באר יצחק אבן העזר רע

לקבל הגט ואבי' גופי' לא הוי רק שלוחה א"כ איך יכול לעשות שליח, הא ש"ק לא מצי לעשות שליח דמילי לא מימסרי, בשלמא להסוברים דבנתנה לו רשות לעשות שליח יכול למנות שליח, ניחא אף דהכא לא נתנה רשות בזה מ"מ י"ל דהתורה עשאתו דהוי כמו דנתנה לו בתו רשות בפירוש לעשות שליח אחר משום דכל זכות שיש להבת בעשייתה נתנה התורה לו, אבל להחולקים דס"ל דאף דנתנה לו רשות לא מהני קשה כנ"ל, ומחומר הקושיא הנ"ל מוכח לומר דהא דמילי לא מימסרי לא שייך אלא אם צריך השליח לרצון המשלח, אבל באם שהשליח א"צ רצון המשלח דיכול להיות שליח בע"כ של המשלח כמו באבי', לא שייך לומר מילי לא מימסרי דעיקר הטעם הוי דמה דמסר המשלח להשליח אין לו כח למסור לאחר, וכאן לא צריך אבי' למסירתה כלל, וה"ה י"ל בשליח ב' דהיכא דא"צ דעתו ורצונו לא שייך לומר מילי לא מימסרי כדמצינו במשלח ושליח א'

והפני משה ירושלמי גיטין פ"ו ה"ב) תמה על הטור שכתב בפשיטות דחצר דשליח מהני מהא דאיתא (שם) דבעי ר' אלעזר חצירו של השליח מהו שיעשה כידו, ולא אפשטא, ומנ"ל להטור לפשוט ספיקו של הירושלמי, וגם במל"מ (פ"ו מה"ג) תמה ג"כ על הטור בזה כיון דלא נפשט בש"ס דילן, ונשארו בצ"ע

והפני משה מפרש שם כוונת הספק של הירושלמי, משום די"ל דדוקא באשה גופא אתרבאי חצירה לשליח ולא בשלוחה, ויפה כתב, משום דאין לומר דהספק הי' משום מילי לא מימסרי לשליח, דא"כ קשה להך שיטה דס"ל דש"ק יכול למנות ש"ק אחר אף בלא נתנה לו רשות כשיטת המרדכי הובא' בקצה"ח (סי' רמ"ד)], א"כ מה קמיבעיא לי', וע"כ מוכח דהפי' בספיקו דירושלמי הוא כמש"כ הפ"מ, ומילי לא שייך כאן כמש"כ לעיל משום דבע"כ מותיב בה כדמוכח לומר לשיטת הטור ושו"ע, וכיון דעיקר הספק הי' אם מהני חצר בשליח י"ל דהוכיח הטור מש"ס דילן דמהני מהא שכתבתי לעיל דמוכח דהא דאבי' מקבל גיטה דלא הוי רק כשלוחה, ובקדושין (מ"ד ע"ב) אמרינן אי כחצר אבי' דמיא כו' ע"ש, אלמא דיש תורת חצר לאבי' דמהני חצירו של האב לקבל את הגט, והא האב גופי' אינו רק שלוחה, ומנ"ל להגמ' דאבי' יכול לעשות חצירו לשליח כיון דהוא ג"כ אינו רק שלוחה ולא עדיף משליח בפי', דהתורה עשאתו כשלוחה בפירוש כמש"כ השיבת ציון (שם), אלמא דחצר דשליח מהני ג"כ, וכיון דעיקר הספק דירושלמי הוא כמש"כ הפ"מ וכמש"כ דבחצר לא שייך לומר מילי לא מימסרי כו', א"כ שפיר מוכח מש"ס דילן דגם בשליח שייך דין חצר, ויפה כתב הטור

והנה המחנה אפרים (ה' מכירה וקנין חצר סי' א') כתב להא דב"ב (דף פ"ה) דאיתא התם ברשות המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכור מקומו, והובא בטור ח"מ (סי' ר') שכתב ג"כ דאם היו מופקדים וא"ל המוכר תנם ללוקח לא זכה ללוקח באמירה בעלמא עד שיאמר יזכה חצירי לפלוני דחצירו כידו והרי הוא יכול לזכות לאחרים, והקשה אי נימא דחצר משליחות אתרבאי היכי מצי זכי חצירו של נפקד ללוקח, דהא הנפקד גופי' לא הוי רק שליח, וחצר דאחרים אינו זוכה רק אי נימא דהחצר הוא שלוחו של נפקד, א"כ הא מילי לא מימסרי לשליח, וכמו כן קשה על מש"כ הטור (אה"ע סי' ק"מ) דחצר דשליח יכול לקבל הגט, וע"כ צ"ל דס"ל להטור דחצר דגברא משום יד קאתי, ולמדנו ג"כ דמש"כ הטור דאם קיבל הנפקד עליו דקנה הלוקח כשהוא ברשות הנפקד, היינו דוקא כשהנפקד עומד בצד חצירו דאז חצירו דומה לידו כיון דסמוך לו אבל אם הנפקד אינו עומד בצידו דלא מהני רק מדין שליח לא מהני אף שקיבל עליו הנפקד ע"י ציווי המפקיד לזכות ע"י חצירו דמילי לא מימסרי, עכ"ל המחנה אפרים, ותמה ג"כ על הרא"ש דהא לדעתו דחצר משליחות אתרבאי אף בעומד בצידו איך פסק להא דרשות המופקדים ע"ש, וזה תמוה דהא מבואר להדיא ברא"ש (פ"א דב"מ סי' ל"א) דחצר העומד בצידו הוי מדין יד ע"ש, וע' באחרונים בח"מ (סי' ר'), א"כ י"ל להרא"ש דמיירי ג"כ בעומד בצידו כמש"כ לשיטת הטור, והקצה"ח (סי' רמ"ד) כתב ג"כ דגם בחצר שייך מילי, והא דרשות המופקדים מהני היינו משום דזכייה מדין ידו ולא משום שליחות, א"כ לא הוי כאן שליח דשליח, אלא יד השליח, אבל אם זכייה משום שליחות לא מהני הא דחצר המופקדים משום דאין ש"ק עושה ש"ק, ולא נהירא לי, דהא הטור גריר בכ"מ בתר שיטת אביו הרא"ש, ודעת הרא"ש בגיטין (פ"ק סי' י"ג) להדיא דזכייה משום שליחות, א"כ קשה לדבריו איך פסק הטור להא דרשות המופקדים דמהני אם הנפקד אומר יקנה לו רשותי, וגם הרא"ש בב"ב (פ"ה סי' ט"ז) פסק ג"כ דיכול הנפקד לזכות ע"י חצירו לאחר ע"ש, אך לפמש"כ המחנה אפרים ניחא, די"ל דמיירי הרא"ש ג"כ בעומד בצד חצירו דמהני מן דין יד

וזה ברור דלשיטת הרא"ש והטור דס"ל דזכייה מדין שליחות, מוכח מהא דב"ב דחצירו דשליח מהני, ומילי לא שייך בחצר כמש"כ לעיל דשאני חצר דבע"כ מותיב בה, אך המ"א כתב די"ל דהטור והמחבר באה"ע דכתבו דחצר דשליח מהני, וכן הא דב"ב דרשות המופקדים כו' מיירי הכל בעומד בצידו דוקא כנ"ל, ואין להקשות על המחנה אפרים מב"מ (דף י"א) דמעשה בר"ג דאמר מעשר עני שאני עתיד כו' נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה לעניים, ומקומו מושכר לו, די"ל דהך סוגיא דב"מ דס"ל דהתם הוי משום קנין חצירו ס"ל כדאמרינן בקידושין בגמ' (דף כ"ז) להדיא דמאי מושכר מושכר למעשר ע"ש, או דשאני ר"ע דיד עניים הוי כמבואר שם ועדיף משליח

אמנם לעד"נ להוכיח דאף הרא"ש דס"ל דזכייה מן דין שליחות הוא, וגם ס"ל דחצר דאינו עומד בצידו לא הוי אלא מדין שליחות, עכ"ז מוכח דס"ל להרא"ש והטור דיכול הנפקד לזכות לאחרים ע"י חצירו שאינו עומד אצלו, דהא הרא"ש בגיטין (פ"ק סי' י"ז האריך להוכיח דמעמד שלשתן מהני אף בע"כ של הנפקד משום דאל"כ למ"ל למעמ"ש, דהא אמרינן בב"ב דברשות המופקדים אצלו קנה כשמקבל עליו, א"כ הא יכול לומר זכה להנפקד כנ"ל, ודוחק לומר שתקנו זה כשאין הפקדון ביד הנפקד, דהא לא שכיח שיפקיד פקדונו ביד אחר כו' עכ"ל, א"כ מוכח להדיא דאף באינו עומד בצידו מהני ג"כ הך דב"ב, דאל"כ מנ"ל להוכיח דמעמ"ש מהני בע"כ, הא י"ל דתקנו מעמד ג' משום תקנת התגרים כשיהא הנפקד בעיר אחרת ולא אצל הפקדון דהא אינו נושא הפקדון אצלו בכ"מ שהולך, [ועוד דאם הי' אצל הפקדון למ"ל מעמד ג' הא יכול לזכות ולמסור המנה בידו של המקבל כקושייתם] ומשום זה דשכיח תקנו מעמ"ש, אלא ע"כ מוכח דיכול הנפקד לזכות ע"י חצירו אף שאינו עומד בצידו

ועוד מוכח כן ממה שהוכיח שם עוד דמעמ"ש מהני אף בע"כ, מהא דאמר רבא בעובדא דאיסור אי במעמ"ש לא אזלינא, דאין לומר דאי אזיל הי' מתבייש לומר שאינו רוצה א"כ בלא"ה הי' לו לירא שמא יאמר לו זכה כו', ודוחק לומר שבאותה שעה לא הי' ברשותו של רבא עכ"ל הרא"ש א"כ מוכח מזה ג"כ דאף באינו עומד בצידו מהני ג"כ הך דרשות המופקדים, דאל"כ קשה על הוכחתם דהא י"ל דהי' מתבייש לומר שאינו רוצה, ומש"כ דבלא"ה הי' לו לירא שמא יאמר לו זכה, יש לדחות דהא רבא כשילך אצל איסור לא יהי' עומד בצד חצירו א"כ לא יהי' מהני זכה לפלוני, אע"כ מוכח מהרא"ש הנ"ל דרשות המופקדים מהני אף באין עומד בצידו אף דלא הוי רק מדין שליחות ולהרא"ש] ואפ"ה מהני, משום דהא זהו כלל בב"ב עד שיקבל עליו או שישכור מקומו, וכמו דישכור מקומו מהני אף באינו עומד בצידו ה"ה הא דיקבל עליו, וכיון דמוכח מהרא"ש דס"ל דמהני אף באינו עומד בצידו ודאי גם הטור אינו חולק על אביו כנ"ל, וגם לא מצינו שום חולק בזה עליו, ובח"מ (סי' קכ"ו) פסק הטור ג"כ דמעמד שלשתן מהני בע"כ וכן פסק המחבר (שם סעיף ז') והוא מחמת הראיות הנ"ל, א"כ מוכח כמש"כ בעז"ה דבחצר לא שייך מילי, ולכן סתמו הטור והמחבר (סי' ר' ורמ"ג וסי' קכ"ה וש"ך ס"ק ל"ב) דרשות הנפקד מהני ולא חלקו בין עומד בצידו או לא, משום דלעולם קנה, וע' בטור אה"ע (סי' ק"מ) ומחבר (שם בשו"ע) שכתבו דבחצירו דין השליח כדין האשה לכל דבר, וכמו באשה מהני אף