באר יצחק אבן העזר רמו

דבר שבמנין ע"ש, ולדעתי יש לדחות ראי' זו, דהא מבואר התם דת"ח מותרין להלוות משום דלא שייך בהו לומר שמא ילמוד כו', אלמא דבזמן הש"ס ג"כ אינו אסור רק היכי דשייך שמא ילמוד א"כ האידנא דלא שייך טעם זה כמש"כ הט"ז התם א"כ דומה לגילוי כנ"ל, ומה שיש להוכיח להיפך מהא דריש ביצה משובו לאהליכם דהתם היתה מצות פו"ר ואפ"ה צריך מנין אחר להתירו, כבר עמד ע"ז הברית אברהם שם ודחה זה

ואף דראית הברית אברהם נדחתה, מ"מ יש להוכיח כדבריו ממה שהקשו התוס' בגיטין (י"ח ע"א) בד"ה הנהו קלא אית להו כו' שהקשו דבזה"ז למה כותבין זמן בגיטין הא האידנא לא שייך שמא יחפה כו' ותי' ג' תירוצים, וגם הרא"ש תמה שם בזה, ויש להקשות על עיקר קושייתם, למה לא כתבו בפשיטות דלכן פסול גט שאין בו זמן משום דהוי דבר שבמנין וכמו שפסק הרא"ש בריש ביצה דדבר שבמנין אף שבטל הטעם אפ"ה צריך מנין אחר, ואין לומר דקושייתם היא דא"כ למה לרב יוסף להוכיח בריש ביצה דדבר שבמנין בדרבנן צריך מנין אחר אחר מכרם רבעי, הא ה"ל להוכיח זה מגט שאין בו זמן דפסול האידנא, דז"א משום די"ל דרב יוסף רוצה להוכיח כן אף למאן דס"ל זמן משום פירי, ולכן נלע"ד להוכיח מהא דס"ל כסברת הברית אברהם הנ"ל דבמקום עיגון לא מעגנינן לה היכא שבטל הטעם, א"כ שפיר הקשו איך פסלו גט שאין בו זמן במקום עיגון דהא מצווה על לשבת יצרה, ומוכח כסברת הב"א הנ"ל, ואין לומר דקושייתם היא למה לא נמנו לבטל התקנה דפסלו גט שאין בו זמן, דא"כ תקשה בכל דבר שבמנין היכא דבטל הטעם למה לא נמנו לבטלו וע"כ מוכח כנ"ל

ולפ"ז ברור דסברת הר"נ דחייש שמא ישכח אח"ז ויקלקלה לא שייך בזה"ז, דגונזין הגט ואינו עומד לראי' כלל ולא יוכל לבא לידי קלקול, ובמקום עיגון לא שייך לחששא דדבר שבמנין ככ"ל, ולהרא"ש וש"פ דחשו ללעז מ"נ הא לזה מועיל מה שיכריזו לפרסם מקודם הנתינה, א"כ כשר לכל השיטות, וברדב"ז (ח' ה' בתשובה ש"א וד"ש) כתב דאף לדידן דקורעין את הגט עכ"ז עומד לראי' דהא לא קרעינן אותו שתי וערב שהוא קרע ב"ד עכ"ל, אך מתה"ד שהובא בב"ש (ריש סי' ק"ל) מוכח דבזה"ז אינו עומד לראי' כלל משום דמבואר בסדר הגט לב"י (סעי' פ"ו) דקורעין הגט בקריעת שתי וערב שהוא קרע ב"ד ולא נמצא שום חולק ע"ז שם, א"כ אינו עומד לראי' כלל

, ובפרט בנ"ד דנשתקע הבעל כמה שנים שם שהוא מדבר ג"כ כלשונם, ונ"ל דאם אין הבעל קורא לה רק בשם של מ"כ יש לדון ולהכשיר אף אם נכתב רק בשם של מ"כ לבד, דהא הגט הוא לשון הבעל כמש"כ הרא"ש ובאה"ע (סי' קכ"ו) וכה"ג כתב הגט פשוט (סי' קכ"ט בסופו) דאם הבעל הוא אשכנזי והיא ספרדית דלכתחלה כותבין כלשון הבעל דהא כתיב וכתב דעליו רמיא ע"ש, א"כ יש לדון דהיכא דהבעל אינו מדבר רק בהברת לשון של מקום הכתיבה דאף לכתחלה אינו יכול לכתוב לשון של מ"נ, דאיך יכול לכתוב לשון של מ"נ ואת אנתתי דוואשא דהא מחזי כשיקרא אם יכתוב כן דהא ידוע לכל שאין הבעל קורא לה בשם זה, ובזה יש ליישב קושית הגט פשוט (סי' קכ"ט ס"ק ו') על לשון הרמב"ם והמחבר שכתבו דצריך לכתוב איש פ' וכל שם שיש לו גירש אשה פ' וכל שם שיש לה, הא הגט הוא לשון הבעל כו' עכ"ל הג"פ, ולפמש"כ י"ל משום דהא דצריך לכתוב כל שם שיש לו דמשמע דאף בשם המשתנה מחמת הברת הלשון ג"כ צריך לכתוב כל שם (דזה נכלל ג"כ בכל שם], א"כ זהו דוקא היכי דהגט נכתב בלשון עדים והעדים מדברים זה לכל העולם, לכן יש להם לכתוב כפי לשונות של כאו"א איך קורין לה' בכל העולם אבל אם נכתב בלשון הבעל שמדבר אלי' בלשון נוכח, והיא יודעת ומכרת שהברת לשונו לדבר כך א"צ לכתוב רק כפי לשונו, משא"כ בעדים דאין ידוע לכל כ"כ, איך מדברים העדים בלשונם, ויש להאריך בזה הרבה, לכן יש לצרף גם זה לסניף להקל בנ"ד

וגם י"ל דנ"ד מקרי מפורסם במ"נ שהברת לשונם בוואלין לדבר ש' ימנית כמו ס' וגם מדגישין סוף התיבה בחיריק מושך י' אחריו וכמש"כ הטיב גיטין בכ"מ, ובשם פעסיא דתלוי בהברת המדינה, וכמו שמצאתי (בסוף חלק ג' להרמב"ם בהשמטה מחלק ב' מה' גירושין) שכתבו בשם מהרי"ש שפירא בשם פעסיא דבמדינותיהם הברתם ביו"ד וכן כתב שם בשארי שמות כה"ג שמדגישין היו"ד במבטא, והיכא שמפורסם כבר כתב הג"פ להקל בלא שום פקפוק כלל

ולכן יש להקל באם שיכריזו ל' יום ששמה מהיום ולהבא הוא דוואסיא ותתחזק כל שלשים יום בשם זה מקודם הנתינה, ואף דבשינוי שם גמור בין מ"כ למ"נ אין לסמוך על הכרזה והחזקת השם כנ"ל, עכ"ז בנ"ד שכתבתי לעיל היתר ברור לשיטת הר"נ משום דליכא חירום המפסיק ביניהם, ולהרא"ש ורש"י וש"פ יש היתר ברור משום דלא ידעו במ"כ שם של מ"נ, ולשיטת המרדכי והסמ"ג והבעה"ת יש להקל אם יתפרסם ששם זה הנקרא כאן דוואשא נקרא בוואלין דוואסיא ע"פ הברת לשונם ועיקר השם הוא אחד, ולהר"נ דחייש שמא ישכח אח"ז הא נתבאר היתר לשיטתו, כנ"ל בארוכה, ועוד דהא גונזין הגט כנ"ל, בפרט דנשתקע הבעל כמה שנים שם, לכן דעתי מסכמת להקל ע"פ הכרזה והחזקת שמה כנ"ל, ובצירוף דעת מעכת"ה, ובצירוף עוד גדול א' מגדולי זמננו אז אני נמנה עמכם להתירה מכבלי העיגון. כ"ד ידידו יצחק אלחנן בהרב מוה' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק ברעזי. [בשולי קונטרס התשובה הנ"ל]

והרב הגאון המנוח מוה' אפרים זלמן זצ"ל האב"ד דק"ק ריזנאי הסכים להיתרא דנא, וגם הרב הנ"ל אמר שיתחיל לכתוב קונטרס בזה אך מרוב חולשתו נתמשך הענין, וכתב אלי במכתבו שכל דברי באמת ולאמיתה של תורה נאמרו, ומקום הניחו לי מן השמים בכל זה, וגם הודיע לי שהראה את קונטרסי הנ"ל לכמה רבנים גדולי' ושבחוהו מאוד, ויען ששמע שכבר הית' עובדא כזו בהיות הרב הגאון המפורסם הצדיק מוה' יצחק אייזיק (זצ"ל) בעל המחבר ספר בית יצחק אב"ד בק"ק ריזנאי והכשיר ע"פ הכרזה כנ"ל לכן יעצני שמן הראוי לשאול פי צדיק הגאון הנ"ל, וכן עשיתי ושלחתי את קונטרסי הלז ליד הגאון הנ"ל לק"ק טיקטין והשיב לי תשובה בארוכה בפלפול עמוק בש"ס ופוסקים שהוא מסכים להכשיר גט זה ע"פ הכרזה כנ"ל, והסכים לכל דברי וכתב שהמה נכונים וברורים מאוד ובכמה ענינים פלפל בקונטרסי כאשר יבוארו בסימן הבא בעז"ה, והעיקר מה שנצרך לעניננו הודיע לי במכתב י"ק שכבר קרה מעשה כזה בהיותו בק"ק ריזנאי שבא שם גט א' ממרחקים באשה שהיתה נקראת בפ"כ רישא ביו"ד ונכתב רושא בוא"ו ויצא הענין להיתר ע"י הכרזה ע"פ הסכם הגאונים הג' הצדיקים המפורסמים כו' כקש"ת מוה' ארי' ליב זצ"ל האב"ד דק"ק בריסק ומוה' אבלי זצ"ל האב"ד דק"ק ווילנא ומוה' בנימן זצ"ל ראב"ד דק"ק הוראדנא, כ"ז הודיע לי הגאון הנ"ל, וטעמם לא הודיע לי, ות"ל שכוונתי להלכה לדעת הרבנים הגאונים הג' הצדיקים זצ"ל הנ"ל, ולכן יש לנו לסמוך על אילני רברבי הנ"ל בעז"ה, וא"כ יצא הענין דנ"ד להיתירא ע"פ הסכם כל גאונאי קשישאי הנ"ל

סימן ט

מה שהשבתי להגאון הצדיק המפורסם המנוח מוה' יצחק אייזיק [זצ'ל] האב"ד דק"ק טיקטין, על דברי תשובתו הרמה אשר בה הסכים ג"כ להכשיר גט זה ע"י הכרזה בין כתיבה לנתינה, ע"פ רוב חריפותו ובקיאותו בש"ס ופוסקים], ובדרך כלל ישרו בעיני דבריו הנחמדים, ובכמה ענינים מן קונטרסי הקשה כמה קושיות כאשר אביאם אחת לאחת, ונאמנים פצעי אוהב, וראיתי ליישב