באר יצחק אורח חיים קט

של הטו"א הנ"ל כנ"ל, [וי"ל דהסוגיא דיבמות דאמרו דמשתמש בא"א ס"ל ג"כ בזה כר"ח הנ"ל], אבל לדינא למאי דקיי"ל דציצית חובת גברא שפיר כתבו התוס' ביבמות (ד' צ') דעיקר גמר המצוה הוי מעת העיטוף, ולפמש"כ כעת יותר נכון לתרץ קושית הטו"א שהובאה לעיל דישא לחצי שפחה כתי' הב' שכתבתי לעיל ולא כתי' הא' שנתבאר שם. ועוד נ"ל קצת באופן אחר, והוא דהא בגיטין שם איבעי' להו בחצי עבד שקידש ב"ח מהו ולא איפשטא ואח"ז אמרו שם דרבא ור"ש אמרו כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כן חצי' שפחה שנתקדשה אינה מקודשת ור"ח מחלק דשאני חצי' שפחה דלא שייר בקניינו, ור"נ ס"ל דמקודשת מחמת קרא דשפחה חרופה, ור"נ י"ל דס"ל ג"כ כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כן חצי עבד שקידש, ולא מחלק ע"פ הסברא דלא שייר בקניינו, אמנם יסבור דשפחה חרופה שאני דגזה"כ וכמש"כ הר"נ, ולכאורה יש לדקדק דלרבא ור"ש שלא חילקו ע"פ סברא דלא שייר בקניינו א"כ ל"ל לומר בחצי שפחה דאינה מקודשת הא מיירי שם לעיל בחצי עבד ורבא גופא שקיל וטרי שם בפשיטות האיבעיא ההיא ואח"ז אמר רבא לדינו בחצי שפחה ומשמע דגוף האיבעיא דחצי עבד לא נפשטא כלל אליבא דשום מ"ד, ואפשר לומר דרבא דס"ל בקידושין (ד' נ') דקידושין שלא נמסרו לביאה לא הוי קידושין וכמש"כ התוס' שם דע"י קידושין נאסר בביאה, א"כ חצי עבד שקידש הוי קידושין שלא נמסרו לביאה משום דאתי צד עבדות ומשתמש בא"א כמבואר ביבמות (ד' מ"ד), ולכן לא אמר רבא דינו על חצי עבד אלא אמר הך כשם על חציה שפחה דאינה מקודשת כנ"ל. וגם יש להאריך במה דמבואר בקידושין (ד' ז') דאמ' רבא התקדשי לחציי מקודשת ובאת"ל דגיטין (ד' מ"ג) דהא לא חזי לכולי', ואכמ"ל. עוד י"ל דאף דנימא בחצי' שפחה דאינה מקודשת עכ"ז בתצי עבד י"ל דהוי קידושין משום דהא כופין את רבו א"כ לא הוי רק מעוכב גט שחרור, ובמעוכב גט שחרור מציני דחייב בראי' (בריש חגיגה) משום דהוי כמשוחרר וכמש"כ המל"מ (פ"י מה' מלכים), ולכן י"ל דחצי עבד הוי כמשוחרר משא"כ חצי' שפחה, ע"כ לא אמרו לפשוט האיבעיא הזאת בחצי עבד, וי"ל דר"נ ס"ל ג"כ כסברת רבא שלא לחלק כלל בסברא דלא שייר בקניינו, אך שפחה שאני מגזה"כ כנ"ל. ולכן לר"נ אינה קשה כלל קושית התוס' דניתי עשה לדחות ל"ת דלא יהי' קדש די"ל דס"ל דחצי עבד שקידש ב"ח לא תפסי הקידושין, וחציה שפחה שאני מגזה"כ, ואף דלא שייר בקניינו מ"מ דומה חצי עבד לחצי אשה דאינה מקודשת ואף דנימא דחצי עבד שאני דכיון דכופין את רבו ועומד להשתחרר הוי כמשוחרר, וכמו שמצאתי סברא זו כעת במקנה (סי' מ"ד ע"ש), עכ"ז בקושית התוס' שרצו לומר שלא לכפות לרבו משום דאתי עשה לדחות ל"ת וישא ב"ח. א"כ ממילא הוי בכלל התקדשי לחציי דאינה מקודשת היכא דלא חזי לכולי' וממילא לא יקיים פו"ר כנ"ל, ועיקר קושית התוס' (ב"ב הנ"ל) הוא אליבא דרב חסדא דס"ל לחלק ע"פ הסברא דלא שייר בקניינו, א"כ לר"ח י"ל דה"ה חצי עבד אף למשנה ראשונה י"ל דתפסי הקידושין משום דגם בזה י"ל דהא לא שייר בקניינו, ולכן תירצו שפיר משום דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים לעשה, והא דסדין בציצית שהוכיח הטו"א אין זו הוכחה כלל אליבא דר"ח דס"ל דחובת מנא כנ"ל, ולר"נ דס"ל במנחות דחובת גברא א"כ לא שייך אליבי' תי' הנ"ל כמש"כ הטו"א, אמנם אליבי' לא הקשו כלל. משום די"ל דס"ל כרבא ור"ש דלא מחלקינן כלל בסברא דלא שייר בקניינו וכנ"ל, ויש להאריך בכ"ז הרבה ובדברי הפוסקים באה"ע (סי' מ"ד), אבל אין כאן מקום. וקושית הטו"א על מה שתי' התוס' דכיון דאפשר ע"י כפיי' לא דחי, דהא יעבור האדון על העשה דלעולם בהם תעבודו נלע"ד כעת לתרץ קצת באופן אחר מהאמור לעיל די"ל דהתוס' בתי' הנ"ל נתכוונו לתרץ מה שיש להקשות על תי' הג' כקושית הטו"א הנ"ל דהא יכול לישא לחצי שפחה כנ"ל, אך די"ל בזה כמש"כ לעיל דאף שבחצי עבד מספקא להו אי תפסי קדושין גמורין וכמבואר ביבמות (ד' מ"ד), מ"מ חציה שפחה שאני לפי שלא חייבה תורה להבא עלי' אלא אשם, אלמא דלא תפסי רק קדושי קצת, ובכה"ג לא הוי בנו לפו"ר ולירושה כנ"ל בארוכה, ומצינו בכריתות (ד' י"א) דר"ע ס"ל דשפחה חרופה דקרא הוא בחצי' ב"ח שנתקדשה, אבל ר' ישמעאל ס"ל התם דשפחה חרופה דקרא מיירי בכנענית, א"כ לר' ישמעאל י"ל דכמו דאיבעיא להו בחצי עבד לומר דתפסי הקידושין משום דלא שייר בקניינו, ולפ"ז הוי קדושין גמורין, א"כ ה"ה בחצי שפחה ג"כ י"ל דהוי קידושין גמורין וממילא בנו מתייחס אחריו ויקיים פו"ר, ולא שייך לומר אליבי' שאני שפחה חרופה דהוי גזה"כ כמש"כ הר"נ, דהא לר' ישמעאל לא מצינו גזה"כ הנ"ל. ולכן לר"ע הי' מספיק התי' הג' של התוס' שכתבו דאפילו מיפקדא אפשר לה באחר ואי בחצי שפחה הא לא יקיים פו"ר, אבל לר' ישמעאל אכתי יש לפקפק הא יכול לישא חציה שפחה ויקיים פו"ר אי נימא דחצי עבד שקידש הוי קדושין גמורין כנ"ל, וע"ז תי' התוס' שפיר בתי' הד' דכיון דאפשר לקיים ע"י כפיי' לא דחי, והרב לא יעבור על עשה דלעולם בהם תעבודו כקושיות הטו"א הנ"ל דהא ר' ישמעאל ס"ל דלעולם בהם תעבודו רשות, ולר"ע דס"ל דלעולם בהם תעבודו חובה אין אנו צריכים כלל לתי' ד' וסגי בתי' הג' דאפשר לה להנשא לאחר דאין לומר דישא חציה שפחה דהא לר"ע יש להוכיח [לשיטתו[ דבח"ש לא תפסי רק קדושי קצת, א"כ לא יקיים לעשה דפו"ר כנ"ל, א"כ לר"ע תתורץ קושיתם בתי' הג' ולר' ישמעאל בתי' הד' על נכון, וברוך המלמד לאדם דעת. שוב ראיתי במש"כ לעיל אליבא דרבא דס"ל דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין דלכן חצי עבד שקידש ב"ח לא תפסי הקידושין משום דע"י קידושין נאסר בביאה משום דמשתמש בא"א, דיש לדחות זה משום דאף אם לא קידשה ג"כ אסור לבא עלי' משום איסור עבד, לכן אף דעכשיו ע"י הקידושין ניתוסף איסור חמור דא"א, מ"מ אין זה בכלל קידושין שאין מסורין לביאה, וכן יש להוכיח מן הא דקדושין (ד' ע"ח) דאמר רבא באלמנה לכה"ג שאינו לוקה אא"כ קידש, וקשה הא הוי קידושין שאין מסורין לביאה, ע"כ מוכח כיון דבלא הקידושין בלא"ה אסור לבא עלי' כשיטת הרמב"ם (סי' כ"ו באה"ע), אין זה בכלל קדושין שלא נמסרו לביאה, וכמש"כ המקנה בקידושין ד' נ"א ע"ש), ולכן שפיר שקיל וטרי רבא בהאיבעיא דחצי עבד שקידש (בגיטין שם) ואכמ"ל, וע' בפני יהושע בגטין ד' מ ג) בתוס' ד"ה ממה נפשך כו' במש"כ בשיטת הר"ח, והדברים ארוכים, ואין כאן מקום להאריך. סימן ל עוד קצת בענין הקודם. פסחים (ד' פ"ח) מי שחציו עבד וחציו ב"ח לא יאכל משל רבו אבל משל עצמו יאכל ורמינהי כו' לא קשיא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה, והרמב"ם פסק דלא יאכל משל רבו ומשל עצמו ודלא כפי' רש"י, וכבר תמהו עליו בהשגות ושארי נושאי כליו ונראה לענ"ד לתרץ דבריו, והוא דיש לדון אם שחטו הפסח על חצי עבד וחצי ב"ח דהקרבן כשר, ואף דחצי עבד הוי שלא למנויו דאינו יכול למנות את צד עבדות שבו על פסחו, עכ"ז כיון דחצי ב"ח הוי מנויו א"כ הוי למנויו ושלא למנויו דקיי"ל דכשר כמבואר בפסחים (ד' ס"א), אכן לכאורה י"ל דז"א רק בשחיטה, אבל בזריקה הא פסק הרמב"ם דמקצת ערלים ג"כ פסלי ביה דהוא עיקר הקרבן א"כ ה"ה בנ"ד במחשבת זריקה הוי מקצת שלא למנויו ופוסל, ומ"מ י"ל דהא שלא למנויו אינו פוסל רק בשחיטה [כמש"כ התוס'