלא אוכל ובוודאי לדידי' ה"ה אם נשבע שאוכל פחות מכשיעור נבלה דוודאי ג"כ חל משום דהא בעי הן ולאו, דרק לר' יוחנן הקשו התוס' דוודאי לא חל באוכל על חצי שיעור, ולכן הקשו דהוי מצי למימר דלכן לריו"ח לא ס"ל לפרש כר"ל משום דהא אינו חל בהן אבל לר"ל דס"ל דלא נאסר חצי שיעור רק מדרבנן לכן חל אף בקום ועשה לכ"ע, כדאיתא בשבועות (דף כ"ד ע"א) בשלמא לר"ל משכחת לה בלאו והן, ואף להרשב"א שהובא בש"ך יו"ד (סימן רל"ח ס"ק ו') דס"ל דשבועה אינו חל לעבור בקום ועשה, עכ"ז מודה דר"ל ס"ל דחל אף בקום ועשה, וכדאיתא ביומא דף ע"ג) דכיון דאית לי' היתר מה"ת לכן חלה השבועה, ואף דהש"ך ביו"ד (סימן רל"ט ס"ק כ') כתב דנשבע לעבור על דרבנן בקום ועשה לא חלה השבועה, בע"כ יחלקו בין איסור דרבנן לחצי שיעור דשאני בחצי שיעור דקילא טובא מכל איסור דרבנן כיון דליכא בי' שיעור שלם עכ"פ, דבשלמא בכל איסור דרבנן י"ל הסברא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון דהא מפאת השיעור הוי שיעור שלם רק עיקר האיסור הוי מדרבנן, משא"כ היכא שהחסרון הוי מחמת השיעור וודאי דחלה השבועה אף בקום ועשה, וזה פשוט א"כ לפ"ז מה שאמרו במשנה בזבחים דאם בישל קדשים קלים בקדירה שבישל בה קדשי קדשים דתאכל כחמור שבהן ואחר הזמן של החמור אסור לאוכלם, תקשה הא כיון דבכל כזית וכזית ליכא רק פחות מכשיעור מנותר, וכיון דשבועה חלה על חצי שיעור אליבא דר"ל דס"ל דחצי שיעור לא נאסר רק מדרבנן] א"כ ניתי עשה דעל כל כזית לדחות החצי שיעור דאינו אלא מדרבנן, בשלמא בהא דמבואר בפסוק דכל אשר יגע בבשרה יקדש י"ל דמיירי באמת באופן דנבלע כזית בתוך ד' בצים מן היתר, וכמו דכתב הרמב"ם בהלכות נזירות גבי נזיר ובפרק ט"ו ה' מאכלות אסורות, ואסרה התורה לאדם א' לאכול באכילת פרס, אבל על המשנה קשה דהא מצי לאשכוחי עצה לחלק לכמה כהנים כזית לכל אחד ואחד וכדאיתא ביומא (דף ל"ט) גבי חלוקת לחם הפנים ואז עשה דוחה לחצי שיעור דלא הוי מושבע עליו לר"ל לכ"ע וכש"כ לפמש"כ הדורש לציון (בסוף דרוש א') דמקיים אף בפחות מכזית לכאו"א מצות אכילת קדשים יעו"ש, וכן מצאתי בתוס' ישנים ביומא (דף ל"ט) גבי הא דאיתא התם דכל כהן שהי' מגיע כפול כו' שהקשו דהא איך היו מקיימין מצות אכילת קדשים הא בעי כזית ותי' דלא בעי כזית לגמרי כו' הרי לך כסברת הדורש לציון הנ"ל, א"כ לפ"ז תקשה דאף בפחות מכזית אם יחלקו ביניהם יקיימו מצות אכילת קדשים וגבי האיסור לא יהי' רק חצי שיעור, ואף לפי מה דמוכח בזבחים (דף ל"א) דבעי רב אשי חושב לאכול כזית בשני בני אדם מהו, ואי נימא דמקיים מצות אכילת קדשים אף בפחות מכזית כיון דעכ"פ נאכל ע"י כולם כזית א"כ מאי קמיבעי לי' דהא כיון דנתקיימה ע"י חלוקה לכאו"א אף פחות מכזית מצות אכילת קדשים א"כ אמאי לא יהי' שייך בי' פיגול, אך יתכן לומר דבאמת לאחר דנפשטה האיבעי הנ"ל התם דשייך כה"ג פיגול ג"כ, אפשר דממילא מוכח מזה דנתקיימה כה"ג מצות אכילת קדשים ג"כ, ויש לעיין עדיין במה דאיתא שם דאף לאכול כזית ביותר מאכילת פרס שייך בי' פיגול, משום דמדמינן לאכילת גבוה, ויש להאריך הרבה בזה בנזיר (דף כ"ט ע"א) ואכמ"ל. אכן אף אי נימא דלא כהדורש לציון הנ"ל, עכ"ז הא בחלוקת כזית לכאו"א מקיימין וודאי מצות אכילת קדשים, ואין לומר דכיון דרבנן אסרו לטעם כעיקר אף בכזית ביותר מכא"פ א"כ דיינינן כו' לומר כל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון, דזה אינו דהא כבר נתבאר דעל חצי שיעור לר"ל לא שייך לומר כלל הסברא הזאת ובוודאי לא עדיף חצי שיעור ע"י תערובות מן חצי שיעור בעין (ועיין בר"ש בפ"ב דטבול יום), וכיון דעל חצי שיעור בעיני' חלה השבועה כש"כ דתחול על חצי שיעור דבתערובת, וודאי לא עדיף טעם כעיקר לריש לקיש דאינו רק איסור דרבנן על כל כזית וכזית מן טעם כעיקר לריו"ח היכא דהוי כזית ביותר מכא"פ לשיטת הרמב"ם או לשיטת הר"ח הנ"ל, ואין לומר דכיון דתתיכה נעשית נבלה וכמבואר ביו"ד (סימן צ"ב) א"כ שייך שפיר לומר על כל כזית וכזית מן היתר דמחמת בליעתו טעם מן האיסור נהפך כל ההיתר לגוף האיסור, כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון, דהא הוי שיעור שלם בכל כזית וכזית עכ"פ מדרבנן, וכמו דעל כל דרבנן בקום ועשה אינה חלה השבועה כמש"כ הש"ך בשם כמה פוסקים לחלק ביניהם כנ"ל כיון דהוי שיעור שלם, וה"ה בהא דחתיכה נעשית נבילה אף דאינו אלא מדרבנן כיון דעכ"פ הוי שיעור שלם, דזה אינו דלא מיבעי לשיטת הרמב"ם דאיירינן אליבי' לא יתכן דהא מבואר ביו"ד (סימן צ"ב) בבית יוסף שם דהרמב"ם ס"ל כשיטת רבינו אפרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבלה בשארי איסורין רק בבשר בחלב וודאי דתקשה כן לר"ל, ואף לשיטת הסוברין דאמרי' חתיכה נעשית נבלה בכל איסורין עכ"ז הא איתא בחולין (דף ק"ח) דר"ל ס"ל אפשר לסוחטו מותר, א"כ חזינן דר"ל ס"ל בהדיא דלא אמרינן חתיכה נעשית נבלה, ולא נאסרה גוף החתיכות היתר רק מחמת הטעם של איסור דעומד וקיימא באיסורו הראשון ומחמתו נאסר אף ההיתר, וכיון דאין בהטעם שנבלע בכל כזית וכזית היתר רק פחות מכזית מן האיסור, א"כ תקשה בפשיטות דאמאי תאכל כחומר שבהם ואין לו שום עצה אחרת הא אף שנימא בדוחק דזה מיירי ביש כזית בתוך אכילת פרס עכ"ז הא בכל כזית וכזית בפ"ע ליכא רק פחות מכזית של האיסור ויפול להתחלק לכהנים בכזית לכאו"א. ואין לומר דלר"ל נימא דלכן תאכל כחומר שבהם משום דס"ל דהך יקדש דכתיב בחטאת ה"ל משום היתר מצטרף לאיסור, וכיון דהיתר מצטרף כו' א"כ ה"ל שיעור שלם של ל"ת על כל כזית וכזית, דזה אינו דהא מבואר בנזיר (דף ל"ז) ובתוס' פסחים (דף מ"ד ע"א) בד"ה אלא מאי היתר כו' דאם ההיתר נפרש מן האיסור לא שייך בי' כלל לומר היתר מצטרף לאיסור רק טעם כעיקר שייך בו, והא התם בקדירה שבישל בו וודאי דיש רוב היתר נגד הבלוע בקדירה לכן וודאי לא שייך בי' כלל לומר היתר מצטרף כו', וברור דהא דאמרו במשנה שם תאכל כחמור שבו הוי זה מחמת טעם כעיקר, א"כ תקשה כל זה לריש לקיש דהא לר"ל כ"ע מודי דשבועה חלה על פחות מכשיעור ומרן הכ"מ (בפ"א מה' חמץ) כתב דלהרמב"ם מוכח דס"ל דאף בהיתר רבה ג"כ שייך היתר מצטרף כו', ובאמת אין דבריו מוכרחים כמ"ש בעצמו שם לתמוה דהא בנזיר הנ"ל מוכח להיפך, וגם כל הראשונים כתבו בפשיטות דהיכא דרבה ההיתר לא שייך כלל לומר היתר מצטרף כו' וכש"כ היכא דליכא כזית בכא"פ וודאי דלא שייך בו היתר מצטרף כו', ולכן בקדירה שבישל בו קק"ד דודאי ליכא בו כזית בכא"פ, וגם הא אמרו דאם יש בו בנו"ט תאכל כחומר שבו וודאי דאף בכזית ביותר מכא"פ ג"כ הוי בנו"ט ואוסרת, וכיון דלא שייך בי' היתר מצטרף כו' רק מחמת טעם כעיקר נאסר הבשר דקדשים קלים א"כ קשה דניתי עשה ולידחי' כו' וכן יש להעיר בהא דפסחים (דף ע"ה) בהא דנטף מרוטבו על חרס וחזר אליו דיטול מקומו דבשלמא מחמת היתר מצטרף כו' אם הוי כזית שלם של איסור ניחא משא"כ אי נימא דמחמת טעם כעיקר קאתינן עלה תקשה כנ"ל אך התם יש לדחות דמיירי באמת דהוי כזית איסור הבלוע בכזית היתר, אך בהא דזבחים קשה, וכן תקשה על הרמב"ם דפסק ג"כ להא דזבחים דתאכל כחמור שבו, דהא כיון דעשה דוחה לחצי שיעור א"כ בכל כזית וכזית אינו רק חצי שיעור, ואין לומר דכיון דהרמב"ם ס"ל דבכזית ביותר מכא"פ הוי איסור דרבנן כמש"כ בנזיר ובה' מאכלות אסורות, א"כ כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, דז"א דהא כיון דבכזית א' מן היתר באכלו אינו לוקה, ורק אם אכל כל הג' גריסין ס"ל להרמב"ם דלוקה, א"כ אף דנימא כעין דאורייתא תקון עכ"ז הא אינו חמור מדאורייתא, וגם בדאורייתא חל על כל כזית לא הוי רק חצי שיעור כנ"ל: