באר יצחק אבן העזר רצ

דא"א לחוש למיעוטא כנ"ל, כן י"ל שגם התם גבי חשש שלא לשמה חששו למיעוטא דלא גמירי, ובע"כ מוכח מזה דדוקא במיעוט המצוי חשו חז"ל ולא היכא דלא הוי רק מיעוט דמיעוטא, וי"ל דהא התוס' כתבו זה התם בשם הר"י והר"י אזיל לשיטתו כנ"ל

ומצאתי בפ"י (שם) שהקשה זה, ותי' דדוקא במים שאל"ס דיש תרי חזקות לאיסור היינו חזקת חי של הבעל וחזקת איסור דא"א החמירו חז"ל לחוש למיעוט ולא התם בגיטין דלא הוי רק חדא חזקה לאיסורא ע"ש, ובאמת אחר העיון אין מקום לקושיתו די"ל דהתוס' הוכרחו לפרש כן, דאי נימא דמחמת חומרת א"א תקנו לחוש למיעוטא כנ"ל, א"כ עדיין תקשה דהא במשאל"ס אם ניסת לא תצא וכן בסבלונות באה"ע (סי' מ"ה), ואלו בדלא אמר בפ"נ ס"ל לר' מאיר דהוולד ממזר ורבנן ס"ל דלא הוי ממזר עכ"ז ס"ל דיוצא' בגט כמבואר בתוס' (ב"מ נ"ה ע"ב) ד"ה כיצד יעשה כו' ובגיטין (ה' ע"ב), א"כ אם הי' הטעם משום חשש מיעוט אם ניסת לא תצא, ובאמת בפסול אם לא אמר בפ"נ הדין דאם נסת תצא, לכן הוכרחו התוס' לפרש משום חשש לעז

אך סברת הפ"י שכתב דשאני במשאל"ס דיש תרי חזקות היא סברא נכונה כסברת הריב"ש (סי' שע"ט) הובא' בנו"ב מה"ק סי' מ"ג) ע"ש], א"כ לפ"ז י"ל דאף לשיטת התוס' בבכורות דאף למיעוט שאינו מצוי ג"כ חשו חז"ל הטעם משום שתי חזקות הנ"ל, ולכן היכא דיש עוד רוב זולת הרוב דמשאל"ס לא החמירו חז"ל, משום די"ל דהרוב הב' מסלק לחדא חזקה עכ"פ דהא רוב עדיף מחזקה, ולא נשארה רק חדא חזקה ונגד חדא חזקה לבד י"ל דלא החמירו, כיון דמשאל"ס לא הוי רק מיעוט דמיעוטא לשיטת התוס' בבכורות הנ"ל, ולא מצינו בכה"ג דהחמירו חז"ל לחוש למיעוט שאינו מצוי, ובאין לנו ראי' להחמיר בזה הבו דלא לוסיף עלה, אך משיטת התוס' בקדושין גבי סבלונות דהוכיחו לאסור ברוב מסבלי והדר מקדשי מהא דמשאל"ס מוכח דלא ס"ל סברת הפ"י הנ"ל, משום דלסברתו קשה על ראיית התוס' הנ"ל לסבלונות, הא גבי סבלונות ליכא אף חדא חזקה לאיסורא, רק אדרבה יש חזקת היתר ורוב, דברוב וחזקה נחשב המיעוט למיעוט דמיעוטא כנ"ל, ומ"מ ס"ל להחמיר, ומ"מ היכא דיש עוד רוב לרוב דמשאל"ס ואף דזולת הרוב הב' לא הוי רק מיעוט דמיעוטא וחשו חז"ל, מ"מ היכא דיש עוד רוב ב' לא חשו, וראי' לזה מהא דיבמות (דף קכ"א) דמחילה של דגים לא שכיחא, וקשה הא חזינן דרבנן חשו אף למיעוט דמיעוטא, בשלמא לשיטת הר"י (ביבמות) הנ"ל ניחא, משום די"ל דמחילה של דגים הוי מיעוט שאינו מצוי, אבל לשיטת התוס' (בבכורות וקדושין) דאף במיעוט שאינו מצוי החמירו חז"ל קשה, ובע"כ מוכח דשא"ה דאף אם הי' שכיח עכ"ז ההצלה ע"י מחילה לא שכיחא, משום דאמרינן דהנטבע מונח באחת מהמקומות האחרות הרבות שיש בנהר דהא המחילה של דגים הוי מיעוטא נגד שטח כל הנהר, וכדאמרינן בזבחים (דף ע"ד) דאיסורא ברובא איתא משום דאמרינן דמונח ברוב מקומות ולא בהמיעוט, והא דמקשה הגמרא ליחוש למחילה של דגים הכוונה דאף דמיבעי לן לומר דברובא איתא עכ"ז הא חיישינן למיעוט כמו במשאל"ס וע"ז תי' דמחילה של דגים עצמה לא שכיחא, א"כ הוי תרי רובא, א', הא דמחילה של דגים עצמה לא שכיחא, והב' דהנטבע מונח ברוב מקומות כנ"ל, א"כ זוהי ראי' ברורה דתרי רובא מהני ולא החמירו בזה, ואף דנימא דמחילה של דגים לא שכיח' כלל והוי מיעוט דמיעוטא בצירוף עוד רוב הב' הנ"ל, עכ"ז הא במשאל"ס לשיטת התוס' (בבכורות וקדושין הנ"ל מוכח דס"ל דלא הוי רק מיעוט דמיעוטא, א"כ וודאי דומה זה למחילה של דגים הנ"ל דמהני בצירוף עוד רוב או ס"ס

וראיתי בחמדת שלמה (סי' כ"ד אות כ"ד) בשם הגאון מליסא דכתב דלכן לא חשו למחילה דל"מ משום דעיקר החשש למיעוט הוי מחמת חזקת חי ובמחילה לא שייכא חזקה זו דאטו מחמת חיותו נימא דאתרמי' מחילה, וע"פ סברת התב"ש (סי' כ"ט) ע"ש, אבל זה ליתא לשיטת התוס' בקדושין דס"ל דחשו למיעוט אף היכא דליכא חזקת איסור כמו ברוב מסבלי כו' ובע"כ מוכח כמש"כ בעז"ה, וכן מוכח מהא דחזינן דרב אשי רצה להקל בצורבא מרבנן משום דאם איתא דסליק קלא אית לי', ואף דקשה איך רצה להקל מחמת רוב הא חזינן דהחמירו לחוש למיעוטא, ובע"כ מוכח דסברת רב אשי היא מחמת תרי רובא, ואף לדידן דמחמירינן בצורבא מרבנן י"ל דשא"ה משום דהרוב הא נתבטל מתחילה קודם שבא הרוב השני, וכמו שמוכרח לפרש כן לשיטת הר"י הנ"ל, ואפושי פלוגתא בין רב אשי לדידן לא מפשינן, וכן ראיתי במרדכי (סוף יבמות) שכתב להוכיח מרב אשי הנ"ל דהיכא שאבד זכרו מותרת ע"ש, וכן נוכיח לנ"ד מהא דרב אשי הנ"ל

ומצאתי בקהלת יעקב (סי' ט') שכתב בשם הגאון מוהר"ח זצ"ל מוואלזין בא' שנפל מהגשר על הקרח ואח"ז נפל למים שהתיר מטעם תרי רובא בהסכם כל חכמי ווילנא ע"ש, אך לא הביא ראי' כלל, וב"ה שזכיתי לכוין לדברי הגאון הנ"ל, וע"פ ראיות ברורות הנ"ל בעז"ה

והא דאין מעידין בנפל לגוב אריות ולכבשן האש אף דלא הוי רק רוב אחד משום דהא הריב"ש (סי' שע"ט) כתב דכ"ז דאין החי' אוכלת בו לא הוי רק ספק השקול ולא נשאר רק רוב אחד דנפילה וזה לבד לא מהני רק בצירוף משאל"ס כנ"ל, ולשיטת ה"ר ירוחם שהובא בב"ש (סי' י"ז ס"ק ק"ב) דאף בנפל לגוב אריות דאין מעידין עכ"ז אם ניסת לא תצא משום דגם התם שייך רוב דהוי בחזקת מת מחמת גוב האריות, עכ"ז אין מזה סתירה למש"כ דהא י"ל דהתם מיירי באופן דלא שייכא בי' נפילה כגון דהי' מתגלגל בשפוע דלא הי' בו חבט י' ע"י האויר או כמש"כ לעיל, ועוד י"ל דתרי רובא לא מהני רק אם חד רוב משווי את המיעוט למיעוט דמיעוטא כמו ברוב דמשלא"ס, וי"ל דהא שאמרו מחילה לא שכיחא היינו דלא שכיחא כלל והוי מיעוט דמיעוטא, ושפיר כתב הקהלת יעקב להקל בתרי רובא דכיון דבעת שנודע ונולד הספק להאשה היו אז תרי רובא ביחד, בכה"ג לא חשו חז"ל להחמיר

ולכן בנ"ד דיש לדון להרוב כמו בנפולה דזה מועיל להצטרף להרוב דמשאל"ס, דגם זולת הרוב דנפילה לא הוי רק מיעוט דמיעוטא, ואפילו אי נימא דאינו דומה לנפולה כל כך, עכ"ז הא נתבאר (ענף ח') דיש לדון דזה מקרי יש בו כדי להמית ע"פ הרוב לדברי הרמב"ם (פ"ג מה' רוצח), וגם יש לדון ס"ס בנ"ד כמו שנתבאר (ענף ט') דגם זה מועיל להצטרף להרוב דמשאל"ס דהא ס"ס ג"כ הוא מדין רוב, וכש"כ לשיטת האחרונים דס"ל להתיר בעגונא משום ס"ס, וחזקת איסור לא שייכא בנ"ד מחמת הרוב דמשאל"ס, וגם יצא לנו מכל מה שנתבאר דבהך עובדא דקהלת יעקב הנ"ל באחד שנפל מהגשר על הקרח ואח"ז להמים דיש להקל ע"פ הראיות שהוכחתי בעז"ה, גם יש לדון דנ"ד מקרי משאל"ס ע"פ מש"כ הב"ח בתשובה (סי' ע"ט), אכן מחמת טרדותי לא יכולתי להאריך בפרט זה, ולכן סמכתי להקל ע"פ ההיתר שנתבאר, ובפרט שאבד זכרו מכמה שנים שלא נשמע ממנו, וכמש"כ המרדכי בשם תשובת ה"ר אליעזר מוורדין להתיר במשאל"ס היכא שאבד זכרו מכמה שנים ע"ש, ובצירוף כל הנ"ל דעתי מסכמת להקל, אם יסכימו עוד שנים מגדולי זמננו להיתרא, והי"ת יגדור פרצותינו בב"א: