באר יצחק אבן העזר רסא

דקנסינן לה, דהא יש לו זכות דאם ירצה לא יגרשנה, דהא לא שייך בזה לומר דבלא"ה יכפוהו ב"ד לגרשה כנ"ל

, ובמוכה שחין דתנן (ס"פ המדיר) דכופין בשוטי ג"כ אינו רק מחמת תביעתה, דהא אם רוצה לדור עמה בסהדי שבקינן להו, או אם אינם דרים בשכונה אחת, כמו במגרש אשתו וברואה מחמת תשמיש כנ"ל, ואינם יכולים הב"ד לכפותו בשוטי רק שלא ידור עמה בלא עדים או לצאת משכונה זו, ועיקר החיוב לגרשה בשוטי הוי משום תביעתה, ע"כ שפיר אמרו אליבא דר"נ ושמואל (התם בהמגרש) דרב משרשיא בדותא היא משום דכיון דהלכה בעש"ג פקע חיוב כפיי' ממנו, ואין להם כח לכופו בשוטי על הגירושין, והוי שפיר כמו תליוהו ויהיב ובטל הגט מה"ת

וכ"ז הוא לפי סוגיא דהמגרש דמיירי התם לר"נ בשם שמואל כמבואר התם, אבל בב"ב פ' חזקת הבתים שפיר הקשו על רב הונא ממשנה דגט מעושה בעכו"ם פסול, אמאי לא נימא אגב אונסו גמר ומגרש, דהא כיון דיש חיוב כפיי' עליו לגרשה, א"כ הא אין לו פסידא דבלאו הכי יכפוהו ב"ד, והוי וכמו תליוהו וזבין, וליכא למימר דכיון דהלכה בעש"ג שוב אין נזקקין לה משום קנס, דהא ז"א שייך רק היכא דהגירושין משום תביעתה, אבל היכא דבלא תביעתה ב"ד כופין אותו לגרשה כגון נשא אשה ושהא, או היכא דנשאה בעבירה לדידן דקיי"ל בדברים לא יוסר עבד, וכופין בשוטי, א"כ קשה אמאי פסק ותני גט מעושה בעכו"ם פסול, הא משכחת כמה גווני כנ"ל דגם בעכו"ם אם כפו בשוטי לגרשה כשר, דבכה"ג לא שייך לומר דקנסוה, דהא אף בלא לתא דידה ג"כ ב"ד יכופו אותו [ואף שהלכה בעש"ג עכ"ז לא פקע ממנו חיוב כפיי') והוי חליוהו וזבין דזביני' זבינא לרב הונא ומקשי שפיר, ולכן תירצו כדרב משרשיא דאינו פסול אלא מגזירה שלא יהא כל א' כנ"ל, ע"כ אין כאן סתירה כלל מהסוגיות להדדי

וסוגיא דס"פ המגרש דס"ל דהיכא דכפו אותן שאינן בני כפיי' דזה הוי כמו תליוהו ויהיב כמש"כ התוס' ושא"פ, ומבואר התם דרב יוסף קא מעשה אגיטי והקשו לו והא אנן הדיוטות, והשיב מידי דהוי אהודאות והלוואות כו', קשה, דהא כן מוכח ממשנה דהתם דאמרו דגט מעושה בעכו"ם פסול דמשמע דלעולם אם נעשה העישוי בב"ד של, ישראל אף בהדיוטות ג"כ כשר כמש"כ הפ"י שם, ואין לומר דיש לחלק דדוקא בדיעבד כשר אם נעשה בב"ד הדיוטות אבל לכתחלה אינן יכולין ב"ד של הדיוטות לכופו, דז"א דהא סוגיא דהתם ס"ל דהיכא דכפו אותן שאינן בני כפיי' דבטל הגט משום דהוי כמו תליוהו ויהיב, א"כ כיון דתנן דב"ד הדיוטות אם כפו דכשר הגט א"כ מוכח מזה דהוי גם בני כפיי' לכתחלה ואיך יסתרו בסוגיא אחת תיכף את דבריהם, אבל לפמש"כ ניחא בעז"ה, די"ל דאף דב"ד הדיוטות אינן יכולין לכוף לכתחלה אפ"ה אם עברו וכפו הגט כשר משום דזה מקרי שפיר תליוהו וזבין, דהא בלא"ה עומד לכפיי' בב"ד סמוכין ודוקא בעכו"ם שקנסינן לי' ואין נזקקין לו ופקע ממנו חיוב כפיי' לכן בטל כנ"ל, משא"כ בהדיוטות, ואכתי י"ל דלכתחלה אינן יכולין לכוף, ע"כ הוכרח רב יוסף להוכיח דגם לכתחלה יכולין גם הדיוטות לכוף מידי דהוי אהודאות והלוואות דיכולים לכתחלה לכוף, וזה ברור בעז"ה

ולפ"ז היכא שלא הלכה האשה לפניהם לבקש מהם שיכופו אותו לגרשה, י"ל דאף להסוגיא דהמגרש ג"כ כשר הגט אף שכפו לגרשה, א"כ בנ"ד שלא הלכה כלל רק העכו"ם אנס אותו מעצמו בלא בקשתה ודאי דכשר הגט לכל הסוגיות דבכה"ג לא שייך לקונסה, וכן התקנה שלא יהא כאו"א הולך ותולה כו' לא שייכא היכא שלא בקשה ע"ז כלל, ונכון מאוד בעז"ה, לולא הראשונים שלא חילקו כן בין סתירת הסוגיות, ואולי מקום הניחו לי מן השמים בעז"ה, והוא יסוד גדול להקל ע"פ זה בנ"ד. **הג"ה והנה בר"ה (דף כ"ח) אמרו בשם אבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא אר"א שכפאוהו פרסיים כו' זאת אומרת מצות א"צ כוונה כו', ולכאורה קשה עכ"ל להוכיח מזה דמצות אינן צריכות כוונה, הא י"ל דמיירי בכפוהו פרסיים לאכול למצות מצוה, וקיי"ל בכל מצות עשה דכופין אותו עד שתצא נפשו, ומשמע אף שלא אמר רוצה אני סגי כמש"כ הפ"י בקדושין (דף נ'), ולכן אף למ"ד דמצות צריכות כוונה מ"מ יצא י"ח משום אומדנא דוודאי נתכוין לצאת י"ח, וי"ל דלא בעי לומר רוצה אני אלא בקנין דהקנאה שאני, אבל בכוונת מצות לא בעי לומר רוצה אני, ואי נימא כהרמב"ם דגט מעושה בעכו"ם כשר מה"ת משום דזה הוי כמו תליוהו וזבין מחמת החיוב המוטל עליו לגרשה, ויכולין ב"ד לכופו בלא"ה כנ"ל, א"כ ה"ה באכילת מצה כיון דמחוייב בזה ע"כ אף דמצות צריכות כוונה עכ"ז אמרינן דיצא, ואף דעכו"ם לאו בני כפיי' נינהו, מ"מ כיון דמחוייב בזה יצא י"ח משום אומדנא דוודאי נתכוין לצאת י"ח, ואי נימא דגם בכוונת מצות צריך לומר רוצה אני כמו בגט וחליצה, י"ל דהא דכפאו פרסיים מיירי דאמר רוצה אני כמו בהא דגט מעושה דתנן סתמא דמיירי באמר רוצה אני וה"ה בזה, וקמ"ל אבוה דשמואל דאף דידע בעצמו דלא נתכוין לצאת י"ח, עכ"ז כיון דאנן סהדי דניחא לי' בזה לכן הוי דברים שבלב ואינן דברים, והיכא דיש אומדנא דמוכח' הוי כפי' בפירוש כמש"כ התוס' (ר"פ השולח) ובקדושין (שם) והמהרי"ט, וזה ברור דבקרבן דכופין אותו דאף דיודע בעצמו דלא כיוון להקנותו דמ"מ יצא י"ח בהקרבן דע"י כפיי' וא"צ להביא קרבן אחר, משום דדברים שבלבו הסותרים לאומדנא לא הוי דברים כמש"כ הרשב"א בקדושין (שם) והפ"י (שם) סד"ה אילימא מהא דחניא כו', וה"ה במצות מצה דאף דיודע שלא נתכוין לצאת ג"כ יצא משום דסותר לאומדנא, וכמו בגט מעושה דתנן סתמא דמיירי דאנסוהו עד שנתרצה ה"ה בהא דכפאו פרסיים י"ל דאנסוהו עד שנתרצה לצאת י"ח, ומדהוכיחו בש"ס מהא דתוקע לשיר יצא מוכח כשיטת הרא"ש בגט מעושה דאף במה דמחוייב מ"מ היכא דלאו בני כפיי' נינהו לא אמרינן אומדנא הנ"ל, ולכן שפיר הוכיחו מזה דמצות א"צ כוונה, ואפשר דזהו כוונת הרמב"ם (פ"ו מה' חמץ ומצה) שכתב אנסוהו לאכול מצה יצא י"ח, ובמ"מ שם כתב דמיירי בידע דהיום פסק כו', ואזיל לשיטתו דפסק בגט מעושה בעכו"ם כשר מה"ת, וגם י"ל בזה חזקה לא שבק היתירא ואכל איסורא דוודאי נתכוין לצאת י"ח, לכן מקרי' מחשבתו דברים שבלב כנ"ל, ויש להאריך בפרט הזה הרבה ע"פ מש"כ הרמב"ם (פ"ב מה"ג ה"כ) דנפשו רוצה כו' ואכמ"ל

]** ענף ח

וגם לשיטת הרא"ש אין להחמיר בנ"ד, משום די"ל דוקא היכא שהעכו"ם כפוהו לגרש ולא בא אח"ז לב"ד אז אמרינן כיון דליכא בזה מצוה לשמוע דברי חכמים ע"כ פסול, משא"כ היכא דבא אחר הכפיי' לב"ד ישראל, אז שפיר י"ל אנן סהדי דנתרצה משום מצוה לשמוע ד"ח, וכמו בכל גט מעושה בב"ד ישראל דאף דמתחלה לא נתרצה, עכ"ז לא אמרו בזה כל העושה ע"ד ראשונה עושה, רק אמרינן מחמת אומדנא דודאי נתרצה בזה אף דאינו מקיים ציווי שלהם רק ע"י הכאות, וה"ה בנ"ד דאף דמתחלה כפוהו א"י ובא לב"ד מחמת הכאותיהם ג"כ שייך לומר בזה מצוה לשמוע ד"ח, דאנן סהדי דודאי נתרצה אחר ששמע מב"ד שמחוייב לגרשה, ומה פשעה היא בזה שאין מניחין אותו מהממשלה לדור ביחד, וגם כש"כ בנ"ד די"ל דבהא דמתחלה לא רצה לגרשה לא איתרע חזקתו כלל רק הי' סובר דלמא יניחו אותו לדור עמה וגזירה עבידא דבטלה, ולסוף דראה דאין לו שום טצדקי נתרצה בזה מחמת מצוה לשמוע ד"ח וכש"כ בנ"ד דהאונס אינו בא מחמתה, וי"ל דזה לא הוי רק כמו אונס דאתא מנפשי', דהא לא הלכה כלל לפניהם רק מזלו גרם ודומה קצת להם דח"מ (סי' ר"ה בסופו) דאם הגזלן אנסו למכור שדהו לאחר כדי שיתן לו המעות דמקחו קיים, דהא האונס בא מחמת הקונה, וה"ה בנ"ד], ועכ"פ בנ"ד דבא אח"כ לב"ד דשייך בזה מצוה לשמוע ד"ח אין להחמיר

וכן מורה לשון הרמב"ם (בפ"ב מה' גירושין ה' כ') שכתב ואם העכו"ם אנסוהו שיגרש שלא כדין אינו גט אע"פ שאמר בעכו"ם רוצה אני כו', משמע דוקא לפי שאמר רוצה אני בעכו"ם, אבל אם אמר רוצה אני בב"ד של ישראל כשר הגט מה"ת, ואף דהרמב"ם מיירי באנסוהו