באר יצחק אורח חיים מט

מה"ת פחות מכשיעור ועל חצי שיעור דחילול שבת הא לא הי עשה ול"ת שלימה, וכיון דגבי כיבוד או"א הוי שיעור שלם דהא מקיים מצות עשה דכיבוד דהוי מושבע, לכן חל לאפקועי חצי שיעור דהעשה והל"ת, א"כ לר' יוחנן דקיי"ל כותי' לדינא אין מקום לקושיית הגמרא, לכן פירש רש"י דקושית הגמרא קאי על מה דאיתא בברייתא שם דהוי אמינא דישמע לאביו בא"ל אל תחזיר האבידה, וגבי השבת אבידה דה"ל עשה דהשב תשיבם ול"ת דלא תוכל להתעלם הוי שיעור שלם דהא על פחות מן שוה פרוטה ליכא מצוה כלל להשיב כמבואר בב"מ (דף ך"ז) דיליף מן אשר תאבד דפרט לאבידה שאין שוה פרוטה דליכא חיוב מצוה כלל על פחות משוה פרוטה, ובוודאי קאי על אבידה שוה פרוטה, א"כ ה"ל עשה ול"ת בשיעור שלם ולכן מקשה הגמ' שפיר אף לר' יוחנן דקיי"ל כוותי' והא ה"ל עשה ול"ת ובלא"ה אין עשה דוחה ל"ת ועשה ונכונים דברי רש"י הנ"ל ע"פ הכלל המחודש הנ"ל בעז"ה. והא דקיי"ל במצא חמץ בפסח דאסור לשורפו ביו"ט משום דה"ל עשה ול"ת דאין עשה דתשביתו דוחהו כמבואר פסחים (ד"ה) וכמש"כ המג"א (בסימן תמ"ו), ולפמש"כ יש לדון במצא כזית חמץ בפסח דלפמ"ש הש"א (בסימן פ"א) דעל פחות מכזית ליכא בל יראה, א"כ יכול לשרוף פחות מגרוגרות דהוי חצי שיעור גבי איסורי יו"ט, וגבי העשה דתשביתו הא מקיים עשה שלימה אם ישרוף כדי שלא יהי' כזית שלם בביתו וישאר רק פחות מכשיעור דלא יעבור על בל יראה, וגם גבי תשביתו כתבו האחרונים דעשה דהשבתה אינו שייך על פחות מכשיעור וכמ"ש הש"א א"כ חל העשה לדחות העשה ול"ת של חצי שיעור אך להבעיר האור הוי שיעור שלם, דהא הבערה הוי בכל שהוא כמש"כ הרמב"ם כנ"ל, אבל אם האור הוסק כבר ואין עליו רק איסור אופה א"כ בזה שייך שפיר לדון מש"כ דהא שיעור אופה ומבשל הוי בגרוגרות אמנם באמת זה אינו דהא מבואר בשבת (דף צ"ד ע"ב) במוציא פחות מכזית מן כזית המת דחייב משום דאהני מעשיו. וה"ה בחצי שיעור גבי בל יראה, דאהני מעשיו שלא יעבור על בל יראה, וכן מוכח לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת א"כ הי' יכול לשרוף חצי כזית כדי שלא יעבור על כזית בבל יראה, ובע"כ מוכח דכיון דאהני מעשיו שלא לעבור על, בל יראה א"כ חשוב אף פחות מגרוגרות גבי מלאכת יו"ט. ובנזיר (דף ד') איתא דמיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות ומאי היא קידושא הרי מושבע ועומד מהר סיני, והקשו התוס' שם בד"ה מאי היא קידושא כו' דאדרבה להכי איצטריך קרא כו' ועוד קשה מאי משני בתר הכי כגון שנשבע לשתות כו' מ"מ תקשה הרי מושבע מהר סיני, ולפמש"כ יש לתרץ קושי' שניה של התוס' והוא די"ל דהכי כוונת קושית הגמרא משום דהרי קידוש יוצא בשתית מלא לוגמי' דהוא פחות מרביעית, ונזיר אינו נאסר רק ברביעית למשנה ראשונה כמבואר בנזיר (דף ל"ד) וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ה ה' שבועות (ה"ב) א"כ שפיר הקשו דאיך חל איסור נזירות על חצי שיעור לבטל דהא המצות עשה דקידוש יקיים בחצי שיעור והיינו במלא לוגמיו וגבי איסור נזירות אינו רק חצי שיעור, וכן מתרץ כגון שנשבע לשתות דאז אינו מקיים המצוה רק בשתית רביעית כמו שכתב הרמב"ם בפ"ד ה' שבועות ושפיר חל הנזירות, דכמו דהוי שיעור גבי המצוה כן הוי שיעור בנזירות, אך ז"א דהא התם מיירי לר"ש ור"ש הא ס"ל . דכל שהוא למלקות: ולפ"ז יש לדון דחצי כזית תרומה טמאה דאף דהוי בעשה עכ"ז יכול לצרפו לחצי כזית המותרת ולצאת י"ח מנצ, משום דהא דאף דהוי בעשה על התרומה טמאה עכ"ז הא אינו רק חצי שיעור, וגבי המצות עשה כשיצרפו לחצי כזית ב' יקיים מצוה בשיעור שלם והוי מושבע ועומד עלי', ואין לומר דכיון דיכול לקיים המצוה במצה אחרת א"כ לא הוי מושבע ע"ז החצי שיעור, דזה אינו דהא דקיי"ל דעשה דמצה דוחה ל"ת של חדש, ואף דאפשר לקיים באחר עכ"ז עכשיו שאין לו אחרת יכול העשה לדחות הל"ח וכמש"כ הש"א בסי' צ"ו, וכיון דמקיים העשה על ידי זה עכשיו שאין לו אחרת, א"כ הוי מושבע ועומד ע"ז, וכמו כן בשבועות (דף ך"ג) דכתבו התוס' שם דבשבועה שאוכל דחל על פחות משיעור נבילות, דמשמע דאף שלא נשבע שאוכל נבילות רק נשבע סתמא שאוכל דאם אין לו אחרת דיכול לאכול החצי נבילות, משום דעל חצי שבועה לא הוי מושבע מהר סיני, א"כ ה"ה בחוב כזית מצה דמחויב לאכול והוי מושבע ועומד מהר סיני דחל על פחות מכזית דתרומה, דכיון דלא הוי רק חצי שיעור לא הוי מושבע עליו, ושבועה הא חל על חצי שיעור לשיטת הרמב"ם כנ"ל והא דחזינן בר"ה (דף ל"ב ע"ב) גבי שופר של ר"ה דאין עולין באילן וכה"ג משום דה"ל עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, ואף דלא הוי רק מדרבנן, עכ"ז הא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, והנשבע לעבור על דברי סופרים בקום ועשה אינו חל כמבואר ביו"ד (סימן רל"ט סעיף ו' בש"ך ס"ק ך') שכתב שם לחלק בין דרבנן לחצי שיעור דקילא מדרבנן. וכיון דנתבאר דלהרמב"ם דס"ל דשבועה חל על חצי שיעור א"כ יש להצטרף חצי כזית תרומה טמאה ולצאת ידי חובת מצה, לכן יש לתרץ עפ"ז קושית הש"א שהקשה על הרמב"ם דפסק דאין יוצאין במצה האסורה, דמשמע ממנו דס"ל דאף דאין עובר עליו אלא בל"ת מ"מ אין יוצאין בו לפי דאין עשה שקודם הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור, ותמה עליו דלמה הוצרך תנא דברייתא למעט טבל דאין יוצאין בו מן יצא זו כו' הא בלא"ה אין יוצאין בו כו' ולפמש"כ יש לומר דנפקא מיני' דאלו אי נימא דמחמת דאין עשה שקודם הדיבור דוחה כו' אזי באם יש לו חצי כזית מצה המותרת וחצי כזית מצה האסורה, כיון דאף על עשה שקודם הדיבור הוי מושבע ועומד א"כ דינו כשבועה דחל לדחות החצי שיעור, אף דהוי לאחר הדיבור עכ"ז הא כיון דלא הוי רק חצי שיעור חל עליו, משא"כ להקישא דר"ש דיצא זו שאין בו משום בל תאכל חמץ רק משום בל תאכל טבל, דגם בחצי שיעור דטבל אין מועיל לגרפו כיון דעל אותו חצי שיעור דטבל לא חל איסור דחמץ, לכן מחמת גזה"כ אין יוצאין בו, וכ"ז הוא לר' יוחנן דס"ל חצי שיעור אסור מה"ת אבל לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת, א"כ בלא"ה לא שייך הקישא דר"ש למעט חצי שיעור, דהא על חצי שיעור לבדו לא חל שום איסור מה"ת, אך די"ל דריש לקיש ס"ל כמאן דס"ל בירושלמי דאף עשה שקודם הדיבור דוחה ל"ת שאחר הדיבור, אך לדינא פסק הרמב"ם כמאן דס"ל בירושלמי דאין עשה שקודם הדיבור דוחה ל"ת דאחר הדיבור, והא אנן קיי"ל כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מה"ת, ועיין בש"א שם שכתב שם מתחלה דזה תלוי בפלוגתא ר' יונה ור' יוסי דלר' יונה דס"ל דאכלו מצה מן החדש, ס"ל בוודאי דאף עשה שקודם הדיבור דוחה כו'. ענף ה ועדיין יש לפקפק בזה לפי מה דס"ל כעת דשבועה חל על חצי שיעור א"כ ה"ה מיבעי להיו' דיחול איסור דיש בו שיעור שלם על איסור דלא הוי ביה אלא חצי שיעור, דהא התוס' מדמי בשבועות הא דאין איסור חל על איסור להא דשבועה אינו חל על המושבע מהר סיני, וכן הש"ס מדמי התם דלמאן דס"ל איסור כולל חל על איסור דה"ה שבועה בכולל חל על שבועה דאינו בכולל, רק הוי אמינא הי' לחלק בין איסור הבא מאיליו לאיסור הבא מעצמו כמבואר שם (דף כ"ד ע"ב), ואליבא דאמת לא מחלקינן ביניהם א"כ גם להקישא דר"ש מיבעי להיות דיוצאין בחצי כזית טבל לצרפו לחצי שיעור מצה המותרת באכילה, משום דגם בזה שייך לומר דכיון דאין עוברין עליו משום בל תאכל טבל דהא אלו הי' חצי כזית שני דמצה המותרת של חמץ אז אינו מפקיע החצי שיעור של טבל את האיסור דבל תאכל חמץ משום דהא באיסור חמץ ישנו שיעור שלם וגבי טבל ליכא רק חצי שיעור ואיסור בשיעור שלם הא חל על חצי שיעור של איסור אחר הקודם, וכמו דסבירא לן דשבועה חל על חצי שיעור ה"ה דמבעי לומר כן באיסור חל על איסור אחר, וכמו שכתב הכרתי ופלתי (בסימן פ"ז ס"ק י"ג) ע"ש, דעכשיו שיצרפו לחצי כזית אחר אז יהא שיעור שלם דחמץ וטבל לא הוי רק חצי שיעור ולפמש"כ לעיל