באר יצחק אורח חיים מח

לאיסור דקדשים דלוקה עליו כיון דתנן יקדש להיות כמוהו הוי ממש כמו עיקר האיסור דקדשים, א"כ ה"ה בחליפי איסור כיון דכתיב בפירוש חרם כמוהו הוי דומה לנהנה מן גוף האיסור דלוקה, ואף דכמוהו דכתיב בחליפי איסור לא הוי כמו האיסור ממש דהא חזינן בע"ז (דף נ"ד ע"ב) דס"ל לחד מ"ד דחליפי חליפין מותר אלמא דלא הוי כמו עיקר האיסור ממש, אפ"ה דוחק לומר כן, ולכן נלע"ד כמו שכתבנו מתחלה דס"ל להש"ס דגם צפרים שהחליפן מקרי אין פסולו בגופו כנ"ל, ומחלקי בין טריפה לבין צפרים חליפי איסור, ומתורץ שפיר קושית המל"מ הנ"ל בעז"ה. ועדיין יש להקשות בהא דאיתא במנחות (ד"ה) דס"ל לר"ל דמנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושירים אין נאכלין עד שתביא מנחת העומר אחרת, ומקשה מקרב היכי קרבי ממשקה ישראל מהמותר לישראל, ומשני קסבר ר"ל אין מחוסר זמן לבו ביום, ותקשה דאמאי השירים אין נאכלין דהא באכילת קדשים איכא עשה וידחה ל"ת דחדש, והתם לא שייך כמש"כ לעיל דלא הוי מן המותר בלתי העשה, דהא התם מקרי שפיר מן המותר כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום ויש לתרץ דהא ידוע מימרא דר"ל דכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת ואתה יכול לקיים שניהם דאינו דוחה העשה, וה"ה התם דהא יכול להמתין ולאכול אחר שתקרב מנחת העומר אחרת לבו ביום, ועיין בשבת דף כ"ה) שכתבו התוס התם דלכן לא ילפינן מהתם דאין עשה דוחה ל"ת משום דשאני התם דיכול לעשות אחר יו"ט, וכש"כ היכא שיכול לקיים העשה היום בלתי דחיית הלאו, ואף לרב אשי דתירץ בשבת (דף כ"ה) דיו"ט ה"ל עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, דמשמע דלולא העשה די"ט היה דוחה העשה לל"ת ואף דיכול להמתין על מחר, היינו דכיון דלא יכול לקיים בו ביום לא הוי זה בכלל כל דאפשר לקיים שניהם, דהא שיהוי מצוה לא משהינן להמתין על מחר, אבל כיון דיכול לקיים בהיתר בלא דחייה בו ביום וודאי דכה"ג אין עשה דוחה ל"ת, וגם רב אשי מודה בזה לרבא ואביי וחזקיה ואפושי פלוגתא לא מפשינן. ענף ג נחזור לעניננו דכיון דחצי שיעור ליכא מיתה אזי הדין נותן שיכול לצרף חצי כזית טבל וחצי כזית מצה המותרת ולצאת י"ח מצה, אכן להתנא דס"ל דלכן אין יוצאין בטבל משום דיצא זה שאין בו משום בל תאכל חמץ רק משום בל תאכל טבל אינו יוצא אף בחצי כזית טבל לצרף לכזית, דלא מיבעיא למאן דס"ל חצי שיעור אסור מן התורה דעדיין י"ל ג"כ דיצא זה שאין בו משום בל תאכל חמץ על החצי שיעור דהא אינו חל על איסור חצי שיעור דטבל רק משום בל תאכל טבל מיתסר בחצי שיעור של טבל, ואף לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת, עכ"ז כיון דחזינן דהתורה גזרה דאין יוצאין בטבל מחמת איזה טעם שיהי', א"כ ה"ה בחצי שיעור של טבל דכיון דאלו הי' כזית שלם של טבל אין יוצאין בו מחמת גזה"כ, ה"ה בחצי שיעור אבל לדידן דלית לן הך טעמא משום דאית לן איסור כולל חל על איסור והא דאין יוצאין בטבל הוי משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמיתה, א"כ בחצי כזית דאין בו מיתה וודאי דיכול לצרפו כנ"ל, ואפשר בזה לתרץ קושיות התוס' והשאגת אריה דהקשו דלמה צריך הברייתא למילף דאין יוצאין בטבל מקרא דיצא זו כו', בלא"ה ידענא דאינו יוצא משום דאין עושה דוחה ל"ת דמיתה וה"ל מצוה הבא בעבירה, דיש לומר דנפ"מ לחצי כזית טבל ולצרפי לחצי כזית מצה המותרת, דאלו מחמת מצוה הבא בעבירה יוצא בזה משום דאתי עשה ודחי לי' אבל להטעם דילפי התם אינם יוצאין בו. ענף ד וכל זה הוא בחצי כזית טבל כיון דהא דאינו יוצא בו הוי משום דאין עשה דוחה ללאו דמיתה ולכן כיון דעל חצי שיעור ליכא מיתה מיבעי לצאת בו, משא"כ במה דאינו יוצאים בו משום דה"ל עשה כגון במעשר שני שלא נפדה דכתב הש"א שם דלכן אינם יוצאין בו משום דה"ל בעשה דלפני ד' תאכלנו כו' או תרומה טמאה דלכן אינם יוצאים בו משום דה"ל בעשה וכמו שכתב הש"א בסימן צ"ז דיש בו עשה דבשעריך תאכלנו לזה ולא לאחר כדאיתא ביבמות ולפ"ז נראה דדף בחצי כזית תרומה טמאה אינו יכול לצרפו לחצי כזית מצה המותרת משום דהא גם בזה שייך לומר אין עשה דוחה עשה כן יש לומר. אמנם יש לדין ולומר דגם בזה יכול לצרפו לחצי כזית תרומה טמאה ולצאת בו י"ח, והוא דנקדים דברי רש"י בב"מ (דף ל"ב ע"א) בד"ה אבידה עשה ול"ת השב תשיבם לא תוכל להתעלם, וקאי שם על תנו רבנן מנין שאם אמר לו אביו הטמא או שאמר לו שלא יחזיר שלא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי חשמורו כולכם חייבין בכבודי, ומקשי טעמא דכתב רחמנא ואת שבתותי תשמורו הא לאו הכי הוי אמינא דצייתא לי' ואמאי הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה, ותמה שם בפני יהושע דלמה צריך לפרש דקושית הגמ' הוי על אבידה דאמרו בברייתא הא יש לפרש דקושית הגמ' קאי על הקרא דחלול שבת דמיני' יליף זה דלמה צריך קרא לאשמועינן זה הא בלא"ה ידענו דהא אין עשה דוחה לל"ת ועשה דשבת. ונראה לענ"ד לתרץ דברי רש"י הנ"ל ע"פ מש"כ התוס' בשבועות (דף כ"ג ע"ב) בד"ה דמוקי לה כו' דעל חצי שיעור דליכא עשה אלא איסור בעלמא דחל עלי' שבועה שאוכל דלא הוי בזה מושבע מהר סיני אך התוס' כתבו שם בסוף דבשבועה שאוכל פחות מכשיעור לא חל השבועה על חצי שיעור נבלה, וברמב"ם פ"ה הלכות שבועות ה"ח מבואר בשבועה שאוכל פחות מכזית דחל על חצי שיעור נבלה לחייבו לאכול, וכן פסקו ביו"ד (סימן רל"ח סעיף ד'), ולפ"ז יש לדון כלל מחודש במה דקייל בכל הש"ס דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דהיכא דעל העשה דהמצוה הוי שיעור שלם ובעשה ול"ת דיעבור יהי' חצי שיעור דבזה חייב לקיים המצוה דהעשה, ואף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה עכ"ז הא כיון דעל כל מצות עשה קרינן בי' דהוי מושבע מהר סיני כדמצינו בשבועות (דף כ"ה) גבי מתנה לעני דפריך הא מושבע מהר סיני הוי דכתיב נתן תתן לו, אלמא דעל קיים מצות עשה הוי מושבע ועומד, א"כ כמו דבשבועה בפירוש חל על חצי שיעור נבלות וכמו שפסק הרמב"ם, ואף דבנבילה הוי עשה דאינה זבוחה ג"כ כמו שפסק הררמב"ם בה' שחיטה עכ"ז חל השבועה עליו כיון דלא הוי רק חצי שיעור מן האיסור, וגבי קיום שבועתו יהי' שיעור שלם דהא נשבע שיאכל חצי כזית, א"כ ה"ה למצות עשה דכיון דהוי מושבע מהר סיני לכן דינו כשבועה גמורה דהא חזינן דאינו חל שבועה שלא יאכל מצה משום דהוי מושבע מהר סיני, וכיון דהוי כנשבע בפירוש לכן חל על חצי שיעור מן איסור אף דהוי בעשה ול"ת דהא שבועה חל על חצי שיעור כנ"ל. והא דאמרינן בכולא ש"ס דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מיירי הכל היכא דאף גבי העשה ול"ת דיעבור יהי' שיעור שלם, וכמו באין שורפין קדשים ביו"ט דשבת בשבת (דף כ"ה) דס"ל לרב אשי דה"ל עשה ול"ת משום דחיוב שריפת קדשים הוי על כזית, כמבואר בפסחים (דף מ"ט) דעד כמה הן חוזרין דבשר קודש בכזית, ואלו באיסור מבשל ואפי' הוי בגרוגרות דהוא פחות מכזית כמבואר בריש פרק המצניע, ובמג"א (סימן שס"ח ס"ק ב') ואיסור הבערה הוי אף במשהו כמבואר ברמב"ם ה' שבת (פי"ב), וכמו כן במילה שלא בזמנה דס"ל לרב אשי דה"ל עשה ול"ת, ג"כ הוי שיעור שלם גבי עבירת העשה ול"ת, משא"כ היכא דבעבירת העשה והל"ת הוי חצי שיעור ולגבי קיום המצות עשה הוי שיעור שלם וודאי דחל ודוחה לל"ת ועשה ולכן הוכרח רש"י בב"מ לפרש דקושית הגמרא הוי על הברייתא דתניא דיכול אם אמר לו אביו אל תחזור אבידה דהוי אמינא דישמע לו, דמקשה הגמ' הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה, משום דעל חילול שבת דקרא דאביו ואמו תיראו ושבתותי תשמרו יש לתרץ דמיירי באם א"ל אביו שיחלל שבת בחצי שיעור כגון לאפות פחות מכשיעור דמבואר ברש"י בפרק כלל גדול (דף ע"ד) דאסור לאפות