באר יצחק אורח חיים לו

יסוד אחר להכשיר את השטר לשיטתו דס"ל להכשיר בעדי מסירה, א"כ הוי שטר מעליא אליבא דכ"ע. ואף דמבואר שם באה"ע (סי' ק"ל) דיש חולקין ופוסלין את השטר שיוכל לזייף אף על ידי עדי מסירה, עכ"ז הא נתבאר דרוב פוסקים ס"ל דסגי בקנין כסף בלא שטר, כמו בנ"ד שמוכר שדהו מפני רעתה, ואף שאינן מסכימים מטעם א' להתיר, דלהפוסקים עיקר היסוד להתיר מחמת שסגי בקנין כסף, ולהרמב"ם משום שכשר השטר בעידי מסירה, עכ"ז הא מבואר בש"ך (סי' כ"ה ס"ק י"ט) דבאיסור דרבנן מקילינן אף באין מסכימים מטעם א', ואף בדאורייתא יש לדון להקל כאשר יתבאר לקמן בסוף התשובה בעז"ה, א"כ הוי קנין מעליא על החדרים להנכרי ומש"כ דמכירת חמץ הוי כמוכר שדהו מפני רעתה מוכרח הוא בלא"ה, דאל"כ תקשה איך מועיל השטר לקנות בו, הא קיי"ל דבמכר לא קנה עד שיתן כל דמים, כמבואר בקדושין (דף כ"ו) ובח"מ (סי' קצ"א) בסמ"ע סק"ה והנכרי הקונה את החמץ הא אינו מסלק כל המעות, רק נותן או"ג קטן כידוע, וע"כ מוכח דנ"ד הוי כמוכר מפני רעתה דקיי"ל התם דהמוכר גמר ומקני בשטר לבד, אך בזה י"ל דהא בפריש מועיל לקנות בשטר לבד כמבואר שם, א"כ נ"ד הוי כפריש, וכמש"כ המל"מ (בפ"א מה' מכירה ה"ד) דבמקום שבועה הוי כפריש לקנות בכסף או בשטר לבד וקנה, וה"ה בנ"ד דהוי במקום האסור המחוייב למכור כדי לקיים מצות בדיקה ומקום איסורא הוי כפריש, גם יש לומר דשאני הכא גבי מכירת חמץ דזוקפין שאר הדמים במלוה. ועוד י"ל דכיון דעיקר החומרא בנ"ד הוא להרמב"ם כנ"ל, ולהרמב"ם הא אין צריך במכירת חמץ הקנאת החדרים, דהא ס"ל להרמב"ם בפ"א מה' זכי' דנכרי קונה בכסף לבד במטלטלי, והובא בחק יעקב (סי' תמ"ח באו"ח) א"כ קנה הנכרי להחמץ ע"י כסף לבד, והא דצריכים הקנאת החדרים הוא רק להסוברין דבעי דוקא משיכה בנכרי אבל לא להרמב"ם כנ"ל. ועוד י"ל דאף אי נימא דשטר שיוכל לזייף דפסול אף בעדי מסירה, מ"מ בנ"ד נגמר כל קנינו בכסף, אך לפי שבמקומינו כותבים השטר, בזה ס"ל להרבה פוסקים דנכרי לא קנה ג"כ אף בנמסר בעדי מסירה, ואף בשטר ראי' לא קנה עד שיכתוב את השטר, כמבואר בר"ן לקדושין ובבית יוסף (סי' ק"ץ), ואף דנימא דגם במוכר מפני רעתה ג"כ הדין כן דלא קנה בכסף לבד בלא שטר, מ"מ בנ"ד הא הוי שטר מעליא על הראי' שבו, ומהני אף שטר שהרחיק ב' שיטין, דהא מבואר בח"מ (סי' מ"ה סעיף ז') בשטר שהרחיק ב' שיטין דמ"מ אינו יכול לטעון להד"ם ונעשה הוחזק כפרן, וכיון דהא דלא סמכא דעתו בלא שטר ראי' הוא משום שחושש שמא יכפור בו ואף בדאיכא עדים עכ"ז חושש דלמא מייתי, כדאיתא בשבועות (דף ל"ז) דכופר בממון שיש עליו עדים חייב משום דעדים עבידי דמייתי, אבל כיון דנעשה שטר אף שיוכל לזייף מ"מ לא שייך לא סמכא דעתו דהא עכ"פ להד"ם לא יכול לטעון, והוי גם עכשיו על השטר שם שטר ראיה, וכיון דיש לו שטר ראי' עכ"פ א"כ וודאי סמכה דעתו, ולענין דיטעון המוכר שלא קבל עדיין המעות דמי המכירה הא גם בשטר מעליא שנכתב כד"ת ג"כ נאמן המוכר לומר דלא קיבל המעות, כמבואר בח"מ (סי' קצ"א סעיף ד'), ודוקא בכתב בשטר שהודה שקבל הלוקח נאמן, ובלא"ה אין הלוקח נאמן, משום דמוקמינן הקרקע בחזקת מרא קמא כמבואר שם ועכ"ז מקרי שטר ראיה משום שעיקר תלוי דלא יוכל להכחיש עיקר המכירה, ובפרט בשטרות על מכירת חמץ דהמנהג ליכתוב תורת נאמנות להבעה"ב המוכרין על סילוק המעות, וכיון דגם אם הוי שטר מעליא ונכתב כדין ג"כ אין נאמן הנכרי לומר פרעתי, ועיקר התועלת מהשטר היא על ענין המכירה, לכן גם האידנא דהוי שטר שהרחיק ב' שיטין ג"כ הוי ראיה שלא יכחישנו לומר להד"ם, וכמש"כ הש"ך בח"מ שם דהא יוכל להכשירו בחזרת דברים, ועוד דהא לא שייך לומר לא סמכה דעתו בלא"ה כיון דהיה סובר דהשטר הוא כשר, והא נכתב השטר ע"י ב"ד, וגם הא היה בידו למלאות בחזרת דברי', א"כ לא שייך לומר לא סמכה דעתו, וכ"ז הוא לשיטת הסוברין והובא בטור ח"מ (סימן קצ"א) דשטרי דידן שטרי ראיה המה, אבל לפמש"כ המחבר בח"מ שם דשטרי דידן שטרי קנין המה, א"כ י"ל דגם בנכרי מישראל הוי שטרי קנין, וליתא למש"כ דהוי ראיה מעליא, ולכן העיקר כמש"כ מתחלה להקל בנ"ד מחמת מוכר מפני רעתה, וע"י עדי מכירה והוי שטר כשר. ובכל מה שכתבתי בכל הקונטרסים הנ"ל ע"פ היתר לכל השיטות לכל או"א כפי שיטתו מטעמים אחרים, הנה הש"ך בח"מ סימן ך"ה ס"ל דהיכא שאין מסכימין מטעם אחד אין להקל רק בדרבנן ולא בדאורייתא וחולק על הרמ"א שם, ולענ"ד מוכח מהתוס' בנדה (דף נ"ד ע"א) בד"ה ולמאי דמשנה הש"ס כו' שהקשו לר"ת דפסק דימי לידתה שאינה רואה בהם אין עולין לספירת זיבתה, ולפירש רש"י דימים הראוין לנדה אין עולין אין תקנה לנשים בזה"ז כו', וסיימו ומיהו לפירש"י אתי שפיר דהוא פסק דימי לידה עולין לימי ספירתה ולר"ת הא ימי נדה אין עולין, אבל ימים הראוין עולין שפיר עכ"ל, אלמא דאף דלרש"י הוי הטעם מחמת דפסק דימי לידה עולין לה, ולר"ת מטעם אחר דאף שפסק דאין עולין לה, עכ"ז מטעם אחר לשיטתו יש להקל משום דימים הראוין עולין לה, אלמא דאין מסכימים מטעם א' וזה חולק על טעמו של זה, ואף דהתם הא הוי חשש איסור דאורייתא, עכ"ז כיון שכולם מסכימים מטעם א' להקל מקילינן, ומוכח כהרמ"א בח"מ שם, ועיין ביו"ד (סי' נ"ד) בדרכי משה שם והובא בש"ך שם (סק"ט), ובש"ך י' (סוף סי' רמ"ב) בסוף הנהגת או"ה יעו"ש, אך מתוס' נדה הנ"ל מוכח דגם בדאורייתא יש להקל אף דאינן מסכימים מטעם א', ולכן ה"ה בנ"ד כיון דנתבאר לכל השיטות נקנה החמץ להנכרי אף דהוי מטעמים אחרים עכ"ז כיון דלדברי כולן נקנה עכ"פ החמץ יש להקל וכהאי גוונא מוכח בירושלמי סנהדרין (פ"א ה"ב) גבי עיבו' השנה דחד אמר לעבר השנה מטעם א', וח"א טעם אחר וכן השלישי אמר טעם אחר דמעברין על פיהם, ומקשה הירושלמי והא אין מודין מצד א' ומשני דכיון דאילן מודין לאילן ואילן מודין לאילן כמי שכולם מודין מצד אחד דמי עכ"ל, ואף שזה חולק על טעמו של זה עכ"ז כיון שבעצם הענין מסכימים לדבר א' סומכין עליהם, וה"ה באו"ה או בדיני ממונות ונכונים דברי הרמ"א הנ"ל, ואף דמפסחים (דף כ"א) במאי דאמרו שם דאין הכרעה שלישית מכרעת פירשו שם משום דהוי מטעם אחר, ועיין בתוס' שם וב"ק (דף קי"א) בתוס' שם, ומהתם מוכח דהיכא דאינן מסכימים מטעא א' אין לסמוך על הך רובא, עכ"ז יש לחלק בין הך דתוס' נדה ובין התם, דיש לומר דוקא היכא דיש מיעוט החולקים ואוסרים אז לא סמכינן על הך רובא להקל, כיון שאינן מסכימים מטעם א' ע"כ אין רוב כזה יכול להכריע את המיעוט כמו הך דהכרעה שלישית דאינה מכרעת כנ"ל, משא"כ היכא דליכא שום דעת חולקת לאסור ולכל הדיעות יש להקל, לכן אף שזה חולק על טעמו של זה סומכין להקל, כדמוכח מתוס' נדה וירושלמי הנ"ל, ובנ"ד הא נתבאר לכל השיטות דיש להקל לכאו"א ועוד דהא נ"ד הוי דרבנן ולכן יש להקל בכל הנ"ל בלא פקפוק כלל בעז"ה. וע"פ מש"כ לעיל בארוכה דהפקר נקנה אג"ק, נלפע"ד לדון ג"כ בהך עובדא דהובא בנודע ביהודא (סי' ס"ג) בא' שמכר חמצו לנכרי בערב פסח אחר חצות דכתב שם הנו"ב דאם הנכרי לא עמד בצדו של חמצו לא זכה ונאסר ואג"ק לא שייך בהפקר עכ"ל הנו"ב, ולפמש"כ להקל משום דהא לשיטת הר"ן וש"פ דס"ל חצר מדין יד אף דאינו עומד בצדו קנה הנכרי מדין יד, ושם בהאי עובדא הי' חצירו מדעתו דהא נתכוין נכרי לקנותו, ולהסוברים דחצר לא הוי רק מדין שליחות, עכ"ז יש להקל לשיטתם מחמת קנין אג"ק דקונה מהפקר ודלא כהנו"ב הנ"ל א"ד ידידו החפץ בטובתו כל הימים יצחק אלחנן בהרב מוה' ישראל איסר זצ"ל האב"ד דק"ק נאווהרדק.