באר יצחק אבן העזר רנ

שעשהו לש"ה] שלא יהיו נצרכים לע"ח וע"מ, אבל בהך מילתא דמיירי הרמ"ה דהא צריכין להעיד שמסר גט זה לסומא ע"כ עדותן דמסר לו גט זה לא היה יכול להיות מעולם ענין שלם מפיהם לבד, אחר שכבר נגמר הגט שלא נכתב בכת"י רק בע"ח, א"כ עדותן אינה מועלת כלל בלא הצטרפות כת אחרת זולתן, ע"כ שפיר מקרי חצי דבר, ובעז"ה דברי הנ"ל נכונים מאוד למעיין היטב

בכ"ז

[יח] ועוד נראה לענ"ד לתרץ קושית כת"ה וקושייתי ממשנה על הרמ"ה הנ"ל, והוא, די"ל במה שהקשה כ"ת על דברי התוס' הנ"ל במש"כ דעדי אמירה א"צ לש"ק דהא אכתי צריך ע"מ, וכמבואר לעיל (אות י"ג), משום די"ל דלא מקרי חצי דבר רק היכא דבעי שתתקבל עדותן בב"ד כנ"ל, וע"ח הא אינן צריכין להגיד בב"ד, א"כ לא שייך בזה לומר מי יימר דמזדקקי לי' תלתא כמו בקידושין (דף ס"ב), וכיון דסגי בע"ח בלא ע"מ לשיטת הרי"ף, ע"כ הי' יכול לצאת מהם דבר שלם אם היו חותמין, לכן אף עתה שלא חתמו העדים מ"מ כיון שהי' יכול לצאת מהם ענין שלם לא מקרי חצי דבר כנ"ל בארוכה, ואתי שפיר המשנה הנ"ל, משום די"ל בזה הא עדי אמירה א"צ לעדי קבלה כדברי התוס' הנ"ל, אבל בהך דרמ"ה כיון דצריך השליח למסור לה בעדים משום דחיישינן שמא זייף חת"י, ולא שייכא בזה סברא דלא חשיד בעל לקלקלה כמשכ"ל בארוכה, שפיר כתב הרמ"ה למסור בפני אותן העדים, משום דלשיטת הרי"ף (בפ' המגרש) דס"ל דע"ח מהני בלא ע"מ, והוכיח זה מהא דסמכינן על ע"ח ולא בעינן דתתקבל עדות ע"מ בב"ד, ברור הוא דהיכא דצריך לע"מ כגון בגט ע"י שליח סומא דאף דמעידין שהבעל מסר גט זה לו דאכתי בעינן ע"מ כנ"ל, דודאי בעינן ע"מ להתקבל עדותן בב"ד, ולא אמרינן דגיטה מוכיח עלי' דוודאי מסר לה השליח בע"מ כד"ת, דהא הרי"ף לשיטתו לא ס"ל סברת הרא"ש (שם) שכתב [לדחות הוכחת הרי"ף] דהכל יודעים שצריכין ע"מ וחזקה שנמסר בע"מ דהא הוכיח מזה דא"צ ע"מ וסגי בע"ח כנ"ל, א"כ בכה"ג דיש לחוש שמא זייף חת"י העדים, ודאי דלא סמכינן על ע"ח לבד בלא קבלת ע"מ בב"ד, משום דיש לחוש דלמא לא מסר השליח לה בע"מ כמו שחשש הרי"ף בכל הגיטין כנ"ל [רק דבכל הגיטין מסיק הרי"ף דסמכינן על ע"ח לבד ובכה"ג דיש לחוש שמא זייף חת"י לא שייך זה], וסברא דלא חשוד הבעל לקלקלה לא שייכא בזה, משום די"ל דהבעל סמך דהשליח ימסור לה בע"מ, א"כ לשיטת הרי"ף הנ"ל צריך ע"מ להתקבל עדותן בב"ד דנמסר לפניהם, וכיון דצריך זולתן עוד כת שיגידו בב"ד, א"כ הוי מחוסר מעשה ומי יימר דמזדקקי לי' תלתא, לכן הוי שפיר חצי דבר כנ"ל בארוכה

[יט] והב"י קיצר בהעתקת לשון הריב"ש שהאריך בשיטת הרמ"ה הנ"ל, וראיתי בשו"ת הריב"ש (שם באה"ד) וז"ל דכאן אין ערעור הבעל מסתלק אלא כשתביא האשה עדים דהבעל מסר להשליח והשליח מסר לידה כו' עכ"ל, ולכאורה צריך ביאור, אמאי צריך עדים דנמסר לה מהשליח, ולא נימא דתפיסתה לגט זה מוכח דבא לה מהשליח כמו בכל גט דגיטה מוכיח דמסר לה הבעל, והוא לכאורה תמוה מאוד

אבל לפמש"כ ניחא בעז"ה, משום דהא הרמ"ה סבר גם בזה כהרי"ף דע"ח מהני בלא ע"מ, ולא ס"ל סברת הרא"ש שהבאנו (באות הקודם), א"כ שפיר כתב הריב"ש אליבי' דצריכה להביא עדים דמסר לה השליח בע"מ, משום דהא לא אמרינן סברא דחזקה דמסר לה בע"מ, רק חיישינן דלמא לא מסר בע"מ כשיטת הרי"ף, ובכ"מ דסמכינן על ע"ח לשיטת הרי"ף היינו משום דע"ח מהני אף בלא ע"מ, וגם י"ל עוד דכה"ג לא שייכא חזקה דהכל יודעים, דהא כיון דיש חת"י רק שיש לחוש שמא זייף לכן בכה"ג לאו כ"ע דינא גמירי להצריך ע"מ, אך אין אנו צריכין לזה, כיון דמיירינן לשיטת הרי"ף והוא לא ס"ל כלל סברת הרא"ש הנ"ל, ודברי הריב"ש הנ"ל מדוקדקים והענין נכון, וסרה קושייתי מעל הרמ"ה הנל

[כ] ולפ"ז מתורץ מה שהקשה כ"ת מהא (דסי קמ"א) דהצריכו לעדי שליחות להולכה, ולא כתבו דיהיו בעצמן ע"מ, וכן איך מהני בכל הגיטין הבאין ממדה"י, דשאני בהך דהרמ"ה הנ"ל דמיירי בסומא דאין יכול לומר בפ"נ וצריך להביא עדים בב"ד דהבעל מסר לו גט זה וכן צריך לע"מ דתתקבל עדותן בב"ד, לכן הוי חצי דבר, אבל בהא דסי' קמ"א בכל ש"ה הא מבואר (בסי' קמ"א סעי' י"א בהג"ה) דש"ה נאמן לומר דעשאו לשליח בעדים, וכיון דל"צ שתתקבל עדותן בב"ד הן עדי השליחות והן עה"ח א"צ להגיד בב"ד, ונאמנת לומר דנמסר בע"מ, והרי"ף אף דמחמיר בפי' דחצי דבר, מ"מ הא לשיטתו סגי בע"ח לבד, וכיון דעדות שתי הכתות א"צ להתקבל בב"ד, לכן לא מקרי חצי דבר, כדמוכח מהמשנה גיטין דף ס"ג) הנ"ל, וכללו ש"ד בקצרה דכמו דמוכרחין לתרץ המשנה הנ"ל ע"פ שני אופנים כן תתורץ עפ"ז קושית כ"ת, והבוחר יבחר, ובעז"ה נכונים המה

[כא] ולכאורה יש להוכיח מב"ק (כ"ד ע"ב) במה דאמרו במכירין בעל השור ואינן מכירין את השור כו', דקשה איך מועיל שלש כתות מפוזרין הא כל כת הוי חצי דבר לשיטת הרי"ף, דהא אין תועלת מעדותן של כל כת בלא, הצטרפות לכת אחרת, ומוכח מזה כשיטת הרשב"ם דתלוי באם היו יכולים לראות יותר, אך באמת ניחא גם לשיטת הרי"ף משום דהא בעת ראייתם הנגיחה היתה מועלת עדותן אז אף בלא הצטרפות לשום כת בעולם, ואף דאח"כ שכחו מ"מ הא בעת ראיי' היתה מועלת עדותן לבד, וכש"כ לפמש"כ התוס' (שם) בד"ה במכירין בעל כו' דמיירי בנאבד א' מהם, א"כ ודאי שהיתה תועלת מכל כת אלו לא נאבד השור, וכבר כתבתי לשיטת הרי"ף דאף אם היה יכול לצאת בעת ראיי' איזו תועלת מהם לבד, לא מקרי חצי דבר, כדמוכח בגיטין (דף ס"ג) במשנה שם וע"פ התוס' דשם

[כב] והתוס' בב"ק (שם) בסד"ה במכירין בעל השור כו' הקשו אמאי לא מתרצי דמיירי באין שור המנוגח, או דנגח שור הפקר כו' ותי' בשם ר"י דשמא אין העדאה מועלת אלא בפני חיוב ע"ש, אבל לשיטת הרי"ף מתורצת קושייתם בפשיטות, משום דבנגח שור הפקר כו' או באין מכירין את שור המנוגח די"ל שמא הוי דהפקר, לא הוי' שום תועלת כלל מהם רק לעשותו מועד כשיהיו עוד ג' כתות, א"כ הוי חצי דבר, ודוקא בהך גונא דמשני הש"ס במכירים בעל השור כו' היתה יכולה להיות תועלת מכל כת לבד אלו לא נאבד השור ולחייבו בפחות כמש"כ התוס' (שם), ע"כ לא מקרי חצי דבר, אבל לא כן בהפקר, אך התוס' בשם ר"י דמתרצי בתי' אחר אזלי לשיטתם שהכריעו בב"ק (דף ע') כשיטת רשב"ם בפי' חצי דבר לכן הקשו שפיר, אבל להרי"ף ניחא מאוד

[כג] ולפ"ז שפיר כתבתי דבכתב רק שם מ"כ פסול מה"ת לשיטת הרשב"ם בחצי דבר דתלוי דוקא באם היו יכולים לתקן בעת ראייתן והגדתן שיפרשו גם שם מ"נ כמשכ"ל בארוכה, ואון לומר דהא היתה יכול' להיות תועלת מהם אם היה מגרשה במ"כ, דהא שיטת רשב"ם הוא לחלק דלכן מהני עדי חזקה משום שלא היו יכולים לראות יותר, ולא חילק כשיטת הרי"ף שכתב משום דהיתה יכולה להיות תועלת להוציא הפירות, דס"ל להרשב"ם דכיון דעכשיו אין לנו תועלת מהם להוציאם, רק אדרבה מוקי הפירות ביד המחזיק, וכיון דלא נגמר' התועלת הנ"ל לכן מקרי חצי דבר, ע"כ חילק הרשב"ם בחילוק אחר, לכן ברור דכתב שם מ"כ לבד מקרי חצי דבר, דעכשיו ששולח הגט למק"א שלא במ"כ, א"כ לא הוי' תועלת מהם לבד רק ע"י הצטרפות כת אחרת המעידין איך נקרא שמו במדה"י, הוי שפיר חצי דבר משום שהיו יכולים לפרש שמו של מ"נ ג"כ, ופסול דמוכח מתוכו שכתבו התוס' הוי משום חצי דבר לשיטת ר"י [דהוי סתם בעל התוס' שהכריע בב"ק כפי' רשב"ם בשיטת חצי דבר, וע"כ בשני יוב"ש שהיו יכולים לחקור אחר איזה סי' לברר איזה יוב"ש לוה או גירש, ע"כ הוי חצי דבר