באר יצחק אבן העזר רפא

שנשבע שלא עשה פסול על הגט ג"כ לא מהני מה שנשבע מתחלה שלא יגרשנה מרצונו הטוב, דאל"כ הא הוי' תועלת מהשבועה שתקן הקונדרס משום דיש לחוש שמא נשבע הבעל שלא יגרשנה מרצונו הטוב, ומחמת השבועה שמשביעין אותו שלא עשה פסול אין לחוש עוד, משום שתלינן שהתיר שבועתו וכוונתו שלא עמד בעשיית הפסול כנ"ל, וע"כ מוכח מהב"י דס"ל דגם בלא שבועה אין לחוש כלל אף אם נשבע שלא יגרשנה מרצונו הטוב דתלינן דמהסתם נתרצה כעת ונשאל על שבועתו, דאל"כ מה הועילו חז"ל בתקנתן לכל גט מעושה דכופין אותו עד שיבטל מודעות כדאי' בערכין (דף כ"א) הא אכתי יש לחוש שמא נשבע, וגוף הגירושין אף על חייבי לאוין אינו אלא דרבנן כמש"כ לעיל וחלה שבועה בזה, או לשמא נשבע שבועה בכולל דהא משכחת זה בכולל כידוע, ומוכח כהב"י

ולכתחלה ראוי, להב"ד מסדרי הגיטין היכא דיש לחוש למסירת מודעא כה"ג] שיצוו להמגרש בעת נתינת הגט דאם עשה איזה פסול עליו ונשבע שלא יגרשנה וכה"ג, דיתיר שבועתו בפניהם, וכמו שהמנהג להתיר שבועתו בעת סידור הגט באם נשבע שיגרשנה כמבואר בסדר גיטין, וגם ישבע שמגרשה מרצונו הטוב דאז אין לחוש כלל לאיזה פסול, אך באמת מדלא כתבו בסדר גיטין להזהיר ע"ז מוכח דאף בלא התיר שבועתו מ"מ בדיעבד אין לחוש לזה וכמש"כ

סיומא דפסקא דעתי מסכמת להקל בנ"ד באם שיסכים עוד רב גדול א' לדעתנו ואז גם אני נמנה עמהם להתירה. [בשולי התשובה הנ"ל]

ומה שפלפל כ"ת בדברי הרמ"א (אה"ע סי' קנ"ד סעי' כ"א) שכתב דמי שגירש אשתו בגט כשר ויצא לעז על הגט מותר לכופו לתת גט אחר עכ"ל, הנה זה כמה שנים כתבתי מקור לזה מירושלמי (גיטין פ"א ה"א) וז"ל נתן לה גיטה אשכתוניה גט בפסול כפוניה ויהב לה חורן אתא עובדא קומי רבנן ואכשרון עכ"ל, אלמא דאף שנתן לה גט אחר ע"י כפייה אפ"ה הכשירו, ומשמע התם דאף בנמצא פסול גמור בהגט מ"מ כשר הגט ע"י כפייה הואיל ומעיקרא מדעתו גירשה כמש"כ שם הפ"מ ע"ש, ויש לדון כן מיבמות (דף ק"ו) ממה שאמרו השתא מינך אפסלה חלוץ לה חליצה מעליא, וכמבואר באהע"ז (סי' קס"ט סעי' נ"א) ובבאור הגר"א זצ"ל (שם), ויש להאריך בכ"ז הרבה, ומפני טרדותי קצרתי

סימן יז

שאלה ביבמה קטלנית אם כופין להיבם לחלוץ, דאפשר לומר דאף דגם אחר החליצה לא תנשא, מ"מ גוף החליצה הוי' מצוה בעצם, כדמצינו בכמה דוכתי דקרי לחליצה מצוה, ואפשר דהוי' מצוה ככל מצות עשה דאורייתא

תשובה בקצרה, אי' בסנהדרין (י"ט ע"ב) דמלך אין חולצין לאשתו ופי' רש"י משום שאסורה להנשא, ואי נימא דחליצה הוי' מצוה בפ"ע, א"כ קשה הא עכ"ז מחוייב היבם לקיים מצות חליצה דהוי' מצוה בעצם ומה בכך דאסורה להנשא, ומוכח מזה דחליצה לא הוי' מצוה בעצם, רק הכשר לה להנשא לשוק, ולכן באשת מלך דאסורה להנשא אינה חולצת, והכ"מ (פ"ב מה' מלכים) כתב על הא דאשת מלך אינה חולצת משום דהיא אסורה להנשא וגם שהוא גנאי למלך שתהא אלמנתו חולצת מנעל עכ"ל, ובודאי עיקר הטעם הוי משום סברת רש"י הנ"ל, רק מש"כ הכ"מ עוד משום דהוא גנאי למלך, י"ל שהיה קשה לו טעם האיסור בחליצת אלמנת המלך, אי משום דאינה ראויה להנשא, הא טעם זה אינו שייך אלא על מה דאין כופין, אבל אם רצה היבם מפני מה אסור, וממשמעות הלשון דאין חולצין לאשתו משמע דהוא איסור, כמו דתנן התם דמלך אינו חולץ, וקאמר ר' יהודא התם אם רצה חולץ, אלמא דמשמעות לשון הת"ק באינו חולץ דאסור, ולכן הוסיף הכ"מ וגם משום שגנאי למלך כו', אכן משום הך טעמא לחודא אין סברא, דאם היה גנאי גמור לא היה צריך רש"י לפרש הטעם משום דאסורה להנשא, דאף אלו היתה מותרת להנשא עכ"ז אין חולצין משום הגנאי, וכמו הא דמלך אינו חולץ אף דמותרת להנשא משום גנאי שלו, ולמה לי' לרש"י לפרש טעם חדש, ומוכח מזה דאף דגנאי למלך שתהא, אלמנתו חולצת מנעל מ"מ ז"א גנאי גמור כ"כ, וע"כ אלו היתה מותרת להנשא היה חולץ לה, ורק משום דאסורה להנשא ע"כ תקנו חז"ל דאסור לחלוץ משום דשייך גם בזה קצת גנאי להמלך, ואם חליצה הוי' מצוה בפ"ע עדיין תקשה אמאי אין חולצין לאשתו, ואף דאסורה להנשא, מ"מ הא כמו אלו היתה מותרת להנשא היו חולצין כדי להתירה לשוק ולא היו חוששין משום גנאי הנ"ל, כמו כן אלו הי' מצווה היבם במצות חליצה מה"ת ודאי לא היינו דוחין בקל מצוה דאורייתא משום גנאי כנ"ל

אכן מפי' רש"י מוכח, דבהך דאין חולצין לא שייך כלל לומר טעם דגנאי, מדלא הזכירו רש"י כ"א אח"ז על הא דאינו חולץ דגנאי הוא למלך דיבמתו תהא רוקקת בפניו, אבל על אין חולצין לא הזכיר רש"י רק טעמא דאסורה לינשא לחודא, א"כ ה"ה בנ"ד דכיון דאסורה להנשא משום איסור קטלנית, ע"כ אין אנו יכולין לכופו על החליצה (כי חליצה לא הוי' מצוה בפ"ע, אלא הכשר ליבמה להנשא לשוק], וכמו באשת מלך כפי' רש"י הנ"ל, וגוף הענין דמצינו בש"ס דקרי לחליצה מצוה מבואר אצלי בארוכה בעז"ה בקונטרס מיוחד ע"ז]

והנו"ב (ח' אה"ע סימן י') כתב גבי קטלנית דאין כופין לחלוץ ע"פ מה שפסק הרמ"א (סי' קס"ה) דבעי טענת חוטרא לידא כו' עכ"ל, ובאמת כבר בארתי בתשובה אחת דלאו כ"ע מודי לדברי הרמ"א בזה, אך אף לשיטת החולקים וס"ל דלא בעי חוטרא לידא דאף דלא טענה כן מ"מ כופין על החליצה לפי שמעגנה, אכן בנ"ד בקטלנית שאינה ראוי' להנשא לכ"ע בודאי אין כופין על החליצה

והא דסנהדרין דאשת מלך אינה חולצת לפי שאינה ראוי' להנשא, עדיין צ"ע, לר' יהודא דס"ל התם דמלך נושא אלמנתו של מלך א"כ הא ראוי' להנשא למלך, ועל אין חולצין לא פליג ר' יהודא, ואפשר דמיירי דליכא כעת מלך אחר דיכול לישאנה, ויש להאריך בכ"ז, וכשיזכני ד' להוציא לאורה יתר קונטרסיי, יבואר כ"ז באריכות בעז"ה

סימן יח

שאלה באחד ושמו ר' יעקב שנטבע בנהר סמוך למקום שהיו עצים טאווארנע (קלעצער) נאספים יחד מחמת העצרה הנקרא טאמאוואנע, אשר ממקום שנטבע עד כלות העצים הנעצרים היה משך פרסה ויותר כמו גשר בלא הבדל נפרד ביניהם כלל משפת הנהר אל שפתו, וזה נעשה מכח מרוצת המים, וכפי דרך המורידים טאווארנע קלעצער לאספם יחד, ובעת שנטבע המנוח הנ"ל החזיק א"ע בכל כחו בעץ מהעצים הנעצרים, אמנם גלי המים לא עזבוהו להנצל באחיזתו בהעצים, ובתוך כך בעודו אחוז בעץ באו עצים מן המים העליונים מן האיספוסט להאסף יחד להעצים הנעצרים והכו בלב ר' יעקב הכאה גדולה ונדחף ונפל במים תחת העצים הנעצרים, ואח"ז בערך ג' שעות