באר יצחק אבן העזר רפט

נפילה, וכן בנפל לכבשן האש דאף דמעידין עליו עכ"ז הא ההיתר הוי משום שדנין שמן הסתם נשרף ולא משום כפילה, אלמא דל"ד במשאל"ס אבל גם בהאי רוב החמירו חז"ל לחוש למיעוט משום חומרא דא"א, אך יש לדחות משום די"ל דמיירי באופן שאין בו משום נפילה כגון שיש בהגוב ובכבשן סולמות או מדרגות לירד בהן ולכן אין בו חבט עשרה, אבל היכא דיש בו חבט עשרה יש להתיר. משום נפילה, אבל ז"א, דהא הנ"י (פרק ט"ז דיבמות) כתב דהך כבשן האש מיירי שהוא עמוק ואינו יכול לעלות ממנו, וכ"כ הרשב"א בחידושיו והה"מ (פי"ג מה' ג' הי"ז) ע"ש, אלמא דמיירי דאין לו במה לטפס ולירד, דאל"כ הא יש לו עצה איך לעלות ממנו, וכן ראיתי ביש"ש (פרק ט"ו ביבמות סי' ג') דכתב דאם נפל מן הגג לא מהימנא לומר דמת משום דאמרינן דאמרה בדדמי, אלמא דמצד נפילה לבד אין להתיר, ומוכח מכ"ז דבכל רוב החמירו חז"ל לחוש למיעוטא, ואפשר דזוהי כוונת התוס' (שם קכ"א ע"א) בד"ה ולא היא כו' שכתבו דאע"ג דרובייהו צורבא מרבנן אי איתא דסלוקי קלא אית לי' מ"מ לא חיישי לאותו הרוב כמו רוב גוססין כו', וקשה למה להתוס' להביא ממרחק, ומדוע לא הוכיחו מהא דמים שאל"ס דחיישי למיעוט, ולפמש"כ ניחא, די"ל דכוונת התוס' להוכיח דלא נימא כמש"כ לעיל דרק במשאל"ס החמירו ולא בשארי מקומות, ע"ז הוכיחו מן גוסס דגם בו מצינו דחשו למיעוט, אלמא דבכל דוכתי החמירו חז"ל לחוש למיעוט, א"כ ה"ה בצורבא מרבנן, אך היכא דנפל למים שאל"ס ובצירוף עוד רוב הנ"ל יש מקום להקל, משום דהא התוס' (שם ל"ו ע"ב) בד"ה הא לא שהא כו' כתבו דחיישינן למיעוט המצוי כמו במשאל"ס וגוסס, אלמא דדוקא למיעוט המצוי חיישי ולא למיעוט שאינו מצוי, רק בבכורות (כ' ע"ב) כתבו התוס' בד"ה חלב פוטר כו' בשם ר"ת דס"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דקשה אמאי במשאל"ס קיי"ל דאם ניסת לא תצא ואמאי לא נימא סמוך מיעוטא כו' ותי' משום דהוי מיעוט שאינו מצוי יעוי"ש, אבל ביבמות הנ"ל כתבו בשם ר"י דמים שאל"ס הוי מיעוט המצוי, וראיתי במרדכי (סוף יבמות) שהקשה אמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דא"א ואמאי אם ניסת לא תצא ותי' דמשום עגונא הקילו או משום דהוי מיעוט דמיעוטא עכ"ל, וכן התוס' בקדושין (נ' ע"ב) בד"ה ה"ג מקדשי והדר מסבלי כו' כתבו שם להוכיח דאף ברובא מסבלי והדר מקדשי ג"כ חיישינן למיעוט ואף דיש רוב וחזקה עכ"ז הא גם במשאל"ס ג"כ החמירו חז"ל משום חומרא דא"א, ובשם הר"י כתבו דברובה מסבלי והדר מקדשי אינה מקודשת, וי"ל דהר"י אזיל לשיטתו דס"ל דבמשאל"ס הוי מעוט המצוי, א"כ י"ל דברובא מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן למיעוט, משום דהא מבואר (יבמות דף קי"ט) דהיכא דיש רובא וחזקה מיקרי המיעוט מיעוט דמיעוטא, א"כ ברוב מסבלי והדר מקדשי דיש ג"כ חזקת פנוי' הוי המיעוט מיעוט דמיעוטא, ואינו דומה זה למשאל"ס דהוי מיעוט המצוי לשיטת ר"י הנ"ל לכן חשו חז"ל משא"כ במיעוט שאינו מצוי י"ל דלא גזרו חז"ל, והתוס' אזלי לשיטתייהו בבכורות דאף דמשאל"ס לא הוי רק מיעוט שאינו מצוי אפ"ה מצינו דחשו חז"ל משום חומרא דא"א, לכן כתבו להחמיר ברוב מסבלי והדר מקדשי ג"כ משום דקאמרי זה בשם ר"ת ע"ש, דאזיל לשיטתו בבכורות דס"ל דאף במיעוט דמיעוטא החמירו חז"ל, ואף דגירסת הרא"ש שם ר' חננאל, עכ"ז ברשב"א הוא בשם ר"ת

ולשיטת הר"י ביבמות הנ"ל דס"ל דדוקא למיעוט המצוי חיישי ולא למיעוט שאינו מצוי, א"כ י"ל דהיכא דיש לנו סיוע מן רוב א' זולת הרוב דנטבעים במשאל"ס דבכה"ג הוי המיעוט מיעוט דמיעוטא, מכש"כ ברוב וחזקה דמבואר ביבמות (דף קי"ט) דמקרי המיעוט מיעוט דמיעוטא כש"כ רוב דעדיף מחזקה ודאי דמקרי מחמת תרי רובא מיעוט דמיעוטא ולא חשו חז"ל כה"ג, אך דתקשה לר"י הנ"ל מהא (שם דף קכ"א) דמסיק הגמרא דל"ש צורבא מרבנן וכמש"כ שם התוס' דאע"ג דרוב צורבא מרבנן אי איתא דסליק קלא אית לי' עכ"ז תיישי למיעוט, והא התם הוי זה מיעוט דמיעוטא מחמת תרי רובא, א', דרוב נטבעים אין נמלטים, ב', דאם איתא דסליק קלא אית לי' ואפ"ה חשו למיעוט שאינו מצוי, א"כ קשה על הר"י איך ס"ל דדוקא במיעוט המצוי חשו ובע"כ מוכח לחלק ביניהם דשא"ה גבי צורבא מרבנן משום דהך רובא דאם איתא דסליק קלא אית לי' אינו מוכיח לנו שמת רק על זמן רב אחר שנטבע דבתוך זמן מועט אינו מוכיח לנו כלל, די"ל דלמא יצא בתוך שיעור שתצא נפשו, והא דליכא קלא היינו משום דלא הי' לנו פנאי כ"כ בזמן הקצר הזה לדעת ע"פ הקול איה מקומו, והנה ביו"ד (סי' ק"י) אמרינן דאם ספק הראשון נודע לנו מתחלה ואח"ז נולד ספק ב' לא מצרפינן לי' לדון ס"ס, משום דבעת דנודע לנו הספק הא' ולא הי' אז רק הספק הזה היינו מחמירין והי' דינו אז דאסור, ואף דז"א רק מספק, עכ"ז הוי כמו דנפסק הדין, לכן לא מצי להצטרף ספק א' לספק הב' וה"ה י"ל בתרי רובא דאם אינם באים לברר בבת אחת רק בזה אח"ז כמו בהך דרוב נטבעים אינן נמלטים דזה מברר מיד שמת, ורוב הב' דאם איתא דסליק קלא אית לי' אינו מברר רק בתר זמן רב, וכיון דבעת שנולד לנו הספק מיד אחר שיעור שתצא נפשו לא הי' מועיל לנו הרוב לברר שמת והוי כנפסק הדין דאותו דרוב נטבעים אינן נמטלים לא מהני, ולכן אף דאח"כ הוי עוד רוב לפנינו עכ"ז לא מצינן לצרפו משום דהוי כנפסק דינו דאותו רוב א' נתבטל כבר, ואף דבדיעבד אם ניסת לא תצא עכ"ז כיון דלכתחלה אסורה הוי כמו דנפסק דינו כנ"ל, [ולא כמש"כ לעיל לדון בזה ס"ס אף דלא נולדו בבת אחת משום דהא בדיעבד בניסת לא תצא, אכן באמת מוכח דאין לחלק בזה, משום דכיון דלכתחלה החמירו חז"ל, הוי ג"כ כנפסק דינו], וכן מצינו בגיטין (ב' ע"ב) גבי הא דאי' התם אבל הכא דאיתחזק איסורא הוי דבר שבערוה כו' ואף לר"מ דחייש למיעוטא כו', וקשה לפי שיטת הסוברים דבדבר שבערוה היכא דלא איתחזק איסורא מהימן ע"א, ודוקא באיתחזק איסורא לא מהימן ע"א, א"כ מאי מקשה הגמ' לר"מ דחייש למיעוטא והוכרח לתרץ דסתם ספרי דדייני גמירי, הא אין קושיא כלל, משום דהא לר"מ דחייש למיעוטא אינו רק מדרבנן דמה"ת רוב עדיף מחזקה, א"כ אף לר"מ דחייש למיעוטא עכ"ז אינו רק ספק השקול עכ"פ משום דנגד החזקה יש לנו רוב המנגדה והוי כמו דלא איתחזק איסורא ובערוה היכא דלא איתחזק איסורא הא מהימן ע"א כנ"ל, ובע"כ מוכח דכיון דתקנו חז"ל לחוש למיעוטא הוי כמו דלא הי' כאן לפנינו מעולם שום רוב, רק פלגא ופלגא, וממילא נשארה חזקת איסור דא"א דהא ליכא לפנינו שום דבר המנגדה, משום דהא נתבטל הרוב מחמת גזירת חז"ל דחשו למיעוטא, ומקשה הש"ס שפיר לפ"ז דהא אין אחד מהימן בדבר שבערוה היכא דאיתחזק איסורא

ולפ"ז שפיר יש לדון היכא שרוב אחד נולד לפנינו מקודם דלא מצי להצטרף לרוב ב' שבא אח"ז, משום דמתחלה בעת שנולד הספק קודם שבא הרוב הב' הוי כנפסק הדין אז דאסורה ונתבטל אז רוב הנ"ל ונשאר' חזקת איסור דא"א בתקפה, ולכן בעת שבא הרוב הב' הוי כרוב אחד דלא מהני מצד גזירת חז"ל נגד חזקת א"א הנשארת לנו כנ"ל, משא"כ היכא שבעת שנולד הספק להאשה היו לפנינו תרי רובא ביחד לברר דמת כיון דהוי מיעוט דמיעוטא כנ"ל בכה"ג לא חשו חז"ל, וכמש"כ הר"י בהדיא דדוקא במיעוט המצוי החמירו חז"ל משום חומרא דא"א אבל לא במיעוט שאינו מצוי

וכן מוכח משיטת הרשב"א והר"ן וש"פ דס"ל בהא דקדושין ברוב מסבלי והדר מקדשי דחיישינן למיעוטא הוי הטעם משום דמנהג עשוי להשתנות [והובא בביאור הגר"א זצ"ל (סי' מ"ה סק"ח יעו'ש)], אבל לולא זה לא חשו למיעוטא, ואף דבאמת מצינו דבמשאל"ס החמירו חז"ל משום חומר א"א, בע"כ מוכח דהיכא דיש רוב וחזקת היתר דהוי המיעוט מיעוט שאינו מצוי לא חיישינן, א"כ ה"ה בנ"ד דיש תרי רובא דהוי המיעוט מיעוט דמיעוטא ודאי לא חשו חז"ל

, וכן מוכח מהא דגיטין (דף ב') דאי' התם דאף לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני גמירי ורבנן הוא דאצריך כו' דתקנת חז"ל היתה כדי שלא יערער הבעל ע"ש, וקשה אמאי לא פי' דלכן תקנו חז"ל לומר בפ"נ משום דכמו דמצינו במשאל"ס וגוסס דהחמירו משום חומרא