באר יצחק אורח חיים קג

להדיא שדוקא היכא שהכה"ג קיים וראוי לעבודה כשיטהר אז יכול אחר לכנס בחפינת הראשון, אבל בנמצא חלל דאינו ראוי להיות עוד כהן לעולם אז דומה למת כמש"כ התו"י בתי' הא' בנטמא, ואז צריך הכה"ג האחר להביא פר אחר. ואף דאין דנין ביוה"כ וקבלת עדות כתחלת דין דמיא, עכ"ז במקום לאפרושי מאיסורי שאני, דאף דעבודת חלל בדיעבד כשר, מ"מ הא נעשה איסור דאורייתא, דהא חלל אסור לעבוד מה"ת לכתחלה, ואין לומר דכיון דגלתה התורה דבדיעבד עבודת חלל כשרה כשלא נתברר ונודע שהוא חלל, א"כ כ"ז שלא נודע לא נעשה שום איסור כלל דז"א דהא שיטת הרמב"ם שם דאף בנודע שהוא חלל ג"כ עבודתו כשרה, אך לכתחלה אסור לעבוד כמש"כ הכ"מ שם, א"כ חזינן דאין שום ראי' מהא דהכשירה התורה בדיעבד לומר דאין כאן איסור כלל דאל"כ מנ"ל להרמב"ם דאף בנודע כשר דיעבד, הא י"ל דשאני לא נודע דאין כאן איסור כלל כ"ז שלא נודע, ועוד דמנ"ל דבלא נודע אין כאן איסור כלל הא מן הסברא בעי לן לומר דכמו בכל האיסורים דשוגג צריך כפרה א"כ מ"ש איסור חלל כיון דאסור לעבוד מה"ת, והא דהכשירה התורה לעבודתו בדיעבד אינו ראי' כלל, דהא בנודע שהוא חלל ודאי דיש איסור מה"ת ואפ"ה רחמנא אכשרי' בגזה"כ, א"כ ה"ה בלא נודע, וכיון דנתברר דיש כאן איסור חלל אף בלא נודע א"כ הוי כמו כל אפרושי מאיסורא ומצינו בח"מ (סי' ע"ג בסמ"ע ס"ק כ') במי שנשבע לפרוע והגיע זמנו בשבת דמותר לשלם בשבת משום מצוה, ואף שהש"ך השיג עליו שם היינו משום דפשע דהוי לו לפרוע מע"ש ואין אומרים בזה חטא כדי שיזכה חבירך כמש"כ האו"ת שם, אבל כאן דלא פשע כלל דהא לא נודע שהוא ב"ג, א"כ ודאי דהחיוב על ב"ד לאפרושי מאיסורא ולקבל עדות על זה אף ביוה"כ, ובפרט במקום מצוה דרבים, וגם הא אין שבות במקדש. ובעיקר דברי הרמב"ם הנ"ל שפסק דאף בנודע שהוא חלל עבודתו כשרה כמש"כ הכ"מ שם, יש להקשות עליו מירושלמי (פ"ז דתרומות) על משנה דבת כהן שניסת לישראל כו' וחכ"א משלמת את הקרן כו' והקשו שם דהא תלינן דר"י פוטר מה פליגין לשעבר אבל להבא אף ר ר"י מודה והמפרש פי' שם דקושית הירושלמי היא מהא (דפ (דפ"ח דתרומות) דכהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא ב"ג וב"ח דר"י פוטר, ותי' הירושלמי הוא דדוקא לשעבר היינו בנודע לנו אחר שעבר ואכל אז פוטר ר"י אבל להבא היינו בנודע לנו קודם שאכל אז מחייב ע"ש, א"כ חזינן דמפורש בירושלמי דבנודע שהוא חלל אין דינו בדיעבד ככהן וא"כ קשה איך פסק הרמב"ם להיפך, ולע"ע צ"ע. נחזור לעניננו, כיון דנתבאר דקיי"ל דפוסק באמצע עבודה כדמוכח מהרמב"ם, ולר' חנינא דס"ל בפר ולא בדמו של פר, א"כ אם יבואו עדים להעיד שהוא חלל אחר ששחט קודם הזריקה אז צריך הכהן שנתמנה תחתיו לשחוט פר אחר ותהיה שחיטת פר הראשון שלא לצורך כלל וכשיחול יוה"כ בשבת אז יהיה שוגג באיסור סקילה וזה פשוט שאינו דומה להא דשבת (דף קל"ג) במוהל שלא הילקט לציצין המעכבין את המילה דמצי אמר אנא עבדי פלגא דמצוה כו', משום דהתם חזי להצטרף לכשיוגמר המצוה אבל כאן הוי שחיטת פר שלא לצורך כלל כי צריך לשחוט פר אחר לכן הוי חילול שבת באיסור סקילה, משום שאם הי' יודע בעת שחיטת פר א' שיהי' צריך לשחוט פר שני מחמת איזה סיבה, הא אז הוי שחיטת פר א' באיסור סקילה, א"כ ה"ה בשוגג דהוי בזה איסור שוגג, ואף דנ"ד הוי אנוס מ"מ הא בלא"ה מוכח מהתוס' (שם) דחשו אף לאונס דאל"כ אין מקום לחוש כלל לשמא ישמש ע"ג המזבח, וע"כ מוכח דאנן מחוייבים להשתדל שלא יבא לזה. ולכן שפיר הקשה ר"ת על מה שאמרו אביי ורבא אם הקילו בשבוי' נקל בא"א ומ"ד דמקיל בשבוי' משום עדים בצד אסתן ותאסר, הוא ר"ח כמבואר שם בכתובות, ולכן לר"ח גופא תקשה דהא בשבוי' ג"כ יש חשש איסור סקילה, וכוונתם ג כאם יחול יוה"כ בשבת כמש"כ ההפלאה בתירוצו. וחשש דיתברר שהוא חלל באמצע העבודה מצינו כן בירושלמי בפ"ח דתרומות המובא לעיל, א"כ אין מקום לקושית ההפלאה ושעה"מ הנ"ל. שוב התבוננתי במה שהקשיתי על הרמב"ם מהא שהירושלמי מחלק בין נודע ללא נודע, ואראה שאפשר לתרץ עפ"י המבואר בירושלמי (פ"ח דתרומות) דר' יוחנן משום ר' ינאי יליף טעמא דר' יהושע מן ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי יש כהן עכשיו ואין כהן לאחר זמן ואיזה זה שהיה עומד והקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח שעבודתו כשירה, ורב יליף מן ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה דכל שהוא מזרעו עבודתו כשירה עכ"ל, וכן מבואר' פלוגתא זו בש"ס דילן בקדושין (דף ס"ו), ונ"ל דמאן דיליף מן ובאת אל הכהן דהקרא מיירי להדיא במוחזק לכהן כשר ואח"כ נתחלל. א"כ בנודע שהוא חלל ועבד עבודתו פסולה, דמנ"ל להכשיר, לכן מסיימי שפיר שם ובש"ס דילן] דיליף מהקרא הזה זה שהי' עומד כו' ונודע שהוא ב"ג, אבל מאן דס"ל למילף מן ברך ה' חילו, מנ"ל לחלק דנודע שאני וכמש"כ הכ"מ הנ"ל] דהא בקרא סתמא נאמר, ולכן לא מסיימי שם להך טעמא הנ"ל, ואף שאין זה הוכחה נצחת, מ"מ נכון הוא מצד הסברא ולפ"ז י"ל דמה שמחלק הירושלמי (שם) בין נודע ללא נודע הוא להך מ"ד דיליף מן ובאת כנ"ל כו', אבל הרמב"ם כתב (בפ"ו מה' ביאת מקדש ה"י) כהן שנמצא חלל עבודתו כשירה משום שנאמר ברך ה' חילו, משום דלהך קרא אין חילוק בין נודע ללא נודע כנ"ל. והא שבחר הרמב"ם בקרא דברך ה' חילו לפסוק על פיו, הוא משום דסתמא דגמרא דמכות (דף י"א) ופסחים (דף ע"ב) נקטא דרשה זאת, וכמש"כ הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל (בסי' ע"ה), וביותר מוכח זה מסוגיא דיבמות דף ל"ד) דמוקי הש"ס שם להא דהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא ב"ג דר"י פוטר מיירי בתרומה בע"פ דזמנו בהול ולא ס"ל להש"ס דאכילתו אקרי עבודה כמבואר בפסחים (שם) ועיין בתוס' שם, אלמא דס"ל להש"ס דילן להלכה כמאן דיליף מן ברך ה' חילו, דאילו למאן דיליף מן ובאת אל הכהן פשוט דאכילת תרומה דינו ג"כ ככהן וכמבואר בירושלמי (רפ"ח דתרומותן) דע"ד דריו"ח אפילו לקדשי הגבול ע"ש. וצ"ע בפסחים (דף ע"ב) דשקלו וטרו שם אליבא דר' יוחנן גבי טעה בדבר מצוה ומסקי אלא כר"י דתרומה ודחי דתרומה בע"פ דזמנו בהול א"נ שאני תרומה דאיקרי עבודה, וקשה דאף בתי' הא' דלא הוי ס"ל להא דאכילת תרומה איקרי עבודה כדס"ל להש"ס דילן ביבמות ובירושלמי (בפ"ח דתרומות) הא מבואר בירושלמי שם דריו"ח בשם ר' ינאי יליף מן ובאת אל הכהן ואמרו שם דהאי דעתי' דריו"ח אף בקדשי הגבול כנ"ל א"כ אין ראי' כלל מהא דהיה אוכל בתרומה דר"י פוטר ולמה לו לאוקמי בתרומה בע"פ, הא י"ל דאף דאכילת תרומה לא אקרי עבודה מ"מ הא דר"י פוטר משום דאזיל לשיטתו דיליף מן ובאת אל הכהן א"כ אף בקדשי הגבול כן, ומצינו בעירובין (דף ס"ו) בתוס' ד"ה מערב אפילו שכירו כו' שהקשו מריו"ח דש"ס דילן על ריו"ח דירושלמי ע"ש, ודוחק לומר דריו"ח משום ר' ינאי אמר זה ולי' לא ס"ל, דהא בירושלמי אמר על דעתי' דר' יוחנן, אכן מצינו בירושלמי סוגיות ומימרות הפוכות מהש"ס שלנו וכ"כ התוס' (כתובו' ק"ב) סד"ה אליבא דבן ננס שאין להקשות מריו"ח דש"ס דילן על ריו"ח דירושלמי דבכמה דוכתין פליג אגמ' שלנו, וכן מבואר במראה הפנים בירושלמי בב"מ (פ"א ה"ו) בד"ה שמואל אמר דאקני כו', וע"ל (סי' ח' ענף ג'). וע' בתשובת הגאון ר' עקיבא איגר (סי' ע"ה) שהקשה בהא דפסחים (ד' ע"ב) הנ"ל דמה משני א"נ שאני תרומה דאקרי עבודה וכו' דמ"מ תקשה ממאי דאי' במתני' דתרומה שם דקתני ברישא האשה שהיתה אוכלת בתרומה כו' ואמרו לה מת בעלך כו' וכן העבד כו' וכזה דהם זרים גמורים פשיטא דעבודתם פסולה וצע"ג עכ"ל. ולפענ"ד אינו קשה, דהא איתא בכריתות (דף ז' והוא מפ"ז דתרומות) בת כהן שניסת לאחד מן הפסולים משלמת קרן וחומש דברי ר"מ וחכ"א אינה משלמת את החומש, וטעמא דרבנן מבואר שם משום דלא הוי זר מעיקרא, ולכן אמרו שם דה"ה סך שמן המשחה לכהנים או למלכים פטור משום שכבר היה עליהם שמן המשחה פ"א בהיתר, ואף דקודם שנתמנה למלך וכה"ג היה אסור למשוח, עכ"ז כיון דאחר שנתמנה היה עליו בהיתר