באר יצחק אבן העזר רמז

כל דברי בעז"ה, ונבונים יחזו וישפוטו, וזה החלי, בעזר ה' צורי וגואלי

[א] פתח דבריו יאיר להקשות בפי' רש"י (גיטין ל"ד . ע"ב) ד"ה מפני תקון העולם כו' שלא יוציאו לעז על בני' מן השני כו', ושם (פ"ו ע"א) ברש"י ד"ה מפני תקון העולם כתב דשמא ימותו עדי מסירה ויערער הבעל כו', אמאי לא פי' רש"י גם כאן שהחשש הוי משום ערעור הבעל עכ"ל, הנה לפמש"כ כבר ניחא, דהוכרח רש"י לפרש דהחשש הוא מלעז ולא משום ערעור הבעל, דאם משום ערעור הבעל א"כ קשה אמאי פסלו בכתב שם מ"כ לבדו ושולח הגט מיהודא לגליל הא לעיל בריש גיטין אמרינן דממדינה למדינה בא"י א"צ לומר בפ"נ משום דבתי דינים שכיחי ולא יערער הבעל שמתיירא שמא יכחישו אותו בקל, א"כ ה"ה כאן ג"כ לא שייך למפסל משום ערעורו דהא שיירות מצויות מחמת עולי רגלים ובתי דינים, לכן הוצרך רש"י לפרש דמפסל משום לעז אנשי מ"נ, אבל גבי עדים חותמין שייך שפיר שיערער הבעל כשימותו עדי המסירה, וכבר כתבתי לחלק אליבי' דשיטת הר"נ שכ' לחוש לערעור הבעל, אבל רש"י לא ס"ל לחלק

ביניהם

[ב] ומה שדקדק כת"ה אמאי כתב רש"י דהלעז הוי על הבנים ולא פי' משום לעז האשה שתנשא שלא כדין, ג"כ אינו קשה, דהא מצינו בהרבה מקומות בש"ס דלא חשו רק ללעז הבנים, לפי שזהו חשש פסול ומעוות לא יוכל לתקון, אבל האשה יש לה תקנה להתגרש כמו דאי' בקידושין (דף פ"א) דאין מלקין על היחוד דא"א שלא יהא לעז על בני', אלמא דלא חששו רק ללעז בני', וכן אי' בגיטין (דף ל"ג) דאמרו מאי מפני תקון העולם מפני תקנת ממזרים, ומש"כ מעכ"ת לחלק דלכן לא חשו משום לעז האשה עצמה משום שיכולה לברר שהלעז הוא שקר, ז"א דהא לא שייכא סברתו בהא דמבטל שלא בפני השליח דהוי פסול אמיתי על האשה שניסת שלא כדין, וע"כ מוכח דכיון שיש לה תקנה להתגרש לא חששו חז"ל משום פסול האשה, ופשוט

[ג] ןמש"כ כת"ה להקשות במה שכתבתי לתרץ שיטת הרמב"ם ע"פ פירושו למשניות דכלל הך' תקון העולם עם מפני תקון העולם דלא יבטל שלא בפני השליח והחשש הוא שלא יקלקל לאשתו, דהא קיי"ל דלא חשדינן את הבעל שיקלקל לאשתו במזיד כמש"כ התוס' והרא"ש בריש פ"ק דגיטין, גם זה אינו קשה, דהא מצינו בב"ב (קס"ז ע"ב) דאמרו שם דבעי להכיר שם האשה בגט, ופי' הרשב"ם דזהו משום חשש דלמא מכוין להתירה לינשא שלא כדין, ופי' המהרש"א שם דהוא משום חשש שיקלקל לאשתו, וע' בגט פשוט (סי' ק"כ ס"ק י"א) שהאריך בפי' הרשב"ם והמהרש"א הנ"לן] וגם מצינו להרמב"ם גופא שכתב לחד טעמא דלכן בעל שאמר גרשתי אשתי אינו נאמן, משום דחיישינן שמא בגט פסול גירש [והובא באה"ע (סי' קנ"ב בב"ש ס"ק ג')], אלמא דהרמב"ם ס"ל דחיישינן שהבעל יקלקל לאשתו, וראיות התוס' בגיטין (כ"ז ע"ב) בד"ה מעולם לא חתמנו כו' שכתבו ג"כ הך סברא דלא חשדינן לבעל שיקלקלה והוכיחו מהא דבעל שאמר גרשתי נאמן ע"ש, ולהרמב"ם דס"ל בבעל שאמר גרשתי דחיישינן שמא בגט פסול גירש א"כ להרמב"ם נסתר עיקר ראית התוס' הנ"ל וחייש גם לקלקול אשתו במזיד, לכן שפיר כתבתי לשיטתו לחוש שיקלקל לאשתו

גם מה שהקשה כ"ת דאיך יקלקלה דהא היא יודעת שאינו נקרא בשם הנכתב בגט, ג"כ אינו קשה דהא חזינן בהא דב"ב לפי' רשב"ם וכפי' המהרש"א דיקלקלה ויכתוב שם אחר לא כשם האמיתי ותנשא, ועוד י"ל דיש לחוש שמא ישנה שמו במכוין כדי לקלקלה דיחזיק שמו בשם אחר יום או יומים והיא לא תדע דבעי דוקא שלשים יום כדקיי"ל בב"ב (שם), ובירושלמי גיטין (פ"ד ה"ב) אי' במגרש בע"כ חיישינן שיקלקלה וישנה שמו ע"ש ואכמ"ל

[ד] גם מה שהקשה למה תקן ר"ג לכתוב כל שם שיש לו, הא כה"ג שכתב שם אחר שאינו שמו לא מהני' כתיבת כל שום, אינו קשה, דהא כתבתי בארוכה [בסי' הקודם] לבאר דעיקר התקנה של ר"ג היתה לכתוב שמם האמיתי דיזהרו סופר ועדים בזה, ואגב תקן לכתוב כל שם שיש לו וכמו שכתבו אית דמפרשים [הובאו בר"נ] דתקנת ר"ג היתה על שני אופנים להיכא דאיתחזק ולהיכא דלא אתחזק, וכמש"כ כבר בארוכה

וזולת מה שכתבתי כבר, י"ל עוד דהרמב"ם פי' המשנה ג"כ כשיטת כל הפוסקים דס"ל דהחשש הי' דלא הי' כותב רק שם מ"כ או שם מ"נ לבדו, ומיירי במי שיש לו' שני שמות מחולקים בין מ"כ למ"נ, רק דהרמב"ם ס"ל דהחשש הי' משום דיוכל לבא לקלקול מה"ת אם לא כתבו רק שם מ"כ או מ"נ, משום דלא הוי מוכח מתוכו, וכמש"כ [בסימן הקודם] לבאר דעיקר הפסול להרמ"בם הי' משום דאינו מוכח מתוכו, ושפיר כלל הרמב"ם בפי' המשניות הך מפני תקון העולם עם תקון העולם דבטול שלא בפני השליח דהוי מה"ת, והיא לא תדע שהגט בטל משום דבעינן מוכח מתוכו, ולכן התקין לכתוב כל שם שיש לו היינו שם מ"כ ומ"נ כדי שלא יוכל לבא לקלקול, ולפ"ז אין מקום לקושית כ"ת הנ"ל כלל, א"כ בין למש"כ כבר או כעת אתי שפיר מש"כ בישוב דברי הרמב"ם בעז"ה

[ה] ומה שהקשיתי לר"מ דבעי מוכח מתוכו אמאי כשר מה"ת בכתב שם מ"כ או מ"נ, כתב כ"ת לתרץ דהא מבואר ברש"י ד"ה מגורשת דביהודא יודעים שיש לו שם אחר כו', א"כ י"ל דבמ"נ יודעים שם של מ"כ ע"כ הוי שפיר מוכח מתוכו עכ"ל, דבריו תמוהים בזה דהא מבואר ברא"ש ובב"י וכן היא שיטת הבעה"ת והמרדכי והסמ"ג להדיא דאם מכירים במ"נ שקורין לו כן במ"כ כשר וליכא חשש לעז כלל, וכמש"כ הפ"י בסוגיא זו בגמ' ד"ה אמר רב אשי כו' בסופו, ומש"כ הפ"י דאפשר דגם הרא"ש סובר כן כבר תמהתי עליו בסי' הקודם

[ו] ועל מש"כ דר"ג ס"ל כר"מ דע"ח כרתי, הקשה כ"ת דהא מבואר ברש"י על משנה דעדים חותמין הגט דכל אלו מן תקנת ר"ג הזקן עכ"ל, אינו קשה כלל, דהא מבואר בתוס' (ל"ו ע"א) ד"ה והעדים חותמים כו' שכתבו דר"ת מחק מספרו מוהעדים, משום דס"ל דזהו לא מתקנת ר"ג הוי, א"כ כתבו התוס' להדיא כמו שכתבתי דהא דעדים חותמין לא הי' מתקנת ר"ג, ע"כ י"ל דהרמב"ם ס"ל כר"ת בזה, וזולת זה הא כתבתי (שם) עוד די"ל דר"ג מיירי בליכא ע"מ רק ע"ח דמהני אף לר"א וכשיטת הרמב"ם, ואז לכ"ע בעינן מוכח מתוכו, כמש"כ הגט פשוט (בסי' קכ"ד ס"ק ה) והב"ש (שם ס"ק ג'), ע"כ לר"ג הזקן דס"ל בסוף יבמות דלא מהני קרוב ואשה במיתת בעלה לכן מיפסל מה"ת בכתב שם מ"כ או מ"נ לבד, אבל לדידן דפסקינן דאף קרוב ופסול מהימני בגילוי מילתא לכן כשר הגט בזה ז אף בכתבו שם מ"כ או מ"נ, וכמש"כ כבר בארוכה

[ז] ועל מה שכתבתי דהא דבעי מוכח מתוכו הוי משום חצי דבר, הקשה כ"ת לפ"ז אף אם הוי מוכח מתוכו עכ"ז הוי עדיין חצי דבר, דהא ע"ח אינן רואין את המסירה לידה וכ"ז שלא הגיע ליד האשה לא הוי שום ממש מחתימתם, א"כ הוי לעולם חצי דבר עכ"ל, אין זה קשה כלל, דהא עיקר מילתא דחצי דבר לשיטת רשב"ם הוי אם היו יכולים לראות יותר, והיכא דלא היו יכולים לראות יותר לא מקרי חצי דבר, א"כ הא ע"ח אינם יכולים לראות בעת החתימה את המסירה דהא החתימה והמסירה אינם בבת, אחת, ובלא"ה תקשה כן על מש"כ התוס' בגיטין (ס"ג ע"ב) בד"ה אפילו הן כו' דכיון דעדי אמירה ל"צ לעדי קבלה דשליש נאמן כו' עכ"ל, הא הוי עדיין חצי דבר דבעינן לעדי מסירה, אך באמת יתבאר לקמן דזה אינו קשה כלל, א"כ ממילא גם קושית כ"ת תתורץ ע"פ מה שיבואר לקמן גם זולת הנ"ל

[ח] ומה שהקשה כ"ת דלפמש"כ יפסלו כל הגיטין הבאין ממדה"י שלא נודע לנו שמם ושם אביהם בלא עדים המעידין עליהם, ומה שכתבתי דלכן כשר משום דהא לא היו יכולים לראות יותר אינו מספיק לתרץ זה לשיטת התוס' בב"ב (ד' נ"ו) בשם רשב"א דס"ל דעיקר הך מילתא דחצי דבר תלוי אם הוי' תועלת מעדותן ע"ש, א"כ תקשה לדידהו בכל הגיטין הבאים ממדה"י דיופסלו משום דלא הוי מוכח מתוכו והוי חצי דבר עכ"ל, גם זה אינו קשה כלל, דהא ידוע דהא דבעינן מוכח מתוכו הוא רק