באר יצחק אבן העזר רסד

כן, ויש להקשות לתי' הרשב"א הנ"ל א"כ למה לי' להגמ' (שם) לומר הלכתא למנה קבור לא חיישינן, הא בלא"ה למאי דקיי"ל דמלוה בע"פ גובה מיורשין א"כ אף אי ניחוש למנה קבור מ"מ גובה מחמת פשיעתו, ויש לתרץ משום דנפ"מ אם לא הניח להם אחריות נכסים דאי נימא דלמנה קבור לא חיישינן מ"מ גובה מהמנה אף במטלטלי, ובחידושי לח"מ הארכתי הרבה בכ"ז, ואכמ"ל

סימן יב

נשאלתי בגט מומר שכתבו בשם אבי האשה שהוא לוי לפי שע"א העיד כן והבעל אמר אז שכמדומה לו שאבי' אינו לוי, ולא חששו לדבריו כי סמכו על העד, ואח"ז נתוודע שהוא אינו לוי, והענין הוא במקום עיגון גדול, כי לא נודע מקומו אי' הוא

ענף א

תשובה בעז"ה כבר מבואר בנו"ב (מה"ק סי' פ"ט ומה"ת סי' ק"ט) ובתשובת הגאון רע"א זצ"ל (סי' ק"ט) להחמיר בזה, אכן לדעתי הקלושה נראה דיש לדון להקל בנ"ד, ונקדים דברי התוס' (גיטין דף פ') ד"ה ושם עירו כו' אומר ר"י היינו דווקא עיר שדרין אבל עיר שנולד אף שינה כשר כיון שאין צריך לכתבו כו') והקשה המהרש"ל הא לא כתב דירתו ג"כ כשר בדיעבד, ותי' דכוונתם היא ע"פ מש"כ הרא"ש דבדירה יש לעז יותר ממקום לידתו, והמהרש"א תי' דס"ל להר"י דמעכב דיעבד דירתו אם לא כתב כלל, ולא ניחא לי' בתירוץ הרש"ל משום דמלשון התוס' משמע דהעיקר תלוי במה שצריך לכתוב ולשיטת הרש"ל העיקר חסר בדבריהם, אכן גם תי' המהרש"א אינו ברור, דהא מבואר בהגהות אשר"י (פ' השולח דף ל"ד) בשם ר"י דאם לא כתב עירו כשר ודוקא שינה פסול דהוי מזוייף מתוכו וכ"כ המרדכי והש"ג (בפ' השולח ופ' הזורק) בשם הר"י, וקאי על מקום דירה ולא על מקום לידה דהא בשינה לידתו מכשיר, א"כ חזינן דס"ל להר"י דמקום דירתו אינו מעכב בדיעבד

והעיקר נלע"ד דס"ל להתוס' דמה דצריך לכתוב לכתחלה אף דאין עיכוב בדיעבד דפסול בשינה, וראי' לזה דהא התוס' הוכיחו דאין צריך לכתוב מקום עמידת הבעל מדלא מוקי הגמרא בבעל ומקום עמידתו, אי נימא דשינוי אינו פוסל אלא במה שמעכב בדיעבד, א"כ מנ"ל להוכיח דא"צ לכתוב לכתחלה מקום עמידתו, וע"כ מוכח דס"ל דמה דצריך לכתחלה דפסול בשינה משום דהוי משנה ממטבע שטבעו חז"ל כמש"כ הפ"י בסוגיא זו, ואף לחכמים דלא ס"ל למשנה ממטבע כו' מ"מ בזה מודי דשינה גרע, וגם י"ל דלכן פסול שינה במה שצריך לכתוב לכתחלה דכיון דצריך לכתוב א"כ קיימי עדים עלה וחתמו אשיקרא כמבואר בח"מ (סי' מ"ג סעיף כ') דאף בממון פסול שקר גמור, ובגיטין כ"ע מודי כמש"כ הש"ך (שם), וכן כתב הגט פשוט (בסי' קכ"ז ס"ק כ') בשם הריב"ש שפסול בחליצה מוקדמת משום שחתמו אשיקרא, ודוקא במה שא"צ לכתחלה אינו מיפסל משום חתמו אשיקרא, דכיון דא"צ לכתוב לא קיימי עלה כמש"כ התוס' שם, ועוד י"ל דבמה דצריך לכתחלה יוציאו לעז לומר דלא גירשה משא"כ במה שא"צ לכתוב דיש לתלות דלא דייקו העדים שפיר כמו שמצאתי בתה"ד (סי' קפ"ד) שכ"כ ע"ש, וכ"ז פשוט

ובתשובת הגאון רע"א זצ"ל (סי' קט"ז) הקשה על הרא"ש שכתב ג"כ דמשום שחתמו שקר אין לפסול משום דלא קיימי עלה א"כ הו"ל לפסול בשינה דירתו משום חתמו שקר ולמה הוצרך לפרש לפסול משום לעז וגם תמה על הג"פ שהקשה על תשובת הרא"ש דפסול בשינה שם אביו משום לעז ואמאי לא כתב לפסול משום חתמו שקר, וקשה אמאי לא תמה הג"פ כן על הרא"ש בפסקיו עכ"ל, והנלע"ד דהא התוס' כתבו שם דשינה שם עירו מיירי דיש לאותה העיר ב' שמות בב' מקומות והב"י (סי' קכ"ט כתב דגם הרא"ש ס"ל כפי' התוס' הנ"ל, ע"כ י"ל דלכן לא כתב הרא"ש לפסול הנ"ל, דהא המשנה מיירי בכתבו שם מקום כתיבה ולא הוי שום שקר כלל דהא באמת נקרא בשם זה במ"כ, ולכן פסול משום לעז דאנשי מ"נ יוציאו לעז כמש"כ הרא"ש על משנה דהי' משנה שמו דגיטין (דף ל"ד), ועוד י"ל דלכן הוצרך הרא"ש לפרש דפסול משום לעז ולא משום חתמו שקר משום דהרא"ש כתב זה בשם הר"ת, והר"ת אזיל לשיטתו שהובא' לקמן ברא"ש שם] דפי' דהך זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים כו' קאי על הי' במזרח וכתב במערב דהוולד כשר, אבל בשינה שמו מודי דהוי הוולד ממזר, ולפ"ז קשה דמפני מה בשינה שמו הוי ממזר ואין לומר משום דחתמו שקר, דהא חזינן בהי' במזרח כו' דלרבנן לא הוי הוולד ממזר אף דחתמו שקר וצריך לכתוב לכתחלה, אלמא דמשום פסול דחתמו שקר לא הוי הוולד ממזר, ולכן פי' ר"ת דשינה דירתו חמור ביותר משום חשש לעז והוי בזה לעז יותר מהי' במזרח כו', וג"ז הוא תי' נכון על קושית הגאון הנ"ל

ולפי' הר"י שכתבתי דס"ל דלכן פסול בשינה משום דהוי דבר הצריך לכתוב, אין להקשות דמ"מ הי' במזרח כשר הוולד, משום די"ל ג"כ דשינה שם עירו הוי לעז יותר מן הי' במזרח, וכיון דצריך לכתוב א"כ יוציאו לעז דאחר גירשה דהא דייקי העדים בזה כנ"ל, וגם י"ל דהר"י ס"ל בהך דלקמן דאמרינן זו דברי ר"מ כו' כפי' רש"י דקאי על שלום מלכות וי"ל דס"ל לרבנן דא"צ לכתחלה לכתוב מקום עמידת העדים כמש"כ הרא"ש והובא כן בג"פ (סי' קכ"ח סק"ד), ולפי מש"כ הפ"י בסוגיא זו די"ל לפי' רש"י דגם רבנן מודי בהי' במזרח כו' דהוולד ממזר והא דנקט הגמ' שינה שמו י"ל לרבותא נקטי' דאע"ג דאין בו טעם כ"כ לפסול ע"ש, ג"כ ניחא, די"ל דהוי ג"כ מהאי טעמא דצריך לכתחלה לכתוב

אמנם אף שהפ"י הוכיח זה מתוס' יבמות (דף צ"א) מ"מ נלע"ד דלא כהפ"ו בזה, וע"כ כל המפרשים מודי דהי' במזרח לא הוי ממזר לרבנן, משום דהא הש"ס דייק דשינה שמו כ"ע מודי דהו"ל לערבינהו ולתנינהו, ואי נימא דהי' במזרח מודי רבנן א"כ הו"ל לערבינהו הי' במזרח עם שינה שמו, אע"כ מוכח דהי' במזרח לא קאי רק לר"מ ולא לרבנן, והוכחת הפ"י מתוס' יבמות הנ"ל דחה הגט מקושר ע"ש], ויש להאריך בכ"ז, היוצא לנו מדברינו דלשיטת הר"י בעל התוס' אינו פסול שינה רק במה שצריך לכתוב לכתחלה, ועפ"ז יש לתרץ קושית הגאון ר"א ברודא זצ"ל שהובאה בפנים מאירות (סי' כ"א) ובפ"י שם. **הג"ה [ובעיקר קושית הגאון הנ"ל מה שהקשה לפי הבנת המהרש"א בדברי התוס' הנ"ל דפסול שינה תלוי במה דמעכב דיעבד, אמאי מיפסל הי' במזרח כו' ואי נימא דמעכב דיעבד א"כ הו"ל למתני לא כתב מקום עמידתם פסול כמש"כ התוס' כה"ג (בדף כ') עכ"ל, נראה לע"ד לתרץ משום דהא במשנה דהי' במזרח כו' תנן תצא מזה ומזה ולא זה וזה זכאים במציאתה ומ"י כו' וביבמות (דף פ"ז) פליג ר"א וס"ל דראשון זכאי במציאתה ומעשה ידיה וטעמא דמדידה לדידי' לא קניס כדאמרי שם (דף צ"א), והכא בגיטין לא פליג ר"א, ואדרבה משמע דמודה מדלא פליג רק בסיפא דהך משנה דר' אליעזר אמר אם לאלתר יצא כו', ולכאורה קשה בכתב למלכות מדי דהא הב' אין צריך להוציאה רק מדרבנן כמש"כ התוס' שם בד"ה וצ"ג כו', א"כ מפני מה האחרון אינו זכאי במציאתה ואף דאסורה לו מדרבנן, הא ביבמות הנ"ל ג"כ אינה אסורה לא' רק מדרבנן ולכן זכאי הא' במציאתה לר"א א"כ הכא ג"כ נימא הכי, אך י"ל דשאני הכא דהבעל פשע כיון דראה דלא נכתב כהוגן ולשם אותה מלכות, דהא לא הי' רשאי לישאנה רק על סמך הגט אשר בידה כמבואר (ספ"א דב"מ וס"פ הכותב), משא"כ התם (ביבמות) דהא לא פשע כלל, ועדיין קשה בהי' במזרח כו' דג"כ לא פשע הבעל וסמך על העדים דמסתמא