באר יצחק אבן העזר רסז

שם אביו אינו רק מדרבנן לשיטת הרא"ש כמש"כ הג"פ דזה נובע מפסול שינוי שם עירם דאינו רק מדרבנן כמש"כ הגאון רע"א זצ"ל (סי' קט"ז), והנה הב"י (סי' קכ"ט) כתב דהרא"ש ס"ל דהא דשינה שם עירו בגיטין (דף פ') מיירי ביש לו ב' שמות בשני מקומות במקום כתיבה ובמקום נתינה וכמש"כ התוס' והרשב"א והר"ן, ושיטת הרא"ש בגיטין (דף ל"ד) לפרש הא דמבואר בגמרא שם והוא דאתחזק בתרי שמא כו' כפי' רש"י דאם לא ידעו הב"ד מן שם מקום נתינה וכתבו רק שם מקום כתיבה דכשר ואף דנתברר לבסוף דיש לו שם אחר במקום אחר, וסברתם דאף דאכתי שייך לעז בזה מ"מ כשר משום שלא פסלו חז"ל משום חשש לעז אלא היכא דפשעו העדים והסופר שכתבו הגט שלא כדין משום דידעו שם מ"נ, אבל היכא שנכתב הגט כדין דהעדים לא פשעו בזה כלל לפי שלא ידעו משם מ"נ, לא פסלי חז"ל משום לעז, וכן כתב הט"ז (שם), לכן היכא דהעדים והסופר לא ידעו אם אבי האשה הוא לוי או לא, וסמכו על העד שהעיד כן דהא ע"פ דין נאמן ע"א בזה ולא פשעו כלל, ע"כ אף דנתברר אח"ז דאינו לוי מ"מ כשר הגט לשיטת הרא"ש הנ"ל, [וכן מהאי טעמא יש להקל בשינה שם אביו לגמרי], משום דהא עיקר הפסול בשינו שם אביו נובע מהמשנה דשינה שם עירם כנ"ל, ושינה שם עירם הא מיירי ביש לה ב' שמות בב' מקומות דאינו פסול רק בפשעו העדים, וכיון דעיקר הפסול מחמת לעז המבואר במשנה דשינה שם עירם מיירי היכא דפשעו העדים, א"כ מנלן לחדש ולפסול בנ"ד או בשינה שם אביהם אף היכא דלא פשעו העדים, דהא זהו כלל בידינו דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ומנלן לחדש חומרא מדעתנו ולגזור גזירה חדשה יותר מן המבואר במשנה

ועוד נלע"ד להוכיח [דלשיטת הרא"ש אינו פסול אף שינוי גמור היכא דלא פשעו] מהש"ס (שם דף פ') על הא דהי' במזרח וכתב במערב אילימא בעל היינו שם עירו, וקשה הא הוי מצי הגמ' לומר דלכן תני הי' במזרח לבבא בפני עצמו, להורות לנו דזה פסול אף היכא דלא פשעו העדים, דאי מן שינוי שם עירו לא הי' פסול רק היכא דפשעו העדים אבל לא בלא פשעו, לכן תני הי' במזרח להורות דשינוי גמור בשקר פסול אף היכא דלא פשעו דזוהי גזירה בפ"ע דשינה לשם אחר לגמרי פסול אף בלא פשעו משא"כ שינה שמו ושמה דמיירי ביש לו ב' שמות בב' מקומות אינו פסול רק היכא דפשעו כנ"ל, וע"כ מוכח כמש"כ, דאף בשינוי גמור אינו פסול רק היכא דפשעו, ודומה ממש לשינה שמו ועירו בלא כתב רק שם מקום כתיבה דאינו פסול רק בפשעו לשיטת הרא"ש בפי' לוהוא דאתחזק כנ"ל

והא דמבואר בתשובת הרא"ש בשינה שם עירו פסול והובא באה"ע (סי' קכ"ט סעיף י')], התם מיירי בהמיר אבי המגרש ומן הסתם ידעו כולם שמו של אביו איך הי' נקרא בעודו יהודי, אך הבן לא רצה להזכיר שם אביו מחמת שהי' מתבייש בזה, לפי שהי' ניכר לכל שמו של אביו המומר, ולכן החזיק לאביו בשם אחר, א"כ פשעו העדים במה שכתבו שם אחר משום דאין יכול להחזיק לאביו בשם אחר כמש"כ הרא"ש שם, אבל בנ"ד דלא פשעו כלל, ומה הי' להם לחוש כיון דע"פ דין ע"א מהימן בזה, לכן אין לפסול לשיטת הרא"ש הנ"ל, והוא מילתא חדתא בעז"ה, ואף דמן האחרונים לא נראה כן מ"מ נראה לי כפי מש"כ בעז"ה ואף דהרבה פוסקים יש להם שיטה אחרת בהאי דוהוא דאתחזק הנ"ל עכ"ז הא נתבאר דלרוב הפוסקים אינו פוסל שינה אלא במה שצריך לכתוב וע' לעיל ח' או"ח ססי' ז"], אכן היכא דמחמת השינוי נתבטל ספירת הדברים פסול לכ"ע אף בלא פשעו, ומש"כ לא שייך אלא בפסול לעז

וגם יש להאריך בזה ע"פ מש"כ הרמ"א בח"מ (סי' מ"ט סעיף ב') דבטעות סופר דמוכח כשר השטר, וע' באורים ותומים (שם) שכתב בכוונת הרא"ש (תשובה כלל ב') בטעה הסופר שהוצרך לכתוב שמעון ולאה אשתו לוו מעות מן ראובן וכתב ראובן ורחל שלוו מעות ומסיק דהשטר כשר דכיון דמוכח הטעות מתוך השטר מקרי מוכח מתוכו ע"ש, א"כ מהאי טעמא לא נתבטלה ספיר' דברים בנ"ד, וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת. אך בנ"ד כבר נתבאר בלא"ה להוכיח דלא נתבטלה ספיר' דברים, ולכן קצרתי בזה הפרט דח"מ (סי' מ"ט) הנ"ל, ויש לדון הרבה בפרט הזה

ענף ה

ועוד נ"ל דמה שהוכיחו האחרונים מדברי הרא"ש דכתב לפסול בשינה דירתו משום לעז ולא משום שצריך לכתוב אלמא דאף במה שאינו צריך לכתוב ג"כ שייך משום לעז, אינה הוכחה, משום דבאמת משמע מהרא"ש (פרק השולח) שכתב דכן יש לפרש שינה שם עירו ושם עירה דמיירי ביש לו ב' שמות בב' מקומות שצריך לכתוב שם עירו ועירה כו' דמשמע דלכן פסול שינה שם עירם משום שצריך לכתוב, וכשיטת התוס', והא דכתב שאני שינוי דירה דיש לעז ושינוי לידה לא הוי לעז, וקשה אמאי לא חילק דשאני דירה מלידה לפי שאין צריך לכתוב מקום לידתו ויש לתרץ ע"פ מש"כ לעיל,, דלכן כתב הרא"ש לפסול בשינה שם אביו משום לעז, ובשינה שם עירו כתב בפסקיו דפסול משום לעז דאלו מחמת פסול דחתמו שקר הוי הולד כשר ואלו מחמת לעז הוי הולד ממזר, ובזה יש ליישב קושית הגט פשוט (ס"ק מ"ג) שהקשה למה כתב בתשובה לפסול שינוי שם אביו משום לעז ולא משום שצריך לכתוב ע"ש והא דכתב הרא"ש דבלידה ליכא לעז ולא כתב הטעם משום דא"צ לכתוב י"ל משום דנפ"מ באם שינה מקו' ולא כתב דירתו, משום דהא כתב הר"ן בתשובה בשם הרשב"א [והובא בב"י (ססי' קכ"ח)] דאם כתבו מקום הלידה אין צריך לכתוב שם הדירה, לכן אם כתבו מקום הלידה בשינוי ולא כתבו מקום דירתו דמחמת טעם שצריך לכתוב ראוי להיות פסול כיון דלא נכתב מקום דירתם, אכן לפמש"כ הרא"ש דבלידה ליכא לעז משום דאינו נקרא על שם לידתו לא הוי הוולד ממזר, ואף דאכתי פסול משום ששינה בדבר הצריך לכתוב וחתמו שקר, עכ"ז אין הוולד ממזר כמו בהי' במזרח כו', לכן כתב הרא"ש טעם זה להורות נפ"מ הנ"ל דהוולד כשר, וגם נפ"מ ביש למקום לידה ב' שמות בשני מקומות א' במ"כ וא' במ"נ דאם כתבו רק שם מ"כ דלא שייך לפסול בזה משום לעז, ואין פסול בזה משום דחתמו שקר, דהא כתבו מקום כתיבה, ולפ"ז י"ל דגם להרא"ש אינו פסול משום לעז אלא היכא שצריך לכתוב וכמש"כ התה"ד (סי' קפ"ד) ע"ש

ויותר י"ל דהא הרא"ש כתב זה בשם, ר"ת ובהגהות אשר"י גיטין (שם) כתב בשם ר"ת דצריך לכתוב גם מקום לידה, לכן י"ל דמש"ה לא כתב ר"ת להכשיר בשינוי מקום לידתו משום דא"צ לכתוב, משום דר"ת אזיל לשיטתו דס"ל דצריך לכתוב לכתחלה מקום לידתו, והא דכתב הרא"ש שם בשם הר"ת דמשום דחתמו שקר אין לפסול משום שאין צריך לכתוב כו' י"ל דהא הג"פ (ס"ק מ"ג) כתב ליישב מש"כ הרא"ש לפסול בשינה שם אביו משום לעז ולא משום דחתמו שקר במה שצריך לכתוב, משום דס"ל דמשום דחתמו שקר אין שייך לפסול אלא במה שמעכב כתיבתו בדיעבד אבל מה שאינו מעכב בדיעבד לא מפסל במה שחתמו שקר עכ"ל הג"פ, ולפ"ז שפיר כתב הרא"ש בשם ר"ת דמשום דחתמו שקר אין לפסול דכיון דא"צ לכתוב לא קיימי סהדי על הא, משום דהא בחולין (דף ג') כתבו בתוס' ד"ה דהא דאין צריך כו' די"ל דקאי אדיעבד, דכיון דלידה אינה מעכבת בדיעבד ע"כ אינו פסול משום שחתמו שקר, ולעז ג"כ ליכא משום דאינו נקרא ע"ש לידתו ולכן כשר, והרא"ש הביא הלשון כפי שכתב ר"ת, והר"ת כתב זה לשיטתו דמצריך לכתוב מקום לידתו לכתחלה, א"כ אין לנו הכרח מר"ת דיהא סובר לחוש ללעז אף במה שאינו צריך לכתוב, וי"ל דלא פליגי על שיטת הפוסקים דס"ל דפסול לעז אינו שייך רק במה שצריך לכתוב, דכיון דצריך לכתוב לכתחלה יאמרו דמן הסתם קיימי עדים ע"ז, א"כ אחר גירשה וכסברת התה"ד, אבל במה שאינו צריך לכתוב לכתחלה אין חשש לעז שייך כלל בזה דיאמרו דלאו על כולי מילתא קמסהדי ויתלו בטעות, ונתבאר בעז"ה לדחות. הוכחתם מן הרא"ש להחמיר בנ"ד, כי באמת אין זו ראי' כלל, ויש להקל בנ"ד לכל השיטות.