באר יצחק אורח חיים מז

אכילת מזבח לבד ואפ"ה הקפידה התורה, א"כ ה"ה אכילת אדם בקדשים וודאי בעינן מן המותר לישראל דהא איתקש אכילת מזבח לאכילת אדם כדאיתא בזבחים (דף כ"ח ודף ל"א) ובכמה סוגיות, וכמו דעל אכילת מזבח בעי דהא מן המותר לישראל ה"ה דבאכילת אדם בקדשים בעי כן, ולכן כמו דאין מביאין מנחות ונסכים מן המדומע דבעי שיהא מותר לכל ישראל ה"ה דמהאי טעמא אם נבלע תרומה בפסח דאסור לאכול הקדשים דהא לא הוי מן המותר לישראל, וכן מוכח ממה שמבואר בחולין (דף פ"ט) דגיד הנשה נוהג במוקדשין, והקשה הש"א (בסי' צ"ו) דניחי עשה דאכילת קדשים לדחות ל"ת דגיד הנשה דהא האי תנא ס"ל יש בגידין בנו"ט, וכן הקשה בהא דפסחים (דף פ"ג) דגיד הנשה נוהג בפסח ונשאר בצ"ע ובאמת מחומר הקושיא של הש"א הנ"ל מוכרח הדבר כמו שכתבתי דשאני בקדשים דבעי מן המותר לישראל, וכמו דאכילת מזבח בעי מהמותר כו' כן אכילת אדם דאיתקשו להדדו ואין היקש למחצה וכמו דטריפה פסולה לכל הקרבנות מחמת המותר לישראל ולא אמרינן דכיון דיש חיוב בהבאת הקרבן המוטל עליו דמחמת זה הוי ממילא ויתק לאכילה דעשה דאכילת קדשים דיהי' חל אח"ז דוחה ל"ת] וע"כ מוכח דכיון דאלולי העשה לא הי' רשאי לאכול מחמת הל"ת, לא מיקרי המותר כו' דבעי דיהא העצם מותר לישראל לולא העשה, א"כ ה"ה בסכו שמן תרומה דכיון דהעצם תרומה לא הוי מותר לישראל רק מחמת דחיית העשה יהי' מותר לישראל לא הוי מהמותר לישראל ופסול זה באכילת קדשים, והוי כמו פסול הגוף ואף דהעצם מותר כו' אך משום התערובת נאסר מ"מ הא כיון דעכ"פ אסור באכילה לולא העשה לא קרינא מהמותר והוי כמו מדומע דנאסר משום תערובות. והא דמקשה הש"ס בזבחים דליתי עשה ולידחי ל"ת דאכילת קדשים פסולים ולא מתרצינן דשאני התם דלא הוי מן המותר לישראל שאני התם דהא כתבו התוס' בחולין (דף ק"א) בד"ה למעוטי צפרי עיר הנדחת כו' דמן המשקה לישראל לא שייך רק היכא שלא היתה שעת הכושר כו' וכ"כ הרשב"א והריטב"א בחולין שם, וכש"כ היכא שהיתה שעת הכושר על הבשר אחר ששחטה ונזרק דמו ואח"ז נפסל ונעשה נותר, ואף שהתוס' כתבו בזבחים (דף צ"ז) ד"ה ניתי עשה כו' דקאי על פסול דנשחטה בלילה ולן דמה וחוץ למקומו והא התם הי' הפסול בעת השחיטה עכ"ז הא דיין זה לצפרי עיר הנדחת דכיון דהי' להם שעת הכושר מקודם דנעשה עיר הנדחת מקרי שעה"כ, ולא מיפסל רק מוקצה ונעבד דגזה"כ. שם דפסול כמש"כ שם הריטב"א ולכן לא שייך לומר דהא בעי מן המותר כו', משא"כ בפסול דסכן בשמן תרומה דלא הוי על התרומה שעת הכושר מעולם לכל ישראל לכן לא שייך התם לומר דידחה עשה לל"ת ואף לפמש"כ המשנה למלך (פ"ג ה' איסורי מזבח ה"י) לתמוה על התוס' דחולין שכתבו לחלק בין היכא דהי' לו שעת הכושר או לאו דהא כתבו התוס' במנחות ד"ה דמטריפה ילפינן לכל דוכתי דאין לחלק בין שעת הכושר או לא. עכ"ל המל"מ, וכ"כ התוס' בנדה (דף מ"א) בד"ה היינו דאיצטריך כו', וכמש"כ הסדרי טהרה שם לפרש כוונת התוס' הנ"ל עכ"ז יש לחלק בין היכ' שהי' הפסול בקודש כמו נשתטה בלילה ונשפך דמה ולן ויוצא ונשחט חוץ לזמנו ומקומו דמקרי כ"ז פסולו בקודש, כמבואר בנדה (דף מ"א) וזבחי' (דף פ"ד) התוס' שם בד"ה שהי' פסולן בקודש לאפוקי פסול טריפה ונאבד וכן צפרי עיר הנדחת דכל אלו אין פסולן בקודש, וא"כ לפ"ז יש לחלק דכמו דהי' הוי אמינא לחלק בין נטרפה מקודם שהקדישה לנטרפה אחר שהקדישה גנ ענין מן המשקה לישראל, רק דגלי רחמנא גבי טריפה דאין לחלק בזה, ומני' גמרינן לכל האיסורין וכמש"כ התוס' במנחות ובנדה כנ"ל, וע"כ יש לחלק עדיין ולומר דשאני היכא שלא הי' פסולו בקודש אז לא מיקרי משקה לישראל משא"כ היכא שלא יכול להיות הפסול רק בקודש כגון הנך שכתבו התוס' התם כנ"ל יש עדיין לחלק ולומר דזה לא נפק מן המשקה לישראל ומקרי שפיר מותר לישראל כיון שהי' ראוין ויכולין לשחוט ולהקריב בהכשר, וכמו דחזינן דמחלקינן בזה הסברא גבי אם עלו לא ירדו וה"ה גבי ענין מן המשקה לישראל, ולכן בזבחים גבי פסולי בשר דנפסל מחמת נשחטה בלילה ולן ויוצא וכל הנך שפיר יש לומר דכיון דליכא הוכחה דזה לא הוי מן המותר כו', וכיון דכה"ג אם עלו לא ירדו כמבואר שם, א"כ חזינן דזה מקרי מן המותר, דאל"כ מבעי להיות דירדו כמו בטריפה דלכ"ע ירדו מחמת דלא הוי מן המותר, ואף לר' יהודה דס"ל בזבחים ונדה הנ"ל, דנשחט בלילה ונשפך דמה ויצא דמה דתרד, עכ"ז הא מבואר בזבחים (דף פ"ב) דמודה ר' יהודא בפסול לן וחוץ למקומו ושארי פסולים דאם עלו לא ירדו, ואלו פסול דיקדש הא קאי גם על הנך פסולים, א"כ שפיר מקשה הגמרא לכ"ע אף לר' יהודא דניתי עשה לדחי ל"ת דהא אלו הפסולין מקרי שפיר מן המשקה לישראל, דאל"כ מבעי להיות דירדו, ולכן שייך שפיר בזה לומר הכלל דעשה דוחה ל"ת, משא"כ סכו בתרומה דזה לא הוי פסולו בקודש וודאי דזה לא מקרי מן המשקה לישראל. ובעיקר קושית המשנה למלך הנ"ל באמת היא תמי' רבתי דהא כתבו התוס' במנחות (דף ו') בד"ה כתב רחמנא כל אשר כו' דאע"ג דמוכח דהיכא שהי' לו שעת הכושר לא ילפינן ממשקה ישראל, אפ"ה מייתי לי' בכל דוכתי' ובתמורה (דף כ"ט) גבי נעבד, משום דכיון דגלי רחמנא בטריפה דאין לחלק בין שעת הכושר או לא דה"ה בכל איסורין, וכן כתב התוס' בנדה כנ"ל, ובאמת כן מוכח בתמורה הנ"ל דאמרו שם דמוקצה ונעבד לא נאסר בהדיוט דאלו הי' נאסר בהדיוט לא צריך קרא על איסור לגבוה דהא זה נפקא מן משקה לישראל, אלמא דאף נעבד ומוקצה דהיה לו שעת הכושר גם כן נפקא לי' זה מן משקה לישראל מחמת גילוי מילתא דטריפה. וכדי שלא לשווינהו לרבותינו בעלי התוס' הנ"ל לטועים וגם הא הרשב"א והריטב"א בחידושם לחולין שם כתבו כהתוס' הנ"ל לחלק בין שעת הכושר או לאו, לכן נלע"ד לומר דס"ל להתוס' לחלק דיש לומר דאף דגמרינן מטריפה דאף בהי' לו שעת הכושר ג"כ נאסרת לגבוה, אפ"ה דווקא באיסור שהוי פסולו בגופו כעין טריפה בזה מצינו דאסרה התורה אף בהי' לו שעת הכושר, ולא באיסור שאין פסולו בגופו רק מחמת הבעלים נאסרו וכמו בצפרי עיר הנדחת, וכדמצינו בפסחים (דף ס' ע"ב) שמחלקים בין שינוי קודש דפסולו בגופו לשינוי בעלים דאין פסולו בגופו וכן איתא בזבחים (ד"ד). וכן איתא בפסחים (דף ס"ב) לחלק בין שלא לשמו דהוי פסולו בגופו ובין שלא לאוכליו דלא הוי פסולו בגופו וכן איתא כה"ג בקדושין (דף ס"ו) גבי מקוה דאמרו דשאני מקוה דפסולו בגופו וכן בעל מום ואל יוכיח בן גרושה דפסולו מאחרים ולכן יש לומר דדוקא בפסול הגוף כעין טריפה בזה שפיר ילפינן מן טריפה דלא לחלק בין שעת הכושר או לא, ומוקצה ונעבד ג"כ ס"ל להש"ס דהוי כפסולו בגופו דהא נעשה בגופם האיסור הפוסלם, דס"ל להגמרא דכיון דהאיסור נעשה בהם עצמם הוי כפסולי בגופו כיון דהקצה אותם וכן בנאבד משא"כ בצפרי עיר הנדחת דלא נעשה בהצפרים שום ענין שינוי בגופם וכן לא נעשה שום ענין איסור בהצפרים עצמם רק מחמת הבעלים של עיר נדחת נאסרו הצפרים, לא הוי זה כפסולו בגופו וליכא למילף לזה מן טריפה ומחמת משקה לישראל דבעי המותר לישראל לא שייך לאסור זה לגבוה משום דהא י"ל דהקרא קאי על אין לו שעת הכושר אבל על שהי' לו שעת הכושר לא מצינו לאסור באין פסולו ואיסורו בגופו, וכמו כן בצפרים שהחליפם אליבא אוקימתא דרב פפא שם בחולין (דף ק"מ) הנ"ל, ג"כ יש לומר דכיון דהאיסור שעל הצפרים אינו מחמת עצמן רק מחמת החליפין דזה ג"כ הוי כאין פסולו בגופו ופסולם הוי ע"י אחרים, וכמו שאמרו כה"ג בקדושין הנ"ל דאל יוכיח בן גרושה שפסולו מאחרים, משא"כ מוקצה ונעבד הוי פסולם מחמת האיסור שנעשה בהם עצמם והוי כעין טריפה ממש, גם י"ל דאפשר דהנהנה מחליפין של איסור אינו לוקה דהא זה ילפינן מן והיית חרם כמוהו אפשר דאינו רק בעשה כיון דלא נכתב עליו לאו בפירוש, א"כ אפשר לחלק בין טריפה דלוקה וחמור מעשה, אך לפמש"כ בשם הצל"ח דכתב גבי היתר מצטרף