באר יצחק אבן העזר רסו

המחבר (שם) להכשיר שינה מקום לידתו כשיטת התוס' בגיטין ועיקר ראית התוס' שם מכתובות (דף כ"ד) דאין מעלין משטרות ליוחסין דלאו על כולא מילתא קמסהדי והשטר כשר אף דשיקרו, ולשיטת הש"ך בח"מ (סי' מ"ט) דכתב שא"ה דלא הוי שקר משום דאף דאין מעלין ליוחסין עכ"ז חזקה בודאי איתא, ולפ"ז נדחתה ראית התוס' והרא"ש הנ"ל שהוכיחו משם להכשיר שינה מקום לידה אכן מהמחבר דפסק שינה מקום לידה כשר מוכח דלא ס"ל כסברת הש"ך הנ"ל, רק כשיטת התוס' הנ"ל שהכשירו בשינה מקום לידה ע"פ הא דכתובות הנ"ל, ולשיטתם דס"ל דשינה שם מקום דירתם בטל מה"ת משום דנתבטל ספר כריתות, א"כ יש לעיין מ"ש משינה מקום לידה דכשר, ואין לחלק דשאני דבר שצריך לכתוב לכתחלה, דהא האידנא אין כותבין דירתם אף לכתחלה ואפ"ה שינה גרע טפי ובטל מה"ת, ובע"כ מוכח לחלק דשאני שינה דירתם, דכיון דניכר שם דירתו, מהכהן, וכמש"כ הרא"ש שם, לכן לא שייך בזה לומר דלאו על כולא מילתא קמסהדי ולא קאי להעיד על דירה וטעו בזה, משום דאין שייך לטעות במקום דירתם ע"כ נתבטל ספר הכריתות ובודאי אחר הוא, לכן הדין נותן דצריכה האשה לברר שקבלה הגט מבעלה, משא"כ במקום לידתם דמקום הלידה לא ניכר לכל יש לטעות בו, ע"כ י"ל דטעו ולא דקדקו לחקור אח"ז ולא נתבטל ספר הכריתות

ולפ"ז יש לדון גם בשטרות אם כתבו כהן על אינו כהן לפי מאי דמבואר בח"מ (סי' מ"ט ס"ז דבעינן בשטרות גם כן מוכח מתוכו] דפסול, משום דמחמת השינוי נתבטלה ההוכחה מתוכו, דהא צריך המלוה לברר דפ' לוה ולא הוי מוכח מתוכו, א"כ קשה על הש"ס שהכשירו השטר בכתבו כהן על אינו כהן, ואין לומר דמיירי דיש ג"כ עדי מסירה דמעידין ששטר זה נמסר מפלוני הלוה וגם עדים חתומים עליו, והוכחת התוס' שהוכיחו דאין לפסול השטר מחמת שחתמו שקר מסוגיא הנ"ל שפיר הוכיחו דאי נימא דפסול א"כ אף דהוי עדי, מסירה עכ"ז הא במזוייף מתוכו מודה ר"א דפסול, ואם ליכא עדי מסירה רק עדי חתימה לבד פסול וכמש"כ הב"ש (סי' קכ"ד וסי' ק"ל וקל"ב) והג"פ (שם) דאף לר"א דס"ל עידי מסירה כרתי עכ"ז בע"מ לבד פסול משום דבעינן מוכח מתוכו לכן אם כתבו כהן על אינו כהן פסול אף בשטרות משום דנתבטלה ההוכחה מתוכו, דז"א דהא רב ס"ל בגיטין (דף פ"ו) דבשטרות אין הלכה כר"א ובעינן ע"ח, וכללא הוא דרב הונא עביד בכל מילי כרב כמבואר בשבת (דף קכ"ח) ובב"ב (דף קנ"ג) בתוס' ד"ה שלחו לו כו', וגם, הא רב הונא גופא אמר התם בשם רב דאין הלכה כר"א בשטרות ורב חסדא ס"ל התם בגיטין דאין הלכה כר"א בשטרות, א"כ לשיטת התוס' בגיטין (דף כ"ד) ובב"ב (דף קס"ח) דר"מ בעי מוכח מתוכו כמבואר בח"מ (סי' מ"ט), א"כ קשה אמאי כשר השט"ח בכתבו כהן על אינו כהן והא בעינן מוכח מתוכו, וכיון דצריך המלוה לברר בעדים שזהו הלוה משום דמהשטר אין הוכחה מחמת השינוי הנ"ל, א"כ לא הוי מוכח מתוכו ופסול אליבא דר"מ, ושם בכתובות (דף כ"ד) גבי מעלין משטרות ליוחסין פליגי רב הונא ור"ח שם, וקשה הא הני אמוראי ס"ל דבעינן מוכח מתוכו א"כ אמאי השטר כשר לכ"ע, וע"כ מוכח דאף דכתבו כהן על אינו כהן, מ"מ כיון דנכתב שמו ושם אביו א"צ בעל השטר לברר שזהו הלוה, משום דתלינן דהעדים טעו והוי עדיין מוכח מתוכו

ולפ"ז מוכח דגם בגט בכתבו כהן על אבי האשה דלא נתבטל ספר הכריתות, מצד כש"כ, דהא חזינן דבשני יוסף בן שמעון דהוחזקו קיי"ל דצריכה האשה לברר שנתגרשה מבעלה, ולמאן דס"ל דבעינן מוכח מתוכו פסול הגט, אף דתברר שבעלה גירשה, ומ"מ לר"א דס"ל דע"מ כרתי כשר הגט ומקרי עדיין ספר כריתות, ועוד דהא לספירת דברים סגי שמו ושמה לחוד, ומשום מוכח מתוכו בעינן שמו ושם אביו, אלמא דמוכח מתוכו בעי הוכחה יתירה ממה דבעינן משום ספירת דברים, וכיון דמצינו בשינה וכתבו כהן על אינו כהן לא נתבטל השטר והוי עדיין מוכח מתוכו כש"כ דמקרי עדיין ספר כריתות וספירת דברים משום דתלינן בטעות, ומוכח לחלק דשאני שינוי שם עירו דבטל הגט מה"ת ונתבטל ספר הכריתות, משום דמקום דירחם ניכר לכל ונקרא כל איש על שם דירתו כמש"כ הרא"ש, משא"כ בכתבו כהן על אינו כהן דאינו ניכר לכל כל כך י"ל דטעו בזה ולא נתבטל ספר הכריתות משום שינוי זה, וכעין סברת הבית מאיר המובא' בתשובת הגאון רע"א זצ"ל (סי' קי"ז), אך שלא הביא ראי' לזה, וממש"כ מוכח כסברתו דבכתבו כהן על אינו כהן מקרי עדיין ספר כריתות

ולכאורה יש להקשות ע"ז מהא דקיי"ל דב' יוסף בן שמעון מוציאין שט"ח על אחרים משום דתפיסתו מוכחת עליו כמבואר בגיטין (דף כ"ד) ובח"מ (סי' מ"ט), ואפ"ה קיי"ל בגט דצריך לכתוב שמה משום ספירת דברים ולא סמכינן על הא דתפיסתם מוכחת עליו, דמחמת זה הוי ספירת דברים, א"כ לכאורה מוכח מזה דספירת דברים בעי הוכחה יתירה ממה דבעינן משום מוכח מתוכו, אבל באמת אין זה קשה כלל, משום די"ל דלכן לא סמכינן בזה על תפיסתם מוכחת ובעינן שיהי' מבואר בגוף הגט שם המתגרשת, כמש"כ הב"ש (סי קכ"ט סקכ"א), משום דבעינן ספר כריתות, דכתב הגט יספר לנו מי היא המתגרשת, דלא מהני מה דמוכח בתפיסתם, לפי דאם הגט קאי באגם ואינה מחזיקתו בידה אז אין כאן הוכחה מכתב ספר הכריתות, אבל בכתבו כהן בשקר דחזינן דהוי מוכח מתוכו עדיין, ובזה הא לא שייך לומר דהתפיסה מוכחת דהא הוי ספק מי הוא הלוה, ובע"כ מוכח דתלינן בטעות כיון דנכתב שמו ושם אביו ומקרי מוכח מתוכו דגוף הכתב מברר לנו כן כש"כ דמספיק דיהא נקרא ספירת דברים, א"כ לשיטת הרמב"ם יש להכשיר בכתבו כהן בשינוי, דהא עיקר הפסול דשינה שמו ושמה ושם עירם לשיטתו הוי משום דבעינן ספר כריתות, וכיון דחזינן דכה"ג עדיין מקרי ספירת דברים, ע"כ אין לנו לפסול הגט לשיטתו

וגם י"ל דהרמב"ם דפסק דשינוי שם עירו בטל מה"ת הוי ג"כ משום דצריך לכתוב לכתחלה שם עירו כמו לשיטת התוס' אך דהרמב"ם מוסיף לפסול משום זה בפסול דאורייתא, והא דכתב המחבר (סי' קכ"ט) דשינה שם עירו בטל מה"ת, אף דהאידנא אין כותבין, עכ"ז הא כתבינן מקום עמידתם, וע' בתורת גיטין (סי' ס"ח) שכתב דהאידנא דאין כותבין רק מקום עמידתם לכן היכא דשינה מקום עמידתם הוי כמו שינה מקום דירתם ופסול, והא דמבואר שם בשינה מקום עמידתם דכשר בעת הדחק מיירי בכתבו מקום דירתם ג"כ ע"ש, ולפ"ז י"ל דהא שכתב המחבר (סי' קכ"ט) לפסול בשינה שם עירו מה"ת, י"ל דכוונתו בשינה מקום עמידתם דזה הוי האידנא כמו מקום דירתם, אבל בשינו באבי המתגרשת וכתבו כהן כבר נתבאר להוכיח דאין בו פסול דאורייתא, היוצא לנו מכ"ז דלשיטת התוס' והרשב"א ולהנך דגורסים בגיטין (דף כ') הא דבעינן שינה שמו לשמה דס"ל דאין שינוי פוסל אלא במה שצריך לכתוב לכתחלה מן הדין, ומשום לעז, ולא במה שצריך לכתוב רק מצד המנהג דבזה אין שינוי פוסל בו, א"כ בשינה בכתבו כהן על אינו כהן כיון דא"צ לכתוב אלא מצד המנהג אין שינוי פוסל בו, ושאני שינוי מקום דירתם דצריך לכתוב לכתחלה כנ"ל, ולשיטת הרמב"ם דעיקר הפסול בשינוי שם עירם דבטל מה"ת, ופסול משום לעז בשינוי שם עירם לא מצינו להרמב"ם, ע"כ בשינוי כהן דנתבאר דאין בו פסול דאורייתא, לכן אין לנו שורש לפסול בשינוי זה לכל השיטות הנ"ל

ענף ד

אכן העיקר מה שיש להחמיר בנ"ד הוא לשיטת הרא"ש בגיטין (דף פ') דפסל בשינה שם מקום דירתם משום חשש לעז ולא משום שצריך לכתוב לכתחלה, וכן בשינה שם אביו פסל הרא"ש בתשובה, לכן יש להחמיר בכתבו כהן על אינו כהן דאף דאין צריך לכתוב עכ"ז פסול משום לעז כמש"כ הנו"ב (סי' פ"ט), והגאון רע"א זצ"ל (ריש סי' קי"ז), ואחר העיון יש להמציא קולא חדתא בנ"ד, דהא בנ"ד כתבו ע"פ עד אחד שהעיד כן, ועיקר הפסול בשינה