באר יצחק אורח חיים קד

לכן לא מקרי זר מעיקרא, וכן אמרו ביבמות (דף ס"ט) דבעינן זר מעיקרא, א"כ ה"ה יש לומר באשה שאמרו לה מת בעלך וכן העבד שא"ל שחררך רבך כו' דר"י פוטר שם משום דהא כבר אכלו פ"א בהיתר, לכן לא מקרי זרים מעיקרא להתחייב, ועיקר קושיית הש"ס בפסחים (שם) לא הוי מהרישא אלא מהא שנודע שהוא ב"ג וב"ח דלא אכל מעולם בהיתר ואפ"ה פוטר, וע"ז מתרץ הגמרא שפיר דאכילת תרומה אקרי עבודה, ומיושבת קושית הגאון הנ"ל. ונראה לי להוכיח כן מירושלמי (בפ"ז דתרומות) המובא לעיל דפריך שם על משנה דניסת לאחד מכל הפסולים דס"ל לחכמים דמשלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש ופריך והא תנינן ר"א מחייב קרן וחומש ור"י פוטר, ופי' המפרש שם דפריך מהא דנודע שהוא ב"ג וב"ח דר"י פוטר כו', וקשה הא אין זה דמיון כלל ויש לחלק שאני בנודע שהוא ב"ג או ב"ח דאם אכל פוטר ר"י משום דנפקא לי' מקראי וכמו דעבודת חלל ע"ג המזבח כשר משום דבדיעבד דינו ככהן כשר לכן אף הקרן א"צ להחזיר מגזה"כ, משא"כ בניסת לאחד מכל הפסולין דפטורים מחומש משום דלא הוי זר מעיקרא, א"כ אף דבחיוב המבואר בתורה באוכל תרומה דחייב לא קאי אלא על זר מעיקרא, מ"מ הקרן חייב [מצד הסברא] משום גזל השבט, ודוחק לומר דהירושלמי ס"ל לדמותם זה לזה, אבל לפמש"כ ניחא, משום דקושיית הירושלמי היא מהרישא דהאשה שהיתה אוכלת בתרומה וכן העבד כו' דר"י פוטר בכולן, א"כ כיון דהתם עיקר הפטור משום דלא הוי זר מעיקרא ואכלו מכבר בהיתר וכמש"כ, ואפ"ה פוטר ר"י מקרן גם בזה, א"כ שפיר הקשה הירושלמי על הא דנשאת לאחד מן הפסולים המבואר שם דרבנן לא פטרי אלא מחומש אבל קרן מיחייב אלמא משום דלא הוה זר מעיקרא לא מפטר מקרן] אמאי בהאשה שהיתה אוכלת כו' פטרי מקרן ג"כ מה"ט וע"ז מתרץ שפיר בחלקו בין נודע ללא נודע משום די"ל דהיכא דלא הוה זר מעיקרא פטור משום דהתורה לא חייבה קרן וחומש לאוכל תרומה בשוגג אלא בזר מעיקרא, מ"מ מיבעי להיות חייב אף דלא הוה זר מעיקרא] מצד מזיק וגזלן, וגם הא נהנה דלא גרע מממון הדיוט ומבואר בתוס' ב"מ (דף פ"ב) בד"ה וסבר ר' מאיר כו' דהא דהגוזל בתרא הניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול ולא מחייבי מצד מזיק דאדם מועד לעולם, משום דהוי גניבה קרובה לאונס שלא הי' להם לידע שהיא שאולה ע"ש, משום שסמכו על החזקה שמה שתחת ידם הוא שלהם, א"כ ה"ה באשה שהיתה אוכלת בתרומה וכן בעבד שסמכו על החזקה שהוא קיים כמבואר בגיטין (דף כ"ח) וכן על החזקה שלא נתגרשה ולא נשתחרר לכן הוי גבי זה כמו מזיק באונס דפטור מהקרן, ואף דר' אליעזר מחייב קרן וחומש וס"ל דלא לחלק בין זר מעיקרא או לא ולא מיקרי אונס היינו משום דשאני היכא דמשלם משום כפרה באוכל אכילת איסור כדמצינו בש"ך חו"מ (סי' רצ"א ס"ק ל"ט) שמחלק גבי מעילה חייב בשוגג דהתם, משא"כ גבי תשלומין מצד מזיק גבי עובדא דכשות דב"מ (דף מ"ב) דפטור משום דמיקרי גניבה קרוב לאונס כמש"כ הנתיבות שם, ומתרצים בזה לקושיית התוס' דב"מ שם וכהנה מצינו רבות, אבל לדידן דהתורה לא מיירי אלא בזר מעיקרא וכן קיי"ל, לכן היכא דלא הוה זר מעיקרא אין אנו יכולים לחייבו מצד מזיק בקרוב לאונס כנ"ל וכמו בכל מזיק דמ"ש. ואף לשלם מצד הנאתו דמי זול פטור משום דהא מבואר בבכורות (דף ל"ז) ובחו"מ (סי' רל"ד) במוכר טריפה לחבירו דאינו מנכה לו מה שאכל דאין אכילת אסור נחשב הנאה כמש"כ התוס' בכתובות (דף ל' ע"ב) בסד"ה ואי דלא מצי לאהדורי כו' דפטור מממון דאנן סהדי דלא ניחא לי' באכילת איסור ע"ש, אבל בנודע כמו בהא דנשאת לאחד מן הפסולים וחפצה לאכלו באסור אז חייבת מצד מזיק וגזלן משום גזל השבט, ולפי מה שנתבאר דהירושלמי קאי שם על בבא דמיירי בלא הוה זר מעיקרא אבל לא על חלל, אין מקום כלל למה שהקשיתי לעיל על הרמב"ם דאינו מחלק בין נודע שהוא חלל ועבד או לא, משום דהירושלמי לא קאי על חלל כלל, רק על חיוב דקרן באשה שהיתה אוכלת בתרומה וא"ל מת בעלך כו' ודלא כהמפרש הנ"ל, ויש להאריך בכ"ז הרבה, ובעז"ה בחידושי לחו"מ יבוארו כל הנ"ל באריכות בס"ד. סימן כו. ענין חדש ביחיד שהתנדב לצבור בעבודת יו"ה. המשנה למלך ה' שקלים פ"ד ה"ו) תהי בהא דיומא (דף ל"ה) דאמרינן שם תני רב הונא כו' אחר שכלתה עבודת צבור כהן לובשה ועובד בה עבודת יחיד כו', אבל עבודת צבור לא משום דחיישינן שמא לא מסרם יפה יפה, והקשה כיון דגם בעבודת יחיד אמרו שם ובלבד שימסרנו לצבור, א"כ ניחוש גם בה שמא לא מסר יפה יפה ואם אין צריך שתהי' בבגדי כהונה א"כ ל"ל שימסרם לצבור עכ"ל, ולפע"ד י"ל משום דבכתובות (דף כ"ב) אמרו בתרי ותרי והיא אומרת ברי לי אם נשאת לא תצא, ואף דיש שם חזקת א"א כמו שהקשו התוס' שם, וכתב הפ"י (שם) בשם הרשב"א משום דלגבי עצמו נאמן יותר ממאה איש אף דיש חזקה המכחישתו ע"ש, א"כ י"ל ה"ה בחשש שמא לא ימסרם יפה יפה דאף דדברים שבלב אינן דברים וכמש"כ המל"מ שם בסד"ה ועוד נ"ל לומר כו', ע"כ משום דחיישינן שמא הוי אומדנא דמוכח לכל בגדר רוב דאינו מוסרים יפה לצבור וגם הא יש שם חזקת מרא קמא שהי' להבעלים ולכן חיישינן שמא לא מסר יפה ואף שאומר שמסר יפה לא מהימנינן לי' משום שהוא נגד חזקת מ"ק [דחשיבא טפי מכל החזקות כמש"כ התוס' ב"מ (דף ק')], וגם נגד הרוב דרוב אנשים אינם מוסרים יפה, וזה הוא דוקא גבי עבודת צבור משא"כ בעבודת יחיד שמוטלת עליו כמש"כ רש"י שם בד"ה עבודת יחיד הוצאת כף ומחתה שאינה צריכה לצבור אלא מוטלת עליו לכן לגבי עצמו מהימן אף נגד החזקה והרוב ומהימן שמסר יפה. והתו"י שם הקשו דמ"ש מקטורת דמסרם יחיד לצבור דמהני, וכן הקשה המל"מ שם בפ"ק דר"ה דלא חיישינן שמא לא מסרם יפה גם בעבודת צבור ע"ש, ונלע"ד לומר מילתא חדתא משום דהא הרמב"ם (ה' תשובה) פסק דקרבנות יוה"כ מכפר על עשה אף בלא עשה תשובה, ומה שהקשו המפרשים עליו דהא אמרינן (ספ"ק דשבועות) אם לא עשה תשובה הוי זבח רשעים תועבה, נ"ל לומר דהוא יליף משבת (דף ע"ב) גבי בעל חמש בעילות בשפחה חרופה אינו חייב אלא אחת מתקיף לה רב המנונא אלא מעתה בעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעול ה"נ דאינו חייב אלא אחת כו', שתקשה הא בכה"ג הוי זבח רשעים תועבה אע"כ כיון דקרבן דשפחה חרופה הוא על המזיד כשוגג לא שייך לומר בזה זבח רשעים תועבה ויפסל הקרבן, ובכל גווני כשר, א"כ ה"ה בהא דשעיר המשתלח דמכפר על המזיד כשוגג ל"ש בזה לומר דמשום זבח רשעים תועבה לא תהי' מועלת כפרתו, ובחידושי ליומא הארכתי בזה. ומצאתי בספר אגודת אזוב בדרוש ליוה"כ שכתב ג"כ דבכפרת יוה"כ לא שייך זבח רשעים משום שמכפר על המזיד כשוגג ע"ש, אך לא הביא ראיה לזה. והנה מבואר דשעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות ועל טומאת מקדש וקדשיו מכפר השעיר הנעשה בפנים, ועל כהנים פר כה"ג של יוה"כ מכפר, כמבואר בשבועות וברמב"ם (ס"פ י"א מה' שגגות), ומצינו כמה עשה ול"ת בטומאת מקדש וקדשיו כמש"כ הרמב"ם (פ"ג מה' ביאת מקדש) ע"ש, ובהשגות הראב"ד. והנה גם באומר לא יכפר לי יוה"כ ג"כ י"ל דמכפר על עשה דהא בכריתות (דף ז') אמרו דלר' יוה"כ