באר יצחק אורח חיים לט

רק במלקות וכמו בחמץ דילפי מהתם כנ"ל, וכה"ג דאינו במיתה הוי אמינא שפיר דיוצאין בו ידי חובת מצה משום דהא עשה דמצה דוחה לל"ת דאינו במיתה, לכן איצטריך למילף מלא תאכל חמץ דיצא זו שאין בו משום לא תאכל חמץ רק משום בל תאכל טבל, ומלקות הא חייב אף על כזית בכא"פ כמש"כ הרמב"ם וניחא קושיתם בעז"ה לשיטת הרמב"ם הנ"ל. ועפ"ז יש ליישב דברי רש"י בפסחים (ד' ל"ה) הנ"ל בד"ה דמאי לא חזי לי' דה"ל מצוה הבאה בעבירה, והקשה השאגת אריה שם דלמה צריך רש"י לכתוב טעם אחר דהא לקמן ילפי זה מן יצא זה שאין בו משום לא תאכל חמץ כו' ולטעמו של רש"י לא היו צריכים ליתן טעם הנ"ל, ולפמש"כ ניחא משום די"ל דרש"י לשיטתו אזיל דהא בחולין (דף צ"ח ע"ב) בד"ה לטעם כעיקר כו' פסק רש"י דטעם בעיקר לאו דאורייתא והא דגעולי מדין חדוש הוא ומשרת אתי להיתר מצטרף לאיסור והרא"ש בסוף ה' חלה הקשה על שיטת רש"י מן הא דחלה דעושה עיסה מחטים ואורז דיוצא בהם י"ח אלמא דטעם כעיקר מה"ת ומחומר הקושיא על רש"י הנ"ל יש לתרץ דאינו קשה כ"כ על רש"י הנ"ל, משום דהא בפסחים (דף מ"ה ע"א) כתב רש"י דאנן דקיי"ל כרבנן דס"ל על עירובו בלא כלום א"כ חזינן דטעם כעיקר לאו דאורייתא ובריש חלה (בפ"א משנה ב') איתא שם דעל תערובות חמץ עובר עליו וסתם כר"א דאלו עוברין הנ"ל וכיון דהמשנה דחלה ס"ל דטעם כעיקר מה"ת כמו שכתב רש"י לתלות להא דטעם כעיקר בהך פלוגתא דתערובות חמץ הנ"ל, א"כ י"ל דהמשנה דסוף חנה דס"ל דיוצאין ידי חובת מצה בטעם כעיקר אזיל לשיטתו שס"ל במשנה שם דטעם כעיקר מה"ת, ואפשר דלכן חייב על תערובות חמץ כדס"ל להמשנה שם משום דס"ל דילפינן בכל איסורין טעם כעיקר מן משרת או געולי מדין, ואפ"ה אין בו כרת כמש"כ בשיטת הרמב"ם הנ"ל, וממילא יוצאין ידי חובת מצה בטעם כעיקר וזהו רק לשיטת המשניות בחלה משא"כ לדידן דקיי"ל כרבנן דעל עירובו בלא כלום כמו שחזינן דס"ל להרבה ראשונים באו"ח (סימן תמ"ב) דהלכה כרבנן דהוי רבים, א"כ כיון דמוכח מדידהו דס"ל טעם כעיקר אינו מה"ת כמש"כ רש"י בפסחים כנ"ל, לכן באמת אינו יוצא ידי חובת מצה בטעם כעיקר ולא פסקינן להלכה כהך משנה דחלה בעושה עיסה מאורז וחטים, משום דכיון דטעם כעיקר אינו מה"ת לכן אינו יוצא י"ח מצה בתערובות באורז, וכדמוכח בזבחים (ד' ע"ח) דאי טעם כעיקר אינו מה"ת ממילא אינו יוצא י"ח מצה בתערובות אורז, ולפ"ז שפיר כתב רש"י דלכן אינו יוצא בטבל ודמאי משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה אף מקודם דידעו הדרש דיצא זו שאין בו משום בל תאכל חמץ, וכדמוכח בסוגיא שם דקאמר שם על הברייתא הנ"ל דהא מני ר"ש היא דמשמע דדין המשנה דאין יוצאין בהם אתי ככ"ע, ובע"כ הטעם משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה, דכיון דטבל הוא במיתה אף טבל מעשר עני הוא במיתה כמ"ש לעיל בשם הירושלמי, ומעשר שני אין יוצאין בו משום דלא שייך בו לומר עשה דוחה ל"ת דהא מעשר שני הוא בעשה כמ"ש הש"א שם וכן תרומה לזר ג"כ הוא בעשה כמש"כ שם הש"א, ולכן הוי מצוה הבאה בעבירה], ואפילו בתערובות דאז לא הוי במיתה עכ"ז הא בתערובות בלא"ה אין יוצאין בו י"ח מצה לשיטת רש"י דטעם כעיקר אינו מה"ת כנ"ל לכן שפיר כתב רש"י דאין יוצאין בו משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה. אבל הברייתא דת"ר דאין יוצאין בטבל משום דיצא זו כו' מסקינן התם דהיא ר"ש, ולר"ש הא מוכח דס"ל טעם כעיקר דאורייתא כמש"כ התוס' בע"ז (ד' ס"ח) בד"ה ואידך קדירה כו', דלר"ש דס"ל כל שהוא למלקות אין לומר אליבי' דמשרת אתי להיתר מצטרף לאיסור, דהא כל שהוא למלקות ולמה לי צירוף ובע"כ מוכח דמשרת אתי לטעם כעיקר כו' יעו"ש, וכן כתבו התוס' שם מתחלה אליבא דר"ש דס"ל נ"ט לשבח אסור ולפגם מותר, וקדירה בת יומא לא פגמה כלל, א"כ לא הוי געולי מדין חדוש וילפינן מהתם שפיר דטעם כעיקר מה"ת בכל מילי, וכ"כ התוס' בפסחים (דף מ"ד ע"ב) בד"ה ורבנן קדירה כו', וא"כ מוכח דס"ל לר' שמעון דטעם כעיקר מה"ת, אך לדינא דכתב רש"י דטעם כעיקר אינו מה"ת הוי משום דמשרת אתי להיתר מצטרף לאיסור וגע"מ הוי חדוש וכמ"ש רש"י בחולין הנ"ל, אבל לר"ש דלא שייך לומר אליבי כן מוכח דס"ל טעם כעיקר מה"ת, א"כ לר"ש הוי אמינא דיוצא י"ח בטבל ע"י תערובות חטים באורז בכזית בכא"פ דלא הוי בכרת כשיטת הרמב"ם, וכיון דטעם כעיקר מה"ת ממילא יוצא ידי חובתו בזה, לכן הוצרך למילף מן לא תאכל חמץ דיצא זה שאין בו אלא משום לא תאכל טבל דגם ע"י תערובות באורז אינו יוצא ידי חובת מצה, ולדידן דקיי"ל דאיסור כולל חל על איסור דאז לא שייך למילף לזו מן דרש הנ"ל, עכ"ז גם לדידן אין יוצאין בכל הנך משום מצוה הבא בעבירה דאין עשה דוחה לל"ת שבמיתה, ודמאי אף דלא הוי רק מדרבנן מ"מ כיון דכל מה דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכמש"כ הש"א שם, א"כ ה"ל כמו טבל דאורייתא דאין יוצאין בו משום דהוי במיתה וה"ל מצוה הבא בעבירה, כן נראה לפע"ד לתרץ דברי רש"י התמוהין לכאורה, והא דקאמר רבינא התם בפסחים אפילו תימא רבנן י"ל דהנך רבנן ס"ל כר"ע דטעם כעיקר דאורייתא ויוצאין ע"י תערובות באורז כנ"ל: ענף ג ולשיטת רש"י דס"ל בפסחים דכיון דקיי"ל על עירוב בלא כלום ממילא קיימא לן דטעם כעיקר לאו דאורייתא יש להקשות דמאי מקשה הגמ' בזבחים (דף ע"ח) לר"ל דס"ל נותן טעם ברוב לאו דאורייתא מן המשנה דעושה עיסה מאורז, הא י"ל דהך משנה אתי כמאן דס"ל דעובר על תערובות חמץ, ולפ"ז יכול להיות דטעם כעיקר דאורייתא, אך לדידן דקיי"ל כרבנן דעל עירובו בלא כלום א"כ מוכרח לדידהו דטעם כעיקר לאו דאורייתא כמ"ש רש"י דזה תלוי בזה, ולכן באמת שפיר הקשו הרא"ש והתוס' בזבחים (דף ע"ט) בד"ה אמרו רבנן בטעמא כו' על רש"י מ הא דעושה עיסה מאורז כו', והא דס"ל לרבנן על עירוב בלא כלום כבר כתב הבעה"מ והטור באו"ח (סימן תמ"ב לדחות זה דשאני התם דלא הוי אלא לקיוהא בעלמא וזו"ז צ"ע דמאי הקשה רבא על ר"ל מן הך משנה דעושה עיסה מאורז בזבחים שם, הא אמרו בירושלמי בחלה פ"ג על משנה דעושה מחטים ואורז דאם יש בהם טעם דגן יוצא י"ח, דאמר ריש לקיש הלכה כרשב"ג דלעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא דגן כשיעור, ופירש שם המפרש דבעי רובה דגן ולא סגי בטעם דגן א"כ מאי מקשה הגמ' על ריש לקיש מהך משנה, הא י"ל דר"ל לשיטתו אזיל דס"ל דטעם כעיקר לאו דאורייתא ואינו יוצא בה י"ח וגם אינו חייב בחלה דהא שווין המה חיוב חלה ליוצא י"ח מצה כמבואר במנחות (דף ע') דאמר ריש לקיש דגמר לחם לחם ממצה, אמנם לפמש"כ התוס' ביבמות (דף קי"ג ע"ב) בד"ה יצתה זו כו' דבירושלמי יש סוגיות ומימרות הפוכות מהש"ס שלנו וכ"כ התוס' בכתובות ד' ק"ב בסוף ד"ה אליבא דבן ננס כו' אינו קשה כ"כ מה שהקשיתי, אך בברכות (דף מ"ח ע"א) ד"ה תשעה שאכלו דגן כו' הקשו התוס' דריו"ח דש"ס דילן אדריו"ח דירושלמי כו', וכן הקשו התוס' בעירובין (דף ס"ו ע"א) בד"ה מערב אפי' שכירו כו דריו"ח דש"ס דילן אדריו"ת דירושלמי ולא תירצו דיש סוגיות הפוכות, וכדמצינו בתוס' מנחות דף נ"ח דהביא הרבה סוגיות הפוכות גם בש"ס שלנו, וכהנה רבות ועוד רציתי לומר בשיטת רש"י דס"ל דטעם כעיקר לאו דאורייתא דאינו קשה כ"כ עליו מהמשנה דעושה עיסה מאורז וחטים כו', ואף דבפסחים (דף מ"ג) אמר דמאן דס"ל דעובר על תערובות חמץ היינו משום דאתרבי מכל אוכל חמץ כו' וא"כ אין הכרח לומר דהמשנה דחלה דס"ל דעובר על ערובו סובר דטעם כעיקר דאורייתא וכמש"כ מתחלה, עכ"ז יש לומר כעין שכתבתי מתחלה ובשנוי קצת, דהא דנתמעט אורז ודוחן אמרו בפסחים (דך ל"ה) דילפינן לי' מלא תאכל חמץ שבעת ימים תאכל מצות דברים הבאין לידי חימוץ יוצאין ידי חובת מצה, ולפ"ז יש לומר דהך משנה דר"פ א"ע וריש חלה דס"ל תערובות חמץ עובר, דלכן ס"ל דיוצאין בעיסת אורז וחטים י"ח מצה דכיון דעובר בבל תאכל חמץ על תערובות חטים באורז