באר יצחק אבן העזר רעו

אין בו ממש משום הביטול, ולכן צריכין לכתוב אנן ידעינן באונסא דפלניא אך זה אינו קשה, משום דכה"ג א"צ לכתיבת מודעא דהא אף בלא מודעא אם יברר שהיה אנוס יתבטל הגט, אך עדיין קשה למה לא מוקי דמיירי בציית דינא ובזביני ומשכחת בשדה זו דלולא המודעא לא הוי אונס כיון דציית דינא אך המודעא מחשיבתו לאונס, אך י"ל דהגמ' מתרץ אליבא דכ"ע אף אליבי' דרבה ורב יוסף דס"ל דבציית דינא לא כתבינן מודעא, ואף דהש"ס פריך אליבי' דרבא דאמר לא כתבינן מודעא אזביני ולרבא לשיטתו מצי לתרץ שפיר כן דהא ס"ל דאף על ציית דינא כתבינן מ"מ י"ל דניחא להש"ס לתרץ אליבא דכ"ע, או די"ל דלשיטה זו דדוחק הוא להש"ס דאין זה נכלל בלשון אנן ידעי' באונסא דפלניא, דהא בכה"ג לא הוי אונס אלא משום גילוי דעתו דמחשב זה לאונס, אכן שיטת הנ"י (שם) לפרש להך דפרדיסא דמיירי שהכמין עדים ושמעו איך שאומר אי מזבנת לי מוטב ואי לא כבישנא לשטר משכנתא כו', והא דתקשה דאכתי למה צריך למודעא הא מצי להביא העדים לב"ד, י"ל דבמודעא שמודיע להעדים ומגלה דעתו שזה הוי אונס גבי', מקרי זה אונס, משום דהא כתבינן מודעא אף על ציית דינא לשיטת רבא, וכמו שביאר הנתיבות (פתיחה לסי' ר"ה) לשיטת הנימוק"י הנ"ל

ולפ"ז יש להקשות למה צריך הש"ס לתרץ לעולם דזביני וכמעשה דפרדיסא, הא בכה"ג יש לאוקמי גם בגיטין, והא דתקשה אי דגיטא גילוי מלתא, י"ל דמיירי היכא דביטל בשעת הגט להמודעות ובלא אונס אין ממש בהמודעא וצריך לאונס, ואין להקשות א"כ למה צריך להמודעא כמו שהקשו בזביני דשדה זו דא"צ למודעתו שמוסר להעדים רק יברר אונסו בב"ד, משום די"ל דמיירי היכא דציית דינא וכמו בעובדא דפרדיסא לשיטת הנימוק"י הנ"ל, ובזה אילולא המודעא לא הי' נחשב אונס רק המודעא מחשיבתו לאונס, וצריך להמודעא, ומיירי בביטל המודעות כדאי' בערכין (דף כ"א)] ומשמע דבגיטא לא מצי מיירי הך דנהרדעי, ובע"כ מוכח מזה דכה"ג מועיל ג"כ ביטול מודעי דכיון דעיקר האונס הוי משום שחזינן דמחשיבו לאונס ולכן בביטל מודעות אמרינן דחזר מדעתו ונתרצה עכשיו, דמגלה דעתו כעת דזה לא הוי אונס גבי', כיון דבאמת ציית דינא, והוי כמו דלא מסר מודעא, וע"כ הוכרח הש"ס לאוקמי בזביני ומיירי בלא ביטל המודעות, משום דבגיט לא מצי מיירי, דממ"נ לא משכח' זה, דאי בלא ביטל מודעי קשה גילוי מלתא היא וא"צ לאונס, ואי דביטל א"כ אף דמסר מודעא ג"כ נתבטל האונס והמודעא היכא דציית דינא, ובמי שמוחזק לאלם לא בעי למודעא רק מצי לברר אונסו לב"ד כנ"ל

ומוכח מכ"ז דבמי שהוא ציית דינא אף דכתבינן מודעא מ"מ כיון דלולא המודעא לא הי' נחשב זה לאונס רק המודעא מחשיבתו לאונס דאז אם ביטל מודעי הוי כמו דלא מסר מודעא מעולם כיון דנתבטלה המודעא ואמרי' דזה לא הוי אונס כלל משום דהיה לו לילך לב"ד, וכמו דמוכרח לומר לשיטת הרשב"ם דכתב בכוונת הגמ' דאמרו גילוי מילתא בעלמא דמסתמא היה לו אונס, והקשה הקצה"ח א"כ איך מהני ביטול מודעא בגיטין ומתנות, ויצאה לו מזה שיטה חדשה דלשיטת הרשב"ם לא מהני ביטול מודעא בגט ומתנה ע"ש, וכן כתב הבית מאיר, וזה תמוה דהא גם התוס' (ב"ב שם) בד"ה אמאן דלא ציית דינא כו' כתבו ג"כ כמש"כ הרשב"ם הנ"ל] גילוי מלתא בעלמא דוודאי הוא אנוס בשום ענין שאין יכול לבא לב"ד כו', ולקמן (דף מ"ח) ד"ה אמר רבא כו' כתבו במתנה דאי לא ידעינן באונסו ומבטל מודעא נראה שביעולו ביטול כו', אלמא דס"ל דעכ"ז מהני ביטול מודעות במתנה, וכן מבואר ברשב"ם (דף מ') בד"ה וא"צ לומר כתבו כו' שסיים והיינו דכתבינן ביטול מודעא בשטר מכירה ומתנה, ומוכח מכל הנ"ל דלא כהקצה"ח והב"מ, וע"כ מוכח לומר לשיטת התוס' והרשב"ם הנ"ל, דסברתם היא דלכן מהני ביטול מודעא משום דאמרינן דחזר ונתרצה אח"ז, וכמש"כ הר"נ בפ' השולח להדיא ע"ש וכמו דמצינו בסקריקון לקמן (דף מ"ח) ובגיטין דף נ"ח) דבכתב לו אחריות גם שמואל מודה דהקנה לו ברצונו הטוב משום דכולי האי לא היה לו לעשות, וה"ה בביטול מודעות אמרינן דלא היה לו לבטל המודעות, ויש להאריך בזה, וכן יש לדון במסר מודעא על מי שציית דינא כנ"ל

ועפ"ז יש לתרץ שיטת התוס' והרשב"ם הנ"ל דלכן מהני ביטול מודעות אליבייהו משום דממודעא אינה מוכח' כ"כ, די"ל דהיה לו אונס שיכול לברר ולילך לפני ב"ד היכא דחבירו הוא ציית דינא רק המודעא מחשיבתו לאונס, ולכן מהני ביטול משום דבכה"ג הא נתבאר דמועיל

גם נלע"ד לתרץ עפ"ז דברי הנ"י בחזקת הבתים (שם) סמוך להאי עובדא דפרדיסא מש"כ בשם רבינו יונה דאם אנסוהו עד שביטל המודעא מכרו קיים וכן הדין בגט ומתנה כו', וכתב הב"י באה"ע (סי' קל"ד) דדברי תימה הם דהא תליוהו ויהיב וגירש לאו כלום ואיך יעלה על הדעת לומר כן ע"ש, ולפמש"כ ניחא, די"ל דמיירי ג"כ כמו הך עובדא דפרדיסא הסמוך לזה,. במוחזק לציית דין ואינו רוצה להעיז פניו בפרהסיא, ורק ע"י הכמנת עדים הכירו אונסו כמש"כ הנתיבות בשיטת הנ"י כנ"ל, ובכה"ג הא נתבאר דגם בגיטין ומתנה אם ביטל המודעא אין ממש בהמודעא כמו שהוכחתי, ולכן הגט כשר דהא מצי לילך לב"ד, ויש להאריך בזה

וע"כ בנ"ד שהאשה אינה מוחזקת למסרבת לילך לד"ת ולולא המודעא בוודאי אף אם הי' מביא עדים שיעידו שחטפה ממנו מעות ולא רצתה להחזיר לו עד שיגרשנה הי' ברור שלא מקרי אונס, דהיינו אמרינן שה"ל להבעל להתרותה לד"ת, רק המודעא מחשיבתו לאונס לכן עכשיו דביטל המודעות כנהוג לא מקרי זה אונס כלל כנ"ל. ועוד יש להקל בנ"ד לפי מה דנתבאר בשאלתם דהעדים העידו בתורת עדות שאינם יודעים מאיזה אונס כלל, א"כ י"ל דזה הוי טעות דעבידי למטעי דנאמנים העדים דלאו כ"ע דינא גמירי לפי שהיו סומכים לחתום כן אף בלא ידיעה, וכמש"כ המהר"ם אלשיך (בסי' ע"א) והובא בנתיבות (ס"ק ו') דנאמנים ולא מקרי חוזר ומגיד, ויש להאריך בפרט זה. ומש"כ מעכ"ת דנ"ד הוא חשש דאורייתא, הנה לדעתי ברור דאין בנ"ד רק חשש דרבנן, דהא מבואר בב"ב (דף מ') בתוס' ד"ה מחאה בפני שנים כו' דמה"ת לא מהני מודעא בכתב משום מפיהם ולא מפי כתבם אלא תקנת חכמים היא להציל הנאנס ע"ש, א"כ בנ"ד דהעדים אינם יודעים כעת מהאונס כלל ואין להחמיר רק משום מה שחתמו על המודעא, וכיון דשיטת התוס' דמודעא בכתב אינה אלא מתקנת חכמים ע"כ אין להחמיר בנ"ד רק מדרבנן, ואף לשיטת הנ"י שם דמחאה ומודעא מועילו' מה"ת דאין זה מקרי מפי כתבם דכיון דכותבין בלשון שליחות שאני ע"ש, מ"מ הא זה אינו שייך אלא על ביטול המודעא או במחאה, אבל במה שכתבו במודעא והכרנו באונסו לא מהני לשון שליחות כיון דהוא עצמו אינו נאמן בזה, וכמש"כ הקצה"ח (סי' ר"ה ס"ק א') בארוכה ע"ש, לכן בנ"ד כיון דביטל המודעא ועיקר החומרא הוא משום מה שנכתב והכרנו באונסו וכיון דמה"ת אין מודעא בכתב מועלת משום מפיהם ולא מפי כתבם ע"כ אין זה אלא חשש דרבנן, לכן יש לסמוך להקל בנ"ד כפי מה שנתבאר לעיל בארוכה

ענף ג

ולולא דמסתפינא הייתי אומר בעז"ה מלתא חדתא ויסוד גדול להקל במודעא בכתב, בגט, דלא מהני כלל כפי שיבואר, וזהו, דהא קיי"ל בגט מעושה שלא כדין דהגט בטל מה"ת, ואף לשיטת הרמב"ם (ספ"ג מה"ג) דאם טעו ב"ד של ישראל ואנסו שלא כדין דהגט כשר מה"ת, טעמו כמש"כ הלח"מ שם דעכ"פ איכא מצוה לשמוע דברי חכמים, וכבר הארכתי לעיל (חלק זה סי' י') בפי' הרמב"ם הנ"ל] אבל אם האשה אנסתו שלא ע"פ ב"ד אז לכ"ע הגט בטל מה"ת כיון דהוי שלא כדין, וקיימא האשה בחזקת א"א, וכמבואר ברמב"ם שם דאם האונס הוי שלא כדין אינו גט, וזה ידוע דהיכא שכתב אינו גט אין בזה שום ספק כלל כמש"כ הרמב"ם (פ"י מה"ג), והנה זה פשוט היכא שעדים חתמו על המודעא שנכתב בה והכרנו