באר יצחק אבן העזר רפח

קלא אית לי' החמירו חז"ל, עכ"ז הא מצינו דגם בחומר ערוה הקילו חז"ל לסמוך על הרוב ולא גמרינן מן משאל"ס לשארי מילי, די"ל דוקא במה שגזרו בפי' גזרו ולא בשארי מילי, ומוקמינן על דבר תורה דסומכין על רובא, ולא החמירו חז"ל לחוש למיעוטא כדחזינן בקטן וקטנה דס"ל לר' מאיר לא חולצין ולא מייבמין ורבנן פליגי עלי' משום דלא חשו למיעוטא, ואי נימא דבכל מקום ילפינן מן משאל"ס לחוש למיעוט, במקום חומר ערוה א"כ התם בחשש שמא תמצא איילונית או ימצא סריס דהוי אשת אח שלא במקום מצוה ובכרת הי' לחז"ל לחוש למיעוט וע' בתוס' (יבמות ל"ו ע"ב) בד"ה הא לא שהא כו' דכתבו התוס' שם גבי לא שהא הולד שלשים יום משום דחשו חז"ל למיעוט ואע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו כו' עכ"ל, היינו דוקא גבי יבמה לשוק דזה לא מקרי דבר שבערוה משום דלא הוי רק בלאו משא"כ איסור אשת אח שלא במקום מצוה ודאי דהוי ערוה, א"כ מדמצינו דלא חשו חז"ל למיעוט התם ולא חשו שמא תמצא איילונית, וזהו מקורו של כולי הש"ס דקיי"ל כרבנן הנ"ל דלא חיישי למיעוטא, וכן מצינו רבות בש"ס דסמכו ג"כ באיסור א"א על רובא ולא החמירו חז"ל לחוש למיעוטא, והא דמשאל"ס וגוסס דמצינו דהחמירו חז"ל לחוש למיעוטא היינו דוקא היכא דמצינו בפי' שגזרו בהנך לחוש למיעוטא דנמלטין ואינן נטבעים, אבל למילף מזה לשארי מילי לא ילפינן כידוע דתקנתא מתקנתא לא ילפינן ואין למדים דברי סופרים מדברי סופרים בבנין אב, וכיון דמצינו בשארי מילי דסמכו חז"ל על הרוב אף במקום ערוה וכדמצינו ביבמות (דף קכ"א) מחילה של דגים לא שכיחא, לכן בנ"ד יש להקל ע"פ רוב דודאי נעשה טריפה וטריפה אינה חי' י"ב חודש

ואף לשיטת ר"ת דמחלק בין הטריפות כנ"ל, הא לשיטתו מוכח בב"ק דגם באדם יש לחוש לריסוק אברים דאינו חי מעל"ע כמש"כ לעיל בארוכה, דודאי נתרסקו אבריו הפנימים, וסמוך מיעוטא לחזקת א"א לא שייך בזה, כיון דבמשאל"ס קיי"ל אם ניסת לא תצא משום דרוב נטבעים אינן נמלטים מסלק לחזקת א"א, ועדיף מן חזקת א"א דהא אם ניסת לא תצא ונסתלק' חזקת א"א כבר, ולכן יש לסמוך על רוב הנ"ל כיון דליכא חזקת א"א נגדו

ועוד דהא כתב הריב"ש (סי' שע"ט) וש"פ להוכיח דהך חששא דמגוייד הוא חשש מן התורה, משום דאי נימא דהוי חשש מדרבנן, א"כ במגוייד שנפל במשאל"ס לא מחמירינן אף בדרבנן, משום דתרי חומרי לא מחמירינן ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד דיש הרוב דנתרסקו אבריו הפנימים, ואף דנימא מדרבנן לחוש למיעוט, עכ"ז במשאל"ס דאינו אלא חומרא מדרבנן לא מחמירינן תרי חומרי דרבנן

ענף ט

ועוד נלע"ד דאף אי נימא כהדבר שמואל (שכתב הפמ"ג בשמו (סי' ק"י)] דנפולה אינה אלא ספק טריפה, עכ"ז יש להתיר בנ"ד, דכיון דבנפל או הכה באבן על גופו חיישינן לריסוק אברים ולא מוקמינן על חזקתו משום דנולד ריעותא וכמש"כ התוס' בספק דרוסה וישב קוץ בושט וכנ"ל, א"כ יש להקל בנ"ד ולדון ס"ס, ספק שמא לא נמלט מן טביעתו, ואת"ל דנמלט, עכ"ז ספק שמא נתרסקו האברים הפנימים והוי טריפה, דהא מידי ספק לא יצאנו עכ"פ, ולא שייך לאוקמי אחזקת חי כיון דנולד' ריעותא, וכמו בבהמה דאף דיש חזקת היתר על הבהמה עכ"ז מחמירינן מספק דאורייתא משום הריעותא דנולד' בה, ה"ה בנ"ד, וכש"כ במשאל"ס ושהו עליו עד שתצא נפשו דיצאנו מחשש ספק דאורייתא ונסתלקה חזקת א"א כנ"ל, ואף דהוי ס"ס משם א', עכ"ז הא נפ"מ בין המתירים, משום דאם נאמר דנטבע, אז מותרת אשתו מיד אחר שלש שעות מעת הטביעה, ואי נימא דיצא מן המים אז אינה מותרת רק אחר יב"ח משום טריפה אינה חי' יב"ח, ואף מן חשש דריסוק אברים יש נפ"מ שלא תצא מן איסור א"א רק אחר מעל"ע, משום דבתוך המעל"ע, יכול לחיות עכ"פ, וכשיש נפ"מ בין המתירים אז דיינינן שפיר ס"ס אף משם א' כמבואר ביו"ד (סי' בכללי ס"ס), ובלא"ה הא כמה פוסקים ס"ל דלא בעינן ס"ס משם אחד ובכל גווני דיינינן ס"ס, אך דתקשה מיבמות (ק"כ ע"ב) דמקשה בגמרא ומי מצית לאוקמי כר"ש בן אלעזר והא קתני סיפא מעשה בעסיא כו' מן ארכובה ולמעלה תנשא כו' דמאי מקשה הא י"ל דשאני התם דהוי ס"ס, ספק שמא לא יצא מן המים, ואת"ל יצא, אכתי ספק שמא לא נתרפא ונעשה טריפה שאינו יכול לחיות י"ב חודש וי"ל משום דקיי"ל ביו"ד (שם) דשני הספיקות בס"ס בעינן שיהיו באין ביחד, ואם נולד ספק אחד מקודם אז לא מצרפינן לס"ס, כיון דבעת שלא נולד עוד הספק השני ולא הי' רק ספק א' לבד אז הי' הדין דספיקא לחומרא, א"כ י"ל דוקא בעובדא דהש"ס (שם) דהס"ס הוי אי יצא מן המים וספק שמא נעשה טריפה, ע"כ מחמת ההיתר שלא יצא מן המים מבעי לן להתירה מיד ומחמת ההיתר דנעשה טריפה אין אנו יכולין להתירה רק בכלות חודש משום דעד יב"ח יכול לחיות, א"כ כיון שבתוך יב"ח לא התרנו את האשה מן איסור א"א משום דבתוך יב"ח לא הוי רק ספק אחד אי יצא מן המים או לא, משום דההיתר מן הספק השני לא הי' אז, וכיון דאז לא התרנו אותה, לכן לא מהני ס"ס זה בעת שנולד ספק שני להתיר, משא"כ בנ"ד דיש ספק דילמא מת מחמת הכאת הקלעצער שהי' בהם כדי להמית א"כ מיד דנודע לנו הספק הזה חלו ב' הספיקות ביחד, משום דבעת שנגבה הג"ע מן הנטבע היו אז שני הספיקות חלין ביחד אצל האשה, לכן הוי ס"ס מעליא

ועוד י"ל דלכן בש"ס לא תירצו משום ס"ס הנ"ל, לפי דהתם מיירי לדברי רשב"א דאמר הטעם באין מעידין על המגוייד מפני שיכול לכוות ולחיות אלמא דס"ל דיש רפואה ברורה למגוייד, ולא שייך לדון בזה ספק דלמא לא נתרפא, משום דרוב חולין לחיים, ואף דכמה חולין אין מתרפאין רק ע"י רפואות, עכ"ז אמרינן גם בזה רוב חולין לחיים משום דבודאי ע"פ רוב משתדל האדם אחר רפואות, וה"ה התם ברפואה שיכול לכוות ולחיות כיון שזוהי רפואה ברורה ודאי כל אשר לו יתן בעד נפשו והתאמץ אח"ז להרפא והוי בכלל רוב חולין לחיים, א"כ יש רוב המנגד לספק דלא נתרפא, ומבואר בכללי ס"ס דאם הרוב מנגד לספק א' לא מצרפינן ספק זה לדון בי' ס"ס

ולפמש"כ נראה לע"ד דגם בספק ספיקא בנ"ד הנ"ל, הוי ס"ס מעליא, ומש"כ לעיל מהא דב' ספיקות אין חלין בבת אחת, זה אינו, משום דהא מבואר ביו"ד (ססי' ק"י) דדוקא אם בספק ראשון הי' אסור מדאוריי' אז לא דיינינן לס"ס משא"כ אם בספק א' לא נאסר רק מדרבנן וכמש"כ שם הש"ך אז הוי ס"ס מעליא, וה"ה בנ"ד כיון דבמים שאל"ס אינה אסורה רק מדרבנן לכן ודאי' דהוי ס"ס מעליא וכש"כ במשאל"ס דאם ניסת לא תצא, א"כ אין לנו לומר בזה הסברא דנעשה מתחלה בעת שלא הי' לנו ההיתר מן הספק השני כגוף של איסור וכמו שנפסק דינו לחומרא, ולכן לא מהני ספק ב', דהא אף בעת דלא הי' לנו ההיתר מן הספק הב', עכ"ז אם היתה ניסת לא תצא, א"כ לא נעשה מעולם ספק א' כגופו של איסור והוי ס"ס מעליא

ועוד יש לדון בנ"ד דכיון דמשאל"ס לא הוי רק מדרבנן ומבואר בב"ש (סי' י"ז ס"ק ק"ה) דאם העיד שראה שנטבע רק הספק אם הי' במים שיש להם סוף או במים שאין להם סוף דאזלינן לקולא יעו"ש, וה"ה בנ"ד דספק אם נעשה טריפה מחמת הכאה וכמו בבהמה דחששו לטריפה בדבר שיש בו כדי להמית, וכיון דמן התורה יצאה בודאי מן חשש איסור לכן הוי ספק בדרבנן ולקולא, משא"כ בהא דיבמות (דף ק"כ) הנ"ל דהתם יש רוב חולין לחיים המנגד לספק הנ"ל, ומכל הני טעמי יש להקל בנ"ד

ענף י

שבתי וראיתי במש"כ לעיל דבנפל עשרה טפחים יש להתיר אשתו משום רוב, דיש להוכיח דגם בכה"ג אין להתיר דהא חזינן ביבמות (קכ"א ע"א) בנפל לגוב אריות אין מעידין עליו ובנפל לחפירה מלאה נחשים מעידין עליו, וכן תני התם דנפל לכבשן האש מעידין עליו (שם) שכתב דגוב אריות רחב הוא ואינו עומד עליהן, ובודאי מקרקעית הגוב יש יותר מעשרה טפחי' עד למעלה ואפ"ה לא התירו משום