באר יצחק אבן העזר רמד

בכתבו א' מהם, א"כ מבואר במרדכי דאם במ"נ יודעים שבמ"כ קורין לו בשם זה כשר דליכא לעז כיון דיודעים שקורין לו בשם זה במ"כ, ובאמת כן משמע באשר"י ג"כ אף שכתב לפרש והוא דאתחזק בפי' אחר, עכ"ז מוכח מלשונו שכתב על הך משנה דהתקנה היא משום לעז אנשי מקום הנתינה דאינן יודעין שיש לבעלה שם זה במק"א, א"כ מבואר מדבריו דאם יודעין במ"נ שקורין לו כן במ"כ כשר דנפק מחשש לעז, וכן מוכח מלשונו שכתב לקמן בגמ' במומר שגירש אשתו דדוקא היכא שבגליל אין מכירים שם שביהודה יאמרו דלא זהו שגירש כו', והב"י כתב ג"כ בפי' על הרא"ש דהיכא דבמ"נ יודעים שיש לו שם אחר במק"א כשר דליכא למיחש לקלקול כל כך עכ"ל, ואפ"ה אינו קשה לשיטת הרא"ש איך הוכיח הש"ס מהא דתניא דאם יצא למק"א וגירש בא' מהם מגורשת דמיירי בלא ידעו הב"ד שם של מ"נ לפי' הרא"ש, הא אפשר לפרש דמיירי ביודעין במ"נ שם מ"כ דלכן כשר אף לשיטת הרא"ש הנ"ל, משום די"ל מה תלוי זה ביצאו למק"א, יותר ה"ל למנקט בהדיא דאם יודעים כאן שם של מ"כ כשר, ועכשיו לפירושם דפי' דלכן כשר משום דאינם יודעים הב"ד משם מ"נ, א"כ זה תלוי ביצאו למק"א דמחמת דיצאו למק"א אין מכירים אותם כ"כ, ולכן פי' דהא דיצא למק"א מיירי דלא ידעו הב"ד של מ"כ משם של מ"נ, א"כ נתבאר דגם לשיטת הרא"ש כשר היכא שבמ"נ יודעין שם של מ"כ, וכש"כ לשיטת הסמ"ג ומרדכי הנ"ל

וראיתי בפני יהושע שכתב על המשנה דהי' משנה שמו ושמה כו' דאף היכא דיודעים במ"נ שם של מ"כ אכתי איכא חשש לעז משום שמא ישתכח הדבר ויהא לעז אח"ז, ע"ש, וכתב כן בשם הרא"ש, אכן אליבא דשיטת הסמ"ג והמרדכי ודאי כשר כה"ג, ואפשר שזוהי כוונת הסדר גיטין וכפי שהגיה הטיב גיטין בלקוטי שמות (ס"ק י"ז) וז"ל דאם אין מוחזק במ"כ שיש לו שם אחר במ"נ אם מוחזק במ"נ שיש לו שם אחר במ"כ א"צ לכתוב אלא שם של מ"כ עכ"ל, ולפמש"כ אתי שפיר דבריהם, משום דבזה כ"ע מודי דכשר, דלשיטת הרא"ש כשר כשלא ידעו במ"כ הב"ד מסדרי הגט משם של מ"נ, ולשיטת הסמ"ג שהחמיר בזה עכ"ז הא לדבריו כשר אם יודעין במ"נ שם שקורין לו במ"כ, א"כ כה"ג כשר לכל השיטות

אמנם עיקר דברי הפ"י הנ"ל במש"כ בשם הרא"ש, איני יודע אנה מצא בו כן, דהא משמע להדיא ברא"ש הנ"ל דמודה דאם יודעים במ"נ שקורין לו כן במ"כ כשר, שוב מצאתי בפ"י (שם בגמ') בד"ה אמר רב אשי והוא דאתחזק כו' שכתב דאפשר דגם הרא"ש סובר כן כהמרדכי דאם יודעים במ"נ שם של מ"כ כשר ע"ש, אך מש"כ בלשון אפשר אינו כן, כי ברור דס"ל כן להרא"ש בודאי כמש"כ, אך מש"כ הפ"י להחמיר בזה בשם הר"נ שכתב דחיישינן שמא יהי' נשכח לאח"ז, יפה כתב, כמבואר בר"נ להדיא הן בפסקיו והן בחדושיו, ואפ"ה אין זו סתירה למש"כ הגט פשוט שהובא לעיל דאם מפורסם כאן דהברת לשון מ"כ כך הוא דכשר כשכתבו לשון של מ"כ, ולא חייש לשמא יהי' נשכח אח"ז, משום די"ל דשאני בשם המשתנה ע"פ הברת לשונם דעיקר השם אחד הוא אזי י"ל דלא חיישינן שמא יהי' נשכח אח"ז, דלא שייך לומר דישכחו הברתם דודאי כל איש בקי בלשון עמו והברתה, ודוקא כשהשמות מחולקין לגמרי כגון יוחנן יוסף בזה שייך לומר שמא יהי' נשכח במ"כ שם של מ"נ, ועוד דהא לשיטת הר"נ נתבאר היתר אחר כנ"ל בארוכה

וכיון דנתבאר דאם מכירים במ"נ שקורין לו כן במ"כ ע"פ הברת לשונם כנ"ל, א"כ יש לדון ולהמציא קולא בנ"ד, דאף אם אינו מפורסם במדינתנו שמדברים כן בוואלין, עכ"ז יש עצה לפרסם זה בהכרזות בכל בכ"נ ובמ"ד במ"נ שבמ"כ נקראת בלשון דוואסיא לפי שקורין כן ע"פ הברת לשונם ש' ימנית כמו ס' ומדגישין בחיריק ומזה נמשך י' כמש"כ הטיב גיטין כמה פעמים ואז ליכא לעז, וליכא למיחש לשמא ישכח אח"ז, משום דהא נתבאר דאף להרא"ש כשר באם שמכירים שקורין לו כן בשם זה במ"כ וס"ל בזה כמש"כ המרדכי בשם בעה"ת והסמ"ג, א"כ לדידהו ליכא למיחש לשמא יהי' נשכח כו' דאל"כ איך כתבו להקל היכא שיודעים במ"נ שקורין לו בשם זה במ"כ, הא אכתי יש לחוש דכיון דאין קורין לו בשם זה במ"נ א"כ שמא ישכחו מה שיודעין שקורין לו בשם זה במ"כ, וע"כ מוכח דלא חיישי לזה, ואין לנו לחוש רק למש"כ הר"נ שמא יהי' נשכח אח"ז וכמש"כ הפ"י דלטעם זה יש לחוש אף היכא דמכירין דקורין לו כן במ"כ, א"נ יש לחוש גם בנ"ד דלאח"ז ישכחו ההכרזה ואז יהי' לעז, אכן כבר נתבאר דלשיטת הר"נ בלא"ה אין לחוש בנ"ד דליכא חירום המפסיק ביניהם, א"כ כה"ג, יש להקל לכל השיטות, ומבואר בש"ך ביו"ד (ססי' רמ"ב) דבמידי דרבנן אף שאינן מסכימים מטעם א' יש להקל ובפרט היכא דיש לדון להתיר לכל השיטות כבר כתבתי במק"א בארוכה דכה"ג יש להקל אף דאינן מסכימים מטעם א' אף בדאורייתא

ונראה להוכיח דהכרזה מהני' כמו בנ"ד, ולא חיישינן למה דאמרו ביבמות (ר"פ האשה בתרא) באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דחיישינן דלמא איכא אינש דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה, משום דז"א שייך אלא היכא שההכרזה אינה באה רק לסתור מעשה הקודמ', אבל היכא שההכרזה אינה רק לפרש אופן המעשה איך הי' אז לא חיישינן ללעז דלמא איכא אינש דשמע בהא כו', וראי' לזה מהא דסוף גיטין כשיצא קול ואמתלא עמו אף מכאן עד י' ימים לא חיישינן, ואף דכמה פוסקים ס"ל דלא מבטלינן קלא אף כשנתוודע שהקול הוא שקר דחיישינן משום לעז ורינון, ואפ"ה כשיצא קול ואמתלא אף אח"ז לפרש את הקול לא חיישינן ללעז ולומר דלמא איכא אינש דשמע בקידושין ולא שמע באמתלא דמפרש' להקול, וע"כ מוכח דכיון דהקול השני הוא פירוש לקול הראשון לא חיישינן ללעז, וה"ה בנ"ד דההכרזה מפרשת את הקול להודיע שמה שנכתב הוא שם אחד כשם הקריאה במ"נ, לכן לא חיישינן לאיכא דשמע וראה את הגט ולא שמע בקול ההכרזה, וכן מוכח בקידושין (מ"ד ע"ב) גבי קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' דצריכה גט ומיאון שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה, וכתב הרא"ש (שם) דבנערה צריכא הכרזה לפרסם דלא הוי קידושין דאורייתא ולא חיישינן לאיכא אינש דשמע הגט ולא שמע ההכרזה, וע"כ מוכח לחלק דכיון דההכרזה באה לפרש את המעשה דהגט הי' מחמת ספק לכן מועלת ולא חיישינן לזה, ועוד יש לחלק דשא"ה ביבמות דיש חשש משום דהחליצה הוי' עכשיו וההכרזה היא אחר זמן, אבל כאן דבעת הגט יכריזו דלא הוי קידושין דאורייתא לא חיישינן לדלמא איכא אינש דשמע בהך ולא שמע בהך, או דלמא יראה איזה איש את הגט בידה ולא שמע ההכרזה, א"כ ה"ה בנ"ד מהני' ההכרזה, וגם יש לחלק דדוקא התם ביבמות דאפשר להמתין עד שתדע שמעוברת צרתה כמבואר במשנה שם, אבל היכא דלא אפשר לתקן באופן אחר או בנ"ד דהוי מקום עיגון מתקנינן בהכרזה ולא חיישינן כנ"ל

אך במש"כ דהיכא דההכרזה היא לפרש ענין המעשה לא שייך החשש דמבואר ביבמות ר"פ האשה בתרא כנ"ל, וכן בחילוק הב' יש לפקפק מהא דקידושין (דף פ"א) דפסקינן דביחוד דא"א לא מלקינן ומכריזינן משום דחיישינן שמא שמע במלקות ולא שמע בהכרזה ואף דהמלקות וההכרזה הן בעת א', א"כ נסתר הני שני חילוקים שכתבתי, אך מצאתי במהרי"ט (ח' אה"ע סי' ס"ג וסי' ק"ג) דפסק בנידון דהתם דמהני' הכרזה וכתב ג"כ להחילוקים שכתבתי לעיל, ועיקר חילוקו הוא דדוקא התם ביבמות דאפשר להתברר אבל במקום עיגון לא מעגנינן אתתא בשביל החשש דשמא שמע בזה ולא שמע בהכרזה, ע"ש, א"כ י"ל דלכן בקידושין חששו משום דהא הפ"י כתב שם דאף דבמקום דאין לה בנים לא שייך לומר דאתה מוציא לעז על בני', עכ"ז כיון דהא דמלקין על היחוד הוי מדרבנן לכן משום לא פלוג ובסברא קלה נדחית הך תקנתא דרבנן, ולפ"ז י"ל ג"כ דאף דהך חשש שמא שמע בזה ולא שמע בזה הוא חשש רחוק, ובפרט היכא דהענין וההכרזה המה ביחד דאז ודאי הוא חשש רחוק, מ"מ מצינן לדחות משום חשש הנ"ל לתקנתא דרבנן דמלקות כנ"ל, אבל במקום עיגון לא חיישינן להחמיר משום הך חשש וכמש"כ המהרי"ט, ובפרט בנ"ד דהוי כקול ושוברו עמו להודיע