באר יצחק אבן העזר רפב

חפשו למצאו ולא נמצא, וזה ערך כמה שנים שאירע זה, ואבד זכרו, ואשתו יושבת עגונה, ונשאלתי אם יש מקום להתירה מכבלי העיגון

תשובה בעז"ה, לפי מאי דקיי"ל דבמים שאין להם סוף לא תנשא א"כ אין להקל בזה ולהתיר מחמת שי"ל דכיון דהיו העצים נעצרים כמין גשר שלא הי' לו מקום לצאת בערך פרסה, א"כ הוי כמו מים שיש להם סוף, משום דהא מבואר ברש"י דיבמות (ק"כ ע"ב) ד"ה מן הארכובה ולמעלה כו' דחיישינן שמא יצא מהמים ברחוק פרסה או יותר, א"כ עדיין יש לחוש שמא יצא להלן מן מקום העצים הנעצרים שהי' בערך פרסה ועדיין לא יצאנו מחשש מים שאין להם סוף

ענף א

אך יש מקום לפתוח בהצלה, והוא מבואר בטור יו"ד (סי' נ"ח) גבי נפולה י' טפחים דחיישינן לרסוק אברים וכן בהכה באבן דינו כמו בנפולה וכ"כ הרמב"ם (פ"ט מה"ט ה"ח) דאם הכה אותה באבן ומקל ה"ז טריפה, וכתב הכ"מ דע"י הכאה דינו כנפולה דכן מבואר בחולין (דף נ"א) דאי שלים חוטרא אפלגא דגבה חיישינן עכ"ל, וכך מבואר ביו"ד (סי' נ"ח סעיף ב') דאם נפל דבר קשה על בהמה אם הוא דבר שיש לחוש בבהמה דינו כנפודה ואין חילוק אם נפל בפחות מי', והכל לפי כובד האבן אם יש בו כדי להמית, וכ"כ הש"ך (סק"ב) ושארי אחרונים, ויש לעיין בנפולה דטריפה כ"ז דלא הלכה אי הוי' רק טריפה מספק, או דהוי' בחזקת טריפה כ"ז דלא נבדקה, ומלשון דאמרו חוששין לריסוק אברים אינו ראי', כמש"כ התוס' בגיטין (דף מ') גבי חיישינן שמא זיכה ע"י אחר, וכמו גבי חיישינן שמא במי מילין כתבו ושא"ד, ובטור (שם) מבואר דאף כשבודקין בנפולה ומוצאין אותה שלימה מכל אברי' טריפה שבודאי נתרסקו אברי' אע"פ שאין רואין שום שינוי, ומסיים וכן נ"ל כיוצא בזה כגון שהכה באבן כו' עכ"ל, ומבואר מן הטור הנ"ל דנפולה כ"ז דלא נבדקה היא בחזקת טריפה ודאי [אך יש גירסא בטור (שם) דגרסי שמא נתרסקו אברי', אכן כבר כתבתי דמלשון שמא אינו ראי' כ"כ], ועוד י"ל דדוקא היכא שבדקוה ונמצאת שלימה אז אינה אלא טריפה מספק, דאף דקיי"ל דבדיקה תוך מעל"ע לא מהני משום דחיישינן דילמא נתרסקה באופן שאינו ניכר עדיין כמש"כ הר"ן ורש"י, עכ"ז אינו אלא חשש מצד ספק משום די"ל דאי נתרסק' הי' ניכר אך דמצד ספק חיישינן שמא נתרסקה באופן שאינו ניכר עדיין, אבל כשלא בדקה כלל אז י"ל דהיא בחזקת טריפה ודאי משום דע"פ רוב מצוי דמתרסקת הבהמה בנפילתה, וכן מצאתי בלבוש (סי' נ"ח) שכתב בנפולה דאם לא הלכה ולא עמדה אף, בדקה ונמצאת שלימה טריפה שודאי נתרסקו אברי' אע"פ שאין רואין בה שום שינוי, וכן ראיתי במנחת יעקב (בכללי ס"ס) שתמה על הש"ך ביו"ד (סי' ק"י בכללי הס"ס סקל"ה) שהקשה על הא דזבחים (דף ע"ד) דאמרו שם דאיערב בנפולה, לשיטת ר"ת דס"ל ספק דרוסה שנתערב מותר מדין ס"ס, א"כ נפולה שנחערב' הא הו"ל ס"ס עכ"ל הש"ך, ותמה המנ"י הא נפולה היא בחזקת שנתרסקו אברי' בודאי, הרי דס"ל דנפולה הו"ל בחזקת שנתרסקו אברי' בודאי אך מן הש"ך הנ"ל מוכח דס"ל דנפולה לא הו"ל רק ספק טריפה, משום דאי נימא דנפולה הו"ל בחזקת טריפה ודאי, א"כ לא הו"ל רק ספק א', וכן מצאתי בפרי מגדים (שם) שכתב שמדברי הש"ך מוכח כן

ולענ"ד נראה דאף אי נימא דנפולה כל זמן דלא נבדקה היא בחזקת שנתרסקו אברי' והוי טריפה ודאית מחמת הרוב וכמש"כ המנ"י הנ"ל, עכ"ז שפיר הקשה הש"ך, משום דהתם בזבחים אמרינן דכולהו כר"ל לא אמרי משום דסברי הלכה אין צריך בדיקה ור"ל ס"ל הלכה צריך בדיקה, והש"א (סי' ס"ד) הוכיח דהא דקיי"ל בשהתה מעל"ע דצריך בדיקה דהך בדיקה אינה רק מדרבנן ע"ש והלכה עדיפא משהתה מעל"ע או עמדה, דהא לדידן דקיי"ל דהלכה א"צ בדיקה אפ"ה בשהתה מעל"ע צריכה בדיקה, וכיון דעמדה או שהתה מעל"ע לא הוי' בדיקה אלא מדרבנן כש"כ בהלכה למאן דס"ל דצריך בדיקה לא הוי' רק מדרבנן, ולפ"ז שפיר הקשה הש"ך דאיך אמר ר"ל שם דאיערב בנפולה הא כיון דמיירי התם בהלכה אף דלא נבדקה וזה לא הוי רק ספק טריפה דכיון דהלכה יצאה מחשש דאורייתא א"כ הו"ל ס"ס מעליא, ולפמש"כ תסוב קושית הש"ך הנ"ל אף לשיטת הר"י דס"ל דספק דרוסה שנתערב דאסור משום דספק ראשון נאסר, דהא מיירי התם בהלכה ואין צריך בדיקה אלא מדרבנן, והיכא שספק ראשון נאסר רק מדרבנן גם הר"י מודה דהו"ל ס"ס מעליא וכמש"כ הש"ך ביו"ד (סי' ק"י ס"ק ס"ב), והא שהקשה לשיטת ר"ת ומשמע דלשיטת ר"י ניחא, י"ל משום דלעיל (שם) כתב הש"ך דלמאן דס"ל דספק טריפה שנתערב אסור משום ספק בגופו אז אפי' היכא דלא נאסר רק מדרבנן ג"כ אינו מצטרף לס"ס, לכן מקשה בפשיטות יותר לשיטת ר"ת, א"כ אין ראי' מדברי הש"ך הנ"ל לסתור דברי המנ"י הנ"ל, ודלא כהפרמ"ג שכתב דמן הש"ך הנ"ל מוכח דס"ל דנפולה הו"ל ספק טריפה, ולפמש"כ נדחין דבריו, וכן מוכח ממש"כ הרמב"ם (פ"ט מה"ש הלכה י"ט) דבהמה שנפלה ושחטה תוך מעל"ע הרי זו טריפה, וידוע דהרמב"ם דייק בכל ה' טריפות דעל ספק טריפה כותב דה"ז ספק טריפה ולא בלשון טריפה סתמא, ומוכח דהרמב"ם ס"ל דנפולה ה"ז בחזקת טריפה ודאית וכהלבוש והמנחת יעקב הנ"ל

ענף ב

וכן יש להוכיח מן הש"ס דנפולה הו"ל בחזקת טריפה ודאית, דהא תנן בב"ק (דף נ"א) מה בור שיש בו כדי להמית י' טפחים, אלמא דנפולה בחזקת טריפה ודאית דאל"כ אמאי חייב בעל הבור לשלם אם מת השור שנפל הא קיי"ל דאומדין למיתה ולנזקין כמבואר (שם דף צ"א), ובשור שנגח ג"כ מבואר התם דבעי אומדנא דבי דינא, ובור מבואר התם דלא בעי אומדנא משום דקים להו לחז"ל דבור י' ראוי להמית, א"כ קשה איך מוציאין ממון מספק ודילמא לא הי' ראוי למות בבור י', ע"כ מוכח דכלל גמור הוא דבור י' ממית בוודאי, ומצאתי בספר ענף עץ עבות (תשובה ג') שכתב שם הגאון בעל המחבר מנחת אהרן בשם גדול אחד שהוכיח מהא דחייבה תורה בבור י' דמוכח דהוי וודאי מיתה דאל"כ איך מוציאין ממון מספק, והמחבר הנ"ל דחה ראי' זו משום די"ל דחיוב בור י' אינו רק גזה"כ ע"ש, ואיני יודע היכן הוא גזה"כ דהא לא כתוב בור י' בפירוש בתורה אלא מהא דקים להו דעשרה עבדי מיתה, אכן לשיטת רש"י (שם דף ג') יש מקום לדבריו וע' בתוס' שם

ולפענ"ד נראה דלא כהמחבר הנ"ל דאי נימא דשאני בור דמוציאין ממון מספק אף בלא אומדנא משום גזה"כ, א"כ קשה מב"ק (ה' ע"ב) דאמרו דבור אתי לפטור את הכלים ולר' יהודא אתי לפטור את האדם, דהו"ל למימר רבותא טפי, דלכן נכתב בור בתורה להורות לנו דלא בעי אומדנא בבור משום גזה"כ הנ"ל, משא"כ בכל נזקין דקיי"ל דבעי אומדנא כמבואר (שם דף צ"א) וזהו כש"כ מנזקי גופו דבעי אומדנא, ואין לומר דכוונת הש"ס דבור דנזקין לא הי' צריך לכתוב, דהא גם עכשיו דתי' דבור אתי לפטור את האדם אין זה רק במיתה, דהא בנזקין חייב אף על האדם, א"כ יותר הו"ל לומר דלכן נכתב בור להורות חדוש גדול הנ"ל דאף מספק מוציאין ממון [ויש להעיר כן לשיטת רש"י דס"ל דסתם בור יש בו א"כ הו"ל למימר שנכתב משום זה, אמנם י"ל כיון דאינו רק חידוש במציאות דבור י' ממית ע"פ רוב וכמש"כ, לכן בחרו יותר בפטור דכלים שהוא חידוש בדין, משא"כ לפי שיטת המחבר הנ"ל דהוא גזה"כ הו"ל להשמיענו רבותא גדולה כזאת, ועיקר ויסוד בכל מילי, דבור אינו בעי אומדנא כלל], וע"כ מוכח דהא דחייב לשלם בבור אין זה גזה"כ רק דקים להו דבור ממית בוודאי, משום דע"פ רוב נתרסקו אבריו, ולכן לא בעי אומדנא כלל

ועוד ראי' מב"ק נ"ג א') דאי' שם שור שנגח את חבירו לבור דבעל השור משלם מחצה כו', ומיירי שם במיתת השור כמו שפי' רש"י שם וכמשמעות הסוגיא