באר יצחק אבן העזר רעח

לא מהימן קרוב ושאני הא דבפ"נ דקרוב מהימן, וע"כ מוכח דהפסול דבטלה מקצתה כו' חמור יותר מכל הפסולים והקשו שפיר בסתירת הסוגיות הנ"ל], וא"כ לפ"ז אין מקום כלל לדון דכמו דתקנו חז"ל להכשיר מפי כתבם במודעא כדי להציל הנאנס דכמו כן יוכשר פסול דבטל' מקצתה כו', די"ל דשאני פסול דבטלה מקצתה כו' דחמור יותר, ואף דמודעא בכתב כשר, י"ל דעשו חז"ל דינו בענין זה כמו באיסורין דכשר בכתב, אבל בטל' מקצתה כו' דאף באיסורין לא מהני, א"כ מנלן להכשיר במודעא בלא הוכחה מן הש"ס, ונגד הסברא, ובפרט דהא במודעא אינו נאמן קרוב, והא דמבואר בב"ב (דף מ') מודעא בפני שנים ואצ"ל כתובו י"ל דזה קאי על מתנה דלא שייך התם לדון כן, אבל בגיטין יש לדון כיון דלפי הגדת העדים שהכירו באונסו בטל בודאי מה"ת, ובאמת לא מהימנינן להו רק לחומרא ולא לקולא א"כ הוי' עדות שבטלה מקצתה בענין א' ובגוף א', וכיון דזה מקרי בשם עדות להחמיר ממילא מקרי בשם עדות שבטל' מקצתה כו', וע' בסוטה (דף ל"א) תוס' סד"ה הא חד וחד, ועפ"ז דנתי במש"כ הנו"ב (סי' מ"ב) דבעדות אשה לא שייכא עדות שבטלה כו' לפי דקרוב מהימן, והקשיתי עליו דהא גבי בפ"נ ג"כ קרוב ואשה מהימני ואפ"ה הקשו כן, ואכמ"ל

אכן בב"ב (שם) משמע דמודעא בכתב מועלת גם בגט, דאי' התם אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה כו' אי דגיטא ומתנתא כו', משמע דלולא זה הוי ניחא משום דמועלת מודעא בכתב אף בגט, אמנם לולא דברי הרשב"ם (שם) דמשמע במיירי בעדים י"ל דהתם מיירי במודעא לפני ב"ד דהא בפני ב"ד מהני' אף בכתבם כמש"כ התוס' (שם) ד"ה מחאה בפני שנים כו' וכש"כ לשמואל דס"ל שנים שדנו דיניהם דין ונהרדעי הוא שמואל כמש"כ התוס' (שם ז' ע"ב) ואליבי' דנהרדעי כשר' המודעא מה"ת אף בכתב ואפילו בשנים דהא נאמנים בתורת ב"ד, אבל לדידן דקיי"ל שנים שדנו אין דיניהם דין, וכש"כ היכא דנכתב בלשון בפנינו עדים ודאי דלא הוי שם ב"ד עליהם רק תורת עדות, וכיון דמפי כתב לא מהני בעדות והוי עדות שבטל' מקצתה כו', יש מקום לומר דלא מהני' מודעא בכתב בגט

וגם לשיטת הרשב"ם הנ"ל יש לחלק, וי"ל דדוקא בזמן הש"ס שהיה המנהג דהאשה נותנת שכר הסופר כדאי' בב"ב (דף קס"ח) ובגיטין (דף כ') דאמר רב חסדא יכילנא למפסל לכולי גיטי דעלמא והדר לו רבא דאקנויי אקני ליה רבנן משום דהפקר ב"ד הפקר, ולפ"ז כיון דמה"ת בלא"ה פסול הגט משום דנכתב על קלף שאינו של הבעל רק רבנן הפקירוהו והקנוהו להבעל, לכן מועלת מודעא מפי הכתב דלא שייך בזה לומר בטלה מקצתה כו', משום דהיכא דיש מודעא אז לא הקנו להבעל דמי הקלף, והגט פסול מה"ת כה"ג ונשארת א"א גמורה ואין זה מקרי עקירת קצת דאורייתא, אבל בזה"ז דנוהגין שהסופר מקנה להבעל הקלף והדיו וקנה הבעל מה"ת ודאי לא מהני' מודעא בכתב להעיד שהיא א"א גמורה, דהא אינן יכולין לעקור לדאורייתא וכנ"ל

ואף לשיטת הנ"י בב"ב (דף מ') דמודעא בכתב מועלת מה"ת שכיון שתלוי רק בו הוי שלוחים שלו ע"ש, מ"מ ז"א שייך אלא במעידים על ביטול הגט או המתנה, אבל לא לומר שיהיו נאמנים על האונס, דהא זה אינו תלוי ביד הנאנס, ע"כ הוי שפיר מפי כתבם וכמש"כ הקצה"ח (סי' ר"ה), וע"כ היכא שביטל מודעות ועיקר החשש הוי ממה שנכתב והכרנו באונסו שפיר יש לדון דזה אינו מועיל אף מדרבנן משום עדות שבטלה כו'

אכן אף שלדעתי הכלל הזה נכון בעז"ה, מ"מ אין להקל בזה לפי שלא משמע כן מהפוסקים, ואפשר דס"ל דלא שייך לומר עדות שבטלה מקצתה רק היכא דיש פסול הגוף על העד, משא"כ במודעא בכתב דהא אין הפסול בעדים, רק דלא חשיבא הגדתן בכתב, ע"כ אין דנין בזה עדות שבטלה מקצתה כו', וג"ז אינו ברור, ויש להאריך עוד בפרט הזה. **הג"ה [והקצה"ח כתב בע"א המחייב שבועה דבמקצת עדותו דלא נשבע הבע"ד נגדו דינו כשנים, והשיג הנתיבות עליו דכיון דבמקצת עדותו נשבע הבע"ד נגדו להכחישו א"כ ה"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ובקדוש' למ"ט (סי' רכ"ב) כתבתי דהנכון לענ"ד עם הקצה", דהא מבואר בח"מ (סי' ל') בע"א מעיד שהלוהו ר' וא' מעיד שהלוהו ש' דמשלם ר' ונשבע על ק' הנשארים ע"ש בש"ך (ס"ק י"א), ולא אמרינן כיון דנשבע נגד העד ונתבטל' מקצת עדותו דמעיד על ש' ממילא תתבטל אף עדותו על ר' משום בטלה מקצתה כו', ומוכח מזה דכה"ג לא הוי בגדר עדות שבטלה כו' דהא מהני' עדותו לחייבו שבועה וגם עכשיו הא מחוייב חבירו לישבע נגדו, וכעת ראיתי עדיין להעיר מהא דב"ב (דף מ"א) דחד אחר תרתי אולייתא עאל וחד אמר תלת כו' דמשלם תרי מגו תלת, אמאי לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה כו' ולא יצטרף לעד ב', ומוכח מזה דאף היכא דאינו מחייב שבועה כדהתם דהא אין נשבעין על קרקעות, מ"מ משום דחזי להצטרף אם יבא עוד ע"א ויעיד כדבריו ע"כ לא מקרי עדות שבטלה מקצתה דהא לא נתבטל' עדיין משום דחזי לצירוף, ולפ"ז ג"כ הנכון עם הקצה"ח הנ"ל, דהא אף שנשבע נגד העד במקצת מ"מ אם יבא עוד א' ויעיד כדברי העד יהא מחוייב לשלם ע"כ לא מקרי' עדות שבטלה כו' דהא לא נתבטל' לגמרי, ושאני היכא שיש פסול הגוף על העד דנתבטלו לגמרי דברי העד בזה אמרו שפיר בטלה מקצתה כו' ועדיין יש לעיין לפי מש"כ הר"נ גבי ע"א אומר דמעות מעשר הן דאינו נאמן לאסור לפי שאין נאמן על אפוקי ממונא והוי' עדות שבטלה מקצתה כו' כנ"ל, אמאי לא נימא דזה לא מקרי בטלה מקצתה כו' משום דחזי להצטרף לאחר, וע"כ מוכח דאמרינן כיון דלא מהימן עכ"פ כעת מקרי בטלה מקצתה, ואף דאין זה מקרי פסול הגוף, ויש לחלק קצת בנידון הר"נ הנ"ל דשא"ה גבי א' אומר מאה וא' אומר מאתים דכיון דאמרינן דבין מאה למאתים טעו אינשי ע"כ הו"ל כאלו מעיד רק על מנה לבד ולכן לא מקרי בטלה מקצתה, והיותר נכון לומר דכיון דבמה דמצטרפי עדותן של שניהם לא נתבטלה כלל, ע"כ אף דבעדות של ע"א בטלה מקצתה עכ"ז אין זה יכול לבטל לעדות של שנים ע"פ צירוף, ואין אומרים בכה"ג בטלה מקצתה כו', ויש להאריך בפרט זה, ואכ"מ

].** אמנם כבר נתבאר בנ"ד להקל משום דתש כח האנס והאשה אינה מוחזקת למסרבת, והיא בכלל צייתא דינא, ובפרט דעיקר החשש בנ"ד לא הוי רק מדרבנן משום מפיהם ולא מפי כתבם ע"כ יש להקל, וזוהי תרופה לכמה מודעות המצויות בעו"ה שרבו המתפרצים בזה, ולבטל ידיהם ע"פ מש"כ בעז"ה, כי אחר שנתבאר דאין זה מקרי אונס ע"כ אף שביטל בפניהם את הגט מ"מ הא קיי"ל דביטול מודעות מהני דאתי דיבור אחרון ומבטל לדיבור ראשון כמבואר באה"ע (סי' קל"ד)

ענף ד

אמנם נלע"ד להסתפק לכאורה היכא דהמודעא נעשתה בכתב כמו בנ"ד אפשר דכה"ג לא מהני ביטול, דהא מבואר בח"מ (סי' י"ב) דמחילה לא מהני' היכא דתפס שטרא וכ"כ הטור שם, (וע' בסי' רמ"א), והנה הטעם דלא מהני' מחילה בתפס שטרא כתב הקצה"ח בשם כנה"ג משום דבשטר דאין בו ספק כלל הוי כגבוי לכ"ע, ובאמת כן מבואר בסוטה (כ"ה ע"ב) תוס' ד"ה ב"ה סבר כו' ע"ש, [ויש לעיין בזה מגיטין (דף ל"ז) משמיטה, ואכמ"ל], ולהסוברים דבתפס שטרא לא מהני' מחילה ה"ה במשכון שת"י המלוה מחילה לא מהני' בלא קנין כמבואר (בסי' רמ"א

) ולשיטה זו יש להסביר כוונת הגמ' (ב"ק ס"פ המניח) בסוגיא דטענו חטים והודה בשעורים פטור ומבואר שם דאם תפס מהני' תפיסתו על השעורים, והט"ז בח"מ (סי' פ"ח סעי' ט"ז) תמה דכיון דהוי' מחילה אמאי מהני' תפיסה כן שארו אחרונים (שם) תמהו כן, וכתבו הטעם דיכול לומר כן לא תבעתי השעורים מפני שהייתי מוחזק, אכן לשיטה הנ"ל דס"ל דלא מהני' מחילה בשטר או משכון ת"י ניחא בעז"ה בפשיטות, דלכן מהני' תפיסה בשעורים, דהא לכמה פוסקים הא דפטור בשעורים הוי