באר יצחק אורח חיים מו

סימן ט. שאלה במי שאין לו רק חצי כזית מצה המותרת וחצי כזית מצה של אותן האסורין המבוארי' בפסחים (דף ל"ה) אם יכול לצאת ידי חובת מצה או לא ויבוארו בו כמה ענינים חדשים בעז"ה: ענף א תשובה והוא דמבואר התם דאין יוצאין בטבל וכבר כתבנו דאף לדידן דאית לן איסור כולל ולא שייך למילף זה מן הדרש דנפקא התם בברייתא מלא תאכל חמץ דיצא זו שאין בו משום בל תאכל חמץ כו', עכ"ז גם לדידן אין יוצאין במצה של טבל, משום כיון דה"ל במיתה א"כ הא אין עשה דיחהו, וכמש"כ הש"א (בסימן צ"ו), עכ"ז יש לדון דכיון דעל חצי כזית טבל לא שייך מיתה א"כ בכה"ג מצי העשה דמצה דיש עליו חיוב לאכול כזית מצה לדחות הל"ת של חצי כזית טבל, דהא העיקר מה דאינו דוחהו הוא משום דה"ל במיתה וכיון דעל חצי כזית ליכא מיתה ולא הוי רק איסור לחודא שפיר מצי העשה לדחות הל"ת דאינו במיתה, אך לכאורה יש לסתור זה מן התוס' דזבחים (דף צ"ז ע"ב) בד"ה ניתי עשה כו', דכתבו דלאו אתאכל כחומר שבה פריך משום דה"ל ל"ת של כרת כו' והא התם דמיירי בטעם כעיקר דאסור בקדשים מחמת גזה"כ דיקדש, ובטעם כעיקר הא לא נבלע רק מיעוט ברוב היתר וכמ"ש רש"י בחולין (דף צ"ח) דלכן טעם כעיקר לאו דאורייתא משום דבטל ברוב, ובכל כזית קדשים כשרי' לא נבלע רק פחות מכזית מן קדשים פסולים, ויכולים לאוכלם ולחלקם להרבה כהנים שלא יגיע לכ"א כ"א כזית קדשים, והמצות עשה דאכילת קדשים מקיים בכל כזית וכזית, וכמבואר שם בהקושיא דמקשה הגמרא ניתי עשה לדחות ל"ת, ואפ"ה כתבו התוס' דה"ל לאו של כרת, אלמא דאף על פחות מכזית דליכא עונש מיתה אפ"ה מקרי זה ל"ת של כרת כיון דבעיקרו של האיסור יש כרת. אמנם אין זה ראיה כלל משום דלשיטת הר"ת דס"ל דאם נבלע כזית איסור אף ביותר מכא"פ לוקה על כל כזית, או לשיטת הר"ח דס"ל דאם נבלע כזית בכא"פ אז לוקה על כל כזית, והובא שיטתם באורך ברא"ש חולין פ"ז ובסוף ה' חלה, וודאי דאין ראי' מן תוס' זבחי' הנ"ל משום די"ל אף אם ליכא בכל כזית וכזית רק פחות מכזית קדשים פסולים אפ"ה לוקה וחייב כרת, משום דהא שיטתם דנהפך ההיתר לאיסור אם מרגישין טעמו דהוי כממשו, ואף לשיטת הרמב"ם דס"ל דאינו לוקה רק בנבלע כזית באכילת פרס ואכל כל הג' ביצים, אבל פחות מזה מקרי חצי שיעור עכ"ל, י"ל דשאני התם בזבחים דהא מיירי התם בהיתר מצטרף כו' וכמש"כ התוס' בד"ה שאח"ז שם ובהיתר כיון דמצטרף לאיסור אז יש כאן שיעור שלם כזית ולכן כתבו דה"ל ל"ת דכרת. ובזה יש לתרץ מה שכתב רש"י שם דהך יקדש אתי להיתר מצטרף לאיסור, וכבר הובא לעיל בסי' הקודם שהצ"ק הקשה דמי הכריחו לפרש דמיירי בהיתר מצטרף לאיסור ולא בטעם כעיקר, ולפמש"כ ניחא משום דהא התו' הקשו דמאי מקשה הגמרא ניתי עשה לדחות ל"ת דילמא שאני זה דהוי גזה"כ, ותי' משום דאיכא לאוקמי על פסול נותר דה"ל בכרת, ואי נימא דקאי על טעם כעיקר חזי ליכא לתרוצי דאיכא לאוקמי על נותר דה"ל בנותר דהא כיון דליכא שיעור כזית של איסור א"כ עדיין תקשה דאף דנימא דמיירי בנותר עכ"ז גם בנותר תקשה דניתי עשה לדחות ל"ת ויתחלק כל כזית קדשים לכל כהן וכהן בפ"ע, דאז ניתי עשה דאכילת קדשים לדחות הל"ת שאינו בכרת כיון דליכא כזית שלם של איסור בכל כזית וכזית וכשיטת הרמב"ם הנ"ל, ובע"כ מוכח דזהו גזה"כ, א"כ תקשה עדיין קושית התוס' דמאי מקשה הגמ' ניתי עשה דילמא שאני התם דהוי גזה"כ, ולכן הוכרח רש"י לפרש דמיירי בהיתר מצטרף לאיסור ואזי ה"ל ל"ת של כרת בפסול נותר, ושפיר תירצו התוס' דלא שייך דהוי גזה"כ משום דאיכא לאוקמי על נותר דה"ל בכרת, ולכן מקשה הגמרא שפיר. ענף ב אמנם יש להעיר לפ"ז בהא דיבמות (דף ה') דרצה למילף מכבוד אם ואם דתניא יכול כבוד או' דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו מאי לאו דאמר לו שחוט לי בשל לי וטעמא דכתב רחמנא הא לאו הכי אתי עשה ודחי ל"ת אף ל"ת דכרת, וקשה דילמא מיירי דאביו א"ל לחלל שבת בחצי שיעור דהא איסורי שבת יש להם שיעור להתחייב חטאת ומיתה, וחצי שיעור גם בשבת מיתסר כמש"כ רש"י בשבת (דף ע"ד) בד"ה וכי מותר לאפות פחות משיעור כו' וכרת ליכא בפחות משיעור, וקשה איך מוכיח התם דעשה דוחה ל"ת דכרת ויש לומר דאפשר דהגמרא רצו להוכיח זה לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה א"כ לדידיה על פחות משיעור וודאי מחוייב על כיבוד דהא אין מחלל שבת כלל או די"ל דלשון שבתותי תשמורו דסמוך אצל כיבוד אב ואם משמע על שיעור שלם, דהא על פחות מכשיעור ליכא עשה ולאו גמור כמש"כ התו"ס בשבת (דף צ"א) ושבועות (דף כ"ג) או די"ל דבלא"ה משני הש"ס שפיר דמיירי בלאו דמחמר ולפ"ז נראה לי ברור ופשוט דחצי כזית טבל יכול לצרף לחצי כזית מצה המותרת משום דלא שייך בזה לומר אין עשה דוחה ל"ת של מיתה דהא על חצי כזית ליכא מיתה: ויש להקשות לפ"ז בהא דפסחים (דף ע"ה) דמבואר שם דסכו להפסח בשמן תרומה דאם צלי הוא יקלוף את מקומו, וקשה דניתי עשה לדחות ל"ת של אכילת תרומה לזר וכדמקשה הגמרא בזבחים (דף צ"ז) על יקדש להיות כמוהו דניתי עשה לדחות ל"ת, ותי' רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ורב אשי תירץ דיקדש ה"ל עשה ול"ת כו', א"כ בתרומה טהורה לזר דליכא אלא לאו לחוד, וגם הא אין זה לאו דבמקדש דהא יקדש לא קאי רק על קדשים פסולי' א"כ תקשה ניתי עשה לדחות ל"ת, ואין לומר דשאני תרומה לזר דהא היא במיתה ואין עשה דוחה ל"ת שבמיתה כנ"ל, דהא לפמש"כ דבחצי כזית דליכא מיתה אז דוחה העשה להל"ת, א"כ התם דאמרינן יקלוף וודאי דבקליפה ליכא כזית תרומה ואף דנימא דיוכל להיות דבכל הקליפה על כולו יש לצרף כזית, עכ"ז תקשה דהא עכ"פ בכל כזית וכזית דהקרבן פסח ליכא בקליפתו רק פחות מכזית של התרומה, א"כ ניתי עשה דאכילת פסח ולידחי ל"ת דאין בה מיתה, ומצות אכילת קדשים הא מקיים בכל כזית וכזית כדמוכח בזבחים שם וא"כ תקשה דיאכל כל כזית וכזית בפ"ע, וגם בלא"ה דוחק לומר דמיירי להא דסכו בשמן תרומה דיש בכל הקליפה כזית שלם הא סתמא תניא וא"כ אם נבלע בקליפה רק מעט בכזית א' תקשה כן, והיתר מצטרף לאיסור לא אמרינן רק בקדשים. אמנם בלא"ה תקשה להני אמוראי דס"ל בריש יבמות דעשה דוחה ל"ת אף דהוי בכרת, א"כ תקשה אמאי בסכו שמן תרומה יקלוף דניתי עשה כו' בשלמא בהא דתנן התם נטף מרוטבו על הסולת וחזר אליו יטול את מקומו אין להקשות דניתי עשה כו', משום די"ל דכיון דהרוטב נאסר מחמת העשה דואכלו את הבשר בלילה הזה כי אם צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר, ואין עשה דוחה עשה, וגם לרבא ה"ל ל"ת שבמקדש דאל תאכלו ממנו נא וגו' כי אם צלי אש, אבל בסכו בשמן תקשה כן, והיכא דבלא הקליפה ליכא כזית בשר כשר ועכשיו דיקלוף א"כ חסר לו כזית בשר שלם תקשה כנ"ל. ויש לתרץ דכיון דקיי"ל בקרבן דיה' ממשקה ישראל מן המותר לישראל כדאיתא במנחות (דף ו') ובזבחים (דף פ"ח) דאין מביאין מנחות ונסכים מן המדומע משום דבעי מן המותר לישראל, וכפי' רש"י שם בד"ה ומנחות ונסכים דאף שמותר לכהנים דבעי מן המותר לכל ישראל, ועיין בתוס' שם ד"ה המדומע כו'. הג"ה. וברמב"ם פ"ה מאיסורי מזבח משמע דס"ל ג"כ כשיטת רש"י ודלא כהתוס' ע"ש ויש להאריך בפרט זה] ולכן כמו שבקרבן בעי מן המותר לישראל ה"ה באכילת קדשי' בעי מן המותר כו', דהא בקרבן ומנחות ונסכי' שיש בו אכילת מזבח ואכילת אדם הקפידה התורה דיהא מן המותר לישראל דהא בנסכים ליכא רק