באר יצחק אבן העזר רסט

אחר כתב חניכתו, והי' קשה לי' דמתחלה נקט המשנה כתב חניכה כשר דמשמע דיעבד דוקא ואח"ז קאמרי דכך היו נקיי הדעת עושין אלמא דלכתחלה ג"כ כשר, והמשנה סותרת דבריה בתכ"ד ומשום זה ס"ל להרמב"ם לפרש המשנה באופן אחר, והוא, דאמרו (שם דף ל"ד) התקין ר"ג לכתוב איש פ' וכל שום כו', ופי' הראב"ד הובא בר"נ שם] דאיש פ' הוא שיכתוב שם מ"כ ושם מ"נ וכל שום שיש לו היינו כל שמות שיש לו במקומות אחרים, ואית דמפרשים שהובאו בר"נ שם] פי' זה ביותר ביאור דתקנת ר"ג היתה בשמות של מ"כ ומ"נ לעכב בדיעבד ושמות אחרים שיש לו תיקן רק לכתחלה ולא דיעכב בדיעבד ע"ש בר"נ, ולפ"ז י"ל דלכתחלה לא סגי לכתוב חניכה לבד משום שאחר שתיקן ר"ג לכתוב כל שמות שיש לו, אף שם הטפל ג"כ, לכן אף דבדיעבד סגי בחניכה לבד משום דהוי כשם העיקר, מ"מ לא עדיף משם העיקר לבד דתיקן ר"ג דלכתחלה בעי ג"כ שם הטפל, ולכן אחר תקנת ר"ג מחוייב לכתחלה לכתוב גם שם הקודש שלו דלא גרע מן שם הטפל, אך קודם תקנת ר"ג הי' די בחניכה לבדו, והמשנה דתנן כתב חניכה כשר מסתמא נשנית אחר תקנת ר"ג דהא המשנה דהתקין ר"ג נישנית לעיל מקודם המשנה דכתב חניכה כשר, וזוהי כוונת המשנה דדוקא דיעבד כשר בכתב חניכתו ולא לכתחלה, דהא תקן ר"ג לפרש כל שמותיו, אבל בדיעבד סגי בחניכה לבד ואף שהוא שם לעז ולא שם הקודש, מ"מ הא ניכר לכל בשם זה, וכדי שלא נימא דשם חניכה גרוע משום דלא הוי אלא שם לעז ולא שם הקודש, וה"א אף בדיעבד לא יהא מועיל, ע"ז מסיים המשנה דכך היו נקיי הדעת עושין, ונקט המשנה היו בלשון עבר [וע' בסנהדרין דף כ"ג כה"ג] היינו שכך היו עושין מקודם תקנת ר"ג, וכיון דהיו עושין כן קודם תקנתו אלמא דשם לעז ג"כ כשר לכתוב בגט, א"כ ממילא אף אחר תקנתו שהתקין לכתוב כל שמותיו לכתחלה מ"מ בדיעבד כשר שם חניכה לבדו, משום דהוי כשם העיקר דכשר בדיעבד עכ"פ, וע"ל סי' ח' מחלק אהע"ז ענף ב' בענין מה שנשנה קודם התקנה] ושפיר פסק הרמב"ם דחניכה אינו כשר רק בדיעבד, ומתורצת קושית התוס' שם) ד"ה והוא דאתחזק כו' ע"ש, כי לשון המשנה מדוקדק' מאוד לפמש"כ, וגם בחתימת העדים שפיר פסק הרמב"ם דלכתחלה יחתמו פב"פ עד, משום דלא קאי ע"ז הך וכך היו נקיי הדעת כמבואר בפי' המשניות, ובעז"ה דברי הרמב"ם מדוקדקים

אכן בנ"ד ודאי לכתחלה כשר בכתבו שם חניכה לבד, משום דחניכה שהכל קורין אותו כשר לכתחלה כמש"כ התוס' בגיטין (שם) וכמש"כ הב"ש והדרישה, וכן מוכח קצת בירושלמי (פ' המגרש סוף ה"ט) וז"ל כתב חניכה כשר אפילו כתב איני כשר ור' אבוה כתב א' ור"ח כתב ס' שמואל כתב חרותא עכ"ל, וכה"ג איתא בש"ס דילן (דף ל"ו) דר"ח כתב בחתימתו ס', א"כ מבואר דהעד רשאי לחתום לכתחלה בחניכה לבד, ואף שיש לחלק דשאני עד שניכר לכל בכת"י כמו שמבואר בתה"ד (סי' רל"ד), ומ"מ יש לדקדק למה כתבו בירושלמי לזה דמיירי בעדים על הך פיסקא דכתב חניכה כשר דמיירי בשם הבעל, וע"כ מוכח דכוונת הירושלמי לאשמועינן דכמו בחתימת עדים רשאי לחתום לכתחלה בחניכה שהכל קורין להם [כמבואר בש"ס דילן (שם) דשאני רבנן דבקיאי סימנייהו], ה"ה בשם הבעל דרשאי לכתוב לכתחלה בחניכה שהכל קורין לו כנ"ל, ויותר אין להאריך בזה

סימן יד מה שנשאלתי מאת הרב הגאון המפורסם המנוח מוה' יצחק אייזיק זצ"ל אב"ד דק"ק סאוויל

על אודות מש"כ המחבר באה"ע (סי' קמ"א סעי' ל') בנוסח הרשאה ותיכף שיגיע גט זה ליד אשתי או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה תהא מגורשת ממני כו', איך כתב ליד שליח שלוחה, הא אין שליח קבלה עושה שליח ב' משום דהו"ל מילי דלא מימסרי לשליח כמבואר (שם סעי' מ"ג), וגם במש"כ ליד שלוחה, ג"כ צ"ע, הא יש פוסקים דס"ל דאין ש"ק מקבל משליח בעלה כמבואר (שם סעי' א'), אכן בזה י"ל דכיון דנותן הבעל רשות ליכא טעם דבזיון דאמרו בגיטין (דף ס"ג), והב"ש (שם ס"ק ד') כתב בשם הריב"ש דהעיקר דיכולה לעשות ש"ק, ואף שהרמ"א (שם סעי' כ"ט) כתב דאין לגרש ע"י ש"ק בזה"ז, מ"מ סתם הרמ"א בזה, משום דהא כתב הט"ז [והובא בב"ש ס"ק מ')] דבעת הדחק עושין ש"ק, אבל מש"כ לשליח שלוחה צע"ג עכ"ל הרב הנ"ל ובאמת זוהי תמיהה רבתא

ענף א

תשובה כתב הטור (אה"ע סי' ק"מ) אם נתן הגט לחצר של שליח קבלה מספקא לן אם דינו כדין האשה בזה, ומסיים דמסתברא שדינו כדין האשה לכל דבר, וכן פסק המחבר (סי' ק"מ סעי' ג') דחצר של ש"ק מהני כמו דין האשה לכל דבר, והב"י תמה (שם) על הטור דמהיכא תיתי לפלוגי בינייהו כלל ע"ש, ולכאורה יש להקשות, הא אין ש"ק יכול למנות ש"ק אחר דמילי לא מימסרי לשליח א"כ איך יכול חצירו של השליח להיות ש"ק, והא חצר דגברא משום שליחות אתרבאי כמבואר בב"מ (דף י') ואף דחצר דאתתא מידה אתרבאי, עכ"ז קשה איך יכול חצירו של זה דלא הוי רק שליח גבה להיות יד לה דהא לא עדיפא כחה מכחו, ומה שפסק הטור (סי' קמ"א) דש"ק מצי לעשות שליח ב', הוא משום דהשליח הב' נעשה שלוחה של האשה, אבל בחצר ליכא למימר דנעשה שלוחה שהרי אין החצר שלה ולא הוי שליח אלא גבי בעל החצר השליח ובכה"ג י"ל דהוי מילי כו', והט"ז (ריש סי' ק"מ) תמה ג"כ על הטור רק שכתב בקצרה, והקצה"ח (סי' רמ"ד) כתב דלכן פסק הטור דמועיל חצר דהשליח משום דחצר דאשה הוי מדין ידה, ולכן לא אמרינן בזה מילי לא מימסרי ע"ש, ובאמת ג"ז אינו כפי שכתבתי לעיל דאיך יהי' עדיף כחה מכחו, וכיון דגבי השליח דהוא איש לא הוי רק מן דין שליח, א"כ איך יכול להיות יד לגבי האשה, וגם אין לומר דהטור ושו"ע מיירי בחצר שעומד בצידו דהוי מן דין יד, ובאמת חצר המשתמר שאינו עומד בצידו דלא מהני רק מדין שליחות נימא דלא מהני בשליח, דהא כתבו דדינו כדין האשה לכל דבר, וכיון דאשה יכולה לעשות חצירה לש"ק אף דאינה עומדת בצידו כמבואר (סי' קל"ט), א"כ ה"ה השליח דדינו כדין האשה לכל דבר, ועדיין קשים דברי הטור והשו"ע כנ"ל

ונלע"ד בזה, דהטור והשו"ע ס"ל דבחצר לא שייך לומר מילי לא מימסרי לשליח, משום דהא רש"י פי' בגיטין (דף כ"ט) דלכן לא מימסרי משום דאין כח בדברים להיות נמסרים לאחר, וי"ל דז"א שייך רק אם צריך המשלח לדעת ורצון השליח אז אין לו כח לקבל השליחות מן דברים, אבל היכא דא"צ רצון השליח כמו בחצר דבע"כ מותיב בה דרחמנא שוויה בע"כ לשליח, אם רצו הבעלים לעשות חצירן לשליח, מהני אף במילי, וגם הא חזינן דאין אנו דנין בחצר לומר דלא שייך בי' דיני שליחות משום דלא הוי בן ברית, ובעינן מה אתם כו' והוא ג"כ מה"ט כמש"כ הפ"י בגיטין (דף כ"א)

וכעין זה מוכח מגיטין (שם) דאמרו שליחות לקבלה אשכחן בע"כ שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בע"כ, וכן אמרו (שם דף ס"ב) דרחמנא עשאו לאביו לשליח ע"ש, וע' פ"י (שם דף ס"ד) ובדורש לציון (דרוש י"ג) ובשיבת ציון (סי' פ"ו) שהקשו איך יכול להיות שליח במילתא דמשלח לא מצי משוי' ותי' ע"ש, ואף דקטנה אינה. עושה שליח עכ"ז ג"ז תי' הפ"י שם, והא דרחמנא עשאו לשליח לא עדיף משליח בפירוש במקום המועיל רק חידוש התורה דנעשה האב שלוחה בע"כ וכמו שנתנה לו רשות מרצונה הטוב, ולפי מאי דמצינו דאביה הוי שלוחה לקבלה יש להקשות הא איתא (שם דף ס"ה) דאביה יכול לעשות שליח