באר יצחק אבן העזר רנא

[כד] ומה שהקשה כ"ת דלפמש"כ א"כ היכי דאי אפשר להם לידע הסימן לברר איזה יוב"ש הי' לא שייך לפסול משום מוכח מתוכו, א"כ הוי מצי הש"ס בגיטין (דף כ"ד) לתרץ במה דהקשו שם שני הוא דלא מצי לגרש הא א' מצי לגרש דמיירי שאינם יודעים איזה סי' ביוב"ש עכ"ל, ג"כ אינו קשה לפמש"כ כבר [בסי' הקודם] לבאר דאף דאין יודעים סימן מבורר להכיר איזה יוב"ש, אפ"ה כיון דחד מהימן א"כ הי' אפשר להם לברר בקל ולשאול על הסימן דיוב"ש הב' ולכן הוי חצי דבר, וזהו מוכרח דאל"כ תקשה מ"ט פסלו לאינו מוכח מתוכו אטו הלמ"מ היא וכמש"כ לעיל ושם), ובמשנה בר"פ כל גט כו' איתא דמצאו בן עירו וא"ל שמי כו', א"כ היה אפשר להעדים לברר ולחקור אחר יוב"ש הב' על שם אבי אביו או איזה סימן אחר בעת שכתבו הגט כיון דהוא מבני אותו העיר, והא שם אביו נהגו לכתוב ע"פ עצמו כמבואר (בסי' ק"כ סעי' ג'), ודוחק לומר דלא מצי לחקור אח"ז, ולכן מתרץ הש"ס בפשיטות הא מני ר"א

היא

[כה] ומה שהקשה כ"ת א"כ מה הקשו התוס' בגיטין (כ"ד ע"ב) בד"ה בע"מ כו', דלמאן דחייש לשני שוירי, א"כ כל הגיטין הוי אינו מוכח מתוכו, ולפמש"כ אינו קשה דמה היו יכולים לעשות ולתקן לזה החשש עכ"ל, תמיהני על כ"ת דהא כבר הקשיתי זה בעצמי [בסי' הקודם] ותירצתי דהא אפשר להם לשלש שמותם, ובכה"ג לא חיישינן לב' יוב"ש כמו שהוכחתי שם מגיטין (כ"ז ע"ב), וע' לעיל (אות ט') מ"ש שם

[כו] וזולת זה י"ל דאף דנימא דפסול דאינו מוכח מתוכו אינו משום חצי דבר, משום דמה היו יכולים העדים לעשות היכא דלא ידעו הסי' מיוב"ש הב', אפ"ה זה ברור דהיכא דידעו העדים הסימן לברר איזה יוב"ש הי', פסול משום חצי דבר, משום שהיו יכולים להגיד בשטר דזוהי הגדתן במה שחותמין על השטר] דיהא נפיק דבר שלם ע"פ, לכן שפיר תירצתי אמאי לא הביא הרמב"ם בחבורו לפסול בכתב שם מ"כ לבדו, משום דס"ל דהש"ס דפסל בכתב שם מ"כ, זהו מה"ת, אם ידעו העדים מן שם משום חצי דבר, אכן אף דברי התוס' דפסלו לאינו מוכח מתוכו, אף שאינו ענין למש"כ בתירוץ הרמב"ם הנ"ל, אפ"ה נלע"ד ברור דגם אינהו פסלי משום חצי דבר דאל"כ מנין להם לפסול אינו מוכח

מתוכו

[כז] ודברי התוס' הנ"ל [בב"מ (י"ח ע"ב) בד"ה חיישינן לשני שוירי שהקשו דלמאן דחייש לב' שוירי א"כ כל גט לא הוי מוכח מתוכו, ותי' דכיון דלא הוחזקי הוי שפיר מוכח מתוכו, ומ"מ כשנפל חיישינן עכ"ל, וכ"כ התוס' בגיטין (כ"ד ע"ב) בד"ה בע"מ כו' בשם הר"י] צריכין ביאור, דאי נימא דכוונתם לחלק משום דבנפל י"ל איתרע ולכן חיישינן לב' יוב"ש, אבל היכא דלא איתרע לא חיישינן לב' יוב"ש או לשני שוירי, ז"א סברא כלל, דהא דוקא היכא דיש חשש פרעון או חשש זיוף נ"ל כיון דנפל איתרע, אבל בחשש שמא נפל הגט מאחר דלא הוי בי' שום חשש זיוף ושקר וכמש"כ התו' בגיטין (דף כ"ז) בד"ה מעולם לא חתמנו דלא חיישינן שיקלקלה כו', וכ"כ התוס' (שם) בד"ה כאן במקום דידוע דנפל מיוב"ש זה ע"ש בסוגיא] רק החשש הוא שמא גם מאחר נפל וחיישינן דיסבור על גט אחר שהוא שלו, כמש"כ התוס' שם, א"כ לא שייך בזה לומר נפל איתרע, דהא מא' בוודאי נפל, ואין בו חשש זיוף

וכה"ג

[כח] וביותר תקשה לאביי דס"ל ביבמות (דף קט"ו) דחיישינן לב' יצחק ר"ג בעובדא דקאזל מקרטובא לאספמיא, והתם דלא הוי' שום נפילה וודאי דלא שייך נפל איתרע, ואפ"ה חשש אביי לשני יצחק ר"ג, א"כ לאביי יפסלו כל הגיטין לר"מ דהא לא הוי מוכח מתוכו כקושית התוס' הנ"ל, ובוודאי דמאן דחייש לשני יצחק וב' יוב"ש גם לשם שוירי חייש, כמש"כ הב"ש (בסי' קל"ב ס"ק ד' ע"ש) וע' ברא"ש (גיטין פ"ג סי' ג') שהקשה דברי הרי"ף אהדדי ולא חילק דשאני בנפילה דנפל איתרע, אלא וודאי כמש"כ דאין סברא לחלק בזה, א"כ דברי התוס' הנ"ל צ"ע לכאורה

[כט] ולכן נלע"ד לומר דכוונת התוס' בחילוקם הוא ע"פ הסברא שכתבתי, דפסול דאינו מוכח מתוכו הוי משום חצי דבר דכיון דהיו יכולים לתקן שיצא ע"פ דבר שלם ולא תקנו הוי חצי דבר, ע"כ לא פסלו משום זה רק היכא דיכולים לתקן, אבל היכא דאין יכולין לא חיישינן לזה, וע"כ היכא דלא הוחזק לנו רק עיר א' ששמה שוירי, א"כ מה היו יכולין לתקן ולברר כיון דלא ידעי מזה כלל, ודוקא היכא דיש בעיר עוד יוב"ש ב' ויודעין העדים ממנו אז דהיו יכולים לברר זה בקל, כמש"כ כבר, וזוהי סברת ר"י שם בתירוצו שמדוקדק היטב בדבריהם כל הנ"ל, וז"ל דדוקא בגט הנמצא חיישי שמא מאחר נפל, משום דבאמת חיישינן לשני שוירי וב' יוב"ש, אבל חשיב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזק רק יוב"ש א' עכ"ל, והיינו משום דלא ידעי העדים רק מן יוב"ש א' וכן משוירי א', א"כ מה היו יכולים העדים לתקן דיהא נפיק אפומייהו ענין שלם, דאיזה סימן יכתבו, דאפשר דיש עוד שוירי דעל רכים נהרא כמו עיר זו, וכן יוב"ש ב', לכן לא הוי חצי דבר, ואזיל הר"י לשיטתו כמש"כ לעיל (או"ח כ"ב)

[ל] ולפ"ז אין מקום לקושייתי ולקושית כ"ת בסתירת הכלל שכתבתי מקושית התוס' הנ"ל, משום דאדרבה יש להעמיד זה גופא בתי' התוס' הנ"ל, ומוכרח כן לפמש"כ בעז"ה, וממילא מוכח כן מכל הגיטין דכשרי' לר"מ למאן דחייש לשני שוירי, דהא לא שייך בזה לומר תפיסתה מוכחת עלי' דנתגרשה מבעלה, דהא חיישינן לב' יוב"ש וב' שוירי, וכיון דצריכה בירור זולת הגט שת"י, א"כ לא הוי מוכח מתוכו, ומוכח מזה דפסול דאינו מוכח מתוכו הוא משום חצי דבר, ע"כ היכא דאינן יכולין לתקן בקל לא מיפסל משום חצי דבר ומוכח מתוכו, ונכון בעז"ה

[לא] ובמש"כ לשיטת הר"נ דהיכא דשיירות מצויות דליכא חירום המפסיק ביניהם כשר בכתב שם מ"כ לחוד משום דלא יערער הבעל בכה"ג, הקשה כ"ת הא חזינן דבזה"ז צריך לומר בפ"נ אף היכא דשיירו' מצויות, א"כ ה"ה בכתב שם מ"כ עכ"ל, אין זה קשה כלל, דהא כבר בארתי שם דשא"ה דהטעם הוא דעכשיו אנו טרודים ואין נותנין לב להכיר החתימות, אבל בשם המשתנה מחמת הברת הלשון דוודאי כל איש בקי בלשון עמו ומדינתו ברור דלהר"נ הנ"ל יש מקום להקל בכה"ג, דלא שייך לומר דמחמת טרדא תשכח הברת לשונם ובכה"ג אין לנו להחמיר מדעתנו, דמסברא אין לפסול בזה, ורק מיהודא לגליל מצינו דפסלו משום חירום המפסיק

ביניהם

[לב] ומה שהקשה כ"ת מהא דסתמו בשו"ע דשולח גט ממ"כ למ"נ בשינוי השם של מ"נ דפסול, ולא מחלקי בין שיירות מצויות או לא עכ"ל, גם זה אינו קשה, דהא כבר ישבתי בסי' הקודם] דדוקא בשם המשתנה לגמרי כמו ביוחנן יוסף, דמבואר בש"ס, בזה י"ל דכמו דגבי בפ"נ הצריכו לומר אף משכונה לשכונה משום דאנן טרודים ואין נותנין לב להכיר החתימ' ה"ה די"ל דמשום הטרדא אין נותנין לב לדעת שמו איך הוא נקרא שם, ולא מיירי אלא בכה"ג, אבל שם המשתנה מחמת הברת לשונם כמו בנ"ד בזה וודאי לא שייך לומר דמחמת הטרדא ישכחו הברתם אם מדברים בש' שמאלית או אם מדברים בחיריק ונרגשת י' במבטא, דידוע לכל דבוואלין הברתם כן

[לג] ומש"כ כ"ת די"ל דלכן נקט יהודא וגליל, משום דהא כתב הרא"ש דמיירי בבורח, ודרכם לשנות שמם, ואורחא דמילתא דמן הסתם בורח למקום רחוק שלא יודע מקומו, וע"כ נקטו יהודא וגליל עכ"ל, לא נהירא לי, דא"כ מאי מקשה הגמ' בב"ב ל"ח) אי מחאה שלא בפניו הוי מחאה אפילו יהודא וגליל נמי, הא (שם ע"ב) אי' דאין מחזיקין בנכסי בורח מחמת מרדין, וי"ל דלכן נקט יהודא וגליל דמיירי בבורח מחמת מרדין, וסתמא היכא דבורח בורח למקום רחוק למדינה אחרת, כמש"כ כ"ת, ומדלא משני הגמ' כן, בע"כ מוכח דאין הכרח לומר דאם הוא בורח בורח וודאי למדינה