באר יצחק אבן העזר רפו

דמר סבר טריפה חי' יש לפרש דאף הוא ס"ל רק באדם אבל בבהמה אינה, חיה, (והא דיבמות דמן ארכובה ולמעלה תנשא ס"ל להך מ"ד לחלק דשאני התם דמיא מרזי מכה כמבואר (שם דף קכ"א)], והא דכתבו התוס' שם בנדה בשם ר"ת לתרץ קושיא הנ"ל ולא תי' לשיטתו בחילוק שבין טריפות אדם לבהמה וכמש"כ, י"ל דעדיין תקשה קושית התוס' מרבא דתמורה דס"ל שם בבהמה דטריפה חיה על רבא דבכורות דס"ל דאינה חי', לכן הוכרח לתרץ בתי' אחר, אך מהא דנדה הנ"ל על תמורה הנ"ל אינו קשה כלל לשיטתו הנ"ל

והפר"ח (סי' ל"א סק"ז) כתב דגם ר"ת מודה דמה דהוי טריפה באדם אינה חי' יב"ח, אך כוונת הר"ת בזבחים דיש טריפות דבהמה דלא מיטרפי באדם, ולכן שפיר הקשה הגמ' בזבחים ובע"ז דדילמא נח גופי' טריפה הוי אך דהי' מן הטריפות שהן טריפה בבהמה ולא באדם, וזה הוי שפיר אתך בדומין לך, ומ"מ הי' נח חי הרבה שנים משום שלא היה מטריפות. דאדם יעו"ש, והיטיב הוכיח שם בראיות על זה, וכן נלע"ד להוכיח דגם ר"ת מודה דהוי טריפה באדם דאינו חי יב"ח מהא דתוס' (מנחות דף ל"ז) בד"ה שומע אני אפילו נטרף בתוך ל' יום כו' דשיטת ר"ת גופא שם דמחמת דנעשה טריפה דינו כמו שנהרג כמש"כ שם בשם הירושלמי דקדושין, ופטור מפדיון משום דלא יחיה, וכמש"כ הש"מ בב"ק (דף י"א) בארוכה, אך לפמש"כ בשם הב"ש לחלק בין טריפות דמארכובה ולמעלה דאינו חי אף באדם י"ל דשם במנחות מיירי בהא, וכן בבכור של שני ראשים דשם ג"כ הי' קים להו דאינו חי

ולכאורה יש להעיר בסנהדרין (ע"ח ע"א) דאמר רב אשי שם דשור טריפה שהרג פטור משום כמיתת בעלים כך מיתת השור, ומשמע דבכל טריפות דשור פטור השור, וקשה הא לשיטת ר"ת דמחלק בין טריפות אדם לבהמה משכחת בשור טריפה דיהא חייב היינו כגון בטריפות דבהמה מיטרפא ולא אדם, ובזה קרינן שפיר כמיתת בעלים כך מיתת שור משום דאלו היו בבעלים הטריפות דישנן בשורו הא הי' חייב מיתה משום דלא הי' נטרף בזה, ולכן אף במיתת השור דאף דהשור נטרף עכ"ז הא השור לא נפטר ממיתה רק מחמת גזה"כ דכמיתת בעלים כו', א"כ כה"ג אלו הי' באדם הא לא הי' נפטר ממיתה [וכה"ג אמרו בזבחים ובע"ז דזה מקרי אתך בדומין לך כנ"ל], א"כ הדין נותן דגם בשור לא נפטר ממיתה, וי"ל משום דהא אלו הי' בעליו בשם טריפה הי' פטור ממיתה, ה"ה השור אם שם טריפה עליו עכ"פ לכן נפטר ממיתה

נחזור לענין הקושיא החזקה מתוס' דב"ק על הר"ת, ונלע"ד לתרץ דשאני טריפות דריסוק אברים מן שארי טריפות, דהא בביצה (ל"ד ע"א) ברש"י ד"ה ה"ג אר"א בר' צדוק כו' מבואר דקים לחז"ל דשאני ריסוק אברים משארי טריפות דריסוק אברים אינו חי מעל"ע אבל שארי מיני טריפה חיי' כל יב"ח עכ"ל וכ"כ הראשונים בסוגיא דנפולה בחולין, א"כ יש לחלק ולומר דדוקא בטריפות דיכול לחיות בבהמה עד יב"ח בזה ס"ל לר"ת דשאני אדם דאית לי' מזלא יכול לחיות יותר מיב"ח, משא"כ ריסוק אברים דאינו יכול לחיות מעל"ע אלמא דחמור ביותר מכל טריפות, וכש"כ הוא מן טריפות דמן הארכובה ולמעלה דהא בו יכולה הבהמה לחיות עד יב"ח, ואלו טריפות דריסוק אברים אינה יכולה לחיות אף מעל"ע וכיון דנתבאר דטריפות דמן ארכובה ולמעלה אינו יכול לחיות אף באדם כמש"כ לעיל בשם הב"ש כש"כ טריפות דריסוק אברים, ועוד דריסוק אברים מקרי בגדר מיתה ולא בשם טריפה לבד, דהא בנפל שור בבור י' אמרינן מה בור שיש בו כדי להמית כו', וכיון דריסוק אברים אינו יכול לחיות אף מעל"ע לכן הוי בגדר מיתה, ובזה מודה ר"ת דאף אדם אינו יכול לחיות, ולכן שם בב"ק מקשה הש"ס שפיר על ר"נ משום דהא אמר רב נחמן שם בחבט פחות מעשרה דאי שקיל מארי' דתורא קבא דקמחא ואזיל תני בי מדרשא אם שהתה מעל"ע כשירה לא אפסידה כו', ומוכח מזה דס"ל לרב נחמן דיש חשש ריסוק אברים אף בפחות מעשרה משום דאין לומר דרק מחמת חשש שבירת השדרה וקריעת האברים הפנימיים חשש ר"נ דהא כתב הר"ן בסוגיא דנפולה דלכן לא מהני' בדיקה תוך מעל"ע משום דאף לחשש נקבו האיברים יש בדיקה אף בתוך מעל"ע, עכ"ז לחשש ריסוק לא מהני' הבדיקה בתוך מעל"ע, משום דחיישינן דלמא נתרסקו באופן שאינו ניכר עדיין ע"ש, וכיון דר"נ לא הכשיר להאי תורא דנפל בבדיקה תוך מעל"ע, מוכח דס"ל דגם בחבט פחות מעשרה יש לחוש לריסוק אברים, א"כ שפיר מקשה הגמ' על ר"נ מן אדם דבית הסקילה ומעקה, משום דס"ל להש"ס דחשש ריסוק אינו חי אף באדם משום דיש בו כדי להמית וגם גרע מן שארי טריפות כנ"ל, וכן יתכן להוכיח מחולין (דף נ"א) דאמר ר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים וא"ל רבא לר"נ תניא דמסייע לך תינוק בן יומו מטמא בזיבה ואי ס"ד יש בו משום ריסוק אברים כו', ולשיטת ר"ת דמחלק בין טריפות אדם לטריפות בהמה א"כ אין כאן סיוע לר"נ די"ל דאדם שאני, ובע"כ מוכח דבחשש ריסוק אברים שוה אדם לבהמה, אך לפמש"כ התוס' שם בד"ה בית הרחם כו' דאי איתא דאיתרע בית הרחם היו לנו לחושבו אונס לזיבה ע"ש, יש לחלק ולדחות הראי' הזאת] דאי איתא דאתרעי בית הרחם בבהמה בחשש טריפה ממילא הי' לנו לחושבו עכ"פ אונס גבי זיבה

ענף ז

והרמב"ם (פ"ג מה' רוצח ה"ז) כתב דהדוחף את חבירו מראש הגג ונפל ומת משערין גובה המקום שהפילו מעליו וכח הנדחף כו' ויראה לי שכ"מ שאין בגובהו י' טפחים אין בו כדי להמית כו' עכ"ל, וכוונתו שאם אין בגובהו י' אז א"צ אומדנא כלל משום דאז בוודאי אין בו כדי להמית כמו בבור בב"ק אך בגובה י' טפחים ויותר אז בעי אומדנא וקשה לי דהא חזינן דנפילת עשרה יש בה כדי להמית אף באדם מדפריך בסנהדרין על בית סקילה למה לי גבוה שתי קומות הא בבור תנן מה בור שיש בה כדי להמית י' טפחים כו', ואי נימא דעשרה טפחים אין בו כדי להמית בוודאי רק משערינן לפי כח האדם וגובה המקום, א"כ מאי פריך שם, הא י"ל דלכן עשו בית הסקילה גבוה ב' קומות כדי שיהא שיעור מיתה לכל אדם, דהא אין סברא לומר דיעשו בית סקילה לכאו"א לפי האומדנא בכחו, ובע"כ מוכח בסנהדרין דנפל עשרה טפחים הוי בו שיעור מיתה לכל אדם, א"כ קשה איך כתב הרמב"ם דאף בעשרה טפחים בעינן עכ"פ אומדנא וגם לפ"ז מיבעי לן לומר בבהמה שנפלה בבור י' דאין בעל הבור חייב, רק נשער באומדנא אם הי' בו כדי להמית, ואם נחלק דשאני בהמה דלית לה מזלא תקשה מסנהדרין מאי פריך מבית הסקילה על בור וכנ"ל

והנראה לענ"ד בזה, והוא שהקשה הפ"י בב"ק (דף נ"א) מאי מקשה הגמ' בבית הסקילה למה לי גבוה ב' קומות, הא יש לחלק שאני בבית הסקילה דיודע הנסקל דיפילו אותו ומבואר בחולין דבית המטבחיים אין בו משום ריסוק אברים משום דאמיד נפשו ונשאר בצ"ע ובאמת ראיתי בירושלמי (סנהדרין פ"ו ה"ה) דתירץ על הקושיא מבית הסקילה על בור דיש בו י' דיש בו כדי להמית, דאינו דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת ולכן אילין דחבטין תורין אין בו משום ריסוקי אברים עכ"ל, וכן אית' בש"ס דילן בחולין דבית המבטחיים אין בו משום ריסוקי אברים, וכ"כ בבית יוסף (סי' נ"ח) בבהמה שמפילין אותה בעת השחיטה בגובה י' דלא חיישי' כיון דמדעתו הוא ולפ"ז אין מקום לקושית הש"ס דילן בסנהדרין ובב"ק וכמש"כ הפ"י ואפשר דש"ס דילן מקשה בבית הסקילה מבור י' ולא ס"ל תירוץ הירושלמי הנ"ל משום דהא מבואר ביו"ד (שם) דבקשרו רגלי' אף שמפילין מדעתה עכ"ז אסורה משום דבכה"ג לא שייך לומר אמודי אמיד נפשי', וכיון דמבואר ברמב"ם (פרק ט"ו מה' סנהדרין) דקושרי' ידיו של הנסקל, א"כ אפשר דכה"ג לא מהני מה דמפילין מדעתו משום דדוקא היכא דיש להבהמה כח ארבע רגלי' אז אמרינן דנועצת צפרני' כמבואר שם משא"כ באדם שקושרין ידיו ואף שרגליו לא היו קשורין מ"מ כיון שאין בו כח להציל א"ע בידיו לכן אף שמפילין אותו מדעתו ג"כ שייך בי' דין נפולה אך לפמש"כ הט"ז