באר יצחק אבן העזר רנג

שבמנין ולא מחמת משום מהרה יבנה בהמ"ק לחוד, רק כוונתם דמשום מהרה יבנה בהמ"ק י"ל דהוי דבר שבמנין ויחזור הדבר לקלקולו, א"כ מתורצת קושית התוס' הנ"ל דבאמת י"ל דהיכא דלא שייך לומר דהוי דבר שבמנין לא גזרו מחמת שמא יבנה בהמ"ק לחוד

ולפ"ז י"ל דהנך אמוראי דלא ס"ל כלל להך דבר שבמנין היכא דבטל לגמרי הטעם ופליגי ממילא על הוכחת רב יוסף שהוכיח (לעיל שם) דאף בדרבנן צריך מנין אחר היכא שבטל הטעם ג"כ] משום דשא"ה בעטור שיקי ירושלים דלא בטל לגמרי הטעם, משום דיש למגזר משום מהרה יבנה בהמ"ק, אבל היכא דבטל לגמרי אינו מוכח אליבייהו לומר דבר שבמנין כו', דכיון דנסתר' אליבייהו הוכחת הש"ס (שם) מהא דעיטור כו', וכיון דקיי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל, א"כ יש להקל בהך דבר שבמנין היכא דבטל לגמרי הטעם דמחמתו נאסר, כן נלע"ד לולא דברי הראשונים שכתבו כולם להלכה דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אף היכא שהטעם בטל לגמרי

והא דגיטין (ל"ו ע"ב) דאמרו דאי אכשור דרי אין לבטל דברי ב"ד אא"כ גדול ממנו כו', ג"כ י"ל דזה לא מקרי בטל הטעם לגמרי, משום דיש עדיין לחוש שמא יחזור הדבר לקלקולו, כדאמרו (בריש גיטין) גבי אחר שלמדו דיש לחוש שמא יחזור הדבר לקלקולו, וכ"כ הפ"י (שם)

ויש להאריך עוד בזה, רק עת לקצר, כי לא באתי בדברי אלה רק לטייל בהשגותיו הנ"ל, ולהראות שבאמת אין כאן שום השגה, כאשר בארתי בעז"ה אחת לאחת, ובפרט כיון שלהלכה הסכים מעכ"ת להקל כמש"כ, לכן אין להאריך יותר. א"ד ידידו מאז יצחק אלחנן בהרב מוהרי"א זצ"ל החופ"ק ברעזי

סימן י

נשאלתי מידידי הרב המאוה"ג חו"ב ומפורסם כו' כש"ת מוה' נחום יפה נ"י מק"ק הוראדנא, נידון א' מאנ"ח שנשא אשה שלא בידיעת ורשות הממשלה, וכשנודע להמושלים כפוהו לגרשה, ובא לב"ד ואמר שרוצה לגרש אשתו ושאלוהו אם מגרשה בלב שלם, והשיב בלשון אשכנז בזה"ל, [וואס קען איך העלפין איך מוז געטין] והשיבו הב"ד שאין ביכולתם לסדר גט כזה, והלך משם ולא נודע אם כפהו המושל עוד אח"ז ובא אחר זמן לב"ד ואמר שרוצה לגרשה בלב שלם ונתנה לו מעות שיגרשנה מרצונו הטוב ונתן ת"כ ע"ז שמגרשה בל"ש, והאיש הלך לדרכו אחר שנתן לה ג"פ והבד"צ דק"ק הנ"ל שמו פניהם לבקש ממעכת"ה שיעיין בזה, ומעכת"ה התחיל בכחה דהיתרא בדברים נכונים, וגם זה ידוע שהאשה לא הלכה בערכאותיהם לבקש מהם ע"ז, רק המושלים בעצמם כפו אותו לגרשה, וביקש ממני מעכת"ה להשיב לו דעתי בזה, וזה החלי, בעזר ה' צורי וגואלי

ענף א

תשובה לכאורה יש מקום להחמיר בנ"ד משום גט מעושה בדיניהם, ואף שבפעם הב' לא נודע לנו אם הי' באונס, עכ"ז הא ידוע מש"כ המהרי"ק (בסי' ס"ג והובא בב"י (בסי' קל"ד) ובח"מ (סי' ר"ה) דכ"ז שלא תש כח האנס אמרינן דעשה כן משום האונס, ועכ"ז יש להקל בנ"ד, ובתחלה אבאר דברי הראשונים בזה, והוא, דהתוס' בב"ב (דף מ"ח) ושארי ראשונים הקשו בהא דב"ב (שם) דהובא' הך מימרא דרב משרשיא דאמר ד"ת גט מעושה בדיניהם כדין כשר ובגיטין (ד' פ"ח) אמרו דהא דרב משרשיא בדותא היא, ותי' התוס' דחוק הוא כמש"כ כה"ג הש"א (בסי' ע') ע"ש, וכמש"כ כת"ה לפלפל בזה, ומה שתי' הגט מקושר והמשכנות יעקב (ססי' ל"ח ס"ק ל"ו) דבגיטין מיירי לרב נחמן, ור"נ ס"ל בב"ב תליוהו וזבין זביניה לאו זביני, לכן בטל גט מעושה, וסוגיא דב"ב מיירי לרב הונא, דס"ל תליוהו וזבין זביניה זביני עכ"ל, גם זה לא נהירא לי, דהא אמרינן בב"ב (שם) מודה שמואל היכא דיהב זוזי, אלמא דשמואל ס"ל ג"כ דתליוהו וזבין זביניה זביני, והתם בגיטין הא מבואר דר"נ בשם שמואל אמר זה, והא לא מצינו דר"נ יפלוג בזה ג"כ על רב הונא ויסבור דשמואל אמר ג"כ תליוהו וזבין זביני' לאו זביני, א"כ אכתי קשה כיון דשמואל ס"ל תליוהו וזבין זביני' זביני, אמאי פסל גט מעושה, וע"כ שפיר תמהו התוס' וש"פ, ולא תירצו כן שהוא דרך פשוט לכאורה

והנלע"ד בזה, והוא, דהקצה"ח (בסי' ט') הקשה על מש"כ שם הפוסקים דכופין את הלוה לתבוע הריבית היכא דהלוה חב לאחרים, והקשה דהא הוי זה כמו אנסוהו לקנות דמבואר בח"מ (ססי' ר"ה) דאנסוהו לקנות לא קני, ועפ"ז תירץ קושית הראשונים מפני מה בחייבי חטאות אין ממשכנין, משום דבחטאת בעי רצון בעלים בהכפרה, א"כ הוי כמו אנסוהו לקנות להכפרה דלא מהני עכ"ל, ועפ"ז יש לעיין בהא דב"ק (דף מ') גבי חייבי כופר ולענ"ד מוכח דהיכא דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים אז אף באנסוהו לקנות ג"כ קני, דהא בירושלמי יבמות (פ"ג ה"א) אי' פלוגתא דחד מ"ד ס"ל דחליצה הוי קנין דנקנית לו, והכוונה היא דבעת החליצה נקנית לו ותיכף אחר החליצה פקע קניינו, וע"כ אחות חלוצתו אסור' כמו אחות אשתו, וכמו דאמרו בש"ס דילן ביבמות (מ"ד ע"א) גבי חליצה דהכתיב קראו ביתו די"ל דהוא ג"כ מה"ט דחליצה משום קנין ואכמ"ל, ולהך מ"ד תקשה איך כופין על החליצה [כדאי' ביבמות (דף קי"א) במשנה דכופין אותו שיחלוץ לה ובשא"ד], הא זה הוי תליוהו לקנות דלכ"ע לא מהני, וחליצה הא בעי' כוונה כדאי' ביבמות (דף ק"ו) ובירושלמי (שם פ' י"ב ה' ז'), ואף אי נדחוק בזה לומר מסברא שאני חליצה דלא הוי קנין גמור, לכן לא מקרי אנסוהו לקנות, עכ"ז עדיין יש להוכיח מכריתות (דף י"א) דאמרו לו ב' אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב כו', וקשה איך ממשכנים בזה כמש"כ התוס' בכריתות (דף י"ב) וביבמות (דף פ"ו), הא חטאת הוי כמו אנסוהו לקנות הכפרה, כמש"כ הקצה"ח, אע"כ מוכח דאף להסוברין דאנסוהו לקנות לא מהני, מ"מ שאני היכא דאנן סהדי דניחא לי' בכפרה, ויש להאריך בזה ואכ"מ

והנה בב"ב (דף קס"ז) מבואר דמדין המשנה הבעל נותן שכר הסופר, אך האידנא שדיוהו רבנן על האשה ע"ש, וכן אי' בגיטין (דף כ' דקאמרי שם יכילנא למיפסל לכולי גיטא דעלמא, א"ל רבא כו' אקנויי אקני לי' רבנן, וע' בגט פשוט (סי' ק"כ ס"ק ה') שכתב בביאור דברי הטור (שם) דאף אחר התקנה שתקנו דהיא מחוייבת ליתן שכר הסופר ויש כח לב"ד להפקיר ממונה, מ"מ אין להם כח להקנותו ולהעמידו ברשות הבעל אם לא שיזכה בו הבעל בחזרת קנין ע"ש, וכעין זה כתב המקור חיים (ה"פ סי' תמ"ח) ובתשובת הגאון רע"א זצ"ל (סי' רכ"ב ע"ש) ובמחנה אפרים

ובעיקר דבריהם מצאתי בעז"ה ביש"ש (יבמות פ"י סי' י"ט) שכתב בזה"ל אמר ר' יצחק מניין שהפקר ב"ד הפקר, שנא' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וגו' יחרם כל רכושו, ר"א אמר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו וגו', מה אבות מנחילין לכל מי שירצו אף ראשי' מנחילין לכל מי שירצו, ונראה דילפותא דר"א עדיפא, דילפינן מיני' שיוכלו להפקיע ממון של אחד ולהחליט לאחר, ולא תימא דוקא שיכולים להפקירו ע"ש, הרי דס"ל דזהו תלוי בפלוגתת אמוראי הנ"ל, משום דמאן דיליף מנחלה דינו כמו יורש דזוכה בלא קנין, ותמהני על כל האחרונים הנ"ל שלא הביאו את היש"ש הנ"ל, ובמק"א הארכתי בכ"ז

נחזור לעניננו, דס"ל להג"פ דצריך הבעל לזכות בהנייר בתורת קנין כמו כל זוכה מהפקר, ואף די"ל לכאורה דא"צ הבעל לזכות בהנייר, דהא קיי"ל בכתב